תוצאות חיפוש

היום מציינים במגזר החרדי, עשור לפטירתו של המנהיג הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב. האחרון שאיחד תחת הנהגתו את הרוב הגדול של המגזר הליטאי. אחריו כבר בלתי אפשרי לדבר על הליטאים כמקשה אחת. הזרם המרכזי והפלג הירושלמי, נפרדו בגירושין מכוערים שכללו חסימות כבישים והרבה דם רע. בשעה ששורות אלו נכתבות, יורש יורשו של יורשו, הדור הרביעי בשרשרת ההנהגה, הרב גרשון אדלשטיין (בן ה-99), מאושפז בבית חולים. מסתבר שתנאי הסף למנהיג של 90 פלוס, מוביל לתחלופה גבוהה של מנהיגים ליטאים. אולי הגיע הזמן לחשוב על מודל יציב יותר. יד הרב הרצוג הרב יוסף שלום אלישיב, נולד בליטא בשנת 1910. בן יחיד להוריו לאחר 17 שנות המתנה. ייחוסו, לסבו מצד אמו, המקובל הרב שלמה אלישיב, מחבר סדרת ספרי הקבלה: "הלשם". את שם המשפחה "אלישיב" אימצה המשפחה בעלותה ארצה בשנת 1924. כמו גם את הלבוש הירושלמי ואת שם משפחתו של הסב, שבזכות קשריו ומעמדו, הצליחה המשפחה  לקבל אישור עלייה לארץ ישראל. [caption id="attachment_16430" align="alignnone" width="182"] הרב יוסף שלום אלישיב בבחרותו (ויקיפדיה)[/caption]   נוף מולדתו של יוסף שלום, לא הכיל רמזים על כך, שדווקא הוא עתיד להנהיג את התנועה הפוליטית: "דגל התורה", תנועה שהצירים המרכזיים שלה הם ישיבות וכוללים. הדמות המרכזית במשפחה, היה הסבא. שהיה מושקע כל כולו, בפרויקט סידור ופירוש הקבלה על פי תורתו של הגאון, בו נטל חלק גם הנכד הצעיר. הפרויקט הפך לסדרת הספרים שעל שמו נקרא הסבא 'הלשם'. הנתיב בו צעד הנער יוסף שלום, היה מנוגד לנתיבים בהם התעצבה ה"ליטאיות" בימים של טרום הקמת המדינה. הנער ניסה למצוא את מקומו בישיבת חברון אולם כעבור חצי שנה עזב את הישיבה ושב אל מודל הלימוד העצמאי. יש הרואים קווי דמיון בין המנהיג החרדי הראשון בארץ ישראל: החזון איש, לבין הרב אלישיב. שניהם גדלו במחוזות בהם הייתה הערצה גדולה למורשתו של הגאון מווילנה, עסקו בעיקר בלימוד ההלכה וניסו את מזלם בישיבות ללא הצלחה. נתיב נוסף בו צעד אלישיב הצעיר בניגוד לחרדיות המתהווה, היה הקשר החם עם הרב אברהם יצחק הכהן קוּק, מנהיגה לעתיד של הציונות הדתית, שהיה ידיד של 'הלשם' ואף שימש כמסדר קידושין בחתונתו. יוסף שלום נהג להשתתף מידי שבת בסעודה שלישית בביתו של הרב קוק, שם נשא הרב תכנים מעולמות הקבלה. חשוב לציין, כי חרף הסביבה הקבלית שבה גדל, לא הייתה לכך השפעה על הגותו ותפיסת עולמו של הרב אלישיב. עם נישואיו לביתו של הרב אריה לוין, החל הרב אלישיב ללמוד בכולל שהקים הרב הראשי לישראל הרב יצחק. הרצוג ביקש לכונן דור של פוסקי הלכה בארץ ישראל, פוסקים שיחליפו את הדור האבוד שנספה באירופה בתקופת השואה. בכולל שהקים בירושלים, למדו בין השאר, הרבנים: שלמה זלמן אוירבך, שמואל הלוי וואזנר ואלישיב - שלושתם קיבלו לימים את התואר פוסקי הדור. באותה העת, מעמדה של הרבנות הראשית היה נתון בוויכוח פנים חרדי. חלקים בהנהגה החרדית דוגמת הרב מבריסק, ייחסו לראשיה רצון לכונן מחדש את הסנהדרין ולהכפיף את העולם היהודי לפסיקותיה. לעומת החזון איש שהיה מתון יותר בהתנגדותו. עמדתם השלילית של המנהיגים החרדים ביחס לרבנות הראשית, לא מנע מהרב אלישיב להתמנות בגיל 40 לתפקיד דיין בבית הדין הגדול. גוף שהיה ראש החץ של הביקורת הפנים חרדית על הרבנות הראשית.   האח והאחות - לידתו של פוסק הדור פרשייה אחת הוציאה את הרב אלישיב מאלמוניותו היחסית, פרשת האח והאחות. לא מן הנמנע, כי אילו פרשיית האח והאחות לא הייתה באה לעולם, היה הרב אלישיב מסיים את כהונתו בבית הדין הגדול בגיל 70, ושמו היה נכרך ברשימה אחת של דיינים בכירים שפרשו כמו הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב שלמה פישר ואחרים. אלו, חרף גדלותם בתורה וכישרונם הרב, לא הצליחו להגיע למעמד אליו הגיע הרב אלישיב. פרשיית האח והאחות, פרצה בשנת 1972. הרב הראשי לישראל באותם ימים, הלא הוא הרב שלמה גורן, הקים בית דין מיוחד, לדון במעמדם של אח ואחות לנגר. השניים נולדו לאמם לאחר שנפרדה מאביהם בלי לקבל ממנו גט וחיה עם גבר אחר. השאלה שעמדה במרכז הסערה, האם ניתן להתיר את השניים מחשש ממזרות, בטענה שגיורו של הבעל הראשון לו הייתה נשואה אמם, היה מוטל בספק. הרב גורן בלחץ פוליטי של ממשלת גולדה מאיר, הקים בית דין מיוחד, שפסק, בניגוד לפסיקות חוזרות של שורת ערכאות בבתי הדין שדנו בסוגיה, כי הגיור בטל והאחים מותרים לבוא בקהל. הפסיקה של הרב גורן גרמה לסערה בעולם הדתי והחרדי. הרב אלישיב נעמד בראש החץ של המאבק והתפטר מתפקידו כדיין בבית הדין הרבני בירושלים כמחאה על פסק הדין. המאבק הארוך והקרבה למובילי המאבק הרבנים שך וקנייבסקי האב, הביאו לפרסום שמו של הרב אלישיב במגזר החרדי והפכו אותו לדמות ציבורית מוכרת. בתוך מספר שנים, שמו של הרב אלישיב לצד שמו של מחותנו הרב שלמה זלמן אוירבך, הפכו  שמות נרדפים לפוסקי הדור.   ההימור הפוליטי-הקמת דגל התורה לקראת בחירות 1988, דרש המנהיג הליטאי הרב שך, להשפיע באופן משמעותי יותר על ההרכב של רשימת אגודת ישראל לכנסת. ניצני הפילוג בין החסידים לליטאים, נראו עוד קודם, בהופעתו של העיתון הליטאי "יתד נאמן", שהוקם על ידי הרבנים שך וקנייבסקי האב ובערוב ימיו של זה האחרון. עד להופעתו של יתד נאמן, היה עיתון המודיע, היומון החרדי היחיד. הרבנים הליטאים חשו שכוח השפעתם על העיתון הולכת ונחלשת לטובת חסידות גור ששלטה בעיתון, ולכן החליטו לצאת עם עיתון חדש. ככל שהתקרבו הבחירות, עסק הרב שך בשאלות האם להקים מפלגה חדשה, לתמוך במפלגת הלוויין שהיה שותף להקמתה, ש"ס, או להגיע לשותפות הוגנת יותר עם החסידים ובעיקר עם חסידות גור, ששלטה במפלגה, בעיתון ובמוסדות החינוך. כותבי קורות העיתים חלוקים בשאלת האחריות לפילוג. הרב שך יצא לדרך חדשה והחליט על הקמת מפלגת "דגל התורה", חרף הסכנה שלא יחצה אחוז החסימה. הקמת המפלגה דרשה גיוס של כל הרבנים המשפיעים בזירה החרדית. הרב שך ניסה בתחילה להשפיע על הרב שלמה זלמן אוירבך להצטרף למפלגה החדשה, אך הוא סירב. (יש התולים את סירבו בקרבת משפחה שלו למנחם פורוש, נציג אגודת ישראל אחרים סבורים כי אוירבך התנגד לפיצול שהחזיר לחיים את המחלוקת בין חסידים לליטאים, אחרי עשרות שנים של שקט) הרב שך היה זקוק לדמות רבנית הלכתית, שתעניק גושפנקא הלכתית לצעד הפוליטי שנעשה. בשם זיכרון המאבק המשותף שניהל יחד עם הרב אלישיב בפסק האח והאחות, החליט לנסות את מזלו ולהפתעתו של הרב שך, הסכים הרב אלישיב להעניק את חתימתו למפלגה החדשה, ואף ניאות להשתתף במסע הבחירות. [caption id="attachment_16432" align="alignnone" width="715"] הרבנים אלישיב ושטיינמן לימינו של הרב שך (ויקיפדיה)[/caption] בתום מסע בחירות רווי השמצות ומחלוקות פנים חרדית נוקבת, הצליחה המפלגה הצעירה להכניס שני נציגים לכנסת. אחד מהם משה גפני, המכהן בה עד היום. השתתפותו של הרב אלישיב בכינוסי הבחירות, לא תורגמה למעורבות פוליטית אקטיבית בחייה של המפלגה הצעירה. בניגוד לעמיתו, הרב שטיינמן, שהפך לחבר מועצת גדולי התורה שהקים הרב שך, הרב אלישיב נותר מחוץ לקבלת ההחלטות במפלגה.   הבחירות לראשות עיריית ירושלים-אולמרט זה טוב לחרדים בבחירות לראשות עיריית ירושלים שהתקיימו בשנת 1993, התמודד אהוד אולמרט, אז חבר כנסת מטעם הליכוד, נגד ראש העיר המיתולוגי של ירושלים טדי קולק. אולמרט ניצל את קשריו עם החרדים, במטרה לרקוח הסכם שיבטיח את תמיכתם בו. התמיכה הרבנית נתקלה בבעיה: האיסור לתמוך באופן ישיר במי שאינו חרדי. עד לאותה מערכת בחירות, החרדים בחרו את נציגיהם לרשימה העירונית ולא התערבו בשאלת הבחירה לראשות העיר, שכן זהות המנצח הייתה ברורה. לא כך הפעם, היה צורך להכריע בשאלת התמיכה הישירה במועמד חילוני למהדרין. היות והיה מדובר בשאלה של פוליטיקה מקומית, השאלה הגיע לשולחנו של הרב אלישיב. הרב הפוסק הכריע: צרכיה של היהדות החרדית מחייבים אותנו לתמוך באופן ישיר באהוד אולמרט. במילים צופות פני עתיד "אולמרט טוב לחרדים". לוחות המודעות של ירושלים כוסו במכתבו של הרב אלישיב. הבחירה באולמרט הפכה מ"ספק עבירה" למצווה גדולה. תושביה החרדים של ירושלים יצאו בהמוניהם לקלפיות והביאו את הניצחון למועמד הצעיר. שנתיים מאוחר יותר, הפסק שהכתיר את אולמרט לראש עיריית ירושלים, יהיה הפסק שיכריע בתמיכה האקטיבית במועמד צעיר אחר, הפעם בנימין נתניהו, תחת הסלוגן 'נתניהו טוב ליהודים'. עמדתו הריאל-פוליטית של הרב אלישיב, הביאה אותו ב-2003 לתמוך במועמדותו של נציג חרדי לתפקיד ראש עיריית ירושלים, חרף הדילמות הכרוכות במעמד של ראש עיר עורבת.   