תוצאות חיפוש

לכבוד חג הקציר שהפך ברבות הימים לחג מתן התורה, ריכזנו מספר נקודות מעניינות בנוגע למועד כתיבתה האמיתי של התורה. תמיד ידענו שהיא נכתבה בידי משה, אבל בהנחה זו, הקריאה בה פחות מובנת. בקריאה ביקורתית יותר, נוכל להבין יותר בקלות פסוקים מהם נראה שנכתבו בזמן שישראל על אדמתם כבר, נחלותיהם חולקו, מוסד המלוכה קיים, המקדש כבר בנוי ואפילו כבר פקדה גלות את הארץ! בגישה הביקורתית הקריאה בתנ"ך נעשית הרבה יותר קולחת. נתחיל בכתוב בספר דברים המתייחס לירושת הארץ בלשון עבר, "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו". זאת ועוד, בכמה מקומות בבראשית מבהירים כותבי התורה כי "הַֽכְּנַֽעֲנִי אָז בָּאָֽרֶץ" או "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". ההבהרות הללו היו צריכות להיכתב רק כדי להדגיש שהמצב בעבר היה שונה, בניגוד לזמן הכתיבה שבו ישראל יושב בארץ.  בכלל, התורה מתייחסת לשבטים השונים כאילו כבר חולקו הנחלות, למרות שהחלוקה נעשתה רק בימי יהושע על ידי 'גורל'. לדוגמה בברכות יעקב ומשה לשבטים מתוארת הטריטוריה שנפלה בגורל יהושע לשבט זְבוּלֻן. כמו כן, בברכת משה מוזכרת גם העיר דן, בנחלת דן שנכבשה בימי השופטים ונקראה כך בפי בני השבט לזכר אביהם. היא מוזכרת גם כשאברהם רדף עד 'דן' למרות שנבנתה מאות שנים אחריו. משה אף הוא צפה בעיר, וגם בשאר הנחלות. כפי שכתוב בסוף ספר דברים שמשה ראה את נחלות נפתלי, אפרים, מנשה ויהודה. מבחינת כותב הספר, הנחלות הללו כבר מיושבות בבני ישראל.  בנוסף, בספר דברים נכתב גם "עַל כֵּן לֹא־הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־אֶחָיו…". ובולט כאן השימוש בלשון עבר. החוק כבר בוצע בעת הכניסה לארץ, ולוי לא קיבל נחלה עם אחיו, שכן קיבלו. מוסד מלוכה הקיים בישראל מוזכר שלוש פעמים בתורה. בבראשית, במדבר ודברים. בבראשית הכתוב מונה את שושלת מלכי אדום, ומזכיר אגב כך את המלוכה בישראל: "לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵֽל". בספר במדבר נכתב על עם ישראל: "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". כשהדברים אינם נכתבים כנבואה, אלא בשלב בברכה שבו בלעם מתאר מצב קיים בימיו. ובפעם השלישית מוזכר המלך בלשון עבר בברכת משה: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". המקדש בישראל בהר נחלתו מוזכר אף הוא כעובדה קיימת, בשירת הים. והמנהג לעלות ולהיראות לפני האל במקדש מוזכר בסיפור העקידה: "אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם: בְּהַר ד' יֵרָאֶה". בפסוק זה שמו של הר־המקדש, ה' יראה, מוסבר באמצעות ביטוי מקובל *היום*, בדור כותבי התורה, שאז נהוג היה להיאמר: בְּהַר ד' יֵרָאֶה. לא זו בלבד, אלא נראה שכבר גלות אחת פקדה את ישראל קודם זמן הכתיבה (גלות סנחריב). בספר דברים שורבב לקללות משה המשפט: "וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה". הדברים אמנם נכתבים כנבואה, אבל המילים המיותרות "כַּיּוֹם הַזֶּה" מרמזות על זמן הכתיבה. מלבד הנקודות שהזכרנו, בתורה קיימים שלושה ביטויים גיאוגרפיים החוזרים על עצמם בכמה מקומות. ביטויים אלה מסגירים את מיקום כתיבת התורה, ומאששים כי לא נכתבה במדבר סיני או ערבות מואב. הביטוי הראשון הוא 'עֵבֶר הַיַּרְדֵּן' בעשרות מופעיו. הרי משה עומד במואב, ומדוע שיקרא למקום בו הוא עומד 'עֵבֶר הַיַּרְדֵּן'? עבר הירדן הוא 'צידו השני של הירדן'. מה שאומר שהכותב הוא בכלל אדם שיושב כבר שנים רבות בישראל, מצידו האחד של הירדן, ומתייחס למואב כצידו השני של הירדן. הביטוי השני הוא 'נֶגְבָּה', לכיוון הנגב. בציוויי בניית המשכן, השימוש במילה 'נגב' מציינת את צד דרום, למרות שהוא מצפון לסיני. הביטוי מסגיר את מיקום הכותב שישב מצפון לנגב. הביטוי הגיאוגרפי השלישי הוא 'יָמָּה' או 'פְּאַת־יָם' שגם הוא מופיע בציווי הקמת המשכן. אם המשכן נבנה במדבר סיני, פאת ים היא לצפון. לא למערב. הכותב אם כן, יושב ממזרח לים. בארץ ישראל. סקרנו על קצה המזלג חלק קטן מהפסוקים המסגירים את מועד כתיבת התורה. בין היתר, הם גרמו לחוקרי המקרא בדורות האחרונים לדחות את הגישה שרואה את ספר התורה ככזה שנכתב בידי משה, בזמן המאורעות. וכפי שכתב ברוך שפינוזה לפני כמעט ארבע מאות שנה: "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו". תחריט: מתוך "שער גן עדן", לורנצו גיברטי, 1452, הבפטיסטריום של פירנצה.

היום מציינים במגזר החרדי, עשור לפטירתו של המנהיג הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב. האחרון שאיחד תחת הנהגתו את הרוב הגדול של המגזר הליטאי. אחריו כבר בלתי אפשרי לדבר על הליטאים כמקשה אחת. הזרם המרכזי והפלג הירושלמי, נפרדו בגירושין מכוערים שכללו חסימות כבישים והרבה דם רע. בשעה ששורות אלו נכתבות, יורש יורשו של יורשו, הדור הרביעי בשרשרת ההנהגה, הרב גרשון אדלשטיין (בן ה-99), מאושפז בבית חולים. מסתבר שתנאי הסף למנהיג של 90 פלוס, מוביל לתחלופה גבוהה של מנהיגים ליטאים. אולי הגיע הזמן לחשוב על מודל יציב יותר. יד הרב הרצוג הרב יוסף שלום אלישיב, נולד בליטא בשנת 1910. בן יחיד להוריו לאחר 17 שנות המתנה. ייחוסו, לסבו מצד אמו, המקובל הרב שלמה אלישיב, מחבר סדרת ספרי הקבלה: "הלשם". את שם המשפחה "אלישיב" אימצה המשפחה בעלותה ארצה בשנת 1924. כמו גם את הלבוש הירושלמי ואת שם משפחתו של הסב, שבזכות קשריו ומעמדו, הצליחה המשפחה  לקבל אישור עלייה לארץ ישראל. [caption id="attachment_16430" align="alignnone" width="182"] הרב יוסף שלום אלישיב בבחרותו (ויקיפדיה)[/caption]   נוף מולדתו של יוסף שלום, לא הכיל רמזים על כך, שדווקא הוא עתיד להנהיג את התנועה הפוליטית: "דגל התורה", תנועה שהצירים המרכזיים שלה הם ישיבות וכוללים. הדמות המרכזית במשפחה, היה הסבא. שהיה מושקע כל כולו, בפרויקט סידור ופירוש הקבלה על פי תורתו של הגאון, בו נטל חלק גם הנכד הצעיר. הפרויקט הפך לסדרת הספרים שעל שמו נקרא הסבא 'הלשם'. הנתיב בו צעד הנער יוסף שלום, היה מנוגד לנתיבים בהם התעצבה ה"ליטאיות" בימים של טרום הקמת המדינה. הנער ניסה למצוא את מקומו בישיבת חברון אולם כעבור חצי שנה עזב את הישיבה ושב אל מודל הלימוד העצמאי. יש הרואים קווי דמיון בין המנהיג החרדי הראשון בארץ ישראל: החזון איש, לבין הרב אלישיב. שניהם גדלו במחוזות בהם הייתה הערצה גדולה למורשתו של הגאון מווילנה, עסקו בעיקר בלימוד ההלכה וניסו את מזלם בישיבות ללא הצלחה. נתיב נוסף בו צעד אלישיב הצעיר בניגוד לחרדיות המתהווה, היה הקשר החם עם הרב אברהם יצחק הכהן קוּק, מנהיגה לעתיד של הציונות הדתית, שהיה ידיד של 'הלשם' ואף שימש כמסדר קידושין בחתונתו. יוסף שלום נהג להשתתף מידי שבת בסעודה שלישית בביתו של הרב קוק, שם נשא הרב תכנים מעולמות הקבלה. חשוב לציין, כי חרף הסביבה הקבלית שבה גדל, לא הייתה לכך השפעה על הגותו ותפיסת עולמו של הרב אלישיב. עם נישואיו לביתו של הרב אריה לוין, החל הרב אלישיב ללמוד בכולל שהקים הרב הראשי לישראל הרב יצחק. הרצוג ביקש לכונן דור של פוסקי הלכה בארץ ישראל, פוסקים שיחליפו את הדור האבוד שנספה באירופה בתקופת השואה. בכולל שהקים בירושלים, למדו בין השאר, הרבנים: שלמה זלמן אוירבך, שמואל הלוי וואזנר ואלישיב - שלושתם קיבלו לימים את התואר פוסקי הדור. באותה העת, מעמדה של הרבנות הראשית היה נתון בוויכוח פנים חרדי. חלקים בהנהגה החרדית דוגמת הרב מבריסק, ייחסו לראשיה רצון לכונן מחדש את הסנהדרין ולהכפיף את העולם היהודי לפסיקותיה. לעומת החזון איש שהיה מתון יותר בהתנגדותו. עמדתם השלילית של המנהיגים החרדים ביחס לרבנות הראשית, לא מנע מהרב אלישיב להתמנות בגיל 40 לתפקיד דיין בבית הדין הגדול. גוף שהיה ראש החץ של הביקורת הפנים חרדית על הרבנות הראשית.   