תוצאות חיפוש

מערכת הבריאות (הרפואה) בישראל - רקע מערכת הבריאות בישראל נחשבת בעיקרה לציבורית, המשמעות היא שהמערכת היא מערכת שממומנת בעיקרה מתקציב המדינה ובאחריותה לדאוג לכל אזרח ללא קשר למצבו הפיננסי או לקשריו האישיים. בשנת 1995 נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק אומר, שכל אזרח בישראל חייב להיות מבוטח על ידי אחת מארבע קופות החולים בישראל (נרחיב בהמשך) ולקבל מהקופה את מלוא הכיסוי הנדרש לכל צרכיו הרפואיים (למעט כמה יוצאי דופן). מערכת הבריאות בישראל מחויבת כאמור על פי חוק לתת לאזרח את צרכיו הרפואיים, בהתאם לסטנדרטים שקבע החוק, להוציא טיפולי שיניים (מעל גיל 16), רפואה משלימה ותרופות שלא נמצאות בסל התרופות. עם זאת, בשני העשורים האחרונים התפתחה בישראל מערכת רפואה פרטית הנתמכת באמצעים וברופאים מתוך המערכת הציבורית, הרפואה הפרטית פועלת בעיקר בשעות הפנאי של המערכת (אחרי שעות המשרה במסגרת הציבורית). מערכת הרופאה הפרטית מאפשרת לאלו הבוחרים לשלם יותר, לבחור את הרופא או המקום בו יבוצע ההליך הרפואי לו הם זקוקים ולרוב בפרק זמן מהיר יותר ביחס לרופאה הציבורית. מערכת הרפואה בישראל דורגה במקום השישי מתוך כלל מדינות העולם על ידי מדד בלומברג. מכאן, שמערכת הבריאות בישראל היא מהטובות ביותר בעולם. מטרת המאמר, לתת ליוצא בשאלה כלים ופרטים על התנהלות המערכת ודרכי הפניה בעת הצורך. מומלץ לקרוא את המאמר ולוודא שאנו יודעים מראש מה לעשות בכל מקרה בכדי להימנע מבזבוז זמן יקר בעת לחץ או מצב חרום. מבנה המאמר מבנה מערכת הבריאות. קופות החולים – מנוי, שונות ופרטי התקשרות. בתי חולים סוגים ופרטי התקשרות. שרותי הרפואה לחייל בשרות צבאי. פניה לקבלת טיפול רפואי. רפואה מונעת. רפואה משלימה רפואה לטסים לחול. מבנה מערכת הבריאות בישראל משרד הבריאות משרד הבריאות הוא הרגולטור (קובע את המדיניות והחוקים) בכול הקשור למערכת הבריאות ואחראי על הבקרה והתוצאות. כל נושאי הקשור בבריאות, חוקים והחלטות, שרות ומענה לפונה, זמני פניה, סוג הטיפול אותו אנו זכאים לקבל, משך הזמן להמתנה, איכות הטיפול הרפואי, התרופות אותם נקבל ועד ועוד כולם בסמכות ובהחלטת משרד הבריאות. מערכת הבריאות כולה, הציבורית והפרטית, כפופה להחלטות משרד הבריאות ומחויבת לעמוד בסטנדרטים המוגדרים בחוק. משרד הבריאות מפעיל בעצמו חלק מבתי החולים בישראל חלקם אף בתחום בריאות הנפש. במקרה של קבילה על המערכת הרפואה האזרחית (שרות לקוי או כל בעיה אחרת), ניתן לפנות למוקד קול הבריאות של משרד הבריאות באמצעים הבאים. טלפון: 5400* או 02-5655969 או למלא טופס (בקישור המצורף). ואו באמצעות המייל call.habriut@moh.health.gov.il קופות החולים בישראל בישראל ארבע קופות חולים (פרטיות), כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית (בלחיצה על שם הקופה ניתן להיכנס לאתר הקופה). פרטי יצירת הקשר עם קופות החולים: כללית 2700* או 03-9405350 לרשימת המרפאות (לחץ על צמד המילים 'לרשימת המרפאות') מכבי 3555* או 1700-50-53-53 מחו"ל 972-3-514-3999+ לרשימת המרפאות מאוחדת 3833* או 077-2703756 לרשימת המרפאות לאומית 1700-507-507 לרשימת המרפאות כל אזרח בישראל חייב להיות מנוי על שירותי אחד מארבע קופות אלו ולקבל את שירותי הרפואה שלו מהקופה. לכל אזרח בישראל תיק רפואי המנוהל על ידי קופת החולים בה הוא מנוי, והוא רשאי לעבור (ביחד עם התיק הרפואי) מקופה לקופה כרצונו, בהתאם למחיר למרפאה הקרוב, או לשביעות רצונו מאיכות השירות. עם זאת, לא מומלץ לעבור סתם מקופה לקופה או ממרפאה אחת לשנייה, אלא במקרים משמעותיים. הסיבה לכך נעוצה בעבודה שהעברת המידע מקופה לקופה לא תמיד מועברת באופן מלא וכך אנו עלולים לפגוע במידע הרפואי הקיים עלינו ולהשפיע לרעה על איכות הטיפול שנקבל בעתיד. במקרה של בעיה עם הרופא או איכות השרות, מומלץ כצעד ראשון לפנות למחלקת פניות הציבור של הקופה ולנסות לטפל בבעיה דרכם (או דרך מוקד הפניות של משרד הבריאות הרשום למעלה). כל תהליך של פניה לקבל שירות רפואי, תמיד חייב להתחיל דרך קופת החולים בה מנוי הפונה, למעט במקרה חרום של ממש בו ניתן לגשת ישירות לאחד מחדרי המיון של בתי החולים (בהמשך המאמר ארחיב על כמה תהליכי פניה לקופת החולים וקבלת טיפול רפואי). סוגי מנוי כאמור כל אזרח בישראל מחויב להיות מנוי על שירותיה של אחת מארבע קופות החולים הקיימות בישראל. קופת