מנהיג שוקע מנהיג נולד בשנותיו האחרונות של הרב שך, הסתגר הרב בביתו וסירב להתערב בנושאים ציבוריים. ההחלטה לומר "איני יכול עוד", התקבלה לאחר שהרב שך נתקל בקואליציה של רבנים, שהתנגדה למינוי שביקש לכפות על תושבי העיר החרדית החדשה מודיעין עילית. את הקואליציה נגד המינוי הובילו הרבנים שטיינמן ואלישיב. עם שקיעת מנהיגותו של הרב שך, נראה היה כי כתר ההנהגה יעבור לידיו של הרב שטיינמן. בישיבה שקיימו חברי מועצת גדולי התורה בשאלה מי ימונה לנשיא הבא, נבחר שטיינמן, לתפקיד אותו מילא הרב שך. אחד מחברי ה"מועצת" סימן את מעבר ההנהגה במילים הבאות: 'הרב שך היה מדינאי, הרב שטיינמן הוא פוליטיקאי'. אנשיו של הרב שטיינמן, החלו להעמיק את אחיזתם במוקדי הכוח של המפלגה. עיקר המאמץ הושקע בביצור כוחם של אנשי הרב שטיינמן, בעיתון יתד נאמן. מול העורך החזק של העיתון נתי גרוסמן, שהתנגד לתפיסת עולמו של הרב שטיינמן אותה כינה 'פשרנית', ניצבו רבנים שמונו על ידי הרב שך לפקח על הנעשה בעיתון. אלו צדדו במנהיגותו של הרב שטיינמן ונתנו לכך ביטוי בקו שנקט העיתון. הוויכוח המרכזי נסוב סביב שאלת גיוס חרדים לצה"ל. בשלהי שנות ה-90, הוקם הגדוד החרדי הראשון בצה"ל, שכונה באותם ימים "הנח"ל החרדי", מה שהפך עם הזמן לגדוד "נצח יהודה". הקמת הגדוד החרדי כפתרון לבעיית נוער השוליים, הסעירה את הרחוב החרדי. מקורביו של הרב שטיינמן היו בין מייסדי הגדוד ולדבריהם הוא העניק להם את ברכת הדרך. הדיון סביב הנח"ל, זרע את ניצני המחלוקת שפרצה 15 שנה מאוחר יותר, בין הרב שטיינמן לרב אוירבך הבן. אנשי הרב שטיינמן דאגו לכך, שביקורת נגד הגדוד החרדי לא תקבל ביטוי פומבי בעיתון שנחשב למתווה הדרך של הציבור הליטאי. תחושת שיכרון הכוח של אנשי הרב שטיינמן, הביאה אותם לפסול פרסום של מכתב שכתב הרב אלישיב וממנו השתמעה ביקורת נגד הגדוד החרדי. המכתב פורסם לבסוף בעיתון 'בקהילה', תחת הכותרת 'המכתב שלא פורסם ביתד נאמן'. הסערה שפרצה הביאה את הרב אלישיב לאיים כי יעזוב לאלתר את כל תפקידיו בדגל התורה. האולטימטום עשה את שלו. שטיינמן ואנשיו הרימו דגל לבן והעבירו את השליטה במוקדי הכוח, לידי עושי דברו של הרב אלישיב. מנקודה זו ואילך, נדדה ההנהגה החרדית הליטאית מבני ברק לירושלים. לאורך כל תקופת הנהגתו של הרב אלישיב, הוא ניסה לרוב לחתור להסכמות עם חצרות הרבנים בבני ברק, בדגש על חצרו של שטיינמן. קשה לומר שניסיונות אלו צלחו  ובין ירושלים לבני ברק, הלכה ונבנתה חומה של עוינות.   שמרנות וכניעה לקיצונים סיכום תקופת הנהגתו של הרב אלישיב, מתאפיינת בניסיון לשמר את מורשתו של הרב שך. התנגדות נרחבת לשינויים כמו לימוד ליבה במוסדות החינוך. התנגדות לכל ניסיון לגיוס חרדים לצה"ל. מאבק עיקש נגד האינטרנט. נכונות לזרום עם הקצנה פנים חרדית, כמו בסוגיית הטלפון הסלולרי הכשר. שם נכנע לדרישתם של חסידי גור להסיר את האופציה לשליחת הודעות בטלפונים הכשרים. שמרנותו לא סייעה לו להעביר לדור הבא, את מה שהוא קיבל, ציבור ליטאי מאוחד וגאה. יורשיו קיבלו לידיהם ציבור ליטאי מפוצל, וחסר הסכמה כלפי הרבנים המובילים אותו. הניצחון שנחל במאבק על הטלפון הכשר, הולך ומתברר כניצחון פירוס. החדירה של הטלפונים החכמים למגזר החרדי, שוברת שיאים. אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, בעוד כחודש תצא תעודת הפטירה של הקומה הכשרה, ועוד הצלחה ממנהיגתו של הרב אלישיב תרד בתהום הנשייה.   'היורשים' הגרסה החרדית   אחד מראשי הישיבות אמר פעם: 'אם ישיבת פונביז' היא אם הישיבות, כולנו ממזרים!' בדיחה או לא בדיחה, פונביז' הרתה וילדה את המחלוקת שקרעה את החברה הליטאית מבפנים. צאצאיה של המחלוקת הם רבים. הירידה במעמדם של הרבנים, הפיצול הפנים חרדי ועוד. עוד לפני שנגיע לקשר של הרב אלישיב למחלוקת, קצת רקע על איך הפך סכסוך משפחתי בין אח לאחות, למחלוקת שפיצלה חברה שלמה. ישיבת פונביז' הוקמה שנים אחדות לפני הקמת המדינה, על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, רב חרדי נמרץ שאיבד את ישיבתו, קהילתו ורוב משפחתו בשואה. בתוך מספר שנים בודד, הפכה הישיבה למובילה בארץ, תוך שהיא עוקפת מתחרות ותיקות כמו ישיבת חברון. ראשי הישיבה זכו להשפעה ציבורית והחלו לצבור כוח פוליטי. הדמות הבולטת והידועה בין ראשי הישיבה, היה הרב שך. הקמתה של תנועת דגל התורה בסוף שנות ה-80, הדקה את הקשר בין כוח פוליטי לתפקיד ראש ישיבת פונביז'. עם המעמד והכוח, באו המאבקים על הירושה. הרב כהנמן המייסד, הותיר אחריו בן אחד, הרב אברהם כהנמן. מאבק הירושה התגלגל לפתחו של הדור הבא. הבן אליעזר והבת ציפורה. ציפורה התחתנה עם הרב שמואל מרקוביץ בן למשפחה ליטאית שורשית. בראשית הדרך הגיסים חיפשו, כל אחד בדרכו, את הקרבה אל הרב שך. השניים סייעו לו במאבק שניהל מול משפחת פוברסקי על השליטה בישיבה. אחרי הניצחון על משפחת פוברסקי, החלו הגיסים לריב בינם לבין עצמם. הסכסוך לא פרץ את גבולות הישיבה, עד לאירועי שמחת תורה שנת 1998. האירועים האלימים ושורה של רעשי משנה, הכריחו את הרבנים אלישיב, שטיינמן, ואחרים לנסות ולפשר בין הגיסים הניצים. לתפקיד הבורר נבחר על ידי אלישיב, הרב גדליה צימבליסט, בוגר ישיבת חברון, כיהן כדיין בבית הדין הגדול והיה בקשרים טובים עם הרב אלישיב. חוסר היכרותו עם הצדדים הניצים, נחשב בראשית הדרך ליתרון. במבט לאחור הייתה זו השגיאה הראשונה בשרשרת אין סופית. פסק הדין שפרסם לבסוף, זכה לחתימתם של הרבנים אלישיב, שטיינמן, לפקוביץ וקרליץ. הפסק הותיר מעמד חלקי לחתן שמואל מרקוביץ בעוד רוב הזכויות הוענקו לאליעזר כהנמן. [caption id="attachment_16434" align="alignnone" width="715"] פוניבז': מלחמה ללא הפסקה (מתוך סרטון)[/caption] פסק הדין כיבה את אש המחלוקות, אך הותיר גחלים לוחשות, ממתינות לשעת הכושר לפרוץ שוב. הטריגר היה בשנת 2004, בהחלטה של הרב גרשון אדלשטיין למנות לתפקיד ר"מ בישיבה את חיים פרץ ברמן. המינוי נתקל בהתנגדות נחרצת של מרקוביץ. המינוי לווה באלימות קשה שעליה נמתחה באופן חריג ביקורת פומבית בעיתון יתד נאמן, שנשלט על ידי מקורבי הרב אלישיב. השיא הגיע בפרסום מכתבו של הרב אלישיב המתנגד למינוי. מול מכתביהם של רבני בני ברק, קנייבסקי הבן, לפקוביץ, קרליץ, שצידדו במינוי. בתווך ניצב הרב שטיינמן, שהביע תמיכה שקטה במינוי. התערבותו של הרב אלישיב במה שנחשב בעיני רבני בני ברק כמעוז שלהם, יצרה קרע בינו לבינם, קרע שלא התאחה עד לפטירתו בשנת 2013.   פסיקה מחמירה יבול דל למרות שהיה מתמיד והגה כל ימיו בתורה, לא חיבר הרב אלישיב ספרים. התוכן הכתוב היחיד הוא תשובות ופסקי דין שכתב בתפקידו כדיין בבית הדין הגדול. השיעורים שהעביר מידי יום בבית הכנסת הסמוך לביתו, עובדו לסדרת ספרים. השיעורים לא נועדו במקורם לתלמידי חכמים, אלא לאנשים העמלים לפרנסתם. בתחום הפסיקה התאפיין הרב אלישיב בדרישה מחמירה. בניגוד לעמיתו הרב אוירבך, נטה הרב אלישיב בכל מקרה של ספק להחמיר. יש מתלמידיו הסבורים שנטייתו להחמיר באה בד בבד עם תפיסה שמרנית כללית שאימץ לעצמו, כחלק ממעורבותו בתנועה הליטאית-דגל התורה. כך או כך, ברוב השאלות ההלכתיות בהם ישנו ויכוח בין הרב אוירבך לרב אלישיב, באופן כמעט ודאי, הרב אוירבך יפסוק לקולא ואילו הרב אלישיב לחומרא.   בבחירות 2009, רבים מחסידיהם של רבני בני ברק, הצביעו למפלגת ש"ס, במחאה על הצבת נציגו של הרב אלישיב ברשימת יהדות התורה, איש העסקים מנחם כרמל. שבועות ספורים לפני פטירתו של הרב אלישיב, השלימו מקורביו של הרב שטיינמן, את השתלטותם המחודשת על יתד נאמן. בניגוד לסיבוב הקודם, הפעם הם לא לקחו שבויים והביאו לפיטוריו של עורך העיתון נתי גרוסמן.   ימים אחדים לפני פטירתו של הרב אלישיב, הקים גרוסמן בתמיכתו של הרב אוירבך הבן, את עיתון 'הפלס'. הקמת העיתון סימנה את הפילוג בתוך היהדות הליטאית. מצד אחד הזרם המרכזי שראה ברב שטיינמן יורש של הרב אלישיב. מהעבר השני הפלג הירושלמי, שראה ברב אוירבך הבן, יורשו של הרב אלישיב. הקרבות בין הניצים נגררו לאלימות, לסכסוכים משפטיים ולמשפחות שנקרעו בוויכוח סביב שאלת היורש. עם פטירתם של הרבנים שטיינמן ואוירבך הבן, שקטה הארץ מעט. עשור אחרי פטירתו של הרב אלישיב, מצויה ההנהגה החרדית בשבר חסר תקדים. פטירתו של חתנו, יורש, יורשו, הרב קנייבסקי, הותירה את הליטאים במשבר ירושת ההנהגה, משבר שסופו אינו נראה.

אנשים שפועלים לעשות שינויים בזירה הציבורית מרגשים אותי, בייחוד אם העשייה שלהם היא למען מעורבות חברתית. אביבה דוד היא אחת מאותם אנשים נדירים שלוקחים את הקושי הפרטי והניסיון שלהם ומתעלים אותו לטובת הכלל. לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן

"המנהג הקלוקל של השחרת החברה בה חיית בעבר הוא קצת פתטי. ויחד עם זאת, כל מילה שלך אמת כואבת". טלי פרקש כותבת לחסידת גור שחזרה בשאלה לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן   תגיות: שרה איינפלד, טלי פרקש תאריך הכתבה: אוקטובר 2009

יוצאי החברה החרדית מגיעים עם מטען לימודי רב, אך הלימודים בישיבה ובסמינר אינם תואמים לדרישות הלימודים באקדמיה. לאורך השנים מי שהשתייך למגזר החרדי קיבל זכויות שונות בעולם האקדמיה, לצורך גישור על פערי ההשכלה, אך מי שיצא מהמגזר החרדי ולא הגדיר את עצמו עוד כחרדי לא זכה לאותם תנאים. עמותת “יוצאים לשינוי” נאבקה לשנות את האפליה הזאת, ובזכות הפעילות המאומצת שלנו המציאות השתנתה. כיום יוצאי החברה החרדית שלומדים באקדמיה נהנים מהזכויות הבאות: ייעוץ לבחירת מקצוע לימוד ליווי במהלך המכינה והתואר עידוד הלומדים ומניעת נשירה תמיכה כלכלית ליווי וסיוע בהשמה בשוק העבודה השירותים הניתנים כוללים שיעורי תגבור קבוצתיים ופרטניים, חונכות אישית, סיוע פסיכולוגי, אירועים חברתיים לסטודנטים יוצאי החינוך החרדי, אבחונים ללקויות למידה, סדנאות להשתלבות באקדמיה וסדנאות להשתלבות בשוק העבודה. למידע נוסף על הזכויות קראו כאן. לא כל מוסדות הלימוד יעניקו לכם את מלוא הזכויות הללו, בררו עם מזכירות מוסד הלימוד אילו זכויות מגיעות לכם כיוצאי החברה החרדית.   מוסדות לימוד שמעניקים את כל הזכויות, ויש לכם שם כתובת אנושית הם: האוניברסיטה העברית, לבירורים: Offtochange@mail.huji.ac.il אוניברסיטת תל אביב, לבירורים: גליה גבעולי 03-6406242 הטכניון, לבירורים: 04-8293143 מכללת הדסה, לבירורים: 02-6291324 האוניברסיטה הפתוחה, לבירורים: ירדנה יפרח. 09-7781091 | yardena@openu.ac.il אוניברסיטת אריאל בשומרון, לבירורים: 1800660660 אוניברסיטת בר אילן, לבירורים: 077-3643590 מכללת ספיר, לבירורים: 077-9802388 (לא בשעות קבלת קהל) עזריאלי – מכללה אקדמית להנדסה, ירושלים. לבירורים: שהם בן מובחר כהנא, רכזת תכנית המעטפת. shohambm@jce.ac.il מכללת תל חי, לבירורים: יפעת קורן זמרן 04-8181544 אוניברסיטת חיפה, לבירורים: אורלי, רכזת לסטודנטים יוצאי חינוך חרדי. 04-8249964 מייל: mador10@univ.haifa.ac.il   במוסדות לימוד אלו יש מכינות קדם-אקדמיות שמותאמות ליוצאי המגזר החרדי: האוניברסיטה העברית. לבירורים: 02-5881019 מכללת הדסה. לבירורים: 02-5310740 | *2292 אוניברסיטת בר-אילן. לבירורים: 03-5317000 הטכניון. לבירורים: 04-8295555 מכללת ספיר. לבירורים: 077-9802802 מכללת עמק יזרעאל. לבירורים: 1-800-30-3000 מכללת תל חי. לבירורים: 04-8181855 אוניברסיטת אריאל שבשומרון. לבירורים 03-9066112 אוניברסיטת בן גוריון בנגב. לבירורים: 08-6461111 המכללה האקדמית גליל המערבי. לבירורים: 04-9015100 המכללה האקדמית כנרת. לבירורים: 1800-20-90-20 המרכז האקדמי לב. לבירורים: 02-6751280 המכללה האקדמית להנדסה ע”ש סמי שמעון. לבירורים: 1-800-207-777 המכללה האקדמית צפת. לבירורים: 1800-344-544   בפנייתכם למוסד הלימודים לצורך מימוש זכויותיכם כיוצאי החברה החרדית תצטרכו להצטייד באישורים מתאימים, לדוגמה, אישור על לימודים בישיבה קטנה/גדולה, אישור על לימודים בסמינר וכדומה. אם נתקלתם בקושי במימוש הזכויות, פנו אלינו ונשמח לסייע. למידע על כל ההטבות לסטודנטים ראו באתר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.   מצאתם טעות בכתבה? יש לכם הערות לגביה? מוזמנים לכתוב לנו למייל:  info@leshinuy.org