האח והאחות - לידתו של פוסק הדור פרשייה אחת הוציאה את הרב אלישיב מאלמוניותו היחסית, פרשת האח והאחות. לא מן הנמנע, כי אילו פרשיית האח והאחות לא הייתה באה לעולם, היה הרב אלישיב מסיים את כהונתו בבית הדין הגדול בגיל 70, ושמו היה נכרך ברשימה אחת של דיינים בכירים שפרשו כמו הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב שלמה פישר ואחרים. אלו, חרף גדלותם בתורה וכישרונם הרב, לא הצליחו להגיע למעמד אליו הגיע הרב אלישיב. פרשיית האח והאחות, פרצה בשנת 1972. הרב הראשי לישראל באותם ימים, הלא הוא הרב שלמה גורן, הקים בית דין מיוחד, לדון במעמדם של אח ואחות לנגר. השניים נולדו לאמם לאחר שנפרדה מאביהם בלי לקבל ממנו גט וחיה עם גבר אחר. השאלה שעמדה במרכז הסערה, האם ניתן להתיר את השניים מחשש ממזרות, בטענה שגיורו של הבעל הראשון לו הייתה נשואה אמם, היה מוטל בספק. הרב גורן בלחץ פוליטי של ממשלת גולדה מאיר, הקים בית דין מיוחד, שפסק, בניגוד לפסיקות חוזרות של שורת ערכאות בבתי הדין שדנו בסוגיה, כי הגיור בטל והאחים מותרים לבוא בקהל. הפסיקה של הרב גורן גרמה לסערה בעולם הדתי והחרדי. הרב אלישיב נעמד בראש החץ של המאבק והתפטר מתפקידו כדיין בבית הדין הרבני בירושלים כמחאה על פסק הדין. המאבק הארוך והקרבה למובילי המאבק הרבנים שך וקנייבסקי האב, הביאו לפרסום שמו של הרב אלישיב במגזר החרדי והפכו אותו לדמות ציבורית מוכרת. בתוך מספר שנים, שמו של הרב אלישיב לצד שמו של מחותנו הרב שלמה זלמן אוירבך, הפכו  שמות נרדפים לפוסקי הדור.   ההימור הפוליטי-הקמת דגל התורה לקראת בחירות 1988, דרש המנהיג הליטאי הרב שך, להשפיע באופן משמעותי יותר על ההרכב של רשימת אגודת ישראל לכנסת. ניצני הפילוג בין החסידים לליטאים, נראו עוד קודם, בהופעתו של העיתון הליטאי "יתד נאמן", שהוקם על ידי הרבנים שך וקנייבסקי האב ובערוב ימיו של זה האחרון. עד להופעתו של יתד נאמן, היה עיתון המודיע, היומון החרדי היחיד. הרבנים הליטאים חשו שכוח השפעתם על העיתון הולכת ונחלשת לטובת חסידות גור ששלטה בעיתון, ולכן החליטו לצאת עם עיתון חדש. ככל שהתקרבו הבחירות, עסק הרב שך בשאלות האם להקים מפלגה חדשה, לתמוך במפלגת הלוויין שהיה שותף להקמתה, ש"ס, או להגיע לשותפות הוגנת יותר עם החסידים ובעיקר עם חסידות גור, ששלטה במפלגה, בעיתון ובמוסדות החינוך. כותבי קורות העיתים חלוקים בשאלת האחריות לפילוג. הרב שך יצא לדרך חדשה והחליט על הקמת מפלגת "דגל התורה", חרף הסכנה שלא יחצה אחוז החסימה. הקמת המפלגה דרשה גיוס של כל הרבנים המשפיעים בזירה החרדית. הרב שך ניסה בתחילה להשפיע על הרב שלמה זלמן אוירבך להצטרף למפלגה החדשה, אך הוא סירב. (יש התולים את סירבו בקרבת משפחה שלו למנחם פורוש, נציג אגודת ישראל אחרים סבורים כי אוירבך התנגד לפיצול שהחזיר לחיים את המחלוקת בין חסידים לליטאים, אחרי עשרות שנים של שקט) הרב שך היה זקוק לדמות רבנית הלכתית, שתעניק גושפנקא הלכתית לצעד הפוליטי שנעשה. בשם זיכרון המאבק המשותף שניהל יחד עם הרב אלישיב בפסק האח והאחות, החליט לנסות את מזלו ולהפתעתו של הרב שך, הסכים הרב אלישיב להעניק את חתימתו למפלגה החדשה, ואף ניאות להשתתף במסע הבחירות. [caption id="attachment_16432" align="alignnone" width="715"] הרבנים אלישיב ושטיינמן לימינו של הרב שך (ויקיפדיה)[/caption] בתום מסע בחירות רווי השמצות ומחלוקות פנים חרדית נוקבת, הצליחה המפלגה הצעירה להכניס שני נציגים לכנסת. אחד מהם משה גפני, המכהן בה עד היום. השתתפותו של הרב אלישיב בכינוסי הבחירות, לא תורגמה למעורבות פוליטית אקטיבית בחייה של המפלגה הצעירה. בניגוד לעמיתו, הרב שטיינמן, שהפך לחבר מועצת גדולי התורה שהקים הרב שך, הרב אלישיב נותר מחוץ לקבלת ההחלטות במפלגה.   הבחירות לראשות עיריית ירושלים-אולמרט זה טוב לחרדים בבחירות לראשות עיריית ירושלים שהתקיימו בשנת 1993, התמודד אהוד אולמרט, אז חבר כנסת מטעם הליכוד, נגד ראש העיר המיתולוגי של ירושלים טדי קולק. אולמרט ניצל את קשריו עם החרדים, במטרה לרקוח הסכם שיבטיח את תמיכתם בו. התמיכה הרבנית נתקלה בבעיה: האיסור לתמוך באופן ישיר במי שאינו חרדי. עד לאותה מערכת בחירות, החרדים בחרו את נציגיהם לרשימה העירונית ולא התערבו בשאלת הבחירה לראשות העיר, שכן זהות המנצח הייתה ברורה. לא כך הפעם, היה צורך להכריע בשאלת התמיכה הישירה במועמד חילוני למהדרין. היות והיה מדובר בשאלה של פוליטיקה מקומית, השאלה הגיע לשולחנו של הרב אלישיב. הרב הפוסק הכריע: צרכיה של היהדות החרדית מחייבים אותנו לתמוך באופן ישיר באהוד אולמרט. במילים צופות פני עתיד "אולמרט טוב לחרדים". לוחות המודעות של ירושלים כוסו במכתבו של הרב אלישיב. הבחירה באולמרט הפכה מ"ספק עבירה" למצווה גדולה. תושביה החרדים של ירושלים יצאו בהמוניהם לקלפיות והביאו את הניצחון למועמד הצעיר. שנתיים מאוחר יותר, הפסק שהכתיר את אולמרט לראש עיריית ירושלים, יהיה הפסק שיכריע בתמיכה האקטיבית במועמד צעיר אחר, הפעם בנימין נתניהו, תחת הסלוגן 'נתניהו טוב ליהודים'. עמדתו הריאל-פוליטית של הרב אלישיב, הביאה אותו ב-2003 לתמוך במועמדותו של נציג חרדי לתפקיד ראש עיריית ירושלים, חרף הדילמות הכרוכות במעמד של ראש עיר עורבת.   מנהיג שוקע מנהיג נולד בשנותיו האחרונות של הרב שך, הסתגר הרב בביתו וסירב להתערב בנושאים ציבוריים. ההחלטה לומר "איני יכול עוד", התקבלה לאחר שהרב שך נתקל בקואליציה של רבנים, שהתנגדה למינוי שביקש לכפות על תושבי העיר החרדית החדשה מודיעין עילית. את הקואליציה נגד המינוי הובילו הרבנים שטיינמן ואלישיב. עם שקיעת מנהיגותו של הרב שך, נראה היה כי כתר ההנהגה יעבור לידיו של הרב שטיינמן. בישיבה שקיימו חברי מועצת גדולי התורה בשאלה מי ימונה לנשיא הבא, נבחר שטיינמן, לתפקיד אותו מילא הרב שך. אחד מחברי ה"מועצת" סימן את מעבר ההנהגה במילים הבאות: 'הרב שך היה מדינאי, הרב שטיינמן הוא פוליטיקאי'. אנשיו של הרב שטיינמן, החלו להעמיק את אחיזתם במוקדי הכוח של המפלגה. עיקר המאמץ הושקע בביצור כוחם של אנשי הרב שטיינמן, בעיתון יתד נאמן. מול העורך החזק של העיתון נתי גרוסמן, שהתנגד לתפיסת עולמו של הרב שטיינמן אותה כינה 'פשרנית', ניצבו רבנים שמונו על ידי הרב שך לפקח על הנעשה בעיתון. אלו צדדו במנהיגותו של הרב שטיינמן ונתנו לכך ביטוי בקו שנקט העיתון. הוויכוח המרכזי נסוב סביב שאלת גיוס חרדים לצה"ל. בשלהי שנות ה-90, הוקם הגדוד החרדי הראשון בצה"ל, שכונה באותם ימים "הנח"ל החרדי", מה שהפך עם הזמן לגדוד "נצח יהודה". הקמת הגדוד החרדי כפתרון לבעיית נוער השוליים, הסעירה את הרחוב החרדי. מקורביו של הרב שטיינמן היו בין מייסדי הגדוד ולדבריהם הוא העניק להם את ברכת הדרך. הדיון סביב הנח"ל, זרע את ניצני המחלוקת שפרצה 15 שנה מאוחר יותר, בין הרב שטיינמן לרב אוירבך הבן. אנשי הרב שטיינמן דאגו לכך, שביקורת נגד הגדוד החרדי לא תקבל ביטוי פומבי בעיתון שנחשב למתווה הדרך של הציבור הליטאי. תחושת שיכרון הכוח של אנשי הרב שטיינמן, הביאה אותם לפסול פרסום של מכתב שכתב הרב אלישיב וממנו השתמעה ביקורת נגד הגדוד החרדי. המכתב פורסם לבסוף בעיתון 'בקהילה', תחת הכותרת 'המכתב שלא פורסם ביתד נאמן'. הסערה שפרצה הביאה את הרב אלישיב לאיים כי יעזוב לאלתר את כל תפקידיו בדגל התורה. האולטימטום עשה את שלו. שטיינמן ואנשיו הרימו דגל לבן והעבירו את השליטה במוקדי הכוח, לידי עושי דברו של הרב אלישיב. מנקודה זו ואילך, נדדה ההנהגה החרדית הליטאית מבני ברק לירושלים. לאורך כל תקופת הנהגתו של הרב אלישיב, הוא ניסה לרוב לחתור להסכמות עם חצרות הרבנים בבני ברק, בדגש על חצרו של שטיינמן. קשה לומר שניסיונות אלו צלחו  ובין ירושלים לבני ברק, הלכה ונבנתה חומה של עוינות.   