החולים יכולה להציע למנוי כמה חבילות. חבילת בסיס, זו החבילה המחויבת על פי חוק, דרכה רוכש המנוי את כלל שרותי הרופאה הקיימים בחוק. חבילת נוספות - החבילות הנוספות באות כתוספת על חבילת הבסיס ומציעות לרוב שיפור של השירותים מעבר למתחייב בחוק. דוגמא לדברים הכלולים במסגרת ההרחבות התייעצות עם רופא מקצועי (במסגרת הרפואה הפרטית הקיימת בישראל). בחירת רופא מנתח בתהליך רפואי (בניגוד לרפואה הציבורית בה הרופאה נבחר על ידי המנתח). אשפוז לתהליך רפואי בבית חולים פרטי. הרחבת חבילת בדיקות הריון. רפואת שיניים במסגרת הביטוח הרפואי (מעל גיל 16). טיפולים אסתטיים (הסרת שיער ועוד). רפואה משלימה. במסגרת חבילות ההרחבות קיימות כמה חבילות, לדוגמא בקופת חולים כללים ניתן לרכוש כמה חבילות כללית משולם. מושלם לילדים, מושלם לצעירים, מושלם לנשים, מושלם להיריון, למשפחה ולגיל הזהב. מומלץ ואף חשוב לברר עם מוקד הקופה או באתר הקופה את התנאים המוצעים. בנוסף, ניתן לפנות לאחד מחברות הביטוח בישראל ולבטח מראש מצבים רפואיים או טיפולים שייתכן ונדרש להם בהמשך חיינו. חברות הביטוח אף מציעות פוליסות הקשורות באובדן ימי עבודה או הטסה לחו"ל במקרים מיוחדים. חשוב מאוד לוודא שאנו לא קונים ביטוח כפול. כלומר, שאנו לא קונים ביטוח כזה שכבר מכוסה במסגרת החבילה שקנינו בקופת החולים.   בתי החולים בישראל בתי החולים בישראל פועלים באחת משלוש המסגרות הבאות, בית חולים ממשלתי, בית חולים השייך לאחת מקופות החולים (לרוב כללית) ובית חולים פרטיים המיועדים לכאלו הבוחרים לרכוש שירות בריאות פרטי בתוספת תשלום. לדוג' - חולה הנזקק לשירותיו של אחת מבתי החולים בישראל (בהנחה ואין לי שרות פרטי מיוחד) הוא יגיע לאחד מהשניים הראשונים, בית חולים ממשלתי או בית חולים השייך לקופות החולים. בתי החולים הפרטיים לרוב אינם מיועדים לנושאים דחופים, אלא נותנים מענה לתהליכי רופאה מתוכננים מראש (ניתוח מתוכנן מראש, בדיקות מקיפות ועוד). פרטי התקשרות ומידע בתי חולים בישראל קישור למפת בתי החולים בישראל אתר מרכז לידע על בתי החולים והשירותים בתי חולים כלליים הגליל המערבי (בנהריה), זיו (בצפת), רמב"ם (בחיפה), בני ציון (בחיפה), מרכז רפואי כרמל (בחיפה), פוריה (עמק הירדן), העמק (עפולה), הלל יפה (חדרה), הרצליה מדיקל סנטר (הרצליה), לניאדו (נתניה), מאיר (כפר סבא), רבין (פתח תקווה), מעייני הישועה (בני ברק), אסותא (תל אביב), איכילוב ( תל אביב), תל השומר (רמת גן), וולפסון (חולון), אסף הרופא (צריפין), קפלן (רחובות), הדסה (ירושלים), הר הצופים (ירושלים), שערי צדק (ירושלים), ביקור חולים (ירושלים), משגב לדך (ירושלים), בית חולים האוניברסיטאי (אשדוד), ברזילאי (אשקלון), סורוקה (באר שבע), יוספטל (אילת). בתי חולים לילדים מאייר (חיפה), שניידר (פתח תקווה), דנה (תל אביב), ספרא (תל השומר), אלין (ירושלים). בתי חולים שיקומיים וגריאטריים נווה אבות (פרדס חנה כרכור), בית לוינשטיין (רעננה), בית רבקה (פתח תקווה), אלין (ירושלים), בית חולים הרצוג (ירושלים), הרצפלד (גדרה), המרכז הרפואי שיקומי פלימן (חיפה). בתי חולים פסיכיאטריים מזרע (עכו), טרית כרמל (טירת כרמל), שער מנשה (פרדס חנה), שלוותה (הוד השרון), גהה (פתח תקווה), אברבנל (בת ים), נס ציונה (נס ציונה), טלביה (ירושלים), כפר שאול ואיתנים (ירושלים), המרכז לבריאות הנפש (ירושלים), באר שבע (באר שבע), מרכז רפואי לבריאות הנפש לב השרון (פרדסיה). הרפואה הצבאית הרפואה הצבאית בישראל נותנת מענה בעיקר במקרים קלים ושוטפים (ואו בחרום בעת לחימה מה שאינו רלוונטי למאמר) בדומה לרופא משפחה בקופת החולים. במקרה בו החייל נדרש להליך רפואי מורכב (מחלה או פציעה קשה) הדורש טיפול בבית חולים, יועבר החייל לבית החולים הקרוב (למערכת הרפואה האזרחית) להמשך טיפול. בבתי החולים בישראל קיים גוף צבאי הנקרא ר"מ 2 (רשימה מקובצת 2) שתפקידה ללוות את החייל בעת שהותו בבית החולים ולענות על כל צרכיו. מאחר וכל חייל בצבא חייב להיות משויך לגוף פיקודי (לכל חייל יש מפקד), במקרה של אשפוז ארוך ר"מ 2 הופך להיות הגוף המפקד על החייל בתקופת האשפוז או השיקום. רשימת הטלפונים של ר"מ 2 בבתי החולים בישראל. חייל בצה"ל אינו רשאי לפנות לבדו (על דעת עצמו) לחדר מיון אלא במקרה חרום המחייב פינוי חרום. במקרה של מחלה בסוף שבוע המחייבת טיפול דחוף (אך לא בחרום) יפנה החייב לאחד ממרכזי הרפואה הדחופה