מזה שנים בוגרי החברה החרדית החרדים היו זכאים להטבות באקדמיה בשל נקודת הפתיחה המורכבת שלהם. תודות לפעילות שלנו כעת גם יוצאי החברה החרדית זכאים להטבות ייחודיות אלה ללא אפלייה על רקע דתי.   ההטבות כוללות: הקלות בתנאי הקבלה שיעורי עזר/ תגבורים בחינם חונכות אישית הארכות זמן במבחנים בשנה הראשונה סיוע פסיכולוגי אישי / קבוצתי סדנאות תרבותיות להשתלבות באקדמיה אבחונים לבדיקת לקויות למידה בחינם הכשרות לקראת השתלבות בשוק התעסוקה בכדי לממש הטבות אלו יש לפנות למוסד הלימודים בו אתם לומדים ולציין שאתם יוצאי החברה החרדית, מומלץ להצטייד במסמכים המאשרים זאת, דוגמת אישור לימוד בישיבה קטנה וכדומה .מוסד עדיין יכול להפעיל שיקול דעת באם ירצה לפתוח שירותי סיוע ליוצאים אולם חשוב שתדעו כי מוסדות רבים יודעים להעניק את השירותים לחרדים וכעת עליהם להעניק אותם גם לכם ובנוסף, משתלם למוסד לסייע לכם היות והוא מתוקצב על כך באופן נדיב. שימו לב כי הטבות אלו אושרו על ידי המל”ג במסגרת תכנית החומש (סעיף 48.14), במידה ואתם נתקלים בבעיות במימוש הזכויות שלכם, נשמח לסייע. למידע נוסף אודות ההטבות ניתן ליצור קשר עם תכנית ההכוון שלנו או עם התאחדות הסטודנטים הארצית.   מכינות קדם אקדמיות שבהן יוצאי החברה החרדית יכולים להשתלב: האוניברסיטה העברית. לבירורים: 02-5881019 מכללת הדסה. לבירורים: 02-5310740 | *2292 אוניברסיטת בר-אילן. לבירורים: 03-5317000 אוניברסיטת ת”א. לבירורים: 03-6405550 הטכניון. לבירורים: 04-8295555 מכללת ספיר. לבירורים: 077-9802802 מכללת רופין. לבירורים: 1-800-800-830 מכללת עזריאלי. לבירורים: 02-6588087 מכללת עמק יזרעאל. לבירורים: 1-800-30-3000 מכללת תל חי. לבירורים: 04-8181855 הקריה האקדמית אונו. לבירורים: 03-5311888 אוניברסיטת חיפה. לבירורים: 04-824-0111   אלו המוסדות להשכלה גבוהה שידוע לנו כי כבר הרימו את הכפפה ומעניקים את כל הזכויות באופן מסודר: האוניברסיטה העברית, לבירורים: Offtochange@mail.huji.ac.il אוניברסיטת תל אביב, לבירורים: גליה גבעולי 03-6406242 הטכניון, לבירורים: 04-8293143 מכללת הדסה, לבירורים: 02-6291324 האוניברסיטה הפתוחה, לבירורים: ירדנה יפרח. 09-7781091 | yardena@openu.ac.il אוניברסיטת אריאל בשומרון, לבירורים: 1800-660-660 אוניברסיטת בר אילן, לבירורים: 077-3643590 מכללת ספיר, לבירורים: 077-9802388 (לא בשעות קבלת קהל) עזריאלי – מכללה אקדמית להנדסה, ירושלים. לבירורים: שהם בן מובחר כהנא, רכזת תכנית המעטפת. shohambm@jce.ac.il מכללת תל חי, לבירורים: יפעת קורן זמרן 04-8181544 אוניברסיטת חיפה, לבירורים: הילה שרון, רכזת לסטודנטים יוצאי חינוך חרדי. מייל: hsharon@staff.haifa.ac.il   זכויות נוספות ליוצאים שכדאי להכיר: מלגת אלומה ליוצאים: משנה”ל 2021-2022 אלומה מפעילה עבור משרד החינוך את תכנית המלגות לתואר ראשון שמטרתה לסייע לבוגרי חינוך חרדי להשלים את פערי ההשכלה אותם צברו במערכת החינוך החרדית. בעבר תוכנית המלגות הופעלה ע”י קרן קמ”ח. עד לפני שנים אחדות לא יכלו יוצאים להגיש בקשה לקבלת המלגה בכלל. כיום בזכות פעילות והתעקשות העמותה אל מול הגורמים הרלוונטים המלגה פתוחה לכל בוגרי החינוך החרדי ללא התייחסות למצבם הדתי. למועדי הגשת בקשה למלגה יש לבדוק באתר טנא מבית אלומה. מלגה של עמותת הלל: העמותה מסייעת מזה 30 שנה ליוצאים ויוצאות בשאלה מן המגזר החרדי להשתלב בחברה הישראלית, ומציעה תוכנית מלגות ליוצאים למטרת השלמת תעודת בגרות, מכינה קדם אקדמית, לימודי אנגלית, לימודים לקראת מבחן פסיכומטרי או מבחן קבלה ללימודים, תארים אקדמאיים אוניברסיטאות או במכללות (תואר ראשון ותואר שני), קורסי הכשרה מקצועית, ועוד. תכנית המלגות מיועדת לחברי עמותת הלל בלבד, והיא מיועדת ליוצאות/ים עם וותק של לפחות שנת חברות בעמותה. אין צורך בשירות צבאי /לאומי בכדי לקבל את המלגה. למידע נוסף לחצו כאן. מלגת קרן יוצאים למצוינות: קרן ‘יוצאים למצוינות’ הוקמה ומנוהלת ע”י פרופ’ גבי ברבש וג’ודי שלו יוצאת החברה החרדית וחברת וועד מנהל ביוצאים לשינוי, בתמיכתה של משפחת שטיינמץ, ובשיתוף פעולה עם יוצאים לשינוי. הקרן מעניקה מלגת קיום המשלימה לשכר לימוד ומחיה (עד 50,000 ש”ח), לסטודנטים וסטודנטיות מצטיינים יוצאי ויוצאות החברה החרדית (יוצאים בשאלה), אשר לומדים לתואר ראשון במוסדות ובמקצועות המפורטים בדף המלגה. למידע נוסף לחצו כאן. תוכנית ליוצאים באוניברסיטת רייכמן: מידי שנה מקציבים באוניברסיטת רייכמן מספר מלגות ליוצאי החברה החרדית, אשר סיימו שירות צבאי, לאומי, או אזרחי/התנדבותי מלא ותקין, ואשר להם מכתב המלצה מעמותת יוצאים לשינוי. המלגות מכסות 90% משכר הלימוד ומבוקשות מאוד. ניתן להגיש בקשה בכל עת ולא יאוחר מהתאריך 01/08 בכל שנה. לפרטים נוספים והגשת בקשה ניתן לפנות לס’ דיקנית הסטודנטים, גב’ גלית צבי במייל:gzvi@runi.ac.il תכנית יוצאים ללמוד: נתקלתם בקושי בקורס מסוים במהלך הלימודים? מאבדים ריכוז? מרגישים שאתם צריכים תגבורים לקראת המבחנים? הירשמו לתוכנית יוצאים ללמוד, ותוכלו לקבל שיעורים פרטיים ותגבורים בקורס או בנושא שאתם צריכים בו סיוע על ידי מורים פרטיים ללא תשלום. תוכנית ההכוון “שבילים” – תוכנית ההכוון של יוצאים לשינוי: התוכנית מעניקה הכוון לימודי ותהליך ייעוץ והכוונה לקראת בחירת אופק לימודי ותעסוקתי. בנוסף ניתן לקבל בתוכנית מענים נוספים בתחום ההשכלה: ליווי אישי החל מבחירת מקצוע ועד שלב הלימודים בפועל, קבלת מידע על זכויות, מלגות ומסלולים ייחודים, חיבור למוסדות אקדמיה וקדם אקדמיה. תוכנית ההכוון נותנת מענה בירושלים, בתל אביב, בצפון ובדרום. פרטים נוספים בדף תוכנית ההכוון “שבילים”.   אם נתקלתם בקושי במימוש הזכויות, פנו אלינו ונשמח לסייע. למידע על כל ההטבות לסטודנטים ראו באתר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.  

מכינה קדם-אקדמית היא תוכנית שמציעה לימודי השלמה לתעודת הבגרות, שיפור ציוני הבגרות ולימודים ייעודים למבקשים להתקבל לחוגים במוסדות להשכלה גבוהה. המכינות פועלות בתוך האוניברסיטאות ובחלק מהמכללות, ובסיום הלימודים במכינה תוכלו להמשיך ללימודי תואר באותו מוסד. הלימודים במכינה הם במקצועות החובה: אנגלית, מתמטיקה, הבעה, לשון, ספרות, אזרחות, תנ”ך ומקצועות הרחבה כגון פיזיקה, מחשבים, ביולוגיה, כימיה, אומנות, גאוגרפיה, ערבית ועוד. בחלק מהמקצועות תוכלו להיבחן ברמות קושי שונות. למשל, אפשר להיבחן במתמטיקה ברמה של 3 יחידות לימוד, 4 יחידות לימוד ו-5 יחידות לימוד. הלימודים במכינות מתאימים מאוד לתלמידים שלא למדו בתיכונים רגילים, ובחלק מהמוסדות המכינות מכוונות לבוגרי החינוך החרדי. מכינות שמותאמות ליוצאי החברה החרדית ומספרי הטלפון לבירורים בנושא: האוניברסיטה העברית בירושלים: 02-5881019 מכללת הדסה: 02-5310740 | *2292 אוניברסיטת בר-אילן: 03-5317000 אוניברסיטת ת”א: 03-6405550 הטכניון: 04-8295555 מכללת ספיר: 077-9802802 מכללת רופין: 1-800-800-830 מכללת עזריאלי: 02-6588087 מכללת עמק יזרעאל: 1-800-30-3000 מכללת תל חי: 04-8181855 הקריה האקדמית אונו: 03-5311888 אוניברסיטת חיפה: 04-824-0111 המרכז האקדמי לב הוא מוסד ללימודים גבוהים שמפעיל גם מכינה קדם אקדמית. רוב הלומדים במכון לב מגיעים מרקע חרדי. לרשימת כל המכינות הקדם אקדמיות לחצו כאן.   תנאי הקבלה למכינה קדם אקדמית יש שני סוגים של מכינות, מכינה להשלמת בגרויות או שיפור בגרויות, ומכינות ייעודיות שמציעות לימודים ממוקדים לקראת קבלה לחוג ספציפי. כדאי לברר עם מזכירות המוסד שבו אתם רוצים ללמוד מה הם תנאי הקבלה למכינה, כיוון שהתנאים מתעדכנים מעת לעת. על פי רוב, כדי להתקבל למכינה תצטרכו לעבור מבחן מיון, להיבחן בבחינה הפסיכומטרית או במבחן מימ”ד. מבחן מימ”ד דומה לבחינה הפסיכומטרית והוא תקף עבור כל המכללות האקדמיות. אם אינכם עומדים בתנאי הקבלה למכינה תוכלו להירשם לקדם מכינה. קדם מכינה קדם מכינה הוא מסלול הכנה למכינה אקדמית. הלימודים בקדם מכינה מותאמים לבוגרי החינוך החרדי, וכוללים לימודי בסיס במקצועות: מתמטיקה, אנגלית והבנת הנקרא. הלימודים בקדם מכינה מתחילים בדרך כלל כשלושה חודשים לפני פתיחת המכינה. אין תנאי קבלה. במהלך הלימודים יהיה עליכם להגיש מטלות, ובסיום תיבחנו במקצועות שלמדתם. בנוסף, תיבחנו במבחן מימ”ד. אם תצליחו במבחנים האלה תוכלו להמשיך את הלימודים במכינה. לא כל מוסד אקדמי מציע מסלול של קדם מכינה. אנחנו גאים לספר שבזכות הפעילות של “יוצאים לשינוי” ארבעה מוסדות מובילים פתחו מסלולים שמיועדים לבוגרי החינוך החרדי, שלא זכו ללמוד לימודי ליבה. לפרטים וליצירת קשר: קדם מכינה במכללה האקדמית ספיר. טלפון: 077-9802802. דוא”ל: info@sapir.ac.il קדם מכינה באוניברסיטת בר אילן. טלפון: 03-5354079. דוא”ל: Mechina.kda@biu.ac.il קדם מכינה במכללה האקדמית הדסה. טלפון: 02-6291912 קדם מכינה באוניברסיטה העברית: טלפון: 02-5881019.  