שמרנות וכניעה לקיצונים סיכום תקופת הנהגתו של הרב אלישיב, מתאפיינת בניסיון לשמר את מורשתו של הרב שך. התנגדות נרחבת לשינויים כמו לימוד ליבה במוסדות החינוך. התנגדות לכל ניסיון לגיוס חרדים לצה"ל. מאבק עיקש נגד האינטרנט. נכונות לזרום עם הקצנה פנים חרדית, כמו בסוגיית הטלפון הסלולרי הכשר. שם נכנע לדרישתם של חסידי גור להסיר את האופציה לשליחת הודעות בטלפונים הכשרים. שמרנותו לא סייעה לו להעביר לדור הבא, את מה שהוא קיבל, ציבור ליטאי מאוחד וגאה. יורשיו קיבלו לידיהם ציבור ליטאי מפוצל, וחסר הסכמה כלפי הרבנים המובילים אותו. הניצחון שנחל במאבק על הטלפון הכשר, הולך ומתברר כניצחון פירוס. החדירה של הטלפונים החכמים למגזר החרדי, שוברת שיאים. אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, בעוד כחודש תצא תעודת הפטירה של הקומה הכשרה, ועוד הצלחה ממנהיגתו של הרב אלישיב תרד בתהום הנשייה.   'היורשים' הגרסה החרדית   אחד מראשי הישיבות אמר פעם: 'אם ישיבת פונביז' היא אם הישיבות, כולנו ממזרים!' בדיחה או לא בדיחה, פונביז' הרתה וילדה את המחלוקת שקרעה את החברה הליטאית מבפנים. צאצאיה של המחלוקת הם רבים. הירידה במעמדם של הרבנים, הפיצול הפנים חרדי ועוד. עוד לפני שנגיע לקשר של הרב אלישיב למחלוקת, קצת רקע על איך הפך סכסוך משפחתי בין אח לאחות, למחלוקת שפיצלה חברה שלמה. ישיבת פונביז' הוקמה שנים אחדות לפני הקמת המדינה, על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, רב חרדי נמרץ שאיבד את ישיבתו, קהילתו ורוב משפחתו בשואה. בתוך מספר שנים בודד, הפכה הישיבה למובילה בארץ, תוך שהיא עוקפת מתחרות ותיקות כמו ישיבת חברון. ראשי הישיבה זכו להשפעה ציבורית והחלו לצבור כוח פוליטי. הדמות הבולטת והידועה בין ראשי הישיבה, היה הרב שך. הקמתה של תנועת דגל התורה בסוף שנות ה-80, הדקה את הקשר בין כוח פוליטי לתפקיד ראש ישיבת פונביז'. עם המעמד והכוח, באו המאבקים על הירושה. הרב כהנמן המייסד, הותיר אחריו בן אחד, הרב אברהם כהנמן. מאבק הירושה התגלגל לפתחו של הדור הבא. הבן אליעזר והבת ציפורה. ציפורה התחתנה עם הרב שמואל מרקוביץ בן למשפחה ליטאית שורשית. בראשית הדרך הגיסים חיפשו, כל אחד בדרכו, את הקרבה אל הרב שך. השניים סייעו לו במאבק שניהל מול משפחת פוברסקי על השליטה בישיבה. אחרי הניצחון על משפחת פוברסקי, החלו הגיסים לריב בינם לבין עצמם. הסכסוך לא פרץ את גבולות הישיבה, עד לאירועי שמחת תורה שנת 1998. האירועים האלימים ושורה של רעשי משנה, הכריחו את הרבנים אלישיב, שטיינמן, ואחרים לנסות ולפשר בין הגיסים הניצים. לתפקיד הבורר נבחר על ידי אלישיב, הרב גדליה צימבליסט, בוגר ישיבת חברון, כיהן כדיין בבית הדין הגדול והיה בקשרים טובים עם הרב אלישיב. חוסר היכרותו עם הצדדים הניצים, נחשב בראשית הדרך ליתרון. במבט לאחור הייתה זו השגיאה הראשונה בשרשרת אין סופית. פסק הדין שפרסם לבסוף, זכה לחתימתם של הרבנים אלישיב, שטיינמן, לפקוביץ וקרליץ. הפסק הותיר מעמד חלקי לחתן שמואל מרקוביץ בעוד רוב הזכויות הוענקו לאליעזר כהנמן. [caption id="attachment_16434" align="alignnone" width="715"] פוניבז': מלחמה ללא הפסקה (מתוך סרטון)[/caption] פסק הדין כיבה את אש המחלוקות, אך הותיר גחלים לוחשות, ממתינות לשעת הכושר לפרוץ שוב. הטריגר היה בשנת 2004, בהחלטה של הרב גרשון אדלשטיין למנות לתפקיד ר"מ בישיבה את חיים פרץ ברמן. המינוי נתקל בהתנגדות נחרצת של מרקוביץ. המינוי לווה באלימות קשה שעליה נמתחה באופן חריג ביקורת פומבית בעיתון יתד נאמן, שנשלט על ידי מקורבי הרב אלישיב. השיא הגיע בפרסום מכתבו של הרב אלישיב המתנגד למינוי. מול מכתביהם של רבני בני ברק, קנייבסקי הבן, לפקוביץ, קרליץ, שצידדו במינוי. בתווך ניצב הרב שטיינמן, שהביע תמיכה שקטה במינוי. התערבותו של הרב אלישיב במה שנחשב בעיני רבני בני ברק כמעוז שלהם, יצרה קרע בינו לבינם, קרע שלא התאחה עד לפטירתו בשנת 2013.   פסיקה מחמירה יבול דל למרות שהיה מתמיד והגה כל ימיו בתורה, לא חיבר הרב אלישיב ספרים. התוכן הכתוב היחיד הוא תשובות ופסקי דין שכתב בתפקידו כדיין בבית הדין הגדול. השיעורים שהעביר מידי יום בבית הכנסת הסמוך לביתו, עובדו לסדרת ספרים. השיעורים לא נועדו במקורם לתלמידי חכמים, אלא לאנשים העמלים לפרנסתם. בתחום הפסיקה התאפיין הרב אלישיב בדרישה מחמירה. בניגוד לעמיתו הרב אוירבך, נטה הרב אלישיב בכל מקרה של ספק להחמיר. יש מתלמידיו הסבורים שנטייתו להחמיר באה בד בבד עם תפיסה שמרנית כללית שאימץ לעצמו, כחלק ממעורבותו בתנועה הליטאית-דגל התורה. כך או כך, ברוב השאלות ההלכתיות בהם ישנו ויכוח בין הרב אוירבך לרב אלישיב, באופן כמעט ודאי, הרב אוירבך יפסוק לקולא ואילו הרב אלישיב לחומרא.   בבחירות 2009, רבים מחסידיהם של רבני בני ברק, הצביעו למפלגת ש"ס, במחאה על הצבת נציגו של הרב אלישיב ברשימת יהדות התורה, איש העסקים מנחם כרמל. שבועות ספורים לפני פטירתו של הרב אלישיב, השלימו מקורביו של הרב שטיינמן, את השתלטותם המחודשת על יתד נאמן. בניגוד לסיבוב הקודם, הפעם הם לא לקחו שבויים והביאו לפיטוריו של עורך העיתון נתי גרוסמן.   ימים אחדים לפני פטירתו של הרב אלישיב, הקים גרוסמן בתמיכתו של הרב אוירבך הבן, את עיתון 'הפלס'. הקמת העיתון סימנה את הפילוג בתוך היהדות הליטאית. מצד אחד הזרם המרכזי שראה ברב שטיינמן יורש של הרב אלישיב. מהעבר השני הפלג הירושלמי, שראה ברב אוירבך הבן, יורשו של הרב אלישיב. הקרבות בין הניצים נגררו לאלימות, לסכסוכים משפטיים ולמשפחות שנקרעו בוויכוח סביב שאלת היורש. עם פטירתם של הרבנים שטיינמן ואוירבך הבן, שקטה הארץ מעט. עשור אחרי פטירתו של הרב אלישיב, מצויה ההנהגה החרדית בשבר חסר תקדים. פטירתו של חתנו, יורש, יורשו, הרב קנייבסקי, הותירה את הליטאים במשבר ירושת ההנהגה, משבר שסופו אינו נראה.

עצמאות ופריחה של התרבות היהודית הן המאפיינים הבולטים של המאות הראשונות באלף השני בספרד. השלטון המוסלמי ששלט בחצי האי האיברי אפשר ליהודים חופש דת ועיסוק, ואחדים מהם אף השתלבו במשרות מדיניות. מקצועות שעד אז לא היו נגישים ליהודים נפתחו, ורבים החלו לעסוק ברפואה, מדעים ועוד. תקופה מלבבת זו נקראת "תור הזהב". העצמאות הרוחנית שהעניק השלטון המוסלמי ליהודים, הביאה להתפתחות יצירה מופלאה ולשיאים שכמותם לא נודעו בתולדות העם היהודי בגלות. תחומים רבים של יצירה, כמו פרשנות המקרא, דקדוק, לשון, פילוסופיה ומדעים אחרים. בכולם ניכרה החדשנות של האסכולה הספרדית, שהושפעה וינקה מהמקורות ומתרבות הסביבה הערבית-מוסלמית. בתחום היצירה הספרותית בולטת במיוחד שירת ספרד. סגנון שירה זה כבש לבבות ברוב ארצות הים התיכון ושינה לחלוטין את אופי היצירה שנכתבה לאחר מכן. בתוך תרבות היצירה והשירה, צמחה לה תרבות ייחודית של "שירת חול". בניגוד לשירה העתיקה יותר, שירת ארץ ישראל ובבל, שהתמקדה בשירת שבח לאלוהים ובפיוט, משוררי ספרד יצרו סגנון שירה חדש שכולו חול. החוקרת שלומית אליצור מסבירה את הקרקע התרבותית שעליה צמחה שירת החול של משוררי ספרד: "בחברה הערבית דאגו נושאי המשרות הרמות גם לטיפוח התרבות: הם יצרו סביבם 'חצר' ובה העסיקו אנשי רוח. אציל ערבי שרצה ביוקרת שמו, דאג לפרנס אנשי מדע מלומדים ובעיקר משוררים. אלו היו פנויים לכתוב את יצירותיהם, והקדישו אותן לבעל החצר הנדיב. היהודים שהגיעו