עלייהם אסביר בהמשך ושם יוחלט האם להפנות להמשך טיפול בבית חולים, או לתת מענה במסגרת המוקד לרפואה דחופה אליו ניגש החייל. טיפ לחיילים ולמתגייסים בקרוב בניגוד לרפואה האזרחית, צהל מחויב לטיפולי השיניים של החיילים בשרות סדיר וקבע. מאחר ועלויות טיפולי שיניים בישראל יקרות מאוד ועלולות להגיע לכדי עשרות אלפי שקלים, מומלץ מאוד לנצל את תקופת השרות הצבאי לסיים את כל טיפולי השיניים הנדרשים. פניה לטיפול רפואי הפניה לטיפול רפואי בישראל תלויה בחומרת המקרה, בדחיפות ההגעה לנקודת הטיפול ובשעת הפניה (בשעות פעילות המרפאות או אחרי). פניה במקרה של חירום רפואי במקרה של טיפול חירום המחייב הגעה מהירה ומידית לנקודת טיפול, נתפנה למיון בכוחות עצמנו ואו נזמין אמבולנס (במקר בהול) על ידי חיוג 101 וזה יפנה אותנו לחדר המיון הקרוב. במקרה של הזמנת אמבולנס שלא בצדק (כלומר שלא היה מספיק דחוף) או שיכולנו להתפנות עצמאית (ברכב או בתחבורה ציבורית), תסרב קופת החולים לממן את עלות האמבולנס (כמה מאות שקלים). במקרה של פניה למיון שלא בצדק (כלומר, יכולנו לפנות למרכז רפואה דחופה או להמתין למרפאה בבוקר) תסרב קופת החולים לשאת בדמי הטיפול במיון ואנו נחויב במלוא דמי הטיפול (סביב 2,000 שקלים). במקרה של פניה דחופה (במידה והיא לא מצב חירום רפואי), מומלץ לפנות למוקד החרום של קופת החולים בה אנו מנויים (הפועלים תמיד) לפני ההגעה למיון ואו בדרך אליו ולקבל המלצה לאיפה לפנות. במידה וקיבלנו הפניה לחדר מיון, נדע מראש שאנו פטורים מתשלום עלות הטיפול במיון ונחסוך עוגמת נפש בעתיד. מצב חירום רפואי, לרוב יוגדר ככזה המסכן חייב אדם ומחייב טיפול בטווח הזמן המידי ואו במקרה בו מניעת טיפול בטווח הזמן המידי אינה מסכנת חיי אדם אך יכולה לגרום נזק בלתי הפיך לחולה. אם יש ספק, עדיף להפעיל אמצעי חרום ולהסתכן בתשלום עלות הפינוי והמיון ולא לקחת סיכונים מיותרים בכדי לחסוך. במידה ולא הספקנו לפנות למוקד קופת החולים לפני, אל דאגה, במידה ואכן מודבר במקרה חירום רפואי תשלם הקופה על 100% מעלות הטיפול במקרה של אשפוז ואו חלק במקרים אחרים, כל שעליכם לעשות הוא לפנות לקופה, להציג את המסמכים מהמיון ולבקש החזר. חשוב לזכור, חדרי המיון ובתי החולים (בישראל) נועדו לתת מענה למקרי חירום רפואי, מקרים מורכבים המחייבים טיפול מידי מקרי המחייבים אשפוז באחת ממחלוקת בית החולים. חדרי המיון לרוב עמוסים מאוד בעיקר בשעות שלאחר שעות הפעילות ובסופי השבוע, ועל כן מומלץ לשקול הגעה אם המקרה אינו עומד האחד מהתנאים המפורטים למעלה. חובה להגיע לחדר המיון עם אמצעי תשלום ותעודה מזהה (מומלץ גם עם כרטיס קופת החולים). טיפול דחוף שאינו מצב חירום במקרה הדורש טיפול דחוף שאינו בהכרח בהול או מורכב, מפעילות קופות החולים (ואו שכרות את שירותיהם) של מרכזי רופאה דחופה כדוגמת טרם הפועלות בשעות הפעילות ואחריהם. מוקדים אלו מהווים כאין קישור לפני פניה לבית חולים, במקרה הצורך. ניתן להגיע למרכזים אלו גם מבלי לקבל אישור ממוקד הקופה. במוקדים אלו יבדוק אתכם רופא תורן המתמחה בבעיה, במידה והרופא לא יכול לתת מענה לבעיה הוא יפנה אתכם להמשך טיפול במיון, אחרת תקבלו את הפתרון או התרופה ולבעיה ותשוחררו להמשך מעקב וטיפול של הרופא במרפאת האם שלכם (להמשך טיפול בקהילה). למציאת שם המרכז לרפואה דחופה הקרוב לביתכם תחפשו בגוגל 'מרכז לרופאה דחופה בתוספת שם קופה החולים שלכם. דוג' ' המרכז לרפואה דחופה כללית' מפאת כמות המרכזים השונים לא יכולתי להביא כאן את כל הרשימה. טיפול רפואי למחלה שגרתית או תלונה על מצב רפואי במקרה של מחלה, או כאב או תופעה חריגה הנמשכת זמן מה, תחילת הטיפול הרפואי הוא דרך רופא המשפחה שלנו (במרפאת הבית). רופא המשפחה, יקשיב לתלונה, יבדוק אותנו ויחליט בהתאם לממצאים על אחת מ2 האפשרויות הבאות. הטיפול הנדרש (במקרה הצורך הוא אחראי לתת לנו אישור ימי מחלה אותם נגיש בעבודה). המשך בדיקות מקיפות והפניה לרופא מקצועי (בקהילה או בבית חולים). רופא מקצועי הינו רופא המתמחה בתחום רופאה מסוים לדוג' רופא עיניים, קרדיולוג, רופא עור, פנימאי וכ"ו. במקרה בו הרופאה המקצועי יחליט על בדיקות כלשהם, נשלח למוקד ביצוע הבדיקות ונחזור אליו עם התוצאות להמשך טיפול. תהליך טיפול בבעיה רפואית שאינה דחופה במסגרת בית חולים או במסגרת הקהילה (קופות החולים), עלול לקחת חודשים ולפעמים אף יותר. תרשים זרימה לפניה לטיפול