דוא”ל:prep@savion.huji.ac.il   חשוב לדעת: אומנם תנאי הקבלה ללימודים במכינה הקדם אקדמית אינם “בשמיים”, אך הלימודים עצמם אינטנסיביים מאוד ורמתם גבוהה. בפרט במכינות שנועדו להכשרת מועמדים לחוגים מתחום ההנדסה והמחשבים. הביאו זאת בחשבון. בדקו עם עצמכם, האם בתקופה הקרובה יהיה באפשרותכם להקדיש זמן, והרבה ממנו, ללימודים? אם לא, תכננו פעולות שיאפשרו לכם להשקיע בלימודים.   מלגות ללימודים במכינה ראשית, בררו במוסד הלימודים על מלגות שמתאימות לכם לפי מצבכם האישי. אם אתם חיילים משוחררים, תוכלו לקבל מימון חלקי או מלא של הלימודים. לפרטים קראו כאן. אם הוכרתם כחיילים בודדים תוכלו לבקש גם מלגת קיום. אפשר גם לבקש מלגת משרד החינוך בהסתמך על המצב הסוציואקונומי של המשפחה, או אם אין לכם קשר עם המשפחה. באתר לימודים בישראל תוכלו לקרוא על שלל המלגות למכינות. אם אתם מתכוונים ללמוד מקצוע מתחום ההנדסה או המדעים, תוכלו להשתלב בתוכנית “הישגים להייטק”. התוכנית מיועדת למי שלא עומד בתנאי הקבלה ללימודים אקדמיים, ומתקשה לעמוד בנטל הכלכלי של הלימודים. המשתתפים בתוכנית מקבלים סיוע במימון שכר הלימוד, מלגות קיום וליווי אקדמי ואישי. במהלך הלימודים ייערכו סדנאות ומפגשים שיכינו אתכם להשתלבות עתידית בשוק העבודה. המשתתפים בתוכנית מחויבים בשעות התנדבות ותרומה לקהילה. התוכנית מופעלת באוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת בן גוריון ובטכניון. לפרטים ולהרשמה לחצו כאן. אופציה נוספת לתוכנית מעטפת ללימודים, למלגות ולליווי מחכה לכם באוניברסיטת תל אביב. תוכנית “מובילים” מיועדת לבוגרי הקהילה החרדית, ובמסגרתה נהנים המשתתפים מתנאי קבלה מקלים, מלגות, ליווי רגשי ושיעורי עזר במחיר מסובסד. לפרטים נוספים ראו כאן או פנו לגליה גבעולי, האחראית על תוכנית “מובילים”. הדוא”ל של גליה: galiagin@tauex.tau.ac.il. הטלפון של גליה: 052-2421205   בנושא מימון לימודים למכינה קדם אקדמית, ובכל נושא אחר שקשור ללימודים – אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר ונשמח לייעץ ולסייע.   מסלולי הלימוד במכינה הקדם אקדמית תוכנית לימודים חד שלבית התוכנית מיועדת לתלמידים עם תעודת בגרות מלאה, או כמעט מלאה, שרוצים לשפר ציונים או להשלים את תעודת הבגרות. משך הלימודים: סמסטר אחד (כארבעה חודשים) להשלמה או לשיפור מקצוע אחד, ושני סמסטרים למעוניינים להשלים או לשפר ציונים ביותר ממקצוע אחד. תוכנית לימודים דו שלבית התוכנית מיועדת לחסרי תעודת בגרות או שתעודת הבגרות שלהם כוללת מספר מועט של יחידות לימוד. המספר המדויק משתנה ממכינה למכינה. התוכנית אורכת כשנתיים, בכל שנה לומדים במשך שני סמסטרים. חשוב לדעת שמשך זמן הלימודים אינו קבוע ותלוי בכמות יחידות הבגרות שעליכם להשלים. תוכנית לימודים ייעודית בתוכנית זו מכשירים את התלמידים לקראת לימודים אקדמיים ספציפיים. כל מסלול של מכינה ייעודית מכוון לתחום הלימוד שאליו התלמידים מבקשים להתקבל ללימודים לתואר ראשון. אם תעברו את המבחנים בסיום התוכנית תוכלו להתקבל לחוג גם אם ציוני הבגרות והסכם שלכם נמוכים מתנאי הסף לקבלה. חשוב לדעת: הלימודים בתוכנית זו מוכרים במוסד הספציפי שבו אתם לומדים ואינם מוכרים בהכרח עבור קבלה ללימודים במוסד אקדמי אחר. בשיחת הבירור שלכם עם מזכירות המוסד שאלו האם הלימודים במכינה הייעודית מוכרים במוסדות אחרים, ואם כן, אילו מוסדות מכירים בהם. משך זמן הלימודים במכינה ייעודית: שני סמסטרים, כ-9 חודשים.   עלויות והליך הקבלה למכינה דמי הרישום למכינה עומדים כיום על 450 ₪, אך הסכום מתעדכן מעת לעת. דמי הרישום לא יוחזרו גם אם החלטתם לא ללמוד בסופו של דבר. עלות הלימודים שונה ממוסד למוסד ומתוכנית לתוכנית. לאחר תשלום דמי הרישום תוזמנו לבחינת מיון בשפה העברית, בחינה לסיווג רמה בשפה האנגלית ובחלק מהמוסדות תתבקשו גם להגיע לריאיון אישי. בתום התהליך תקבלו אישור קבלה למכינה, שובר תשלום עבור שירותים נלווים (אבטחה, ביטוח וכו’), טופס הוראת קבע ושטר חוב שאותם יש להחתים בבנק ולשלוח למוסד הלימודים לפני תחילת הלימודים, כדי להבטיח את מקומכם.   בהצלחה!   חסר לכם מידע? רוצים הכוונה פרטנית? אנחנו כאן בדיוק בשביל זה! מוזמנות ומוזמנים לפנות אלינו כאן למעבר לפורטל הזכויות של יוצאי החברה החרדית באקדמיה הקליקו כאן   מצאתם טעות בכתבה? יש לכם הערות לגביה? מוזמנים לכתוב לנו למייל:  info@leshinuy.org

מזה שנים בוגרי החברה החרדית החרדים היו זכאים להטבות באקדמיה בשל נקודת הפתיחה המורכבת שלהם. תודות לפעילות שלנו כעת גם יוצאי החברה החרדית זכאים להטבות ייחודיות אלה ללא אפלייה על רקע דתי. ההטבות כוללות: הקלות בתנאי הקבלה  שיעורי עזר/ תגבורים בחינם חונכות אישית הארכות זמן במבחנים בשנה הראשונה סיוע פסיכולוגי אישי / קבוצתי סדנאות תרבותיות להשתלבות באקדמיה אבחונים לבדיקת לקויות למידה בחינם הכשרות לקראת השתלבות בשוק התעסוקה  בכדי לממש הטבות אלו יש לפנות למוסד הלימודים בו אתם לומדים ולציין שאתם יוצאי החברה החרדית, מומלץ להצטייד במסמכים המאשרים זאת, דוגמת אישור לימוד בישיבה קטנה וכדומה. המוסד עדיין יכול להפעיל שיקול דעת באם ירצה לפתוח שירותי סיוע ליוצאים אולם חשוב שתדעו כי מוסדות רבים יודעים להעניק את השירותים לחרדים וכעת עליהם להעניק אותם גם לכם ובנוסף, משתלם למוסד לסייע לכם היות והוא מתוקצב על כך באופן נדיב. שימו לב כי הטבות אלו אושרו על ידי המל"ג במסגרת תכנית החומש (סעיף 48.14), במידה ואתם נתקלים בבעיות במימוש הזכויות שלכם, נשמח לסייע. למידע נוסף אודות ההטבות ניתן ליצור קשר עם יועצת ההכוון שלנו או עם התאחדות הסטודנטים הארצית. מכינות קדם אקדמיות שבהן יוצאים בשאלה יכולים להשתלב: האוניברסיטה העברית. לבירורים: 02-5881019 מכללת הדסה. לבירורים: 02-5310740 | *2292 אוניברסיטת בר-אילן. לבירורים: 03-5317000 אוניברסיטת ת"א. לבירורים: 03-6405550 הטכניון. לבירורים: 04-8295555 מכללת ספיר. לבירורים: 077-9802802 מכללת רופין. לבירורים: 1-800-800-830 מכללת עזריאלי. לבירורים: 02-6588087 מכללת עמק יזרעאל. לבירורים: 1-800-30-3000 מכללת תל חי. לבירורים: 04-8181855 אלו המוסדות להשכלה גבוהה שידוע לנו כי כבר הרימו את הכפפה ומעניקים את כל הזכויות באופן מסודר: האוניברסיטה העברית, לבירורים: Offtochange@mail.huji.ac.il אוניברסיטת תל אביב, לבירורים: גליה גבעולי 03-6406242 הטכניון, לבירורים: 04-8293143  מכללת הדסה, לבירורים: 02-6291324 האוניברסיטה הפתוחה, לבירורים: ירדנה יפרח. 09-7781091 | yardena@openu.ac.il אוניברסיטת אריאל בשומרון, לבירורים: 1800660660 אוניברסיטת בר אילן, לבירורים: 077-3643590 מכללת ספיר, לבירורים: 077-9802388 (לא בשעות קבלת קהל) עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה, ירושלים. לבירורים: שהם בן מובחר כהנא, רכזת תכנית המעטפת. shohambm@jce.ac.il מכללת תל חי, לבירורים: יפעת קורן זמרן  04-8181544 אוניברסיטת חיפה, לבירורים: הילה שרון, רכזת לסטודנטים יוצאי חינוך חרדי. מייל: hsharon@staff.haifa.ac.il זכויות נוספות ליוצאים שכדאי להכיר: מלגת קרן קמ"ח ליוצאים: הקרן מפעילה עבור משרד החינוך את תכנית המלגות לתואר ראשון שמטרתה לסייע לבוגרי חינוך חרדי להשלים את פערי ההשכלה אותם צברו במערכת החינוך החרדית. עד לפני שנים אחדות לא יכלו יוצאים להגיש בקשה לקבלת המלגה בכלל. כיום בזכות פעילות והתעקשו העמותה אל מול הגורמים הרלוונטים המלגה פתוחה לכל בוגרי החינוך החרדי ללא התייחסות למצבם הדתי. למועדי הגשת בקשה למלגה יש לבדוק באתר קרן קמ"ח. מלגה של עמותת הלל: העמותה מסייעת מזה 30 שנה ליוצאים ויוצאות בשאלה מן המגזר החרדי להשתלב בחברה הישראלית, ומציעה תוכנית מלגות ליוצאים למטרת השלמת תעודת בגרות, מכינה קדם אקדמית, לימודי אנגלית, לימודים לקראת מבחן פסיכומטרי או מבחן קבלה ללימודים, תארים אקדמאיים אוניברסיטאות או במכללות (תואר ראשון ותואר שני), קורסי הכשרה מקצועית, ועוד. תכנית המלגות מיועדת לחברי עמותת הלל בלבד, והיא מיועדת ליוצאות/ים עם וותק של לפחות שנת חברות בעמותה. אין צורך בשירות צבאי לאומי בכדי לקבל את המלגה. למידע נוסף לחצו כאן. תכנית ליוצאים במרכז הבינתחומי הרצליה: מידי שנה מקציבים במרכז הבינתחומי מספר מלגות ליוצאי החברה החרדית, אשר סיימו שירות צבאי או לאומי, או אזרחי/התנדבותי מלא ותקין ואשר להם מכתב המלצה מעמותת יוצאים לשינוי. המלגות מכסות 90% משכר הלימוד ומבוקשות מאוד. ניתן להגיש בקשה בכל עת ולא יאוחר מהתאריך 01/08 בכל שנה. לפרטים נוספים והגשת בקשה ניתן לפנות לס' דיקנית הסטודנטים, גב' גלית צבי במייל: gzvi@idc.ac.il. תכנית יוצאים ללמוד: נתקלתם בקושי בקורס מסוים במהלך הלימודים? מאבדים ריכוז? מרגישים שאתם צריכים תגבורים לקראת המבחנים? הירשמו  לתכנית יוצאים ללמוד, ותוכלו לקבל שיעורים פרטיים ותגבורים בקורס או בנושא שאתם צריכים בו סיוע על ידי מורים פרטיים ללא תשלום.