למשרות רבות באנדלוס הפנימו דגם זה ואימצוהו. השכלתם הערבית המקיפה, שהייתה תנאי לקבלת משרתם, הכשירה אותם לתמוך ביצירה התרבותית בארמונותיהם, והם ניסו לחקות את אורח החיים של חבריהם הערבים, וביקשו שלא ליפול מהם בתמיכתם במשוררים ובמלומדים"[1]. אליצור מסבירה כי ההשפעה של החברה הערבית הובילה ליצירת אליטה חדשה. בניגוד לעבר, האליטה לא הייתה ממוקדת רק בלימודי הקודש. משפחות רבות ראו לעצמן חובה ללמד את ילדיהן השכלה כללית, לצד ההשכלה היהודית. במצב של השפעה חזקה כל כך של התרבות הערבית, היה בלתי סביר ששירת החול היהודית תעלה ותפרח. אליצור מכנה את התהליך שנוצר "נס תרבותי"; בנקודה זו התרחש, לכאורה, אחד "הניסים" של תרבות ישראל בימי הביניים, "נס" שחולל את קיומה של שירת החול העברית בספרד: למרות ההשפעה העמוקה של התרבות הערבית, שכללה מצע משותף של השכלה, הפנמת יסודות תרבותיים והטמעה חלקית של אורח החיים, היו החצרנים היהודים באמצע המאה העשירית בספרד יהודים הגאים בלאומיותם, והתרבות שהם ביקשו לפתח – למרות היותה משופעת מן התרבות הערבית בת אותו הזמן – הייתה קודם כול תרבות יהודית. שירת החול הכילה סגנונות שונים. החל משירי הלל לפטרונו של המשורר, שירי חשק ויין, המתארים את המשתאות שהיו חלק בלתי נפרד מחיי החצר, ועד לשירי אהבה של ממש. שירים שבהם האוהב משתוקק אל קסמה של אהובתו, וממשיל את יופייה במיני משלים ומטאפורות. בתוך שירי האהבה הללו, נחבאים אל הכלים, שירים שכתבו אחדים מן המשוררים למושא אהבתם – הגבר. בין משוררים אלו נוכל למצוא שמות מוכרים: שלמה אבן גבירול; רבי יהודה הלוי, מחבר ספר הכוזרי, ספר המוכר לרבים מבוגרי החינוך הדתי והחרדי; ועוד כמה שמות פחות מוכרים. בחרתי להביא חמישה משוררים שפרסמו קטעי שירה רבים, פיוטים שהפכו לחלק מקאנון התפילה היהודי. לצד הפיוט ושירת הקודש, יחד עם שירי החשק והיין, כמהה נפשם אל אהוב ליבם. את רגשותיהם לא היססו להעלות עלי כתב, להפוך את הרגש למילה הכתובה. חלקם היו מפורשים יותר בגילויי האהבה שלהם, אחרים התחכמו. שירת הגאווה של דמויות המופת של העם היהודי היא קול חשוב מן העבר, ששקע בתהום הנשייה. ואלה שמות: שלמה אבן גבירול ספרד, המאה-11 שלמה אבן גבירול, משורר שלאחרונה צוינו 1000 שנה להולדתו, נולד במאלגה שבדרום ספרד בראשית המאה ה-11. הוא נפטר בגיל 37. לאבן גבירול, כמו למשוררים רבים, היו פטרונים אמידים שהחזיקו אותו על חשבונם. תחילה שימש אבן גבירול משורר חצר, וחלק נכבד משירתו הם שירים שנכתבו לבקשתם של אותם פטרונים. לאחר כמה שנים נדד לגרנדה, שם היה עצמאי ביצירתו. בגרנדה פגש משורר שהיה עבורו מקור השראה. שמו של המשורר: שמואל הנגיד. גם שמואל שורר שירי אהבה לגברים. מילים: שלמה אבן גבירול תְּברַֹךְ מִבְּלִי קֵצֶה / בְּכָל תָּבואֹ וְכָל תֵּצֵא! קְרָאַנִי שְׁלוּחֶךָ / וְהוּא נֶחְפָּז וּמִתְרַצֶּה, וְשַׂשְׂתִּי בוֹ כְּאִלּוּ עַד / וְשָׁלָל רַב אֲנִי מוצֵֹא, וְהִבְעִיר אֵשׁ בְּתוךְֹ גּוּפִי / כְּמִקָּצֶה וְעַד קָצֶה, וּבָאתִי אֶל נְהַר חִשְׁקוֹ / אֲשֶׁר צַוָּאר וְראֹשׁ יֶחְצֶה, וּמִי יִתֵּן יְחָנֵּנִי / וְיֵעָתֵר וְיֵרָצֶה, וְיואֵֹל־נָא וְאֶרְדֶּה צוּף / דְּבַשׁ פִּיהוּ וְגַם אֶמְצֶה,   וְהַצּופֶֹה יְהִי נִרְדָּם / וְרואֹותָֹיו מְעַט יַעְצֶה, וּמִדְבָּרָיו מְשׁהָֹמִים / בְּעֵת יָנוּב וְעֵת יִפְצֶה, יְמִיתֵנִי בְּעֵת יִזְעַם, / יְחַיֵּנִי בְּעֵת יִרְצֶה, וּמִשַּׁחַת יְחִידָתִי / אֲזַי יַצִּיל וְגַם יִפְצֶה, צְבִי - פָּנָיו וְאורֵֹהוּ / כְּאורֹ שֶׁמֶש בְּעֵת יֵצֵא.   פירוש מילות השיר: בפתיח מברך המשורר את אהובו ששיגר לו איגרת אהבה באמצעות שליח. השליח מבעיר את אש התשוקה אל הידיד מקצה לקצה. החשק מושווה לנהר שאפשר לטבול בו את הגוף. המשורר מקווה שהשליח, המייצג את האהוב הנחשק, ייעתר לנשיקותיו. מוטיב של רדיית דבש הוא מוטיב מקובל בקרב משוררי ספרד לתיאור נשיקות של חושק ונחשק. הצופה המוזכר כאן הוא הצופה שעלול להפריע לחושקים לממש את אהבתם, לכן המשורר מבקש ממנו להירדם ולא להפריע להם בהתעלסותם. את השיר מסיימות המילים המתארות את פניו של האהוב, שאורו כאור השמש בצאתה.   השיר בביצוע ברי סחרוף שיר אהבה זה עובד ליצירה מוזיקלית לפני כמה שנים, והוא חלק מהאלבום שיצרו ברי סחרוף ורע מוכיח. האלבום מוקדש כולו ליצירתו של שלמה אבן גבירול, ונקרא "אדומי השפתות".   יצחק אבן מר שאול ספרד, המאה-10 משורר שקדם לשלמה אבן גבירול וכתב גם הוא שירת חשק, הוא יצחק אבן מר שאול. שמו של אבן מר שאול מוכר בקרב פייטנים מהעדה התימנית. הפיוט שחיבר "אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי וְאַל תָּמֹד אֱלֵי חֵיקִי כְּפָעֳלִי" זכה לשורה של ביצועים. סיפור חייו של אבן מר שאול אינו ידוע בבירור. החוקרים סבורים כי הוא חי בסוף המאה ה-10 בספרד. השיר שכתב התגלגל לידינו דרך הגניזה הקהירית. ספר שירה בשם "ספר הרקמה", שהתגלה בגניזה, הכיל שיר פרי עטו. השיר מבטא באופן ברור את החשק של האהוב לאוהבו. לשיר כמה נוסחאות, בחרתי להביא אחת מהן. החוקרים עדיין מנסים לפענח את הנוסח המושלם של השיר, אולם הנוסח המוסכם דיו כדי להבין את רגשותיו של המשורר. מילים: יצחק אבן מר שאול צְבִי חָשׁוּק בְּאַסְפַּמְיָה/ יָצְרוּ רַב עֲלִילִיָּה וְהִמְשִׁילוֹ וְהִשְׁלִיטוֹ/ עָלַי כָּל חַי וְכָל חַיָּה יְפֵה תֹּאַר כְּיָרֵחַ/ עֲלֵי קוֹמָה יְפֵהפִיָּה וְתַלְתַּלָּיו כְּאַרְגָּמָן/ עֲלֵי רַקָּה פְּנִינִיָּה כְּמוֹ יוֹסֵף (בְּצוּרָ)תוֹ/ וּבְשַׁעַר-אֲדוֹנֶיהָ יְפֵה עַיִן כְּבֶן יִשַׁי/ הֲרָגַנִי כְּאוּרִיָּה וְגַם הִשִּׁיק כִּלְיוֹתַי/ וְלִבִּי אֵשׁ פְּנִימִיָּה בְּעָבְרוֹ בִּי עֲזָבַנִי/ חֲסַר לֵבָב וְתֻשִׁיָּה בָּכוּ עַמִּי בְּנוֹת יַעֲנָה/ וְכָל אַיָּה וְכָל דַּיָּה! אָהוּב נַפְשִׁי קַטְלָנִי-/הַזֶּה מִשְׁפַּט פִּילִילֶיהָ ? וְנַפְשִׁי לוֹ מְאֹד חוֹלָה/ וְגַם תּוֹעֶה וְהוֹמִיָּה וּמִדְּבָרָיו עֲלֵי לִבִּי/ כְּמוֹ מָטָר עֲלֵי צִיָּה דָּלַנִי מִבְּאֵר שַׁחַת/ וְאֶל אֵרֵד לְתַחְתִּיָּה פירוש מילות השיר השיר נפתח במילים "צבי חשוק". בשימוש בדימוי הצבי המשורר רומז לקינת דוד על אוהבו יונתן, "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים". צבי חשוק, כלומר צבי נער נחשק, שמתגורר באסמפיה, שמה האחר של ספרד. "רב עלילה גדול המעשים" הוא האל, "והמשילו והשליטו על כל חי וכל חיה" כלומר האל נתן לאהוב יכולת לשלוט, ואי אפשר שלא להתאהב בו ולחשוב רק עליו. את יופיו של האהוב מתאר המשורר "תלתליו כארגמן" ואת צבעי רקתו כ"פנינים". גיבורי התנ"ך, המתוארים כמי שהיו יפי תואר ויפי מראה, אף הם מוזכרים בשיר. יוסף בצורתו היפה. אדוניה, בנו של דוד המלך, המתואר כבעל שיער ארוך ויפה מראה. דוד עצמו, שעיניו היו סמל ליופי. הסלנג העכשווי "מת עליו" נרמז במלים "הרגני כאוריה", כמו דוד שהרג את אוריה, כך, כביכול, האהוב "ממית" את האוהב וגורם לו "למות" מרוב אהבה. בהמשך השיר, התמלאה התשוקה ובאה האכזבה. האהוב מתעלם מאוהב. את בכיו ועצבנו מבקש המשורר לחלוק עם כולם. "בכו עמי בנות יענה וכל איה וכל דיה". העופות המוזכרים מסמלים את השיממון הנלווה לתחושת הייאוש של האהוב המאוכזב. כשהוא חולה מרוב אהבה, מבקש הוא מאוהבו שישעה אל אהבתו ולא יגרום לו לרדת אל באר שחת מרוב אכזבה.   