רפואי לאזרח או חייל הפניה לחייל דומה לפניה של אזרח למעט במקרה של מחלה או ברור רפואי, כאן ייפנה החייל תחילה לרופא צבאי במקום לרופא משפחה. רפואה מונעת המונח רפואה מונעת, מתייחס לפעולות שאנו יכולים לעשות לפני בכדי לוודא שלא נחלה. הפעולות העיקריות שנוכל לעשות בכדי להימנע ממחלות: שמירה על כושר גופני. לאכול בריא. ביצוע בדיקות תקופתיות (לזיהוי מוקדם של סממנים שיכולים להוביל למחלות). נושא זה משמעותי מאוד, במיוחד לאחר מעבר גיל 30. ברשות קופות החולים רשימת בדיקות המומלצת לכל גיל וגיל. לרוב, תקבלו הפניה אוטומטית לביצוע הבדיקות המומלצות ללא צורך בפניה מראש לרופא המשפחה. כלל הנושאים האלו מלווים על ידי קופת החולים, מומלץ מאוד להשתמש במידע המונגש לכם על ידי קופת החולים. אם אינכם בטוחים, ניתן לשאול את רופא המשפחה או האחיות בקופת החולים. רפואה משלימה המונח רפואה משלימה, מתייחס לפעולות רפואיות הקשורות לטיפוח ויופי כמו גם לרופאה שאינה קונבנציונלית (הרפואה המקובלת) כגון דיקור סיני. במסגרת הביטוחים המשלימים, מציעות קופות החולים חבילות רפואה משלימה כמו דיקור סיני, הסרת שיער, ועוד. לכן, אם אתם  רואים צורך לגשת לאחד משרותי הרופאה המשלימה, כדאי לבדוק האם מה שאתם מחפשים ניתן במסגרת הרופאה המשלימה. רפואה לטסים לחול מבנה שרותי הרפואה במדינות שונות יכול להיות אחר לגמרי מזה הקיים בישראל. לדוג'  בחלק מהמדינות, כלל הפניות לרופא מתחילות בחדר מיון, שם החולים מסווגים להמשך טיפול כאשר מרבית טיפולי ההמשך מרוכזים באותו המבנה, מטיפול תרופתי פשוט ועד אשפוז מורכב. מומלץ מאוד את סידורי הרפואה במדינה בה תבקרו מבעוד מועד. בנוסף, מומלץ ואף על הגבול החובה לעשות ביטוח נסיעה לחו"ל בהתאם למטרת הנסיעה (עלות ביטוח לטסים לסקי גבוהה מעלות הביטוח לטסים לבילוי רגוע יותר). ככל, בהרבה מדינות בעולם (גם במדינות מערביות), שרותי הרפואה הם בתשלום מלא. במקרה בו לא יהיה לכם כיצד לשלם, יכולים למנוע מכם טיפול נדרש ואו תמצאו את עצמכם חייבים עשרות אלפי שקלים בגין הליך רפואי לא צפוי. לכן, ביטוח רפואי לחול הוא כמעט בגדר חובה! ובנימה אופטימית זו, שתהיו לי בריאים? מקווה שהמאמר עזר לכם, אם יש לכם תיקונים המלצות או הארות, נשמח שתכתבו לנו בתגובות ואנו נשתדל לענות ולהשלים את המידע החסר בהקדם.

הבחירות הסוערות מאחורינו, הכנסת החדשה הושבעה והקמת ממשלת ימין נראית כעניין של זמן וכיפופי ידיים בלבד. במערכות הבחירות האחרונות "גוש נתניהו" – המפלגות שהצהירו מראש כי ימליצו על ממשלה בראשות בנימין נתניהו – כלל את המפלגות החרדיות: ש"ס ויהדות התורה. הצהרה זו אינה מובנית מאליה וקדמה לה היסטוריה מרתקת של בריתות והפרתן, תמורות פוליטיות, מהלכים סודיים ומשחקי כוח. נקודת מפנה בראשית ימי המדינה נרקמו יחסים טובים בין החרדים והדתיים למפלגה השלטת, מפא"י – מפלגת העבודה בגלגולה הנוכחי. בן גוריון העדיף שותפות עם המפלגות הללו על פני שותפות עם מפלגה חילונית בעלת אידיאולוגיה זהה – מפ"ם, מרצ של ימינו, ועל פני שותפות עם מפלגת חירות – הליכוד של ימינו. כיוון שכך, נרקמו הסכמים ושיתופי פעולה קואליציוניים בנושאי דת ומדינה. כך נולד ה"סטטוס-קוו" הידוע. בשנת 1977, שנת "המהפך" הפוליטי בישראל, מפלגת השלטון התחלפה. אחרי כמעט 30 שנות שלטון השמאל האידיאולוגי, הוטל על מנחם בגין, יו"ר סיעת חירות, להרכיב ממשלה. המפד"ל – מפלגה דתית לאומית, ואגודת ישראל – הסיעה החרדית הוותיקה, היו חלק מממשלה זו. נתקדם על ציר הזמן עד תחילת שנת 1990. בתקופה זו, שנתיים מאז הוקמה ממשלת האחדות של מפלגות המערך (לשעבר מפא"י, כיום העבודה) והליכוד, רקח שמעון פרס, בשיתוף חברי סיעת ש"ס, מהלך פוליטי שלימים זכה לכינוי "התרגיל המסריח". מטרתו הייתה להפיל את ממשלת האחדות ולהקים ממשלת שמאל-חרדים צרה בראשותו. ממשלת האחדות נפלה, והנשיא הטיל על שמעון פרס להרכיב ממשלה חדשה. כעת היו העיניים נשואות אל הסיעות החרדיות, ש"ס – שנכנסה לכנסת בשנת 1982, ודגל התורה – שבאותה עת הוותק שלה בכנסת עמד על שנתיים בלבד. הקמת הממשלה הייתה תלויה בהסכמת רבניהן, הרב שך והרב עובדיה יוסף. במרץ 1990, בשיאו של המשבר, התכנסה הוועידה הראשונה של דגל התורה. הכנס התקיים בהיכל הספורט "יד אליהו" בתל אביב. כלי תקשורת רבים הגיעו לסקר את הוועידה, הכול ציפו למוצא פיו של הרב שך. לפני הכנס התקיימה פגישה בין יצחק רבין, אז מספר