לכל אחד יש את הגופיה שלו

בתור ילד, כדורסל היה החיים שלי כבר מגיל 6.
כדורסל זה משחק גאוני בעיניי.
זה משחק שכדי להצליח בו צריך גם יכולת אישית גבוהה ודיוק מטורף, אבל גם רמה מאוד גבוהה של קבוצתיות.

את הספר על מיקי ברקוביץ’ מצאתי בספריה בערך כשהייתי בן 11 ולא עזבתי אותו במשך איזה חודש שלם.
כל מילה בספר הזה קראתי כאילו החיים שלי תלויים בה.
והיו שם שני סיפורים שאני לא שוכח עד היום…

מיקי מספר שבתור ילד, הוא שיחק בקבוצת הילדים של מכבי ובימים שלא היו אימונים של הקבוצה הם היו משחקים במגרש של השכונה כולם ביחד במשך כל הצהריים.
וכשהחשיך, כל הילדים התפזרו הביתה.
חוץ מילד אחד שהמשיך לשחק לבד גם בחושך.
יום אחד, יהושע רוזין (שהיה המאמן של קבוצת הילדים של מכבי) עבר ליד המגרש וראה את מיקי משחק לבד בחושך..
הוא אמר לו: ”מיקי, לך הביתה.. כבר מאוחר.. למה אתה משחק בחושך?”
אז מיקי ענה לו: ”אני מתאמן בחושך כי אני יודע שאם אצליח לקלוע בחושך, ככה לא תהיה לי בעיה לקלוע כשהמגרש מואר…”

הסיפור השני שמיקי סיפר הוא על האימון הראשון שלו בקבוצה הבוגרת.
בקבוצת הנוער מיקי שיחק עם המספר 6 וכשהוא עלה לקבוצה הבוגרת מי ששיחק עם מספר 6 היה טל ברודי האגדי שהיה כבר שחקן ותיק.
מיקי ידע שאין לו סיכוי לקבל את מספר 6 אבל בכל זאת הלך לדבר עם האפסנאי של מכבי לראות אולי אולי יקרה איזה נס.
האפסנאי אמר שהמספר היחיד שפנוי הוא המספר 9 וזה המספר שיהיה לו על הגופיה בקבוצה הבוגרת.
כשהוא ראה את האכזבה על הפנים של מיקי הוא הסתכל עליו ואמר לו: ”חביבי, השחקן הוא זה שעושה את הגופיה, לא הגופיה היא זאת שעושה את השחקן”.
מיקי סיפר שהמשפט הזה שינה לו את החיים.

שני הסיפורים האלה מלמדים אולי את שני העקרונות הכי חשובים בחיים.
העיקרון הראשון הוא כח רצון.
כדי להצליח ולהיות טובים צריך לחתור להיות מעל הממוצע.
אם אתה רוצה להיות מאה אחוז ותשקיע מאה אחוז, יכול להיות שתצליח ויכול להיות שתצליח יותר.
אבל לא בטוח שתצליח להגיע למאה אחוז.
אבל אם תשקיע מאתיים אחוז – למאה אחוז בטוח שתגיע…
אבל כח רצון של ברזל זה גם לא מספיק.
כי לפעמים יש לנו כח רצון אבל אנחנו הולכים איתו במסלול של מישהו אחר במקום ללכת במסלול שלנו.
העיקרון שלומדים מהסיפור השני הוא שצריך להשקיע רק בגופיה שלנו.
ולא בשום גופיה אחרת.
גם אם היא זוהרת ונוצצת ונראית מיליון דולר.

עופו על הגופיה שלכם 

צילום : SA’AR YA’ACOV, לע”מ

?>