שמואל הנגיד ספרד, המאה ה-10 שמואל הנגיד נולד בשנת 993 בגרנדה שבספרד המוסלמית. הוא התקדם במהירות בסולם התפקידים בחצר חבוס, מלך גרנדה, מונה לווזיר הגדול ויצא למלחמות בראש הצבא. בניגוד למשוררי חצר, לשמואל הנגיד היה מספיק כסף כדי להתקיים בלי להזדקק לחסדיהם של פטרונים אלו ואחרים. כמשורר, השפיע כאמור על שלמה אבן גבירול, וגם על משה אבן עזרא ועל רבי יהודה הלוי. אחד משיריו המוכרים כיום: מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם, גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם, בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם. השיר נערך על ידי נתן יהונתן, ומבוצע על ידי צביקה פיק. קישור לשיר: בתוך עולם הלירי של שמואל הנגיד, תופס מקום נכבד ז'אנר שירי החשק. הסגנון של שמואל הנגיד הקים עליו מבקרים מקרב בני דורו, שראו בשירתו פריצת גדר. חרף מעמדו הרם בקהילה היהודית, נאלץ שמואל הנגיד לפרסם הבהרה כי אין לקרוא את המילים באופן פשוט. להגנתו, טען כי שירת החשק היא אלגוריה. לשם כך גייס את המאמר התלמודי המשבח את ספר שיר השירים: "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים", וכך ענה למבקריו כי שיריו הם כמו שיר השירים. החוקרים סבורים כי הבהרה זו הייתה מן השפה ולחוץ. ביחס לשיר שיובא כאן, סבורים אחדים מן החוקרים כי הוא מבטא התנסות אישית של המשורר ביחסים עם גברים. מילים: שמואל הנגיד לְאַט, כִּי אֵין כְּמוֹ בַרְזֶל לְבָבִי וְלֹא אוּכַל נְשׂא קֶצֶף אֲהוּבִי הֲמַכָּתִי, וְאַתְּ רוֹפֵא, אֲנוּשָׁה? וְאִם נֶצַח, וְאַתְּ לוֹחֵשׁ, כְּאֵבִי? שְׁתֵה יַיִן וְחָלָב מִשְּׂפָתִי וְתֵן תַּגְמוּל לְיֵינִי וַחֲלָבִי, שְׁלַח יָדָךְ וְתֵן לִבִּי בְּכַפָּךְ וְאַל זָרִים יְדֵיהֶם יִשְׁלְחוּ בִי!   פירוש מילות השיר: לאט, כי הלב שלי לא עשוי מברזל ולא יכול לשאת את הקצף של האהבה. האם מחלתי אנושה? אתה הרופא שלי. האם כאבי נצחי? אתה רופא הלחשים שלי. "שתה יין וחלב משפתי", כלומר "נשק אותי". והשב לי נשיקה בנשיקה. שלח את ידך אליי והנח אותה על ליבי, אל תאפשר לזרים לגעת בי ולהקדים אותך.   משה אבן עזרא משה אבן עזרא נולד אף הוא בגרנדה במאה ה-11. הוא נחשב לאחד מגדולי המשוררים, הושפע מאוד מאופי ומסגנון שירתו של שמואל הנגיד, והיה בקשרי חברות עם רבי יהודה הלוי. השניים אף שיגרו איש לרעהו שירי ידידות. חלק מן הפיוטים שחיבר מצאו את דרכם אל סידור התפילה. הוא זכה לכינוי "הַסַּלַח", על שום פיוטי הסליחות הרבות שחיבר. היצירה המוכרת ביותר שלו היא פיוט הפותח את תפילת נעילה בקהילות הספרדים: אֵל נוֹרָא עֲלִילָה אֵל נוֹרָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה. הפיוט זכה לעיבודים רבים והוא מושר בסגנות שונים, לפי נוסחי התפילה. השיר בביצוע מאיר בנאי. יצירתו של משה אבן עזרא לא הסתכמה בפיוטים בלבד אלא הייתה רוויית שירי חשק ויין. נוסף על ספרי השירה שכתב, הוא חיבר ספר העוסק בניתוח עומק של השפה השירית. מילים: משה אבן עזרא תַּאְוַת לְבָבִי וּמַחְמַד עֵינִי - עֹפֶר לְצִדִּי וְכוֹס בִּימִינִי! רַבּוּ מְרִיבַי - וְלֹא אֶשְׁמָעֵם, בּוֹא, הַצְּבִי, וַאֲנִי אַכְנִיעֵם, וּזְמָן יְכַלֵּם וּמָוֶת יִרְעֵם. בּוֹא, הַצְּבִי, קוּם וְהַבְרִיאֵנִי מִצּוּף שְׂפָתְךָ וְהַשְׂבִּיעֵנִי! לָמָּה יְנִיאוּן לְבָבִי, לָמָּה? אִם בַּעֲבוּר חֵטְא וּבִגְלַל אַשְׁמָה אֶשְׁגֶּה בְיָפְיָךְ - אֲדֹנָי שָׁמָּה! אַל יֵט לְבָבְךָ בְּנִיב מְעַנֵּנִי, אִישׁ מַעֲקַשִּׁים, וּבוֹא נַסֵּנִי. פירוש מילות השיר: "העופר" הנער הנחשק, כמו הצבי בשירתו של יצחק אבן שאול, נמצא לצדי וכוס היין ביד ימין. הרבה אנשים רבים איתי, אבל הנער שגדל והיה לצבי, בכוחו להעניק לי כוח להכניעם. המשורר מבקש מהצבי להבריא אותו בנשיקה על השפתיים. כשהוא חש שמנסים להרחיק אותו מאוהבו, הוא תוהה מדוע, האם יש בזה חטא או אשמה. המשורר מבקש ליהנות מזיו יופיו של אוהבו, באומרו שאלוהים נמצא שם. הוא קורא לאוהב שלא ילך אחר אלו המתנגדים לו ושלא יהיה עקשן ויבוא לנסות אותו, ויבדוק בעצמו אם הוא עומד באהבתו אליו.   רבי יהודה הלוי שמו של יהודה הלוי ודאי מוכר הן כהוגה דעות, בזכות ספרו "הכוזרי" שבו ניסח הוכחות לאמיתות היהדות ולעליונותו של העם היהודי על פני עמים אחרים, והן בזכות שיריו שהפכו לחלק מקאנון השירה והתפילה. לדוגמה, השיר "יוֹם שַׁבָּתון אֵין לִשְׁכֹּחַ" מושר בסעודת שבת בבוקר. שיר מוכר נוסף שלו, המבטא את הכיסופים והערגה לארץ ישראל, "לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב". השיר "ליבי במזרח" בלחנו ובביצועו של מוני אמריליו. בין שיריו וכתביו של הלוי, נמצא שיר המבטא את תשוקתו וכמיהתו אל מושא אהבתו. גם כאן, כמו בשירתם של חבריו של הלוי לעולם השירה והפיוט, הנער נשוא החשק מכונה "צבי", ולעיתים "עופר". בשל אורכו, השיר מובא כאן באופן חלקי. מילים: יהודה הלוי יוֹם שִׁעֲשַׁעְתִּיהוּ עֲלֵי בִרְכַּי / וַיַּרְא תְּמוּנָתוֹ בְּאִישׁוֹנָי, נָשַׁק שְׁתֵּי עֵינַי מְתַעְתֵּעַ: / אֶת תָּאֳרוֹ נָשַׁק וְלֹא עֵינָי. לֶחִי כְּרִצְפַּת אֵשׁ בְּרִצְפַת שֵׁשׁ / נִרְקַם סְבִיבָיו מֹר כְּרִקְמַת שֵׁשׁ יֹסֵף בְּלִבִּי אֵשׁ בְּקָרְבוֹ לִי/ כִּי יַחֲמֹל פַּעַם וְיִבְגֹּד שֵׁשׁ הבית האחרון של השיר: בֹּא יְדִידִי בֹּא לְבֵית בַּת נְדִיבִים נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים יַעֲלַת חֵן בָּךְ תְּעָלָה לְחשֵׁק/ וּבְפִיךָ חַיֵּי בְשָׂרִים לְנשֵׁק/ גַּם בְּפָנַיִךְ בְּשָׂמִים יְנַשֵּׁק   פירוש מילות השיר: תיאור היום שבו השתעשעתי עם אהובי, שישב על ברכי והיה קרוב אליי כל כך עד שראה את מראהו נשקף באישוניי. וכך, כאשר נישק את עיניי בעצם נישק את עצמו. לחיי סמקו כמו אש על רצפת שש. סביב האהוב נרקמה הילת מור, סוג של בושם, כמו שיש חלק. וכאשר התקרב האהוב האש התחזקה. האהוב אומנם נעתר לתחינת האהבה אבל בוגד באמונו של האוהב שש פעמים. בסוף השיר המשורר מבקש להתעלס עם אהובו ולהתחבר אליו.   לסיום, שיר שכתב יהודה אלחירזי, משורר מאוחר יותר. בשיר הוא מתאר מפגש עם משורר בן ישיבה, ששירתו שלא ערבה לאוזנו של אלחריזי. המשורר מכונה "איש עדין". השימוש בביטוי זה ממחיש את פליאתו של אלחירזי, שלא ציפה מאדם כזה לשורר שיר המבטא תשוקה וחשק עזים לגבר. וְאִישׁ מִבְּנֵי עֲדִינָה. עֲשֵׂה שִׁירֵי זִמָּה/ מְלֵאִים טֻמְאָה/ וְנִגְאָלָה וּמוֹרָאָהּ וְאֵלּוּ הֵם לוּ שָׁר בָּנוּ בֶּן עַמְרָם (משה רבינו) פְּנֵי דּוֹדִי מִתְאַדְּמִים הָעֵת שְׁתוֹת שֵׁכָר וּלְפִי קְוֻצּוֹתָיו וְהוֹד יָפְיוֹ לֹא חָק בְּתוֹרָתוֹ וְאֶת זָכַר   אחדים מהחוקרים פקפקו באמינותו של אלחריזי בשיר זה, שייחס את שיר הזימה לאדם אחר. הם סבורים שמדובר בתרגיל ספרותי זול, שנועד להסתיר את העובדה שהשיר יצא מתחת קולמוסו שלו. או שמדובר בדרך חתרנית להעביר מסר שאין דרך אחרת להעבירו, אלא לציין "חבר שלי כתב שיר". תהיה אשר תהיה הפרשנות על אודות הכותב האלמוני של שיר החשק, כמות השירה ההומו-ארוטית פרי עטם של המשוררים הבולטים ביותר של העם היהודי לא מותירה מקום לספק: באליטה של העולם היהודי בספרד של ראשית האלף השני התקיים עולם שלם של רגשות אהבה בין גברים. אחדים מן השירים מספרים על מעבר מעולם הרגש לעולם המעשה. השירים ששרדו את פגעי הזמן מעניקים לנו הצצה נדירה אל נפשם של גדולי המשוררים שקמו לעם היהודי מאז ומעולם. בעוד אנו רגילים לעולם תחום של "אסור ומותר", לנפש חוקים משלה. למשך תקופה קצרה בהיסטוריה של העם היהודי, בקעו מעיינות תהום של היצירה ועלו על גדותיהם. בשירתם ציוו לנו להמשיך את השירה. לשיר איש איש את שירת נפשו. בלי פחד ובלי מורא. שירת האהבה לגברים של משוררי ספרד מוכיחה כי בארון השירה היהודי יש מקום לכל הגוונים ולכל הצלילים. [1] שלומית אליצור. שירת החול העברית של משוררי ספרד, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה כרך א'.  