שתיים במפלגתו של פרס, לרב שך. אולם לא היה ברור אם נטייתו של הרב היא לתמוך בהקמת הממשלה הצרה או להתנגד לרעיון. נאומו של הרב שך בכנס לא הותיר מקום לשאלות. "אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה, מגדלים שפנים וחזירים – יש להם קשר עם האבא שלהם?... מערך?! מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור – אז במה הוא יהודי?" תוכניתו של פרס נגנזה מייד, הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס, לא רצה לפעול בניגוד לדעתו המפורשת של הרב שך, והורה לנציגיו לסגת מהמהלך. הכנסת התפזרה ונקבע מועד לבחירות. הנאום החריף של הרב שך עורר פולמוס סוער בחברה הישראלית. חברי הקיבוצים התקשו להכיל את ההאשמות, הם תפסו עצמם אידיאליסטיים, בוני הארץ שמוכנים להקריב את חייהם ואת חיי ילדיהם בצבא, בעוד תלמידי הרב שך לומדים בישיבה, ונעלבו מהאמירה שלפיה בתפיסה החרדית הם נחשבים ללא יהודים. גל אנטי-חרדי שטף את הארץ ותורגם לכוח פוליטי. במערכת הבחירות שנערכה ב-1993 הגיעה מפלגת "צומת", מפלגה ימנית-חילונית בראשותו של רפאל איתן (רפול) הרמטכ"ל ה-11, לשיא כוחה: 8 מנדטים. הנאום המפורסם חתם את הדיון בשאלה שהתעוררה בשנת 1977, עת הצטרפה אגודת ישראל לממשלת ימין בראשות בגין: האם הצטרפות החרדים לממשלה הייתה מטעמים פוליטיים או שמדובר בשותפות על בסיס מצע אידיאולוגי משותף? המילים הבוטות של הרב שך קיבעו את העמדה: החרדים והימין המסורתי הם שותפים אידיאולוגיים. בשיחות פרטיות חיזק הרב שך את השקפתו ותלה אותה במורשת הידועה מגירוש ספרד. המון העם סירב להתנצר, ואילו האליטה היהודית לא הייתה נכונה למסור את נפשה בעד אמונתה. בעיניו של הרב שך הליכוד סימל את "עמך ישראל", בעלי האמונה הפשוטה, בעוד השמאל הוא שכבת ההשכלה האליטיסטית שחיבורה ליהדות רופף ולא יעמוד במבחן הזמן. עם זאת, מבחינה מדינית, עמדותיו של הרב שך היו מתונות. הוא תמך בהסכמי השלום והתנגד להתגרות באומות העולם ולסיפוח שטחים. השותפות של השמאל והחרדים אומנם נגנזה – אך לא לאורך זמן.   ישראל מחכה לרבין לאחר בחירות 1993, בניסיון להחזיר את השלטון לידי סיעת העבודה, פנה יצחק רבין למפלגות החרדיות וביקש את תמיכתן. החרדים האשכנזים – שבאותה מערכת בחירות התאחדו למפלגה אחת – נצמדו לעמדתו של הרב שך והתנגדו. במפלגת ש"ס, לעומת זאת, מצא רבין אוזן קשבת. בניגוד לעמדה שהציג הרב עובדיה יוסף אך כמה חודשים קודם לכן, יישור קו עם דעתו של הרב שך, נתן הרב יוסף את ברכת הדרך למהלך השותפות. היכרותו האישית של הרב עם רבין ומצבה של רשת החינוך העצמאית של ש"ס היו כנראה מניעיו. ממשלת העבודה-מרצ-ש"ס יצאה לדרך. בעיניו של הרב שך החלטה זו נתפסה כבגידה ערכית. "יתד נאמן", ביטאון סיעת דגל התורה, שפע מאמרי ביקורת על המהלך. התנגדותו של הרב שך לממשלה בוטאה גם בהתנגדות נציגיו להסכמי אוסלו, חרף עמדתו הידועה התומכת ב"שטחים תמורת שלום". עמדה זו עודכנה, ולפיה רק ממשלה שיש בה "סייעתא דשמייא" תוכל להביא הסכם שלום טוב ובר קיימא, ואילו ממשלה שבה חברות מפלגות מרצ והעבודה תמיט אסון. עמדתו של הרב שך התקבלה בברכה בקרב קהילות חרדיות בעלות אוריינטציה ימנית-מדינית, ושלהבה את הרוחות הסוערות ממילא ברחוב החרדי. האווירה הלאומנית פשטה במהירות, וחרדים רבים הצטרפו למאבק נגד הסכמי השלום המתגבשים ומחו על כך בהפגנות ברחבי הארץ. מעמדם של פעילי הימין הקיצוני ברוך מרזל, שהיה קשור בקשרים הדוקים לחברה החרדית, ואיתמר בן גביר, שהכיר את השפה החרדית, החל להתקבע בקרב צעירי המגזר. במקביל לתהליכים אלו, מפלגת ש"ס המשיכה להיות חברה בקואליציה. ב-4.11.1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הרצח לא סייע בעצירת הגל הימני-לאומני ששטף את הרחוב החרדי. להפך. חרדים רבים חשבו – ועדיין חושבים – שרצח רבין היה חלק מקונספירציה שנועדה למנוע ניצחון סוחף לימין בבחירות הקרובות. ספרו של העיתונאי ברי חמיש, "מי רצח את יצחק רבין", העוסק בתאוריה זו היה להיט במגזר.   