משבר הקורונה והציבור החרדי

החברה החרדית בימי הקורונה, לא מה שחשבתם.

משבר הקורונה שהגיח לעולמנו בשלהי החורף האחרון החל כזרזיף דקיק של חוסר נעימות, והפך במהרה, או כמו שנהוג לומר בימינו – “בקצב אקספוננציאלי”, לאירוע עצום שערער הכול. תחושות של ביטחון כלכלי, בריאותי ושל סדר חברתי מוכר התחלפו בתחושות סטרס מתמשך. אין איש יודע עד כמה עמוקה תהיה פגיעת המשבר בסביבתם הקרובה והרחוקה, ובוודאי שאין איש יודע כיצד יראה ‘היום שאחרי’.

אני, כיוצא המגזר הליטאי, מתבונן מרותק בחברה החרדית כולה ובמגזר הליטאי בפרט מאז החל המשבר לקבל את תצורתו המאיימת אי שם בחודש מרץ. אין לי ספק שהשינויים שתיארתי אינם פוסחים על חברה זו, וייתכן שהשפעתם לטווח הרחוק תהיה עצומה.
משבר הקורונה הביא לפתחה של החברה החרדית התמודדות ייחודית במינה, וההבנה כי מדובר בדיני נפשות הכריחה את האינדיבידואל החרדי להתמודד עם השאלה עד כמה עליו לציית לחוקי המדינה כאשר הם סותרים את הדרך בה פועלת חברתו, ובדגש על מקרים שסותרים את הוראות הרבנים, ולקבל כמובן החלטות בהתאם.
כאשר בחודש מרץ הכריזה הממשלה על כללי התנהגות חדשים, ביניהם סגירת מוסדות הלימוד, הציבור החרדי חש כי מדובר בחוסר הבנה של המדינה בחשיבות מוסדות לימוד התורה ופנה לעצת הרב קנייבסקי שנחשב לסמכות מקבלת ההחלטות הבכירה ביותר. הוא נשאל האם לציית להוראת הממשלה ולסגור את מוסדות לימוד התורה, ובתשובתו הוא הורה להשאירם פתוחים חרף החלטת הממשלה, תוך ניסיון לשמור על הוראות משרד הבריאות לגבי שמירת מרחק זה מזה וכו’.
תוך שבועיים בלבד לאחר קבלת החלטה זו מספרי החולים בריכוזים החרדיים הפך לגבוה מאוד. הצפיפות העצומה ששוררת בריכוזים חרדיים, חשיפה תקשורתית מצומצמת מאוד להוראות משרד הבריאות וחוסר הפנמה של סכנת החיים הטמונה במגיפה – כל אלו הגבירו גם הם את ההדבקה בווירוס. בשלב זה נוצר כעס ציבורי גדול על התנהלות המגזר החרדי שעשויה הייתה לפגוע בשאר אזרחי המדינה, והציבור החרדי הבין כי עליו להתעשת.
משלב זה כבר היה ציות של רוב מוחלט מהמגזר החרדי להוראות משרד הבריאות, ואילו קולם של הרבנים אט אט נחלש. הציבור החרדי החל לדרוש הסברה מונגשת לצרכיו עקב חוסר הנגישות שלו לאמצעי תקשורת חיצוניים ו’אמינים’ ומאז ועד היום הציבור החרדי הופך לויאלי יותר ויותר להנחיות הממשלה סביב משבר הקורונה. כיום, למרות שהיו וישנם אתגרים משמעותיים כגון סגר ממוקד שכונות חרדיות שמגביר את הכעס החרדי ואת תחושות ההתבדלות שלו, ההקפדה על כללי הזהירות מהנגיף כיום גבוהה מאוד במגזר זה.

וירוס הקורונה והרבנים
עם זאת, ההתמודדות האמתית של המגזר הליטאי רק התחילה, והציבור הליטאי נאלץ בימים אלו לגבש פתרונות לטלטלה העזה שעברו מוסדותיו החברתיים. אם בתחילת המשבר נראתה הפנמה רחבה של הוראת קנייבסקי, שבועות ספורים לאחר מכן הכול השתנה. המגזר החרדי נעזר במדינה ובחברה ‘החיצונית’ על מנת להיחלץ ממצב החירום הקשה. רופאים, חיילים באפודות כתומות ומתנדבים רבים באו במגע עם הציבור החרדי ללא שליטת הרבנים כגורם מתווך. סמכותם של הרבנים הנובעת מתפיסתם כיודעי-כל הועמדה בסכנה למול עליונותם הגלויה של הקדמה, הטכנולוגיה והמדע בטיפול במשבר על פני הרבנים. בכתבה של עיתון גלובס (19.4.2020) צוטט חרדי בעילום שם שאמר כך: “החרדיות כל הזמן מאוימת מהקידמה. הרפואה, המדע וכל העולם המודרני – כולם מנסים לומר לך שמה שאתה מאמין בו, טעות. ויש רגעים, כמו רגעי מגיפה – בהם המדע כאילו הולך לנצח. הנה, כל התורה שאתה לומד לא שווה כלום. לכאורה, כל הפרדיגמה אמורה לקרוס. זה מה שבעומק הסיפור פה. אם בסוף יתברר שאשתך הרופאה שומרת עליי יותר טוב מהרב שלי – זהו, נגמר הסיפור. אני בפאניקה”. דבריו מבטאים בתמציתיות בהירה את הטלטלה התפיסתית של המגזר החרדי. כישלונם של נציגי הציבור החרדי הפוליטיים, ובדגש על חברי הכנסת החרדיים, למלא את תפקידם ולתווך את הסכנה העצומה של הנגיף בצורה מונגשת לציבור החרדי נתפס גם הוא רע מאוד בעיני הציבור החרדי שהבין באיחור כי מנהיגיו לא סיפקו לו את ההגנה הראויה אותה הם התיימרו תמיד לספק.