לא מן ההפקר לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר, אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.   נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר, נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו – כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.   וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי, זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי, וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.   וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם, וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם, וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם. חיים נחמן ביאליק, תרס"ב   את השיר הזה נהוג לנתח באספקט ספציפי של ייסורי האומן. המשורר מתאר כיצד המילים נחצבות בליבו מבלי שתהא לו שליטה על כך, כיצד החרוזים פורצים ממנו, נמלטים ללבבות הקוראים, והמחיר שהוא, המשורר, משלם על כך. הקריאה שלי שונה במקצת. אני קוראת טקסט של יוצר יוצא, וידוי של מי שגדל בחברה חרדית, סגורה ושמרנית, כשניצוץ חי ויוצר מפעם בליבו. יצר יצירה בוער, רצון מובהק כל כך, חד, חזק כל כך, בלתי ניתן לכיבוש. פטיש צרותיו של ביאליק כבחור ישיבה שהתפקר – ודאי לפני כמאה ועשרים שנים, פוצץ אותו, מן הסתם. התיאור הציורי-מוחשי מעורר אצלי הזדהות עד דמעות: יתפוצץ לבבי, צור-עוזי (ומה עז לנו יותר מהלב, הלב שתבע מאיתנו ללכת בעקבות צוויו, על אף הררי הקושי וענני חוסר הוודאות) זה הניצוץ עף, ניתז אל-עיניי, ומעיניי לחרוזיי. בסוף השיר מגיעה שורת התשלום, מחיר היציאה. בחלבי ובדמי (הרפרנס לעבודת הקורבנות מנופף בדגל עצוב ומדמם) את הבערה אשלם. המחיר על סיפוק צורך הביטוי, על להיות אתה-עצמך, כפי שאנו היוצאים יודעים היטב, גבוה.   מה יפה ירושתנו ביאליק לא המציא את הז'אנר. פריחת הספרות העברית מאופיינת בטקסטים כאלו: שילוב ביטויים מן המקורות, רפרור לפסוקים ולאגדות חז"ל, להטוטי לשון שנשענים על הז'רגון היהודי-מסורתי-חרדי ומציעים להם פירושים חדשים ומרעננים. הטכניקה הזאת, העושר הלשוני הזה, מובע באופן גלוי ובסאבטקסט. הנאת הקריאה של טקסטים מסוג כזה היא עניין להרהור בו, והיא ודאי משתנה ואינדיבידואלית. לא רק בין עיניים קוראות אלו לעיניים קוראות אחרות, אלא גם בהקשר של תקופה בחיים. ככותבים, כתיבה שנתמכת בידיעת ספרות המקרא והתפילה, ובהיכרות עם ביטויים ששייכים לקהילה שממנה הגענו, מאפשרת לנו תרפיה כפולה; שימוש באוצרות לשון מובנים לנו ושיבה אליהם ממקום חוקר, הענקת פרשנות מרחיבה. לעיתים הגלישה תהיה לאירוניה, לעיתים להתרפקות נוסטלגית, לעיתים לזיקוק רעיון למשפט קצר וממצה. "גדליה," אני אומר, "היום יום שישי, וכבר ירד הערב. איפה אפשר למצוא כאן רקיק יהודי, כוס תה יהודית, ובתוך כוס התה קצת מן האלוהים הזה שיצא בדימוס?..." (מתוך היצירה "גדליה" מאת איסאק באבל)   ושמחתים בבית תפילתי בין סופרינו שזכו לתהילת עולם מצינו כמה וכמה שסגנון יצירתם הוא "ספרות יפה" בעלת מאפיינים יהודיים מובהקים. בחודש דצמבר בשנת 1966 הוכרז עגנון כחתן פרס נובל לספרות. הפרס ניתן לו, כפי שנכתב בהחלטת ועדת הפרס, "עבור יצירתו הספרותית האופיינית, השזורה מוטיבים מחיי העם היהודי." הפרס הוכיח, לא לראשונה ולא לאחרונה, כי היצירה היהודית מרתקת לא רק את בני דת משה, אלא גם רבים מאומות העולם. הוכחה נוספת: אורך החיים והפופולריות הרבה של היצירה "טוביה החולב/כנר על הגג". עלילות טוביה, אשתו ושבע בנותיהם החלו להתפרסם בשנת 1894. המחזה הראשון שהתבסס על סיפורים אלו הועלה בתיאטרון קרנגי בניו-יורק בשנת 1957, ומשנת 1964 – מאז הבכורה בברודווי – המחזה הועלה מאות פעמים בעשרות במות ברחבי העולם. הסיפור, שמשקף את חיי היהודים הפשוטים ברוסיה בסוף המאה ה-19, עובד גם לסרט מחזמר הוליוודי. מומלץ לצפייה, לפחות בגלל השירים והריקודים. הייחודיות של שלום עליכם, מתבטאת, בין היתר, בעיצוב הדמויות שלו. דמותו של טוביה עוצבה בעזרת אינספור ביטויים מהמקורות, רפרנסים וסילופים מכוונים. "ברוך המבדיל בין קודש למחול." "אני יודע, אני יודע. אנחנו העם הנבחר, אבל מדי פעם בפעם, אתה לא יכול לבחור מישהו אחר?" פרצ'יק: "הכסף זאת המחלה הגדולה ביותר של האנושות!" טוביה: "הלוואי שאלוהים היה מדביק אותי במחלה הזאת! ושלעולם לא אחלים ממנה!" מתן חרמוני, הסופר וחוקר הספרות, כתב על שלום עליכם: "אי אפשר לדבר על מלאכת הסיפור של שלום עליכם בלי להבין כי אימץ לחלוטין את נקודת התצפית של דמויותיו מתוך קרבה והזדהות. מתוקף כך נעלם השיפוט כלפי דמויותיו ונוצרה הזדהות עמוקה... הדמויות הן שבאות ומספרות לפניו, מעצבות במילותיהן את הפרוטוקול הנפשי שלהן. לא הוא." עיצוב דמויות, הטמעת סגנון כתיבה, התרפקות על העבר ויצירת משמעות חדשה – אלו רק חלק מהכלים שמצויים אצלנו, בתיבת האוצר של התרבות שאליה נולדנו.   המלצות קריאה מוטל בן פייסי החזן – שלום עליכם בינותיים – אורי ניסן גנסין שברירים – דבורה בארון רעם היופי – מיכה יוסף ברדיצ'בסקי קוצו של יו"ד – יהודה ליב גורדון  

*הבהרה - העמותה איננה ממליצה על גירושין או פרידה לכל בעיה, ההמלצה הכי טובה הינה גישור או שלום בית והגעה להבנות ופשרות. כל האמור במסמך זה אינו תחליף לייעוץ משפטי כי אם למידע בלבד. מטרת המסמך הוא להאיר את עיני היוצא המתגרש בדבר הסיבוכים האפשריים בענייני משפחה. המסמך מיועד לגברים ונשים כאחד ונכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. לצערנו, לאור ניסיון העבר, במקרים רבים שבהם אחד מבני הזוג יוצא בשאלה / מתחיל תהליך שינוי, הדבר מביא לערעור יסודות הבית, ומשם הדרך קצרה להסתבכות שאין דרך חזרה ממנה רק כאב וסבל. אם יש ילדים הם הניזוקים העיקריים. במדריך זה ננסה לעשות סדר בעניין למען ידע כל אחד מהן זכויותיו ומה צפוי לו. דרכי התמודדות בזמן של ערעור בבית ישנם כמה מצבי התמודדות, יש לקחת בחשבון את הרכב התא המשפחתי, נסיבות הבעיות, היקפם ודרכי ההתמודדות איתם, לכל דרך יש את המחיר שלו ודרך התמודדות שונה, אין כאן שום המלצה לשום דרך אלא לפרוש מפה לכלל הדרכים כמה שניתן ולתת הסבר לכל בעיה אפשרית, אין לראות בזה שום המלצה משפטית. גירושין מצב שבו מחליטים בני הזוג או אחד מהם על פירוק החבילה לחלוטין, הדבר יכול להוביל למריבות, דיונים וסכסוכים ברמות גבוהות, במקרה כזה לאחר סיום התהליך כל אחד רשאי ללכת לדרכו להתחיל מחדש את חייו. תהליך זה יכול להימשך בין חודשים לשנים כאשר התכונות הנדרשות בזמן זה הן: אורך רוח, סבלנות, ערנות וזהירות. החלטה כזאת צריכה להילקח לאחר בדיקת האופציה של שלום בית. יש לדייק: לא תמיד חייבים להתגרש בזמן יציאה בשאלה! גישור מצב שבו בני הזוג מעוניינים להסדיר את ענייניהם ללא מאבקים. המגשר ינסה ליזום תהליך בדרכי שלום, תהליך החוסך מריבות, משפטים, אגרות ועגמת נפש מרובה. שלום בית מצב שבו בני הזוג מחליטים להישאר יחד ולטפל בבעיות בתוך הבית בלי לפרק אותו. בית הדין, בית המשפט והסמכויות שלהם למקרה שמחליטים ללכת על גירושין, או שיש חשד שהצד השני פועל לגירושין, מוטב לדעת פרטים אלו. בית משפט לענייני משפחה לבית המשפט יש הסמכות לדון בכלל דיני המשפחה והנספחים שהם: מזונות, רכוש משמורת, הסדרי ראייה וחינוך, למעט הגט עצמו שהדיונים והביצוע מתרחש בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני לבית הדין הרבני יש הסמכות לדון בכלל דיני המשפחה כמו בבית משפט לענייני משפחה, הגט חייב לקבל אישור מבית הדין וביצוע בבית הדין בלעדי. ייעוץ וליווי משפטי היועץ והמלווה הם בדרך כלל אנשי מקצוע, עורך דין, טוען רבני, מגשר, תחום ההתמחות שלהם היא בדיני משפחה. עורך דין עו"ד הוא בעל תואר במשפטים, עדיף מישהו עם התמחות ספציפית בדיני משפחה. עו"ד יכול לייצג את הלקוח בבית משפט או בבית הדין הרבני. טוען רבני הוא כמו עורך דין אך לא עורך דין! יש לו השכלה משפטית מוגבלת ואין לו תואר במשפטים, הוא מוסמך לייצג רק בבית הדין הרבני. לכן אם יש תיק שמורכב מתביעות בבית משפט ובבית הדין עדיף להשתמש בשירות של עו"ד שיכול לייצג בשתי הערכאות. מרוץ הסמכויות לבית המשפט ולבית הדין הרבני יש סמכויות מקבילות אשר נתונות לשיפוטן, מלבד בעניין הגט, רק בית הדין הרבני מוסמך לתת גיטין ולגרש. כריכה ניתן לכרוך את כל הנושאים המשפטיים בבית הדין או בבית המשפט (כמובן שכריכה בבית משפט לא כוללת את סידור הגט). הראשון שפתח תביעה ברשות השיפוטית מסוימת, סגר את האופציה לצד השני לפתוח את אותם נושאים בערכאה המקבילה. אולם בעניין מזונות לילדים אפשר לפתוח בערכאה אחרת, אם הדיון בעניין עוד לא החל. לשם כך צריך כתב תביעה מוכן ומוגש נכון, כתוב במפורט המכיל את כל הנכסים/אופציות ויוכל לכסות כל אופציה. במקרה שצד אחד הגיש בקשה לגירושין כרוכה לבית הדין, כל הנושאים: המזונות, משמורת, הסדרי ראייה, חינוך ורכוש ידונו בבית הדין הרבני. יש תפיסה כללית האומרת שלגבר עדיף לדון בבית הדין הרבני ולאישה בבית משפט, אבל במקרה של יוצא בשאלה זה לא תמיד נכון, אלא תלוי במשתנים רבים. ככלל, ההמלצה היא לשבת עם איש מקצוע מוקדם ככל האפשר ולבדוק לגופו של עניין אפילו טרם קבלת ההחלטה על הגשת כתב תביעה, ולהחליט להיכן לפנות, באילו נושאים, ואיזו גישה תשרת בצורה מיטבית את היוצא/ת. יש לציין שבעת קבלת ההחלטה יש לקחת בחשבון גם תהליכים חלופיים ושינוים שעלולים להתרחש. לתשומת ליבכם אם כתב התביעה אינו כרוך נכון, יהיה אפשר להעביר חלק מהנושאים לערכאה המקבילה, זה יכול להיות יתרון או חיסרון.   צריך להתייחס למרוץ הסמכויות בכובד ראש, לעיתים זהו עניין של דקות. המהירות היא חובה במקרים אלו!   