נתניהו זה טוב ליהודים במערכת הבחירות ב-96' הציבור החרדי נדרש להכריע בסוגייה חדשה: הצבעה ישירה לראשות הממשלה. בשונה ממערכות בחירות קודמות, הפעם היה על האזרחים להצביע בשני פתקים: פתק למפלגה ופתק לראשות הממשלה. המועמדים לראשות הממשלה היו שמעון פרס, מחליפו של רבין, ובנימין נתניהו, כוכב עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית. הציבור החרדי תהה: האם ההלכה מתירה להצביע באופן ישיר לאדם שאינו שומר תורה ומצוות? מי מבין המועמדים ראוי לתמיכה החרדית? האם כדאי להימנע בכלל מהצבעה ישירה? התשובה (החלקית) לשאלה הראשונה התקבלה שלוש שנים קודם לכן, בבחירות המוניציפליות לראשות עיריית ירושלים. אז התמודד ראש העיר המיתולוגי של ירושלים, טדי קולק, מול מועמד צעיר, חבר הכנסת אהוד אולמרט. אולמרט ידע כי הדרך לניצחון עוברת דרך שותפות עם החרדים. הרב אלישיב, דמות רבנית בכירה בירושלים, פסק שעל החרדים הירושלמים להצביע לאהוד אולמרט, נציג מפלגת הליכוד, לראשות העיר, נוסף על פתק ההצבעה לסיעה החרדית. אולם לא היה ברור אם פסיקה זו תקפה גם בבחירות הארציות. באותה עת הרב שך נעשה פחות דומיננטי בציבורית והסתגר בביתו, ואילו הרב עובדיה יוסף היה חצוי בדעתו. הקמפיין השולט ברחוב החרדי קרא להעדיף "פתק לבן". מובילי הקמפיין הזכירו את חטאיו של נתניהו, שאחת מנשותיו הייתה גיורת רפורמית. נתניהו, מצידו, לא חסך כל מאמץ בניסיון להטות את דעת הקהל החרדית לטובתו. בנאום שנשא בוועידת אגודת ישראל ב"כינר" סיפר נתניהו על התרגשותו הגדולה משירת "אדון עולם" של בנו הקטן יאיר, וזכה למחיאות כפיים סוערות. נוסף על כך, הגיע נתניהו לביתו של הרב קנייבסקי בבני ברק, כדי להתברך מפיו ולזכות בתמיכת הרחוב החרדי במועמדותו לראשות הממשלה. המאמצים הועילו. הרבנים החרדים אכן תמכו בנתניהו. אקורד הסיום הזכור ביותר של אותה מערכת בחירות היה הקמפיין שהפיקה תנועת חב"ד: "נתניהו זה טוב ליהודים". ניצחונו של נתניהו, על חודו של קול, נזקף לזכות החרדים. פרס התמרמר על כך. "אני עזרתי להם מול בן גוריון בפטורים של בני הישיבות מהצבא. מה לא עשיתי עבורם ומה קיבלתי בתמורה? כלום. לא בשנת 1990 ולא עכשיו ב-1996". בפרפרזה על הפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", אמר פרס: "שלחתי להם (לחרדים) מאפיות שלמות ולא קיבלתי מהם דבר".   רק לא ש"ס מערכת הבחירות בשנת 99' התאפיינה בהתמקדות בחרדים. אהוד ברק, שהתמודד מול בנימין נתניהו על ראשות הממשלה, חזר ואמר: כסף לסטודנטים במקום כסף לישיבות. הוא הבטיח לטפל בסוגיית גיוס בחורי ישיבה והוסיף עוד שלל הבטחות בנושאי דת ומדינה. הבחירות הסתיימו בניצחון סוחף של אהוד ברק. בבחירות למושבי הכנסת, לעומת זאת, מפלגת ש"ס הגיעה להישג היסטורי: 17 מנדטים. המתח בין שני ההישגים הללו הובע בנאום הניצחון של ברק, שנקטע שוב ושוב בקריאות קצובות: "רק לא ש"ס!" לא עברו אלא כמה שבועות והחרדים, הספרדים והאשכנזים, עשו דרכם אל הממשלה. החרם על ממשלת העבודה-מרצ הוסר. הברית החדשה לא האריכה ימים. עד מהרה פרשה סיעת יהדות התורה מהממשלה, וסיעת ש"ס עשתה זאת אחריה. בבחירות 2001 התמודד אריאל שרון מול אהוד ברק, ניצח והחזיר את ש"ס לממשלה. אולם בשל משבר פוליטי פיטר שרון את שרי ש"ס. שנתיים לאחר מכן, שוב בחירות. שרון ניצח ובחר להקים ממשלה עם טומי לפיד, אביו המנוח של יאיר לפיד, שמפלגתו חרטה על דגלה מאבק באפליה לכאורה לטובת החרדים. המפלגות החרדיות עברו לספסלי האופוזיציה. שרון מינה את נתניהו לתפקיד שר האוצר, וזה, משוחרר מהברית עם החרדים, הוביל מדיניות ניו-ליברלית. בין השאר, הורה נתניהו על קיצוץ חד בקצבאות הילדים ובשירותים הממשלתיים לחרדים. בנאומים ובמסיבות עיתונאים השתלח נתניהו במשפחות ברוכות ילדים וקרא לצמצום הילודה. החברות האמיצה בין הימין לחרדים התפוררה. המהלכים הפוליטיים הבאים היו מעניינים במיוחד: הימין האידיאולוגי פרש מממשלת שרון בשל תוכנית ההתנתקות. שרון בחר להוציא את לפיד מהממשלה, להכניס את החרדים ולאשר את התקציב ואת תוכנית ההתנתקות. החלטת יהדות התורה להביע תמיכה שקטה בהתנתקות עוררה זעם בקרב ציבור המתנחלים. החרדים, מצידם, הזכירו למתנחלים את תמיכתם בהקמת ממשלה ללא חרדים. בבחירות 06' נראה כי לא נותר דבר משותפות הגורל של הימין המדיני והחרדים. ש"ס הצטרפה לממשלה ויהדות התורה תמכה בה מבחוץ.   