הסכר נפרץ
זווית אחרת לנסיגת עוצמתם של הרבנים מחיי הפרט על חשבון חלחול של מערביות ומודרנה, ניכרת בקושי של הממסד הרבני לשלוט בהתבדלות הפרט החרדי-ליטאי בימי משבר הקורונה. עם השנים שחלפו מאז קום מדינת ישראל, ועם המצאת האינטרנט, המשימה של הממסד הרבני לשמר את ההתבדלות של המגזר החרדי לבין המודרנה והטכנולוגיות המשתכללות הפכה קשה יותר ויותר. האינטרנט שמחלחל לכל בית מאפשר בקלות רבה חלחול של רעיונות מערביים, ו”הצצה” לתענוגות הגשמיים שיכולה לספק החילוניות, ולכן נעשו פעולות רבות על ידי הרבנים שהובילו לסילוק כמעט מוחלט של הסמארטפונים מהמגזר החרדי. הקורונה שינתה את כללי המשחק.
הצעירים החרדים, לראשונה מזה שנים, לא יכלו ללמוד בישיבות מאז שנסגרו, וגם לאחר שהן נפתחו, ‘מודל הקפסולות’ יצר וואקום משמעותי ביכולת של הרבנים בישיבות לפקח על הבחורים הצעירים. ככלל, נראה בשנים האחרונות כי הרבנים מתקשים יותר ויותר במאבק בחלחול האינטרנט למגזר החרדי עקב הזמינות של הסמארטפונים שמהווים אמצעי “שובר שוויון”. הוואקום שנוצר אצל הצעירים החרדים בתקופה זו עשוי להוות ‘מקפצה’ לתהליך זה.

המתבדלים לעומת העצמאים
ייתכן אם כך ואנו צופים בנקודת זמן משמעותית בהיסטוריה החרדית-ליטאית בהקשר השסע הפנים-מגזרי שהתחיל לפני שנים רבות סביב יחסי הכוח בין הרבנים לבין המדינה והציבור החילוני. כבר מספר עשורים ישנו זרם שבוחר להתמודד עם הערעור על היסוד המרכזי בחייו על ידי הגברת ההתבדלות, וישנו זרם הולך וגדל של חרדים-ליטאים שנסוגים אט אט משליטת הרבנים בחייהם ומפתחים חשיבה עצמאית יותר ויותר. ביטוי לזרם זה ניתן לראות בשנים האחרונות באחוזי הגיוס ההולכים וגדלים של חרדים לצה”ל, במספר ההולך ומתרחב של נשים חרדיות אשר משתלבות בשוק התעסוקה המערבי המתקדם ועוד. אותו שסע נשאר ‘פנימי’ כל העת בגלל הקונצנזוס סביב במוסדות החברתיים המשותפים לשני הזרמים. מרגע שמוסדות אלו עברו טלטלה כה עזה, נדרש כל יחיד לגבש דרך פעולה משלו.
הסיכוי להשתלבות הזרם המתבדל בחברה הישראלית בשלב זה קלוש, ובוודאי כאשר הוא מקבל מהתקשורת בימים אלו אישור לנרטיב הגלותי בו הוא נרדף כל העת על ידי מי שלא כמוהו ושעליו להסתגר. הזרם האחר לעומת זאת, זה האינדיבידואלי, שמוסדותיו החברתיים עברו טלטלה עזה, מוכן יותר לקבל שינויים ואולי אף להתכונן כסובייקט חברתי ופוליטי מופרד שירצה להיות חלק מהחברה הישראלית. תיתכן אולי אף הקמה של מפלגה חרדית חדשה שתתבסס על עקרונות ליברליים ודמוקרטיים ותייצג את הציבור ההולך וגדל שמחשבתו עצמאית, מודרנית ודורשת קידום של עקרונותיו הדתיים יחד עם עקרונותיו הקהילתיים כפי שהוא בוחר.

הבנה זו חשובה מאוד להתנהלות החברתית ולקביעת מדיניות בכל התחומים כלפי החרדים. דווקא עכשיו, גישה מכילה שאיננה שופטת את החרדים עשויה ‘להכות בברזל בעודו חם’ וליצור גשר בין-מגזרי שינמיך את השסע החרדי-חילוני ויצור חברה ישראלית עשירה ומגוונת יותר.

 

צילום: מיכאל יעקובסון

?>