היסטוריונים מלמדים אותנו שהיהדות, כשבוחנים אותה על-פי ההיקף הרחב של זרמי המחשבה והיצירה הדתית-חברתית הכלולים בה, הייתה תמיד בלתי אחידה, מורכבת מתנועות נוגדות ומרכזים נבדלים זה מזה. תולדות עם ישראל מעידות על הרבה התנגשויות פנימיות שהסתיימו לא פעם בקרע. אולם דומה כי מחלוקות אלה לא היו מגיעות לאותה דרגה של חריפות אלמלא נתגלתה בכל התנועות והזרמים הללו הסכמה על אידיאל של אחדות שאיננה סובלת בתוכה ניגודים מהותיים, והצבת המחלוקת המותרת (אולי אפילו הרצויה) בתוך המסגרת הדיסיפלינרית המוסכמת של השקלא וטריא ההלכתי המבוסס על תורה אחת. אידאל זה של אחדות מקובל היה בעבר על כל הזרמים, באופן שכל אחד מהם ראה את עצמו כמגלם דעת התורה, ופסל את אלה שחלקו עליו מעבר למסגרת הדיסיפלינרית של תורה שבעל פה. התוצאה הפרדוקסלית הייתה שבכל חתך חברתי-תרבותי בתקופה נתונה התגלה הריבוי והניגוד שבריבוי, אבל בכל תפיסה של בני הווה מסוים לגבי העבר נראית היהדות כעולם אחדותי ואחיד, היהדות של כל "עכשיו" היא הטרוגנית, ואילו דימוי היהדות של כל "אז" הוא אחדותי. (אליעזר שבייד מתוך "פלורליזם ואחדות בתרבות היהודית). למדנו שהשימוש במונח "יהדות" לא ייצג בעבר ואינו מייצג בהווה, מצב סטטי או מונוליטי. יחד עם זאת "יהדות" במובנו הרחב של המושג, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי חז"ל, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני העת החדשה. פלורליזם מושג מודרני חשוב לעניין היהדות כתרבות בעלת זרמים שונים וחילוקי דעות, הוא המושג: 'פלורליזם' פירושו המילולי: רב, מרובה, והמינוח העברי הוא: רבגוניות. הפלורליזם כהשקפה, או כעיקרון, איננו בגדר קביעה עובדתית שיש ריבוי דרכים, גישות והשקפות בכל חברה ובכל עם, אלא הוא בגדר קביעה ערכית המחייבת את הריבוי הזה, ומכירה לא רק בהכרחיותו אלא בעדיפותו על האחידות, ויוצאת מכאן אל ההכרה שלגישות השונות יש מעמד של שוויון מבחינת היותן גישות של אישים וקבוצות שווי מעמד בחברה ובעם, שכבוד דעותיהם הוא כבודם. יחס פלורליסטי מחייב אפוא סובלנות במשמע של נכונות להכיר בכך שדעת הזולת היא תקפה לגביו ממש כשם שדעותינו שלנו נראות לנו תקפות. (אליעזר שביד, שם.) הנולדים וגדלים בקרב היהדות הרבנית, שהפכה לזרם האורתודוקסי, חונכו לראות ביהדות מקשה אחת ואת האורתודוקסיה כמייצגת היחידה הנאמנה של אותה יהדות מונוליטית, לפי דעתה. אך לא כך היו פני הדברים בעבר ובוודאי שאיננו כך בעת החדשה. העת החדשה שתקופתה על פי רוב מתחילה במאות 18-19 מתאפיינת בעליית כוחו של המדע ובאמונה במרכזיותו של האדם ותבונתו על פני כוחו וסמכותו של הממסד הדתי. כך למעשה נוצר והתפתח תהליך בו מצאו עצמם יהודים רבים והולכים כמי שהאמונה בהלכה הרבנית, אינה מתאימה עבורם עוד. בפני היהודים בכלל והמשכילים בפרט, עמדו מספר אפשרויות: האחת לצאת מהדת. השנייה להמיר את הדת היהודית בדת אחרת. לשתי האפשרויות האלו היו השלכות קשות של בידוד חברתי, משפחתי, תרבותי ואף כלכלי. האפשרות האחרת הייתה למצוא דרך שמשלבת בין התרבות היהודית המוכרת, לבין התרבות המודרנית. כך החל השינוי, שבלועזית מכונה – רפורמה. אחד מסימני הרפורמה הייתה צמיחתה של התנועה הלאומית הציונית שהתפתחה במאה ה-19. ההשכלה והחילון בעם היהודי במהלך המאות ה-17 וה-18, עמדו בבסיסה של צמיחת התנועה הציונית. תהליכי ההשכלה והחילון אופיינו בשינויים רבים בתחומי המדע, הרפואה וטכנולוגיה. התפתחות המדע אפשר לאנשים רבים למצוא הסברים הגיוניים לשאלות שעד אז מצאו בדת. כתוצאה מכך סמכות הכנסייה והדת כגורם חשוב ומשפיע התערערה ובקרב אנשים רבים התרחש תהליך של חילון (=מעבר מאורח חיים דתי לאורח חיים חילוני). עקב תהליכי החילון נוצרה תחושה של בלבול ואי שייכות, רעיונות ההשכלה והחילון שימשו כתחליף לזהות הדתית שאבדה בעקבות הפיתוח בתחומי החיים השונים. הרעיונות אפשרו לאנשים רבים להתאחד סביב מאפיינים פוליטיים כמו השקפת עולם, עקרונות וערכים משותפים במקום סביב רעיונות דתיים. כמו בחברה האירופאית, גם בחברה היהודית התרחש תהליך זה. רעיונות ההשכלה גרמו ליהודים לזנוח את מצוות הדת ואת אמונת אבותיהם. יתרה מכך, המפגש של יהודים עם חברה לא-יהודית, בעקבות מתן האמנציפציה (אמנציפציה הייתה תהליך השוואת זכויותיהם של היהודים לאלו של בני החברה הסובבת באירופה), גרם ליהודים רבים להתבולל ולאחר מכן גם לעזוב את המסגרת הדתית ואת חיי הקהילה היהודית שהמשיכה לחיות אורח חיים דתי. היהודים אשר זנחו את מצוות הדת והפכו לחילונים התאגדו סביב מאפיינים פוליטיים ועקרונות ברוח הדמוקרטיה, רעיונות ההשכלה ורעיונות המהפכה הצרפתית. הם פיתחו אידיאולוגיה המבוססת על שוויון, חירות ותבונה וכמו בחברה האירופאית, רעיונות הלאומיות הפוליטית צמחו כתחליף לזהות הדתית שאבדה עקב תהליך החילון. רעיונות ההשכלה גם איחדו את העם וגם עוררו את רצונם להקים מדינה עצמאית משלהם. עם השנים ייסדו יהודים חילונים משכילים את מוסדות התנועה הציונית והביאו להכרה בה על-ידי אומות העולם. בעליות הראשונות בתחילת המאה ה-20, הגיעו יהודים חילוניים להקים מדינה ריבונית לעם היהודי בארץ ישראל. עוד נשוב אל היהדות החילונית, המהווה כיום את אורח החיים של רוב העם, הן בישראל והן בתפוצות.   לפניכם הצגת עקרונות, ערכים ופרקטיקה של שלושה זרמים במחשבה היהודית, שאינם אורתודוקסים התנועה רפורמית תנועת הרפורמה ביהדות, הידועה היום בשם "היהדות הרפורמית", היא אחד הזרמים העיקריים במסגרת היהדות הדתית. מראשיתה ביקשה היהדות הרפורמית לזהות את עצמה כדתית אך במידה רבה גם לשלב ערכים מן העולם המודרני. תחילתה של תנועת הרפורמה - כבר במאה ה-17 ויותר מכך במאה ה-18 החל במרכז אירופה ובמערבה תהליך של ירידה באמונה ובשמירת המצוות. עליית הרציונליזם השפיעה על מספר גדל של יהודים והתפשטה בהדרגה, ראשית בקרב הספרדים ולאחר מכן גם בקרב האשכנזים. בגרמניה התפתחה ההשכלה מניסיון מתון יחסית להרחיב את האופקים היהודיים ולכלול בהם ספרות חילונית, בעיקר בתחום המדעים, לכדי יחס ביקורתי לחינוך המושתת אך ורק על מקורות היהדות. כמו כן התפתח אי אמון ביכולתה של הרבנות לספק מנהיגות ראויה ליהדות, שבאותה העת ניכר בה רצון גובר לפרוץ את חומות הגטו הרוחני שהרבנות עצמה הגבילה אותה בתוכו. המשכילים יצרו אליטה חילונית חדשה שאיימה על הממסד הרבני. בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 החלו ניסיונות ראשונים להנהיג רפורמות דתיות יוזמות פרטיות שביקשו בעיקר למשוך את אותו מגזר באוכלוסייה היהודית שנחשף יותר לערכים החילוניים אך עדיין שאף לביטוי דתי של היהדות, ביטוי שיהיה הרמוני גם עם התרבות המודרנית וגם עם השאיפות הפוליטיות והחברתיות שלו לשוויון במסגרת המדינה והחברה. הן בברלין והן בהמבורג אנו למדים ממקורות בני התקופה שיהודים שכף רגלם לא דרכה בבית כנסת זה שנים שבו להתפלל ב"בתי התפילה" (Temples) החדשים. חרף זאת התנגדו לכך הרבנים האורתודוקסיים ושומרי מסורת אחרים בתקיפות. אנשי הרפורמה נתפסו כמי שמקעקעים את היהדות וכמורדים בסמכות הרבנים. בהמבורג הוציאו לאור הדיינים המקומיים ספר תשובות שנקרא בשם אלה דברי הברית, ובו הוקיעו כל סטייה מן המנהג המקובל. (פרופ' מיכאל מאיר: תנועת הרפורמה ביהדות). ארצות הברית הפכה למרכזה המתפתח של היהדות הרפורמית. במקביל להתפתחותה באירופה הִכתה היהדות הרפורמית שורשים בקרב הקהילה היהודית בארה"ב ובשלהי המאה ה-19 הפכה זו למוקד הפעילות הבולט והעיקרי של התנועה ורעיונותיה. בפני התנועה הרפורמית עמדו אתגרים לא פשוטים. היה עליה לבחון את עמדתה בנושאים שהחיים המודרניים הציבו כמו צביונה של השבת, שוויון בין המינים, ציונות ולאומיות, וכן היחס להגדרות מיניות. התנועה הרפורמית הייתה הראשונה לאמץ את רעיון השוויון לנשים בתפילה ובחיי הדת: עוד ב-1846 הכריז כינוס הרבנים בברסלאו, בלי לנקוט בצעדים מעשיים, שנשים צריכות ליהנות מזכויות ומחויבויות שוות בקהילה. לילי מונטגיו הייתה פעילה מרכזית באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת והייתה אולי האישה הראשונה בהיסטוריה המתועדת לשאת דרשה בבית-כנסת באירופה. רגינה יונאס, שנסמכה לרבנות ב-1935 מטעם התאחדות הרבנים הליברלים של גרמניה, הייתה האישה הראשונה הידועה שהתואר הוענק לה רשמית. ב-1972 החל היברו יוניון קולג' להסמיך נשים לרבנות באופן סדיר, לפני כל זרם אחר. באותה מידה הייתה הרפורמה חלוצת הישיבה המעורבת בבתי-כנסת בהיסטוריה המתועדת, שהונהגה בארצות הברית לראשונה ב-1851. בקהילות בגרמניה היא הונהגה לאחר מלחמת העולם השנייה. שוויוניות מלאה בחיי הדת הונהגה בבתי-כנסת מסוימים של התנועה ליהדות רפורמית בבריטניה רק על סף שנות האלפיים. גישה זו התבטאה גם בהכנסת שפה עוקפת-מגדר לתפילות. רחבת תפילה שוויונית בכותל המתווה אושר בידי הממשלה בינואר 2016, אולם בלחץ המפלגות החרדיות חזרה בה הממשלה וביטלה אותו ביוני 2017. הזרם היה גם חלוץ בסובלנות כלפי להט"ב וסמיכת רבנים שהזדהו בגלוי כלא-הטרוסקסואלים. יחסי מין בהסכמה בין גברים הוכרו כלגיטימיים בהכרעת הוועידה המרכזית של הרבנים האמריקנים מ-1977, ובשנות ה-80 החלה סמיכת להט"ב לרבנות. בשלהי שנות ה-90 החל הזרם גם לערוך חתונות חד-מיניות. ב-2015 אומצה בארצות הברית גם מדיניות של הכלה וקירוב כלפי טרנסג'נדרים. התנועה הרפורמית, במיוחד באמריקה, הפכה את המאבק למען צדק חברתי ומטרות פרוגרסיביות שונות לאפיק המרכזי לפעילות ממשית בתוכה. התנועה הרפורמית בישראל - תפיסת יסוד ומצע מתוך אתר התנועה הרפורמית בישראל היהדות המתקדמת היא זרם דתי, תרבותי וקהילתי הפועל לטפח ולחזק את זהותו היהודית של האדם היהודי ואת מקומה של מסורת ישראל בחיי היחיד והציבור באמצעות התחדשותה המתמדת של היהדות והתאמתה למציאות החיים בדורנו. היהדות המתקדמת פועלת במדינת ישראל ובתפוצות מתוך מטרה להבטיח את עתידם של היהדות ושל העם היהודי ואת המשך תרומתם לאנושות כולה. לתנועה הרפורמית 35 מרכזים וגרעינים קהילתיים ברחבי הארץ בהם מתקיימות פעילויות ברוח התנועה. בישראל 42 בתי כנסת רפורמיים. לחצו כאן למידע על קהילות רפורמיות בישראל. מעמדה של התנועה בישראל - אתגר מרכזי הניצב בפני תנועה הרפורמית בישראל הוא מאבקה להשגת הכרה מצד רשויות השלטון בישראל. אל מול מוסדות היהדות האורתודוכסית מופלית התנועה הרפורמית בישראל לרעה. נכון לאמצע העשור השביעי לעצמאותה של מדינת ישראל, רבני היהדות הרפורמים אינם יכולים לכהן במשרות רבנות ציבוריות כדוגמת רבני ערים, ישובים ושכונות ואינם יכולים לכהן כרושמי ועורכי נישואין. קהילות ומוסדות היהדות הרפורמית אינם זוכים לתקצוב שווה מצד מוסדות המדינה והשלטון המקומי בהשוואה למוסדות אורתודוכסיים דומים. ניצנים ראשונים של שינוי, בדמות הקצאת קרקעות לבניית בתי