היידה ביבי! המהלכים הפוליטיים בשנת 2009 הפכו את הקערה על פיה. כמו עוף החול, הקשר של החרדים והימין שב לתחייה. החשדות הפליליים נגד ראש הממשלה אוהד אולמרט אילצו אותו לפרוש מתפקידו. ציפי לבני, מחליפתו בראשות סיעת "קדימה", גילתה שבזמן שהייתה עסוקה בפריימריז הפנימיים, נתניהו, בתמיכת ש"ס ויהדות התורה, רקם מהלך לפיזור הכנסת. בסבב בחירות זה נתניהו הישן-חדש הרעיף הבטחות על ראשי המפלגות החרדיות: במקום קיצוץ בקצבאות, תוספת לקצבאות. במקום הפחתת תקציב הישיבות, הגדלה משמעותית שלו. האידיאולוגיה הכלכלית נשכחה, המציאות הפוליטית הכתיבה את הצעדים הכלכליים של הממשלה. החרדים שבו לחיקו של נתניהו. הממשלה שהוקמה החזיקה מעמד 4 שנים. ההשלכות לכך ניכרו בתוצאות הבחירות הבאות. מפלגתו החדשה של יאיר לפיד, שהוקמה על רקע גל המחאה החברתית, הגיעה להישג חסר תקדים: 19 מנדטים. נתניהו בחר להעדיף את מפלגתו של לפיד על החרדים, ואלה שבו לספסלי האופוזיציה. הזעם החרדי על נתניהו והימין הגיע לשיאו. יו"ר ש"ס אריה דרעי הצהיר שבסבב הבא תמיכתם של החרדים תהיה נתונה ליו"ר העבודה, יצחק הרצוג. שנה וחצי לאחר מכן פיטר נתניהו את לפיד והשיב את החרדים לזרועות הליכוד.   אויבים משותפים – מערכת המשפט, השמאל והערבים בעוד בכנסת המפלגות החרדיות נעות בין ימין ושמאל, הרחוב החרדי גילה נטייה ברורה לימין המדיני. משפטיו של בנימין נתניהו קיבעו לו ולחרדים אויב משותף: מערכת המשפט, הנשלטת, כך לתפיסתם, בידי האליטה השמאלנית ופוגעת בערכי היהדות. ממשלת השינוי שהוקמה ב-2021 שלחה את מפלגות הימין המוצהרות ואת המפלגות החרדיות לספסלי האופוזיציה. החלטות ממשלה זו, מס על כלים חד-פעמיים ועל שתייה ממותקת, פורשו כניסיון בוטה לפגוע בכיס החרדי. השותפות עם מפלגה ערבית חיזקה את הרוח הלאומנית, שנשבה ביתר שאת לאחר פטירתם של המנהיגים המתונים יחסית, הרב אלישיב והרב עובדיה יוסף. הפיגועים הקשים בבני ברק ובאלעד הובילו חרדים רבים לחשוב שרק כוח יפתור את הסכסוך היהודי-ערבי. נציג תפיסה זו, איתמר בן גביר, זכה לתמיכה קולנית כשהגיע לזירות הפיגועים. קריאות "מוות לערבים", שהתחלפו ב"מוות למחבלים" מאימת התדמית הציבורית, מילאו את הרחוב החרדי שנצבע בצבעים ימניים חזקים. אמירותיו של יו"ר דגל התורה, משה גפני, שהחרדים ישקלו שותפות עם בני גנץ זכו לביקורת פנים-חרדית. כאשר הבין גפני שמצביעיו עלולים להעדיף את מפלגתו של בן גביר, הוא מיהר ליישר קו עם קהל הבוחרים והצהיר שפניו לשותפות עם נתניהו, ואיתו בלבד. החשש מפני זליגת מצביעים חרדיים למפלגת הציונות הדתית ליווה את מערכת הבחירות האחרונה, בעיקר בקרב חברי סיעת ש"ס, שמצביעיה נוטים יותר לימין המדיני. תוצאות הבחירות הוכיחו שהמפלגות החרדיות שמרו על כוחן. סביר להניח בזכות הביטחון שהעניקו למצביעיהן, בהבטחה שתמיכה בהן פירושה תמיכה בגוש הימין. האם הברית המתחדשת בין הימין לחרדים תעמוד במבחן הזמן, או כפי שהוכיחה ההיסטוריה הפוליטית, מהלכים אלו ואחרים עלולים לפרק אותה לטובת בריתות אחרות? ימים יגידו.

הרפס  של איברי מין (Genital Herprs) מהו הרפס? נגיף ההרפס (herpes simplex virus - HSV) מועבר על ידי מגע של עור בעור, וגורם להופעת שלפוחיות מכאיבות באזור ההדבקה. נגיפי  הרפס סימפלקס כוללים שני סוגים:  סוג-1 שגורם בדרך כלל לפצעים באזור הפה והפנים, והרפס סוג-2 שגורם בדרך כלל לפצעים על אברי המין. מחלת המין  שנגרמת על ידי   נגיף הרפס מסוג 2  מדבקת מאוד ושכיחותה גבוהה. כיצד נדבקים בהרפס? ההדבקה בהרפס מסוג-2 נעשית בעיקר במהלך קיום יחסי מין לא מוגנים, ואמצעי ההגנה היעיל ביותר הוא הקונדום. עם זאת, ההדבקה יכולה להתרחש גם  כאשר בני הזוג מקיימים יחסים מוגנים. נגיף עלול להימצא גם מסביב לאיברי המין או באזורים שבהם אין כיסוי מלא על ידי  אמצעי המניעה. כיוון שקונדום אינו נותן הגנה מלאה, מומלץ להיזהר ולבחור את הפרטנרים בקפידה ולא להתבייש לשאול על מחלות מין בעבר או בהווה. סיכויי ההדבקה גבוהים במיוחד בזמן של התפרצות של שלפוחיות על אברי המין ולכן רצוי להימנע מיחסים בתקופה זו. מהם התסמינים של מחלת ההרפס? הסימנים הראשונים להדבקה בנגיף הם תחושת גירוד ועקצוץ במקום הנגוע: אברי מין, שפתיים או פי הטבעת. לאחר מכן מתפתחות באזור הגרד שלפוחיות, ואלו מתפוצצות בהמשך והופכות לפצע מקומי מכאיב, שגורם  לכאב ולאי נוחות בזמן מגע מיני. הפצע מתכסה בגלד ומתרפא עם הזמן (בין מספר ימים לחודש), אך הנגיף נשאר רדום בגוף תקופה ארוכה ויכול להתפרץ שוב בצורת שלפוחיות חדשות. התפרצויות חדשות  תלויות במידה רבה במצבו הנפשי של האדם. תקופות של מתח נפשי עלולות לגרום להתפרצות המחלה בשנית. למרות שמחלת ההרפס אינה נעימה וגורמת לביטויים קליניים כואבים ומגבילים, אין  זו מחלה מסוכנת.  