השואה הייתה הצל הנוכח ביותר בחיים שלי כילדה, אולי אפילו גם היום. באופן מאוד לא מותאם, ידעתי הרבה כבר מגיל צעיר מאוד. בספרים שהיו על המדפים בחדרי הילדים בבית הוריי נטוו עלילותיהם המצמררות של גיבורי הרוח, אלו שהקריבו את חייהם – במקרה הטוב, ואת איבריהם או ילדיהם – במקרה הנורא יותר, כדי לקיים מצווה זו או אחרת. אלו שרעבו עד מוות כי לא היה אוכל כשר, הסתכנו בשביל להדליק חנוכייה, פצעו את עצמם כדי לא לעבוד בשבת ועוד ועוד סיפורי מסירות נפש.
זה היה האידיאל, הגביע הקדוש יותר מכול – למסור את הנפש על קידוש השם. התאווה לסיפורי ההקרבה האלה התארגה באידאולוגיה הכללית בכזו טבעיות ונורמליות, שכלל לא תהיתי מדוע הגיוני לתעדף אכילת מצה על פני החיים, ממתי התקדש המוות על פני החיים.
על סוגי גבורות אחרות לא שמענו, לא הייתה הערכה גדולה למורדים, למתקוממים, רק לצדיקים, הקדושים והטהורים.
לפני כמה שנים הסיפור של סבא שלי קיבל חיים. סבא שלי, סבא שלמה, היה במחנות העבודה, ברח וחי ביערות, נתפס והובל למחנה השמדה, וניצל. ההתפעמות של האנשים היא מדבקותו של סבא בהלכה וחוסר הנכונות שלו להתפשר בענייני שחיטה כשרה, גם בתנאי תופת, מחסור והישרדות.
לפי הסיפור, החבורה שהתקבצה ביער הייתה מורכבת משכנים שהצליחו להימלט ומקרובי משפחה רחוקים שניצלו מהשריפה בדרך לא דרך. הללו התחבאו בשלל מקומות מסתור, ובכל יום נשלח אחד מהם לצוד לכולם מזון. באחד הימים חזר השליח התורן עם תרנגול, שלל נאה ונדיר ביותר, והתכוון לשוחטו תכף ומייד. סבא ביקש ממנו את הסכין המאולתרת, שבר אותה, והחל לעבוד על התקנת סכין שחיטה כשרה למהדרין.
הסכין הכשרה שהוא הכין בתנאים בלתי אפשריים הפכה לחזית הגבורה שלו. ולי, קשה עם זה. מובן שנדרשים כוחות נפש שאין לי אפילו קמצוץ מהם, נפש מפלדה, יכולת איפוק ושלל תכונות נאצלות כדי לעשות מעשה כזה, אבל לתחושתי ההיתלות בסיפור הסכין הכשרה מחמיצה אספקטים אחרים, מטורפים בעיניי, באישיותו של סבא שלי.
אז גם השנה רוצה להזכיר ולהנציח גבורה אחרת שלו, גבורה של אדם שמשפחתו נשרפה בבית הכנסת, בראש השנה, והוא עלה לארץ והקים משפחה משלו; גבורה של אדם שחי כחיה נרדפת, ביערות המושלגים של פולין, וידע להיות סבא חייכני ואוהב; גבורה של מי שחזר לעירו לאחר המלחמה וכמעט נהרג כי השכנים פחדו שהוא בא לתבוע את הרכוש הגנוב, והוא עלה לארץ ועבד שנים במפעל; גבורה של אדם נעים הליכות ומסביר פנים, שצעק רק בלילות, בחלומות הקשים.
גבורה של אדם שקידש את החיים.