כנסת, הקצאת מבנים לשימוש הקהילות ותמיכה כספית מצומצמת, החלו להופיע בעקבות סדרת מאבקים משפטיים וציבוריים שניהלה התנועה בישראל. תחום חשוב בו זכתה התנועה להישגים משמעותיים הוא תחום הגיור. בעקבות פסיקותיו של בית המשפט העליון מכירה מדינת ישראל בתוקפם של גיורים רפורמים הנערכים בקהילות בתפוצות לצורכי עליה לישראל כמו גם בתוקפם של גיורים הנערכים בישראל לצורכי רישום המתגיירים כיהודים. התנועה המסורתית לאתר התנועה המסורתית שורשיה הרעיוניים של התנועה הקונסרבטיבית ראשיתם באמצע המאה ה-19 בגרמניה, באסכולה הפוזיטיבית- היסטורית מיסודו של זכריה פרנקל. אסכולה זו דגלה בגישה היסטורית- התפתחותית להלכה, הנעזרת בכלי המחקר המודרני לצד נאמנות להלכה. האסכולה קמה כתגובה לתנועת הרפורמה שלא ראתה עצמה מחויבת להלכה וכן כתגובה לגישה האורתודוכסית ששללה התפתחות בהלכה והתבצרה בסיסמה: "חדש אסור מן התורה". בתחילת המאה ה-20, עם ההגירה הגדולה של יהודי אירופה וברית המועצות לשעבר לצפון אמריקה, התבססה התנועה והתפתחה שם. התנועה המסורתית בישראל הוקמה ב-1979 כתנועה מרכזית. עד אז פעלו בארץ מספר קהילות מסורתיות. הקהילה המסורתית הראשונה- "אמת ואמונה", נוסדה ב- 1936 בירושלים. בית הכנסת המסורתי הראשון בישראל, "אמת ואמונה" בירושלים הוקם ע"י קבוצת יהודים מגרמניה, שהזדהו עם האסכולה הפוזיטיבית- היסטורית. הקהילות האחרות הוקמו ע"י אזרחים שחיפשו אלטרנטיבה לממסד הדתי האורתודוכסי ומצאו בית באידיאולוגיה הקונסרבטיבית. קהילות התנועה המסורתית- לתנועה מעל שבעים קהילות, מניינים וחבורות הפזורים בכל רחבי הארץ המקיימים פעילות ענפה ובה תפילה, לימוד, טקסי חיים, חינוך, צדקה ופעילות חברתית. בישראל 70 בתי כנסת קונסרבטיביים. לחצו כאן לקהילות התנועה המסורתית בישראל תנועת הנוער נוע"ם (נוער מסורתי) - פועלת בעשרים מוקדים ומעניקה חוויה חינוכית יהודית וערכית לילדים ולמתבגרים בפריסה ארצית. לעוד מידע לחצו כאן מרו"ם- ארגון הצעירים והסטודנטים המקיים בתי מדרש ופעילות תרבותית יהודית מגוונת, פתוחה ופלורליסטית. לעוד מידע לחצו כאן מרכז אַדְּרַבָּא- תוכנית לצעירים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים. בין היתר, מוביל המרכז נערים ונערות בעלית מוגבלויות ובני משפחותיהם לקראת טקס בר ובת מצווה. לעוד מידע לחצו כאן טקסי חיים- מענה הלכתי ושוויוני לבר ובת מצווה, נישואין, גיור, קבורה ושלל טקסי מעגל החיים היהודי. לעוד מידע לחצו כאן מכון על משמר הכנסת- מכון מעקב אזרחי אחר עמדות, התבטאויות, הצעות חוק והצבעות של נבחרות ונבחרי ציבור בתחום הדת והמדינה. לעוד מידע לחצו כאן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר – שניאור זלמן שכטר היה הוגה מקורי: במרכז משנתו עמדה הקביעה כי אין חשיבות יתרה למה שאירע בהר סיני אלא לאופן שבו פורשה הדת על ידי כלל ישראל, מושג מרכזי בהגותו. הסמכות לפתח הלאה את ההלכה הייתה נתונה בידי אותו קיבוץ של יהודים שהמשיכו לשמור עליה. בית המדרש להסמכת רבנים, על שמו, הוקם בשנת תשמ"ד (1984) על ידי התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) על מנת להכשיר מנהיגות רבנית ישראלית אשר תהיה מופת לענווה ומסירות נפש, לשוויון וצדק חברתי ולמתן משמעות רוחנית-קהילתית השואבת מעולם ההלכה והמחשבה של חז"ל. למידע נוסף מכון שכטר ההבדל בין הרפורמים והקונסרבטיבים נעוץ בעיקר ביחס להלכה. מבחינת הרפורמים ההלכה אינה מקור סמכות מחייב, אלא לכל היותר מקור השראה. הקונסרבטיבים גורסים שההלכה מחייבת אלא שבסמכות רבניהם לשנותה. הם מצפים מרבניהם ורבותיהם שלא לנסוע בשבת לבית הכנסת, בעוד אצל הרפורמים כל רב הוא אדון לעצמו. בתנועה המסורתית קיים רצף של דעות בין שמרנים יותר לליברלים יותר. עם השנים האגף הליברלי משפיע יותר. המאפיין המובהק ביותר של הפסיקה הקונסרבטיבית הוא הכללת השיטה הביקורתית-מדעית עמוק לתוך התהליך. שו"תים ודיונים מתווים תמיד את התפתחות הנושא לאורך ההיסטוריה, כפי שנלמד לא רק מהמקורות המסורתיים המקובלים אלא גם ממידע שהתקבל בכל דרך אחרת באמצעות מחקר חיצוני, היסטורי או פילולוגי. על בסיס זה נבחן כיצד הדבר אומץ לראשונה, הונהג לאורך השנים, השתנה או נדחה, שוב לאו דווקא לפי הבנתו במסורת הרבנית. מעמדה של התנועה המסורתית בישראל - התנועה המסורתית מנהלת מאז היווסדה מאבק פוליטי מול הממסד הדתי בישראל לטובת הכרה ממסדית בשרותי הדת שהתנועה המסורתית מעניקה לחבריה. רבני התנועה המסורתית אינם מוכרים על ידי הרבנות הראשית לישראל ולכן טקסי נישואים, גירושים וגיור שהם עורכים בישראל, אינם מוכרים בידי המדינה. יהדות חילונית-הומניסטית יהדות חילונית-הומניסטית, ולעתים פשוט יהדות הומניסטית (באנגלית: Secular Humanistic Judaism), היא תנועה הרואה את היהדות כמורשת שאינה דתית ואינה תלויה באל. תחת זאת, היא מדגישה את הערכים האנושיים בה ואת חשיבות ההזדהות של הפרט עם ההיסטוריה והתרבות היהודיים במקום עם אמונה או מעש דתיים. גישתה שואבת מרעיונות ההומניזם החילוני: הסתמכות על הפרט ואמונה ביכולתו לשפר ולקדם את עצמו, התנהגות מוסרית וכבוד האדם, והתרחקות מתפישות על-טבעיות. סמל המזוהה עם הזרם החילוני "מנורת האדם" היהדות ההומניסטית-חילונית חוגגת את המועדים המסורתיים כביטוי לערכים האנושיים המגולמים בהם; כך השבת נתפשת כיום של איחוד משפחתי ומנוחה, ראש השנה כעת להתחדשות ולקבלת החלטות לעתיד, יום כיפור כהזדמנות לחשבון-נפש והתחבטות מוסרית, סוכות כביטוי להתחברות לטבע ולסביבה, וכיוצא בזה. היא מתנגדת להגדרת טקסיה הקהילתיים כ"תפילה" אלא מתייחסת אליהם כ"חגיגה של הזהות היהודית" באמצעות התכנסות, שירה ועוד. הקבלה לקהילה הומניסטית-חילונית נקראת "אימוץ היהדות" ולא "המרת דת", והתנאי לה הוא הזדהות עם העבר והמורשת היהודיים ונכונות להשתתף בפעילות. מנהיגים מוסמכים מכונים רבנים בזיקה למקורו של המונח במסורת, והזרם רואה בעצמו דת במובן של מערכת אמונות מסוימת ומסגרת קהילתית אך לא במובן של אמונה באלוהות. הזרם נוסד בארצות הברית על ידי הרב שרווין ויין. הוא נסמך כרב רפורמי, אך בשלב מוקדם זנח את התאיזם. ב-1963 ייסד עם שמונה משפחות בית-כנסת עצמאי בברמינגהם, דטרויט. בתחילה התנהלו כקהילה רפורמית, אך תוך חצי שנה נמחקו כל ההתייחסויות לאלוהים מסידור התפילה והקהילה פנתה לכיוון ההומניסטי-חילוני שטיפח ויין. הוא ביקר את הזרמים הדתיים השונים על אמונתם באלוהים, ובמקביל הדף את הזלזול שספג מתנועות חילוניות יהודיות מובהקות יותר באמרו שמחיקת סממנים כבתי-כנסת ורבנים הם ניתוק לא-מוצדק מהשורשים התרבותיים. התנועה ליהדות חילונית הומניסטית בישראל בשנת 2004 קמה שלוחה בישראל – "מכון תמורה". מכון "תמורה" הוא המכון הגבוה להכשרת מנהיגות יהודית "רבנות חילונית" מרכז ליזמות חינוכית וחברתית בתחום "היהדות כתרבות". במסגרת תמורה מתנהל בית מדרש המסמיך בתום ארבע שנות לימוד (לבעלי תואר שני ומעלה) מנהיגים, מנהיגות, רבנים ורבות הומניסטיים חילוניים. בתוכנית הלימודים: לימודי יהדות כתרבות, תרבות היהדות החילונית, פלורליזם והומניזם, הגות ומורשת ישראל, לימודי קהילה, רטוריקה כאמצעי לאתגר ולארגון המחשבה המילולית, יצירה והפעלה של קהילות תרבות, עריכת טקסי חג משפחתיים וציבוריים, עריכת טקסי חגים, מועדים וטקסי חיים: "ברית מילים" - קבלת הנולד, בת ובר מצווה, חתונה, טקסי אבלות. פיתוח יזמות חינוכית וחברתית, זכויות אדם וצדק חברתי בישראל. בתמורה מרצים חברים בסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטאות המובילות, אנשי הגות ויצירה, מנהיגים, רבנים ישראלים ואורחים מחו"ל. המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית- תמורה יהדות ישראלית הכשיר והסמיך רבות ורבנים חילוניים הומניסטים הממלאים תפקידים כמנהיגי קהילה, מנחי בתי מדרש, מרצים, מורים ומחנכים, עורכי טקסים, ופעילים בפעילות ציבורית למען השוויון בין הזרמים השונים בעם היהודי. "תמורה" דוגלת בציונות יהודית פעילה ושוויונית – המבוססת על ערכים הומניסטים. "חופש" היא עמותה לחופש מדת. אתר האינטרנט של העמותה מקדם זהות יהודית חופשית ומציע מידע בתחומים רבים ומגוונים בנושא יהדות חילונית. למידע נוסף לחצו כאן חופש אתר 'טקסים' מביא לידי הציבור מידע על עורכי טקסים ברוח התרבות היהודית-חילונית הומניסטית. למידע נוסף לחצו כאן טקסים

שרה הורוביץ (40) היא אם חרדית לשישה צאצאים. אדל, אחת מבנותיה, יצאה מהחברה החרדית. במופע היחיד שכתבה שרה, בסיוע המחזאית גורן אגמון, היא משקפת את האתגרים של שני הצדדים, שאחרי שנים של קשר מורכב רק רוצים להתאחד ולהתחבק. ״הסיפור של הבת שלי הוא סיפור של ילדה בת 15 שהחליטה שהעולם החרדי לא טוב לה. היא סבלה מהתעמרות בבית הספר וזה מה שגרם לה לעזוב״.  ״המסר שאני רוצה להעביר בהצגה הוא שאנחנו לא רוצים לנתק את הקשר מהילדים שלנו, גם אם הם לא ממלאים את השאיפות שלנו והולכים בדרכנו", מספרת שרה. במסגרת אירוע "נפגשים לשם שינוי" ההצגה עלתה בפעם החמישית. "הפידבקים שאני מקבלת עליה מעולים", אומרת שרה בהתרגשות. "בעיקר מנשים חרדיות. הן אמרו לי שזו הצגת חובה. חששתי מאוד כי יצרתי משהו חדש ולא ידעתי איך תהיינה התגובות, אבל הן ממש נלהבות״. זה חמש שנים שאדל הורביץ אינה חלק מהחברה החרדית, אך כבר בתחילת הדרך גמלה בליבה של שרה ההחלטה לקבל אותה כפי שהיא. ״אני ובעלי לא היינו במקום של להתעמת איתה בעניין הדתי, אבל כן לתחום את הגבולות בבית, כיוון שיש לה עוד אחים ואחיות. היה לנו חשוב גם להעביר לשאר הילדים את המסר שאנחנו מקבלים אותם כמו שהם. כל ילד רוצה לדעת שההורים מקבלים אותו כמו שהוא, ללא שום תנאים. הבנו מייד שאנחנו צריכים לקבל ולהכיל. רצינו שהיא תגור בבית, אבל היא נאלצה להיכנס לפנימיית נוער בסיכון כדי לעבור שיקום. ליווינו אותה שם לאורך כל הדרך״. התגובות מהסביבה על קבלת בתה הפתיעו אותה, והיא החלה להבין שדווקא הדרך שלה, של ״לקבל ולהכיל״, היא החריגה. ״קיבלתי תגובות מהסביבה בסגנון ׳כל הכבוד לך׳, ׳הלוואי שכולם יהיו כמוך׳, ואמרתי לעצמי ׳מה, זו לא הנורמה?׳ מתוך זה התחלתי לשוחח עם חברות שידעתי שהילדים שלהם עזבו את החברה החרדית, והבנתי את הקשיים, הפחדים ולמה הן ניתקו קשר, אבל גם הודגש לי שלהישאר בקשר עם הילד זה רק מועיל. למשפחות ולילדים עצמם". לדבריה, המסר החזק ביותר בהצגה הוא: כשהורה מנתק קשר עם הילד שלו, הוא המפסיד העיקרי. ״בתור הורים בדרך כלל יש לנו חלום לגבי הילד. שיהיה רב, פרופסור או כדורגלן. לרוב אלו חלומות שההורה עצמו היה רוצה להגשים ולא הצליח, ולכן הוא רוצה שהילד יגשים זאת במקומו. כשהילד לא מגשים לנו את החלום, התחושה היא שהוא הורס לנו את החיים ואת השם שלנו. אבל אלו החיים שלו, ואם אני לא אקבל את הילד שלי כמו שהוא, אפסיד אותו״.

