טיפוס בעייתי | יוצאים לשינוי

טיפוס בעייתי

בחור רווק, בן 18 ממשפחה טובה, נעלם למשך מספר ימים.
לאחר כמה שבועות הוא חוזר הביתה נסער ושקוע במחשבות, אך עם ברק בעיניים.
אמא: איפה היית למען השם?
הבחור: אל תשאלי…
אמא: אני כן שואלת, ספר, מה קרה?
הבחור: לא יודע מאיפה להתחיל…
אמא: מההתחלה, לאן נעלמת ביום ראשון בבוקר?
הבחור מגרד את מצחו ומרצין: אהממ… נתחיל בזה שיריתי במישהו למוות.
אמא צונחת אל הכסא: מה??? אתה ירית? אני לא מבינה כלום!
הבחור: כן, מה שאת שומעת, זה היה סודני מכוער בשוק התקווה, הוא ניסה לחנוק מישהו ולשדוד אותו, לא היתה לי ברירה, מישהו נתן לי ביד אקדח והשתמשתי בו…
אמא: אוי ואבוי, אני לא מאמינה, רבונו של עולם!
אבא: מה אתה בכלל עושה בשעה כזאת בשוק התקווה?
הבחור: כלום, אני אוהב לראות ולהתעניין בשלום אנשים.
אבא: מקומך בישיבה! אתה רואה לאן מגיעים כשיוצאים לרחוב?
הבחור: לא היתה לי ברירה, הגיע לו למות.
אבא: סתום פיך טיפש, בכל אופן, מה עשית אחר כך? איפה למען השם כל הזמן הזה?
הבחור: אז ככה… התחילה מהומה, ראיתי משטרה מתקרבת וברחתי כל עוד נפשי בי.
אבא: לאן ברחת?
הבחור: רצתי לתחנה המרכזית, עליתי על אוטובוס בלי להסתכל, ומצאתי את עצמי באילת… שם שהיתי כל הזמן, פחות או יותר.
אבא בעיניים פעורות: באילת?! מה יש לבחור ישיבה לעשות במקום כזה? איפה אכלת? איפה ישנת?
הבחור משפיל מבט: טוב, זה מביך…
אבא: ספר לי הכל, עכשיו!
הבחור: מישהי הזמינה אותי לביתה.
אבא: רחמנא לצלן! מה זאת אומרת “מישהי”? בת משפחה אולי יש לנו שם? יהודיה כשרה אולי?
הבחור: לא היתה לי ברירה, שמחתי שיש לי מקום לאכול ולישון.
אבא: אני לא מבין, איך פתאום מישהי מזמינה אותך לביתה? הסיפור נשמע לי רע מאוד!
הבחור: טוב, זה היה סיפור מוזר, איך שהגעתי לאילת ידעתי שאני בברוך. בלי להכיר כאן אף אחד, בלי שתהיה לי אגורה שחוקה, לא ידעתי לאן לפנות, ישבתי סתם על הברזלים מול צומת הבנקים בכניסה לעיר, נשרף מחום השמש…
אבא מסנן בתסכול: מיין בחור׳ל אין אילת, כאחד הריקים ממש, לא ייאמן כי יסופר… המשך נא!
הבחור: בקיצור, היתה שם קבוצת בחורות, חילוניות כמובן, שעמדו שם ליד הכספומט, ניסו למשוך מזומנים ולא הצליחו, ואני עזרתי להם.
אבא: למה הן צריכות את עזרתו של השבבניק׳ל שלי?
הבחור: הם לא הסתדרו, לקח להם המון זמן, אנשים שעמדו אחוריהם רטנו ניסו לדחוף אותם ולעקוף אותם בתור, ואני קפצתי מיד והגנתי עליהן, עזרתי להן להסתדר, הן היו אסירות תודה והכי נחמדות בעולם…
אבא: איך אתה מדבר? אילו מצוות אתה מחפש לעצמך, הא? מה יש לך להתקרב בכלל לשיקצס כאלה, במקום לחפש איזה בית מדרש וללמוד דף גמרא?! עבירה גוררת עבירה!
הבחור: הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות.
אבא: כן כן, יצר הרע מתלבש במצוות, ילדון! מה עשית הלאה?
הבחור: אחת הבחורות הזמינה אותי לביתה.
אבא: אוי ה’ ירחם!
הבחור: בילית שם מספר ימים, הכרתי את המשפחה שלה, ו… ואתה יודע מה עוד?
אבא ואמא מחווירים כסיד.
הבחור: היא אפילו הציעה לי להתחתן איתה.
אבא ואמא: לאאאא!!
הבחור: והסכמתי.
אבא ואמא: לאאאאא!!!
הבחור: והתחתנתי.
אבא ואמא פונו לבית החולים מחשש התקף לב.
ועד היום הם לא מבינים איך דווקא הבחור הזה הפך למשה רבינו.

 

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.
וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.
וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.
וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן.
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.
וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.

?>