נושאים הנידונים בבית הדין ובבית המשפט משמורת כאשר ישנם הסכמה בין בני הזוג לגבי האפוטרופוס על הילדים בית המשפט לרוב מקבל זאת. במקרים של חילוקי דעות בין ההורים, הרשות הדנה בתיק (אזרחי/רבני) מפנה את המשפחה לבדיקת עו"ס לסדרי דין שמעבירה תסקיר והמלצות לביה"ד/ביהמ"ש לגבי משמורת והסדרי ראייה, וביה"ד/ביהמ"ש מחליט ע"פ התסקיר. יש לקחת בחשבון שלפי ניסיון העבר בבית הדין הרבני מנסים לנתק את הילדים מבן הזוג שיצא בשאלה, בטענה שכל המשנה ידו על התחתונה, והרצון הדתי שלהם הוא שהילדים יגדלו בדרך התורה. כאשר מתנהל דיון על המשמורת והסדרי ראייה יש לנהוג בזהירות יתר ולא לוותר על ייעוץ משפטי מלא. חשוב להימנע מתרגילים מלוכלכים! עובדת סוציאלית – עו"ס העו"ס היא הסמכות המקצועית מטעם רשויות הרווחה ותפקידה לבדוק ולעקוב שהילד לא ניזוק מעצם התהליך ולדאוג לרווחתו. כשמפנים אליה את התיק, היא מגיעה לביקור בית, מזמנת אליה את האם והאב בנפרד וביחד, פוגשת את הילדים ולעיתים מבקשת גם מידע חיצוני (מביה"ס/מגורמים מטפלים). על סמך המפגשים הללו היא מכינה חוות הדעת. יש לציין שלפעמים מנצלים את הפרצה הזאת כדי להרחיק את ההורה היוצא בטענות שונות. ניתן להסתייע עם הגורם המקצועי המלווה את ההורה לבדיקה תמידית שלא נשללות זכויות המגיעות לו. מיותר לציין שהיחס לפעמים כלפי ההורה היוצא הוא עוין, עקב החשד שמדובר בהורה "לא יציב" עם רצון "לחלן את הילדים". לפעמים מעורבים בסיפור יותר מדי רבנים ועסקנים המושכים בחוטים. זהירות ואחריות חשובות מאוד בעניין זה. הורה משמורן ההורה שלו נמסרה המשמורת המלאה, ואילו בן הזוג רואה את הילדים במסגרת הסדרי ראייה רגילים או נרחבים. אפוטרופוס בדרך כלל מבוגר שאינו ההורה הביולוגי. האפוטרופוס אחראי לקבלת החלטות עבור הקטינים. משמורת משותפת כאשר בני הזוג חולקים במשמורת על הילדים, ומחליטים ביניהם על זמנים מוגדרים. יש לשים לב כי משמורת משותפת בדרך כלל מפחיתה את סכום המזונות בגלל חלוקת נטל שווה. משמורת זמנית מתקבלת במקרה שפסק הדין לא ניתן. משמורת זמנית מתקבלת לעיתים במעמד צד אחד, ויש לה משמעות לגבי דיוני ההמשך. חזקת הגיל הרך חוק חזקת הגיל הרך בעצם קובע שכל עוד ההורים לא הגיעו להסכמה אחרת, ילדים עד גיל 6 יישארו בחזקת האם. לאב ייקבעו הסדרי ראייה. קיימים דיונים בכנסת סנושא, אך החוק עדיין לא שונה. כדאי לעקוב. רכוש חוק יחסי ממון קובע: רק רכוש שנצבר בין בני הזוג לאחר הנישואין מתחלק בין בני הזוג, למעט: נכסים שהיו לבני הזוג ערב נישואיהם. נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה. גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג עקב נזקי גוף או מוות. נכסים שהוסכם בין הצדדים. במקרים מסוימים נפסק אחרת, לפי נתונים אישיים. מקובל לומר שגם כאן יש הבדלים בין הרשויות המוסמכות לפסיקה. יש לבדוק בעיון כל מקרה לגופו. דירה כאשר בבעלות בני הזוג דירה, המקרה מסתבך קצת. נפרט את המקרים בקשה למדור ילדים ניתן לבקש להישאר לגור בדירה שרשומה על שם שני בני הזוג לטובת הילדים עד הגיע הבן הצעיר לגיל 18. בקבלת החלטה כזו צריך לקחת בחשבון תשלומי משכנתא, מזונות והחלטה על מה יעשה בנכס בתום התקופה. בקשה למדור ספציפי במקרה שבבית הדין הרבני דנים בשלום בית ולא בגירושין, יש אפשרות לבקש מדור ספציפי מטעם הרבני למען "לא נעשה טעויות קריטיות בזמן השלום בית". דבר היכול לעכב פסק דין מבית המשפט לחלוקת רכוש.כמובן, יש לבדוק היטב על מה דנים.  דמי שימוש ראויים אם אחד מבני הזוג משתמש בדירה אפשר לשקול לדרוש דמי שימוש ראויים (שכירות). חובות חובות נחלקים בדרך כלל חצי-חצי. הדבר תלוי ברשויות המוסמכות לפסיקה בעניין. חשוב להגיש את כל המסמכים הנדרשים. מזונות דמי המזונות נקבעים בדרך כלל לפי רמת החיים שהילדים הורגלה לה. בדרך כלל מוצמד למזונות גם מדור – מגורים לילדים. דמי המזונות יכולים להשתנות במהלך השנים ומופסקים כאשר הילד הצעיר מגיע לגיל 18. אם הילד מתגייס האב ישלם חצי מסכום המזונות עד לשחררו של הילד מצה"ל. אין קשר בין הסדרי ראייה ובין חובת תשלום מזונות. מזונות אישה גבר נשוי חייב במזונות אשתו למעט במקרה של אישה מורדת וכו'. על הגבר לשלם מזונות מרגע הפרידה עד לקבלת הגט. חשוב להתייעץ עם עו"ד על עניין זה. חינוך הילדים כאמור, עד גיל 6 הילדים נשארים בחזקת האם. לאחר גיל זה הנטייה היא לא לטלטל את עולמו של הילד. קיימים מקרים שבהם בית המשפט מבקש לשמוע את דעת הילד עצמו. מדובר בשיחה בלתי פורמלית של הילד עם השופט ללא נוכחות ההורים. מטרת הפגישה היא להבין מהו רצונו של הילד. ככל שהילד מבוגר יותר כך גוברת הנטייה לתת משקל לדעתו. העתקת מוסד לימוד כרוכה באישור של שני ההורים (או האפוטרופס) או פסק דין. מסוגלות הורית יש אפשרות לבקש לבצע אבחון זה. באבחון נבדקת איכות הקשר הורה-ילד, היכולת לספק סביבה בטוחה עבור הילד, מידת ההיכרות עם הילד, סגנון המשמעת וקיום מחלה או מוגבלות אצל ההורה והשפעתו על תפקודו. מהווה מעין תשובת נגד לסקירת העו"ס. כתובה דמי כתובה נפסקים בדרך כלל בעת הדיונים על הגט בבית הדין. חשוב להגיע לדיונים ולעקוב אחר הפסיקות. גט הגט עצמו ניתן רק לאחר חתימה על הסכם מסודר בין בני הזוג. ההסכם יקבל תוקף של פסק דין. חשוב להבהיר, גט ניתן רק כאשר שני הצדדים מסכימים לכך. במקרה שצד אחד לא מסכים לתת גט או לקבל גט - אין גט. סרבנות גט כאמור, גט חייב להגיע בהסכמת שני הצדדים. במקרה שבו צד אחד אינו מסכים לגט, ובית הדין ראה לנכון לחייב גירושין מוטלות על המסרב/ת סנקציות. למשל: מזונות עונשים, דמי מזונות גבוהים ביותר; ביטול זכאות למזונות לאישה; סנקציות אזרחיות, כולל מניעת רישיון נהיגה, עיכוב יציאה מהארץ, מאסר ועוד. יש לציין שנדיר שבית הדין יטיל סנקציות אלו על האישה אך קרו כבר מקרים בעבר, הרחקות דרבנו תם, כוללת נידוי חברתי, איסור לעלייה לתורה ועוד; תביעת נזיקין - יש לציין שבית המשפט כבר חייב אישה בתביעה נזיקין על סרבנותה לקבלת גט. עגונה אישה שלא קיבלה גט מבעלה אינה מותרת בנישואין. אם הוכח שהיא חיה בתקופה זו עם גבר אחר, ניתן למנוע ממנה את דמי הכתובה ונאסר עליה להינשא לאותו אדם. שונות צו עיכוב יציאה מהארץ: במקרה שקיים חשש שההורה יברח עם הילדים לחו"ל, או יימלט בעצמו בלי לתת גט - כדאי לשקול צעד זה. עיקול נכסים: אם הגבר אינו משלם מזונות, אפשר לתבוע אותו בהוצאה לפועל. יש להתייעץ עם עו"ד בעניין. התנהלות במהלך הדיונים דיונים בבית הדין: תהליך הפרידה כולל דיונים שונים למגוון התביעות שהוגשו על ידי בני הזוג. מומלץ לשבת עם עורך הדין ולבקש ממנו הסברים מפורטים על התהליך ועל ההתנהגות הרצויה בבית הדין. מומלץ מאוד לא להיעדר מדיונים. אם חייבים להיעדר יש לבקש דחיית הדיון. מומלץ מאוד לשמור על קור רוח ולא להיכנע לרצון הצד השני. כעסים והתפרצויות מובילים לטעויות. התנהגות בעת התהליך מעת פתיחת התיקים עד לסיום התהליך, ולפעמים גם לאחר מכן, המצב רגיש מאוד. איומים וסנקציות יכולים להגיע מכמה כיוונים. חשוב לשמור על ערנות וזהירות. לפני הדיון התכוננו לחקירה נגדית. אינכם חייבים לענות לכל שאלה. התייעצו עם עורך הדין לפני הדיון ופעלו בהתאם לעצותיו. חשוב לתעד כל מפגש וכל שיחה עם בן הזוג. בזמן זה חשופים גם לתלונות שווא על אלימות או אונס. תלונות כאלה גוררות צווי הרחקה ואפילו מעצר. יש לבדוק את האפשרות עם העו"ד לגבי תביעה אזרחית על תלונות שווא. פרוטוקול תיעוד משפטי על ההתדיינות בערכאה. בבית המשפט בדרך כלל ניתן עם סיום הדיון. בבית הדין הרבני ניתן לאחר כמה ימים. הפרוטוקול ניתן לבעלי הדין ולמייצגים. יש לציין שניתן לקבל קוד לאינטרנט בבית הדין הרבני ולהוציא משם את כל המסמכים הרלוונטיים. פסק דין פסק דין הוא החלטה סופית (שניתנת לערעור בערכאה שמעליה). אינה חייבת בנימוקים. ולפעמים ניתן להשתמש בפסקי דין שונים שמהווים תקדים משפטי ואסמכתה לטענות. החלטה החלטה היא שלב ביניים שניתנת באמצע שלב הדיונים, והיא תקפה עד לדיון הבא או עד לתאריך הנקוב בהחלטה. אתיקה כמו שיש לנו כנידונים כללי התנהגות כך יש לשופטים /דיינים כללי התנהגות. במקרה שהתנהגותם נוגדת את כללי האתיקה, ניתן להגיש תלונה ברשות הרלוונטית לא כדאי לוותר על כך. אגרות במהלך הדיונים וכלל התהליך מוגשת תביעות שונות, על כל תביעה ישנה אגרה אשר צריכים לשלם, ללא האגרה אין אפשרות לדון בתיק. ניתן לבקש פטור מאגרה לפי המצב הכלכלי. יש לברר את העניין עם היועץ המשפטי או המזכירות המשפטית. מכשולים אפשריים ישנם הרבה דברים אשר יכולים להיכנס באמצע, מדחיית דיונים ע"י הצד השני עובר דרך תלונות שווא ועד החלטה לא חוקתית ומריחת דיונים. לכל בעיה ניתן למצוא פתרון. קיים מושג במהלך ההתדיינות של מחוץ לפרוטוקול. אל תיבהלו זה דרך לנסות להביא את בעלי הדין לפסים מעשיים. מומלץ מאוד לשבת לפני ואחרי כל דיון עם העו"ד ולבדוק את השלכות הדיון והפסיקה החדשה, ולהיות מוכנים לכל תרחיש. פיצויים סכום שתובעים מבן הזוג השני כשתהליך המשפטי מתארך והצד השני מרגיש שנגרם לו עוול. נזיקין סכום שניתן לתבוע במקרה שצד אחד ניזוק במהלך ההליך המשפטי בגלל הוצאת דיבה, לשון הרע, איבוד מקום עבודה וכדומה. שינויים פתיחת תיק מחודשת בחלוף השנים, אם יש הצדקה לכך, אפשר לפתוח את התיק מחדש. יש לשבת עם גורם משפטי ולבדוק את כדאיות העניין, לאיזו ערכאה ללכת וכיצד להתנהל. ערעור על פסק דין בבית הדין הרבני ניתן להגיש ערעור בבית הדין הגדול. על פס"ד בבית משפט לענייני משפחה ניתן להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי. ערעור לביהמ"ש עליון ניתן להגיש רק בהסתמך על שיקול הדעת של הדיינים/שופטים, ולא על מקרה נקודתי ספציפי. אם ניתנה החלטה בבית הדין הרבני ורוצים לערער עליה, צריך לבקש מבית הדין רשות ערעור ורק אז ניתן לפנות לביה"ד הגדול.