השינוי של יוצאים לשינוי מתבטא, בין השאר, בקבלת אחריות של היוצאות והיוצאים על חייהם, בתביעה לקבל את הזכויות המגיעות להם, לא כטובה, בדין, ובידיעה העמוקה והמכוננת – ליוצאים יש הרבה מה לתרום לחברה הישראלית. עזיבת העולם החרדי ופריצת הגבולות האישיים והקהילתיים לא מרוקנות את הזהות, להפך, הן מעשירות אותה.   דמיינו לכם תסריט: חבורת צעירים חדורת מוטיבציה אך נטולת ניסיון והכשרה, עוול זועק לשמיים, כוחות גדולים שמתנגדים לתיקונו, מאבק עיקש ורצוף דרמות שמתנהל במסדרונות בית המשפט, בתקשורת, באקדמיה, בצבא ובברים ברחבי העיר, גיוס דמויות מפתח מפה ומשם, ישיבות מחתרתיות, מהלכים מתוכננים, מהלכים בהחלט לא מתוכננים, והנה, תנועה מתעוררת וגדלה ומתרחבת, קוצרת הצלחות, הישגים ותעודות הוקרה, נעשית שם דבר בהוויה הישראלית וצומחת כל העת, מתמודדת עם ביקורת פנימית וחיצונית, מהלכת בין הטיפות בנושאים הרגישים ביותר, זהות ושייכות, מטביעה חותם ומשנה סדרי בראשית. ובכל זאת, ועל אף כל זאת, בשורה התחתונה, משאלתם הגדולה של המקימים ושל העומדים בראש העמותה כיום היא: להביא לסגירתה. בטח הייתם רוצים לצפות בסרט הזה. ברכות! אתם חלק ממנו.   נופלים בין הכיסאות קצת קשה להיזכר במציאות שבה נולדה יוצאים לשינוי, שהרי כל כך הרבה השתנה מאז, אבל ננסה. לצורך כך, אשתמש בסיפורי האישי: נערה חרדית מתבגרת מתחילה לעמוד על דעתה ולתהות על אמיתות, להרהר אחר מוסכמות ולבחון גבולות. אין באמת את מי לשאול ועם מי להתייעץ, אין שום הדהוד בסביבה לאפשרות ששאלות כאלה הן לגיטימיות, וכמובן – שום סימן להימצאותן של דמויות ששנו ופרשו. בעצם, היו כמה סיפורים, על אחת שעזבה והתאבדה, על אחד שיצא וחזר ונעשה חוזר בתשובה מוביל, ועל זו שיצאה ואיבדה את דעתה. אלו היו הסיפורים המוכרים. במחתרת סופר על יוצאים (למעשה, קראו להם "מקולקלים, אבל ממש") שהפכו לחסרי בית, למסוממים, לעובדים בעבודות כפיים קשות ולא מתגמלות, זרוקים אי-שם וסובלים, אוהו – כמה הם סובלים. היוצא המפורסם – כי הוא היה מפורסם – ישראל סגל ז"ל נחשב ליוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, והנה, אפילו הוא, תראו כמה הוא מתייסר. בעולם החרדי לא מכירים במושג "מורכבות", ובטח שלא ב"זהות מורכבת ואינדיבידואלית". על הרקע הזה, מה הפלא שלקח לי המון-המון זמן להגדיר, לעצמי קודם כול, שאני, כן גם אני, יוצאת? להכיר בכך ולמצוא לעצמי מעגלי תמיכה. אבל אלו היו מותרות, הקשיים היו בסיסיים הרבה יותר. בסמינר לא מכינים אותך לחיים שמחוץ למסגרת העוטפת של הקהילה, והיציאה אז הייתה מאופיינת בקשיי הגירה בלי שום פתרון שיכולתי לחשוב עליו. מאחר שלא תפסתי את עצמי כיוצאת והייתי עסוקה בענייני הישרדות, לא נעזרתי בעמותות שהצהירו שהן מסייעות ליוצאים שההחלטה לעזוב את הקהילה בשלה בקרבם. לצה"ל לא יכולתי להתגייס. הצבא לא ידע אז איך להתמודד עם צעירות וצעירים במצב רגיש כשלי. ביררתי על האפשרות להיחשב "חיילת בודדה", ולפי המידע שקיבלתי הדבר כרוך בפרוצדורה לא פשוטה. נודע לי שאין אפשרות להסתיר מההורים את דבר גיוסי ושאין שום מערך מתאים ומקדם לחיילות עם בגרות במקצועות קודש, ושתהליך ביטול הפטור ייקח זמן וכלל אינו מובטח, ובקיצור – רדי מזה. אחר כך, כשהתחלתי ללמוד, לא יכולתי לקבל מלגות שנועדו לבוגרי החינוך החרדי, כי כבר לא הייתי חרדית, ולא יכולתי לקבל מלגות שבין התנאים לקבלתן היה שירות צבאי. וכך, על אף המוטיבציה העצומה ותאוות הידע והחלום להתברג בעולם האקדמיה, החובות העצומים ופערי ההשכלה והתרבות ניצחו. נשרתי מהלימודים. במוסד אקדמי אחר, שנים ספורות לאחר שנאלצתי להשתעבד כל-כולי לסתימת הבור הכלכלי שנקלעתי אליו בשל היעדר תמיכה, הקושי של סטודנטים יוצאי הקהילה החרדית צד את עינו של ליאור קול, סטודנט ירושלמי לכלכלה וחשבונאות באוניברסיטה העברית, שהיה אז בן 24, נטול כל קשר לעולם החרדי וחסר כל היכרות עם קשיי היציאה. "עבדתי אז באיזו עבודה סטודנטיאלית, והכרתי שם סטודנט נוסף, יוצא החברה החרדית. מובן שהסתקרנתי לשמוע את סיפורו, ותוך כדי השיחה הוא אמר לי שהוא עובד בשלוש עבודות כדי לממן לעצמו את הלימודים. שאלתי אותו אם זה בנוסף על התמיכה שהוא מקבל מהמדינה, והוא שאל אותי, 'איזו תמיכה? על מה אתה מדבר?' בתמימותי חשבתי שכבוגר החינוך החרדי מגיעה לו תמיכה מהמדינה, והוא הסביר לי שמרגע שהוא הוריד את הכיפה הוא כבר לא זכאי לשום תמיכה. נחרדתי מזה". אני מקשיבה לליאור ומחייכת, כי כשהדברים נשמעים מפי אדם שאינו חרדי ושמעולם לא היה חרדי, האבסורד אכן זועק לשמיים והאפליה מומחשת במלואה. אבל אז, בזמנו, כאשר אני הייתי סטודנטית, המציאות המפלה נראתה לי ברורה מאליה, וההתנערות ממני, היוצאת, התקבלה על דעתי בהשלמה עצובה; הבחירה שלי הייתה לצאת, ובין הזכויות שנשללו ממני נמנית גם הזכות להשלמת השכלה ומיגור הפערים שנוצרו מכיוון שנולדתי למשפחה חרדית. סה לה וי. מחיר הבחירה. למרבה המזל, העין החיצונית של ליאור לא ראתה את הדברים באופן הזה. "הבחור שפגשתי אמר חצי בצחוק שהוא והחברים היוצאים שלו משתעשעים במחשבה לתבוע את המדינה, כגורם שהוביל למצבם. 'אז למה אתם לא עושים את זה?' שאלתי, והוא חייך ואמר שזה חסר סיכוי. כאן נדלקתי. 'אתה יודע מה', אמרתי לו, 'תן לי לבדוק כמה דברים. אתה יכול לארגן לי כמה יוצאים לתביעה?' הבחור, עדיין סקפטי, אמר שאין בעיה. הוא יארגן כמה מחבריו". זרע ראשון נזרע בערוגה ראשונה.   נפגשים אצל בוז'י במרחק כמה מסדרונות משם, באותה אוניברסיטה, רעיון דומה הדהד במוחו של משה שנפלד, יוצא שהתגייס לצבא, השלים בגרויות והתקבל למכינה קדם-אקדמית. "קיבלתי מלגות בגלל השירות בצבא. לא הופליתי במלגות אחרות, בגלל שפשוט לא הגשתי בקשה. ראיתי מלגות שמיועדות לחרדים ובכלל לא העליתי על דעתי להגיש בקשה. בשנה הרביעית ללימודים פגשתי בחור שלמד איתי בישיבה. בזמן שאני עשיתי צבא הוא התחתן ולמד תואר בפיזיקה באוניברסיטה הפתוחה, קיבל מלגה מקרן ידידות טורונטו ומלגה מהכולל – במקביל, כמובן. וזהו. הוא הסתדר. רק כשהוא סיפר לי על כך התחלתי להבין שמשהו לא תקין בכל הסיפור הזה". במבט לאחור, אפשר להניח שליאור ומשה, וצעירים נוספים שנפגוש בהמשך, היו האנשים הנכונים במקומות הנכונים ובזמנים הנכונים. התקופה הייתה פוסט מחאת 2011, אקטיביזם חברתי היה הדבר החם ביותר, ובזכות פורום היוצאים בפורטל תפוז (ז"ל) יותר ויותר בוגרי החינוך החרדי הכירו זה את זה, יצרו מעגלי תמיכה, שותפות ושיח, דיברו על האתגרים, הכאבים, הניצחונות הגדולים והקטנים, ההתמודדויות בצבא, באקדמיה ובתעסוקה. ההסתרה של היציאה הלכה והתפוגגה. אם בעבר מפגשי הפורום נערכו תחת מעטה חשאיות וכל המשתתפים נשבעו לשמור על סודיות גמורה, באותן שנים האווירה השתנתה והיוצאים הפסיקו להתחבא. גולת הכותרת הייתה מפגש שנערך בבית הספר לאומנויות "מנשר". אז, לראשונה, התקיים אירוע פומבי של יוצאים. בלי הסתרות, בלי כתובת עלומה שנמסרת רגע לפני תחילת האירוע, בלי חשש מחרדים שיבואו לפוצץ את המפגש ובלי לאסור על צילומים באירוע עצמו. השטח בעבע. המהפכה החלה. ובחזרה למסדרונות האוניברסיטה העברית. שנפלד, שהיה מעורב עמוקות בהווי היוצאים והכיר רבים מהם, מסביר שהרעיון להתאגד לעמותה עלה באמצע שנת 2012, והתנהל למעשה בכמה צירים. "בציר אחד שלמה פשקוס, אז כלכלן במשרד האוצר, מחליט לפעול למען היוצאים. כששלמה היה סטודנט הוא היה פעיל בתא אופק, והעיסוק בעניינים חברתיים כבר היה טבוע בו. בעקבות פקיחת העיניים הקולקטיבית גם הוא הסיק שזה לא בסדר שמפלים אותנו. הרעיון של שלמה היה לפקוד יוצאים למפלגות, וכך, כשיהיה לנו כוח פוליטי, נוכל להגיע לח"כים ולהתחיל לפעול. הוא פנה אליי מכיוון שאז ניהלתי את הפורום בתפוז והכרתי לא מעט יוצאים. ואכן, יצאנו למבצע התפקדות מהיר. מהיר כי תוך זמן קצר השגנו פגישה עם בוז'י הרצוג, אז חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה". לפשקוס ושנפלד, מארגני הפגישה, היה חשוב שיגיעו אליה כמה שיותר יוצאים. הם הפיצו את דבר הפגישה ברחבי האוניברסיטה והדהדו אותה ברשתות החברתיות. וכך ליאור, שכאמור באותה עת פעל כדי לגייס יוצאים ותורמים לטובת תביעה ייצוגית נגד המדינה בגין הזנחת חינוך, חבר ליוזמה המתגבשת, וב-27 ביוני 2012 כולם הגיעו, חדורי מוטיבציה ורצון לשנות, לפגישה ההיסטורית עם הח"כ. בין 50 היוצאים שהגיעו למפגש היה יוצא צעיר ולבוש מדים, יוסי קלאר. קלאר שירת אז ביחידה לגיוס חרדים. "הייתי במדור שאחראי על כתיבת המדיניות לשילוב חרדים", הוא משחזר, "משמע, הייתי במדור שאחראי למעשה על אפליית היוצאים בצה"ל. הייתי חתום על המדיניות שקבעה מתי חייל מודח משח"ר (מסלול שילוב חרדים. ר"ד), ואפילו בסוף השירות שלי אני זה שחתם על הדחות כאלה". קלאר, לדבריו, לא חש דיסוננס. "הבנתי מה דרישות המערכת והנחתי את האנשים לפעול בהתאם. לחבר יוצא שרצה להגיע למודיעין יעצתי לחבוש כיפה, ועדכנתי אותו שבעוד כמה חודשים אדיח אותו ממסלול שח"ר, והוא ימשיך במסלול רגיל. ליוצאים אז לא הייתה אפשרות להתגייס למודיעין, האופציה הזאת הייתה שמורה לחרדים בלבד. כשהתחילה ההתארגנות נגד אפליית יוצאים, היה לי ברור שאני רוצה להשתלב בזה. התחלתי להציק למפקדים שלי, הסברתי להם שזה לא הגיוני מה שקורה, למה חייל שמוריד את הכיפה מאבד אוטומטית את כל הזכויות שלו. מה הקשר?"   יוצאים עם נתונים המפגש עם חבר הכנסת הרצוג היה מוצלח. בסיומו ביקש הח"כ מהמארגנים להגיע אליו לפגישה מעשית יותר. "הגענו והוא התחיל לשאול שאלות ענייניות. כמה יוצאים יש? אילו תוכניות יש לחרדים שיוצאים לא נהנים מהן? במה בדיוק מתבטאת האפליה בצבא ובאקדמיה? אילו פערי השכלה ספציפיים יש ליוצאים? שאלות כאלה, בסיסיות למדי. ואז הבנו שלמעשה אין חומר. אין לנו נתונים מדויקים", נזכר שנפלד. "וכך, במקום להתכונן למבחנים של סוף התואר, ישבתי והכנתי נייר עמדה. קראתי, חקרתי, מצאתי מקורות, חפרתי בנתונים, בדקתי בנתוני הלמ"ס ובאתרים של קרנות ומכללות ואוניברסיטאות. לבסוף הגעתי לנייר עמדה מסודר וממצה שאנשים קראו, הזדהו והבינו את הצורך בשינוי". בדיעבד, שאלותיו של הח"כ הקשוב, שלימים מונה לנשיא המדינה, הניחו את אחד היסודות המרכזיים של עמותת "יוצאים לשינוי" – התבססות על נתונים.   