דור שני לחוזרים בתשובה, הם קוראים לנו. ההורים שלנו גילו את האור ושנים אחר כך אנחנו רצים ישר אל החושך. שרופים על רבי נחמן, מעשנים ג׳וינט בג׳ינס קרוע ועגיל באוזן, עושים קידוש ויוצאים למסיבת טבע, רוצים להתחתן ולמצוא אהבה ובינתיים ממזמזים את כל מה שזז. אשמים כל כך, אבודים כל כך. כואבים ושרוטים. מאוהבים בהשם ושונאים את מצוותיו, אוהבים את אבא ואמא ומתעבים את החרדים שעשו להם שטיפת מוח כזו, עד כדי כך שהם העיפו אותנו מהבית רק כי לא יכלו לראות בנו את עצמם הישן קם וחוזר לתחייה. והרב עם הסרגל בחיידר הישן, והמורה שהעמידה אותי בפינה כי הייתי עם צווארון פתוח מדי. ורק שדים מחייכים אליי מהמראה כשאני חושפת עוד קצת עור לבן, נגמלת מהסתרה של שנים. ובלילה מאוחר, חטאים קטנים רוקדים איתי ריקוד חסידי בסלון, לצלילי טראנס וריח ירוק ועשן. והוא מחבק אותי כשאנחנו שרים שלום עליכם בערב שבת, והיא מחזיקה לי את היד כשהיא מקיאה נשמה צורבת טבולת אלכוהול אחרי לילה של נסיון לשכוח. והעיניים שלנו בוערות באהבה ושנאה, והנשמה שלנו קרובה ורחוקה וזועמת ונטחנת. אנחנו דור שני של אבודים במרחבים פתוחים של בחירה חופשית ואשמה כבדה וייאוש. אש ומים שולטים בכל מה שאנחנו עושים, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה. קדוש וטמא ובוכה. והאמנתי אז, אבל לא באמת. והיום אני מאמינה הרבה יותר אבל כל כך לא, ואני מאכזבת ומצערת את הדור הראשון ההוא, שאין שני לו. שלום שלום ואין שלום. מלחמה נצחית בין טוב לרע ואמת ושקר לבן. ואין לנו ״אורות״, כי רוב הזמן זה חושך. ויש את השם הטוב שם למעלה, שמעתי. ויש דין ויש דיין, איימו עליי, ומלאכי חבלה יענישו על כל מגע שבינו לבינה ומחשוף וסיגריה בוערת. ואולי בסוף נגיע לגן עדן, בעצם. כי החיפוש הזה, החיפוש הזה הוא הגיהנום עצמו.   קרדיט תמונה: שרה דיין.

"בעולם מתוקן, שבו המדינה מסייעת לכלל בוגרי החינוך החרדי, לא היינו צריכים לבקש סיוע פרטני ליוצאים". לקראת חשיפת מחקר הענק של 'יוצאים לשינוי', התראיין משה שנפלד, ממייסדי העמותה וחבר בצוות המחקר, אצל מנדי ביתאן ב-כאן מורשת שנפלד סיפר כי למרות האפלייה מטעם מוסדות מדינה בשילוב היוצאות והיוצאים וצמצום הפערים, מנתוני המחקר עולה כי אוכלוסיית היוצאים מהווה כוח עבודה בולט ואקטיבי ביחס לאחיהם החרדים, שלהם, בניגוד ליוצאים, המדינה בהחלט מסייעת בשילוב ובהשלמת פערים. מוזמנות ומוזמנים להאזין לריאיון המלא

תמיד חשבתי שאנשים שאני מכירה חסינים... תמיד אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה. אני, אני לא אכיר חייל שנהרג למען המדינה, כי אני, אני אופטימית. אבל מה לעשות שבמדינה שלנו אופטימיות זו רק מילה של תקווה. אז כן, רגע לפני שעליתי למטוס לאמסטרדם, לכיוון הבית שאני כל כך מתגעגעת אליו - אל הארץ שלי ישראל (בגלגול הקודם שהייתי נוודת בעולם). בדיוק אז שלחו לי תמונה ושאלו אם אני מכירה את הבחור, ישר עניתי שברור! בחור מדהים. ובאותה נשימה שמעתי משהו שלא שיערתי לשמוע... הוא נרצח בדם קר תוך כדי שהוא מגן על המדינה שלנו - הבית האמיתי. בטיסה שארכה 13 שעות מארגנטינה, בכיתי כמו ילדה קטנה. נזכרתי בשיחות שלנו. כמה דומים אנחנו, שנינו היינו בבית החייל בירושלים תקופה קצרה, שנינו הגענו מבית שמש, ממשפחות חרדיות. שנינו האמנו שאפשר לשרת את המדינה ותוך כדי לכבד גם את המקום שממנו הגענו. אני אישית כיבדתי רק כשהגעתי לעיר, אבל אתה כיבדת כל כך והשארת את כל הסיממנים החרדיים. בחרת לתרום במסגרת שתכבד גם את משפחתך. דיברנו על כבוד... על זה שהייתי עצבנית שבארוחת שישי קמו חבר׳ה צעירים ולא פינו את הצלחות שלהם. על זה שלא הגיוני שאנשים מבוגרים ממנו יפנו לנו את כלי האוכל. ואתה הסכמת איתי ואמרת לי שאין מה לעשות חוץ מלהוות דוגמא אישית... ואתה, אתה בהחלט היית דוגמא! תודה על שזכיתי להכיר אדם כמוך. תודה על דברים שלמדתי ממך... היה שלום חבר. תנצב״ה רב״ט יוסף כהן. נפל בפיגוע בגבעת אסף.

ראיון בגלי צה"ל עם משה שנפלד, יו"ר יוצאים לשינוי     תגיות: יוצאים לשינוי תאריך הכתבה: מאי 2013

עם יד על ה... עם יד על הלב, כמה אנחנו מרגישים בנוח לעסוק במיניות שלנו ולדבר עליה, עם עצמנו, ועם הפרטנרים או הפרטנריות שלנו? עם יד על הכוס בירה, איך אנחנו מרגישים כשאנחנו צריכים לנווט בסיטואציות אינטימיות? עם יד על הגוף, מה קורה כשיש סימנים שזה 'כן' אבל חששות שאולי זה 'לא', או סימנים של 'לא' ורצון עז שיהיה 'כן' – מה עושים, איך מתקשרים? איך הופכים את תורת המיניות למשוחררת, נעימה ומרפאת? גברים ונשים, אנחנו מזמינים אתכן ואתכם לקחת את המיניות בידיים (הבנתם?) ולהפוך אותה לדבר הכי מדהים בחיים שלכם. בשנים האחרונות קיימנו כמה וכמה סדנאות מיניות לגברים ולנשים ששינו להם את חיי המין, ואנחנו שמחים ונרגשים לספר על הקונספט החדש – מרחב נפרד לגברים, מרחב נפרד לנשים ומרחב משותף שמטרתו לעשות שלום ואיחוד בין המינים והמגדרים. המפגשים יתקיימו במרחב אינטימי (עד 14 משתתפות או משתתפים בכל קבוצה) ויונחו על ידי מנחֶה ומנחָה בעלי ניסיון בהנחיית קבוצות למיניות מיטיבה. קהל יעד: נשים בגילאי 35-20 לגופו של עניין: התהליך יהיה מורכב משישה מפגשים: ארבעה מפגשים לגברים בנפרד ולנשים בנפרד. סדנת יום משותפת לגברים ולנשים. מפגש סיכום אחרון לגברים בנפרד ולנשים בנפרד. תוכן הסדנאות: מפגש ראשון: פתיחה, היכרות ויצירת סטינג קבוצתי, שיח ובירור עמדות ותחושות לגבי מיניות ולגבי שיח על מיניות. מפגש שני: שלום עם הגוף שלי – שיח על גוף, עונג ודימוי גוף. מפגש שלישי: ארבעת המרכזים – כלי פרקטי של הקשבה לעצמי שמסייע לנווט בסיטואציות אינטימיות. מפגש רביעי: הבניות מגדריות – מה סיפרו לי על גבריות ועל נשיות, מה נכון ומה מיתוס. במפגש זה נכין את עצמנו למפגש המשותף. מפגש חמישי סדנת יום משותפת: היכרות, שיח על תקשורת אינטימית, על רצון ועל הסכמה. סדנה חווייתית המשלבת תנועה ונשימה ועוסקת בגבולות והבעה עצמית. "שלום בין המינים והמגדרים"- מעגל אמפתי של "כניסה לנעליים" של בנות ובני המין והמגדר השני. מפגש שישי ואחרון: מפגש סיכום התהליך האישי והקבוצתי. במפגש זה נקבל כלים ליצירת שיח בריא על מיניות גם במרחבים אחרים, עם החברים בבר, עם החברות באוניברסיטה, בישראל, בהודו, בדרום אמריקה ובכל מקום שתדרוך כף רגלכם. אז מתי הדייט ואיפה? לנשים (בגילאי 35-20): מפגש 1: יום שני, 9.10 מפגש 2: יום שני, 16.10 מפגש 3: יום שני, 23.10 מפגש 4: יום שני, 30.10 בין השעות 19:00 עד השעה 20:30. מפגש 5 (משותף): יום שישי, 10.11 מהשעה 09:00 עד השעה 15:00. מפגש 6: יתקיים ביום שני בתאריך 13.11 מהשעה 19:00 עד השעה 20:30. איפה: כל המפגשים יתקיימו בבית הקהילתי, טבריה 15 חיפה (יתכנו שינויים במיקום המפגש המשותף, מיקום מדוייק יימסר בהמשך). מי מנחה את המפגשים? את קבוצת הנשים תנחה שלומית שלזינגר – מנהלת מחלקת צעירים בפרויקט נקודת מפגש, יועצת ארגונית, אשת חינוך ויזמית חברתית, בוגרת הכשרה להנחיית קבוצות במיניות האדם של ״דלת פתוחה״ ושל מרכז הסיוע שרון. שלומית בעלת ניסיון עשיר בהנחיה בקרב בני נוער, סטודנטים וצעירים. עלות ותועלת: העלות של כל התהליך: 20 שקלים. התועלת של התהליך: בל ישוער. יש לך שאלות? לא בטוחה אם הסדנה מתאימה לך? אפשר לכתוב לג'ינה ממש כאן, והיא תשמח (גם ממש) לדבר איתך. ההשתתפות מותנית בריאיון אישי קצר. הסדנה מיועדות לנשים בגילאי 35-20 יוצאות ויוצאי החברה החרדית בלבד!