יוצאים לשינוי משקיעה רבות במחקר על תופעת היציאה מהמגזר החרדי והבנתה וכן בהנגשתה לתקשורת בישראל ובעולם, מתוך ההבנה כי כדי ליצור מענים הולמים, חשוב להבין לעומק את הצרכים, ולאחר מכן להנגישם לכלל האוכלוסייה. (מתוך אתר "יוצאים לשינוי", אזור "מחקר ותקשורת")   מאחדים כוחות "במקביל להתארגנות לקראת הפגישה ההיסטורית עם בוז'י, ישבה באבולעפיה ביפו קבוצת אנוסים (אנשים החיים בחברה החרדית ושומרים בפומבי על אורח חיים חרדי, אך אינם מאמינים בדרך חיים זו. ר"ד), וחגגה על ערמת פיתות ודברים לא כשרים נוספים", ממשיך משה לתאר. "זה היה בפסח. בשולחן ליד ישבה העיתונאית והבימאית ענת גורן, ואחרי לבטים רבים היא ניגשה אליהם וביקשה להבין את פשר העניין, איך ייתכן שיושבים פה חרדים ואוכלים חמץ. הם הסבירו לה על מציאות חייהם ועל תופעת האניסות, והיא – התפוצץ לה המוח. בו ברגע החליטה לצלם על כך סרט דוקומנטרי וביקשה לשמור עימם על קשר. היא חיברה אותם לאנשים שלה, וככה גם הם התחילו לפעול למען היוצאים. בציר הנוסף – ליאור קול מנסה לקדם את עניין התביעה ההמונית. בוז'י קישר אותנו לקרן החדשה לישראל, ושם פגשנו את החבר'ה האנוסים מהמסעדה ביפו, והתחברנו כולנו למיזם משותף. הדברים התגלגלו לאיטם, היינו סטודנטים, והחבר'ה האנוסים בעלי משפחות. אבל התקדמנו. בסופו של דבר קיבלנו מהקרן סכום ראשוני, ובמרץ 2013 הוקמה העמותה". אחת היושבות בשולחן הפיתות המפורסם הייתה בת אדלר, שבאותה תקופה נאלצה לשמור על חזות חרדית בשל מאבק גירושין ארוך וחששהּ לאבד את בנה. בת מספרת על ילדות חרדית רגילה וחסרת תהיות אמוניות. "מבחינתי, היה ברור שיש מסלול חד-סטרי, לא היו שאלות. בגיל 19, אחרי כמה פגישות קצרות, התחתנתי ודי מהר הגיע ילד ראשון. אף פעם לא האמנתי באלוהים", היא אומרת ועיניי שלי מעט נפערות. "זאת אומרת, אמונה לא הייתה חלק מהחיים שלי", היא ממהרת להסביר, "אלא יותר המשימות שצריך לבצע, הדברים שצריך לעשות כחלק מהמרקם החברתי. לא חשבתי הגות". נקודת המפנה של בת התחוללה בעקבות משבר חריף בזוגיות. "בדיעבד, הגילויים הקשים שגיליתי והגירושין המאוד לא פשוטים שעברתי היו הדבר הכי טוב שקרה לי. חטפתי את הבעיטה שהייתי צריכה לחטוף כדי להעיף את החיים שלי קדימה". בת התמודדה עם לחצים אדירים מבית ומחוץ עד שהצליחה להיחלץ מהקשר המזיק. תוך כדי תהליך היא עברה מסע פנימי לגילוי מחדש. "רק אחרי שהוא עזב את הבית באופן סופי התחלתי לשאול את עצמי שאלות. למשל, למה אני בעצם לא מדליקה אור בשבת, הרי אני לא חושבת שיש אלוהים ואין עכשיו אף אחד בבית שיראה שאני מדליקה אור, אז למה לא להדליק? השאלות האלה מעולם לא צפו, כי התנהגתי כמו שהחברה סביבי דרשה ממני, וזה היה בסדר מבחינתי. הפעם הראשונה שבה התאפשר לי באמת לחשוב על הדברים התרחשה כשהייתי, לראשונה בחיי, אני מול עצמי בלי הורים, בלי אחים, בלי בעל".   מה יוצאים צריכים? בתקופה שבת טורטרה בדיונים ארוכים ומתישים בעניין הגט, תוך שהיא מגבשת לעצמה את זהותה החדשה ורוקמת תוכניות לחיים שלאחר הגירושין, היא ניהלה את פורום "חרדים בעל כורחם" בפורטל תפוז, ויזמה מפגשים של נשים וגברים כמוה, חרדים בתחפושת. מה היה החיבור הרעיוני שלך עם יוזמת "יוצאים לשינוי", שאז עוד הייתה רק רעיון במוחם של כמה אנשים? "החבר'ה שהתחברתי אליהם ואני הרגשנו שיש משהו לא תקין בתהליך היציאה כפי שהיה באותה תקופה. הרבה יוצאים התנהלו ממקום מתמסכן, וכזה שלא לוקח אחריות על הבחירות שלו. ולנו, כמי שמתמודדים עם הבחירה ומשלמים עליה מחיר גבוה מאוד, זה הפריע. דבר נוסף, הייתה לנו בעיה עם הסיוע שהיה מוצע אז, שהוא כלל בעיקר מעין קהילה חליפית לקהילה שהיוצאים עזבו, ולא היה שם דגש על מתן כלים לחיים עצמאיים. ולתפיסתי – זה מה שחשוב, וזה מה שקסם לי ביוזמה של יוצאים לשינוי. הרעיון הוא לתת חכה, לא להאכיל בדגים". בת רואה קשר ישיר בין התנהלות חרדית טיפוסית ובין הסרת אחריות. "יש משהו בחינוך החרדי ובהתנהלות החרדית שמוריד מאנשים את הדאגה האישית לגורלם, ולרבים זה מאוד נוח. אלוהים דואג לנו, הקהילה דואגת לנו, הרב דואג – חיים קלים ומתגלגלים. אנחנו רצינו לייצר מצב שלאנשים יש כלים להטיס את החיים שלהם קדימה. לדוגמה, אני רציתי ללמוד לתואר ולא יכולתי כי לא הייתה לי תעודת בגרות. האפשרויות שלי היו לעבור מסלול ארוך של השלמת בגרויות, או לחכות לגיל 30 וללמוד במכינה. רצינו שיכירו במצב של בוגרי החינוך החרדי ויקימו מכינות ייעודיות שאפשר להתקבל אליהן לפני גיל 30. רצינו שתהיה הכרה בצרכים הספציפיים של יוצאים, ושהסיוע יהיה יעיל באמת. ואז, כשפגשנו את פשקוס ואת ליאור ואת שאר החברים – זה היה בינגו. כולנו דיברנו באותה שפה, כולנו חלקנו אותן תובנות". החבורה התאחדה במטרה לפעול לקידום מה שנקרא לימים "תביעת הליבה", וכן כדי להניע תהליכי שינוי בתוך המערכות השונות: הצבא, האקדמיה ושוק התעסוקה. לראשונה בתולדות המדינה, יוצאי החברה החרדית התאגדו, הרימו ראש ותבעו זכויות בריש גלי, תוך הדגשת היתרונות שלהם כיוצאים והתועלת שהם מביאים לחברה הישראלית הכללית. "בגין התרשלות המדינה סיימו התובעים את לימודיהם כשברשותם ידע בסיסי בלבד במקצועות חיוניים, אולם לאחר שבגרו התברר כי חסרים להם הכלים הנדרשים לרכישת השכלה ומיומנויות אשר יאפשרו להם לעמוד על רגליהם ולהשתלב בהצלחה בחברה הישראלית" (מתוך "תביעת הליבה" שהוגשה לבית המשפט המחוזי בשנת 2015).   "יוצאים לשינוי הוקמה במטרה לשנות מדיניות, ולא כמקום שמעניק מענים מסוג רווחה", מחזק שנפלד. "יותר מכך, המשפט הקבוע שלנו היה 'המטרה העיקרית של יוצאים לשינוי היא שהעמותה תיסגר'. שנצליח לשנות את המציאות עד כדי כך שכבר לא יהיה צורך בעמותה. ככה פעלנו לאורך כל הדרך, עד שנדב (רוזנבלט, מנכ"ל העמותה כיום. ר"ד) ואיציק פשקוס, אח של שלמה, הגיעו עם הרעיון לפתח את תחום הסיוע הפרטני ולספק מענים קהילתיים. היו דיונים ארוכים מאוד, ויכוחים של ממש, בנושא. יוצאים לשינוי, ביסודה, לא חשבה לגעת בתחומי פרט וקהילה, אלא לפעול לשינוי מדיניות. ואכן, כמה חברי ועד פרשו בעקבות ההחלטה להרחיב את תחומי יוצל"ש מעבר לפעילות המאקרו".   תובעים ליבה הסיקור התקשורתי העצום והעיסוק הציבורי בתביעה של העמותה הצעירה אינם ברורים מאליהם. המייסדים בחרו, במודע וגם בהמשך הדרך, שלא לשים בחזית המאבק סיפורים אנושיים קורעי לב על התמודדות עם ניתוק מהמשפחה וקשיי התאקלמות גרפיים מדי, אלא לדבר על מהות, על אפליה ועל צורך בשינוי מדיניות. מדובר בריקוד עדין במיוחד שכולל ניסיונות ליישוב בין אינטרסים מנוגדים. בסופו של דבר, היוזמה המקורית והבועטת משכה תשומת לב רבה וסוקרה בהרחבה בכלי התקשורת הכלליים וגם באתרים חרדיים.   חרף הפערים – אחים אנחנו! השינוי שחוללה העמותה מתפרש למישורים רבים, לא רק פעילות לשינוי מדיניות, לא רק תחום פרט וקהילה הולך ומתפתח, לא רק העלאה למודעות הציבורית אספקטים נוספים של יציאה, אלא גם דחיפה לשינוי מנטלי שנוגע למרקם היחסים העדין בין יוצאים לחרדים. "אחד הדברים החשובים שיוצאים לשינוי עשתה בעשור החולף הוא לגרום לעולם להבין שיוצאים הם לא אנטי חרדים", אומר יוסי קלאר. "היציאה היא דבר שעשינו למען עצמנו, ולא נגד אף אחד. אנחנו בקשר עם האחים והאחיות שלנו, אנחנו אוהבים את המשפחות שלנו, ואנחנו לא נגדם. התנערנו מהתפיסה הרווחת שיציאה היא אקט פוליטי ומתריס. מבחינתי, יוצאים לשינוי היא ארגון חרדי. פילוסופית אפשר להתווכח על הקביעה הזאת, אבל עובדתית היא נכונה. חרדים הקימו את יוצל"ש, חרדים עובדים ביוצל"ש והלקוחות שלנו הם חרדים. אין לנו לקוחות חילונים. אז מה אם אנחנו לא נראים כמו חרדים? מלבד זאת, הרי ברור שגם המשפחות שלנו נהנות מפעילות העמותה, שבזכותה הילד שיצא יכול למצות את הפוטנציאל שלו ופחות סובל בתהליך היציאה. יוצאים וחרדים הם לא אויבים – הם אחים. והשינוי הספציפי הזה, שיוצל"ש היא חלק אינהרנטי בו, מורגש בשטח; אם במפגשים של הורים חרדים וילדים יוצאים, אם במעגלי שיח ואם בפעילויות נוספות שמתרחשות באופן מוצנע יותר".   רוקמים נרטיב חדש הקו הפייסני שמובילה העמותה, לצד הדגשת היציאה כסיפור הצלחה מעוררים תרעומת בקרב חלק מהיוצאים. האבות המייסדים של "יוצאים לשינוי" מודעים לכך ומסרבים להתנצל או לסגת מעמדותיהם. "יש מצב שהעמותה לא מתאימה לכל היוצאים, וזה בסדר גמור. 'ברוך השם', יש היצע של עמותות וארגונים, ויוצאים שלא מזדהים עם הקו של יוצל"ש יכולים למצוא לעצמם בית חם במקום אחר", אומרת בת, ומציינת שלדעתה העמותה התרחקה מעט מהכוונות המקוריות שהיו בעת ההקמה, וכבר אינה מתמקדת רק במתן כלים שיאפשרו ליוצאים סלילת דרך עצמאית. "הפוקוס שלנו מההתחלה היה להדגיש את הכוחות האדירים של היוצאים, להוכיח שאפשר להצליח למרות תנאי פתיחה קשים", מסביר ליאור קול, שמשמש כיום חבר בוועד המנהל ומייעץ לעובדי העמותה במגוון תחומים. "מן הסתם, ככל שגדלנו כעמותה התחלנו להכניס עוד ועוד פעילויות, דברים שקשורים יותר לענייני רווחה והיו רחוקים מאיתנו בעבר. אבל הקו הראשי בשום אופן לא השתנה. אנחנו רוצים להעצים את היוצאים, והדגש ימשיך להיות על סיפורי הצלחה והתמודדות מוצלחת, ופחות על הקשיים והכישלונות". לפי משה שנפלד, שאף הוא מעורב עמוקות בפעילות העמותה גם היום, הטענות נכונות בחלקן, אבל ביוצאים לשינוי יש מקום לכולם. "יש פה מתח מובנה. שהרי מעצם הגדרתם, מובילי תנועה חברתית הם אליטה, וככאלה – ייטו להדגיש את הדומה להם. עם זאת, יוצל"ש תמיד ראתה בעצמה נציגה של כלל היוצאים והתאמצה לייצגם נאמנה. זו שאלה קשה, איך מעבירים מסר שמעודד כל אדם למצות את יכולותיו, בלי ליצור רושם שמצופה ממנו להגיע לסטטוס חברתי זה או אחר. אני יודע שעוד לא מצאנו את הנוסחה, אבל אנחנו בוודאות מנסים". "גם אני ער לביקורת", מציין יוסי קלאר, ששימש במשך שנים בתפקידי מפתח בעמותה וגם היום הוא פעיל ומעורב בה. "ומבין שיש יוצאים שתופסים את יוצל"ש כמי שמנסה להכתיב מיהו היוצא הנכון ומיהו היוצא המוצלח, בזמן שיש כל מיני סוגים של יציאה. זה נכון. אנחנו מאדירים יוצאים שהגיעו רחוק באקדמיה, שקוצרים הישגים בצבא ובתעסוקה, ופחות מפנים זרקור לעבר אנשים שהקשיים שלהם הישרדותיים יותר. אנשים אומרים שאנחנו מתעסקים בעוגות בזמן שיש יוצאים שזקוקים ללחם. במובן מסוים אני מסכים עם הביקורת הזאת, אך חושב שלא הייתה לנו ברירה, ועדיין אין לנו ברירה. חשוב להזכיר באיזה אקלים צמחה יוצל"ש. התחלנו לפעול בזמנים שהייתה תדמית אחת של יוצאים, והיא של נחשלות, של כישלון, של מסכנות, של אובדנות ותלישות. יוצאים התביישו להודות שהם יוצאים, כדי לא להיות מזוהים עם התדמית הזאת. כדי לתקן את המצב המאוד לא אידיאלי הזה היינו צריכים למשוך את החבל לצד השני, ואפילו באגרסיביות. להראות שיש צד אחר, מואר יותר, של היציאה".   יוצאים לשינוי - מילים אישיות