איך מאבחנים הרפס? אצל מרבית האנשים, אבחנת המחלה נעשית על פי התסמינים והביטוי הקליני של המחלה. לכן כאשר מופיעות שלפוחיות יש לגשת לרופא המטפל, לרופא עור או לגניקולוג. כאמור, לא מדובר במחלה מסוכנת ועדיין אין בנמצא תרופה אשר תעלים את המחלה, בכל זאת חשוב לאבחן את המחלה על מנת להבדיל אותה ממחלות מין אחרות האבחון גם חשוב כדי להתריע בפני הדבקת בני הזוג והפצת המחלה. איך מטפלים  בהרפס? הטיפול  בהרפס מתמקד בהקלת התסמינים באמצעות משחות  אנטי-ויראליות (השמות המסחריים הםZovirax , או (Valtrex, אותן ניתן לקבל על פי מרשם בקופת חולים או לרכוש ללא מרשם בבית המרקחת. יש לציין שאותן משחות משמשות גם לטיפול בשלפוחיות הרפס מסוג-1 שאינו קשור להדבקה מינית, ולכן לא צריך לחשוש מאי נוחות בזמן רכישתן. לסיכום, זיכרו: מחלת ההרפס אינה מסוכנת, אך היא גורמת למצוקה ולאי נוחות. אי אפשר לטפל בהרפס, אך ניתן להקל על התסמינים. הימנעו מיחסי מין בזמן התפרצות הרפס כדי שלא תדביקו את בני הזוג.   מחלות סרטן הנגרמות על ידי נגיף הפאפילומה  מהו סרטן שנגרם על ידי נגיפי  פאפילומה? כ-80% מהגברים והנשים הפעילים מינית יידבקו בנגיף הפאפילומה האנושיHuman  Papilloma Virus במהלך חייהם. בקרב מרבית הנדבקים יחלוף הזיהום מאליו ולא יותיר כל סימן. הדבקה בזנים מסוימים (בעיקר זנים 11 ו-6) של הנגיף עלולה להתבטא במחלת המין השכיחה קונדילומה (ראה פרק על קונדילומות). אבל זנים אחרים של נגיף הפאפילומה (בעיקר זנים  16 ו-18) עלולים לגרום לסוגי סרטן שונים, ובפרט לסרטן צוואר הרחם, לסרטן הרקטום ולסרטן הלוע. בישראל מאובחנות מדי שנה כ-2000 נשים הסובלות מנגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם, ואילו כ- 190 נשים מאובחנות מדי שנה כלוקות בסרטן צוואר הרחם עצמו. איך נדבקים בנגיף הפאפילומה? ההדבקה בזני פאפילומה בעלי פוטנציאל סרטני נעשית אך ורק במהלך יחסי מין, בין אם אלו יחסים וגינאליים אוראליים או אנאליים. חשוב להדגיש שההדבקה אפשרית גם באמצעות מגע ידני באברי המין  במהלך היחסים המיניים. בניגוד להדבקה במחלות מין רבות אחרות, קונדום לא בהכרח ימנע הדבקה. למרות שבאופן מעשי לא ניתן למנוע הידבקות בנגיפי פאפילומה אצל אנשים צעירים פעילים מינית. החשש שההדבקה בזנים המסרטנים  תתפתח בסופו של דבר למחלת סרטן הוא נמוך מאוד  (בישראל השכיחות היא כ-5 ל 100,000 מידי שנה), למרות זאת, בגלל הקטלניות של הסרטן  ובגלל השכיחות הגבוהה של  ההדבקה מדובר באיום משמעותי על בריאותנו. מהם תסמיני המחלה? נגיף הפאפילומה יכול להישאר רדום בגוף האדם,ללא כל תסמינים או סימני אזהרה, כתוצאה מכך יתפתחו סרטני הפאפילומה זמן רב אחרי ההדבקה הראשונית (כ-10 שנים ומעלה). לפני הופעת הסרטן ניתן לזהות תהליכים טרום-סרטניים שניתנים לזיהוי על ידי בדיקות מתאימות (ראה בהמשך). הזנים המסרטנים של נגיף  הפאפילומה גורמים גם להתפתחותם של גידולים סרטניים אחרים, הכוללים בין השאר  את סרטן של אברי המין הזכריים והנקביים וסרטן הרקטום בגברים ונשים, אם כי אלה נדירים יותר מסרטן צוואר הרחם. לאחרונה דווח על  עלייה מדאיגה בהופעת סרטני לוע שנגרמים על ידי נגיפי פאפילומה. סרטנים אלו מופיעים הן אצל נשים והן אצל גברים וקשורים לפעילות מינית הטרוסקסואלית והומוסקסואלית. כיצד מאבחנים ומטפלים בסרטן צוואר הרחם? עיקר המאמץ האבחוני מתרכז בגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם על ידי בדיקת פאפ. בדיקת הפאפ יעילה ומצילה חיים בכך שהיא מאבחנת גידולים ושינויים טרום סרטניים ברקמת צוואר הרחם. במהלך הבדיקה ייקח הגניקולוג דגימה מרקמות צוואר הרחם וישלח אותה לאבחון במעבדות כדי לזהות  שינויים במבנה התא  ושינויים ברקמות המוגדרים טרום סרטניים. במהלך הבדיקה ניתן גם להסיר את הרקמה הטרום סרטנית ובכך למנוע את התפתחותה  לרקמה סרטנית. הבדיקה מומלצת לנשים באמצע החיים, באופן שגרתי, פעם בשלוש שנים. למרבה הצער לא  מבוצעת היום כל בדיקה לאבחון תהליכים טרום סרטניים בחלל הפה ובחלל הרקטום. היעדר בדיקה כזאת מונע זיהוי מוקדם של סרטן באתרים אלו ופוגע בעיקר בגברים בכלל, ובקהילה ההומוסקסואלית במיוחד. הטיפול בסרטן לכשזה מתגלה מתבצע על פי פרוטוקולים מקובלים המותאמים לחומרת המחלה ולמצבו של המטופל. חיסון נגד נגיף הפאפילומה הדרך היעילה ביותר להתגוננות כנגד סרטנים שנגרמים על ידי נגיף  הפאפילומה היא על ידי חיסון שמונע את ההדבקה. בשל השכיחות הגבוהה של הנגיף באוכלוסיה, ובשל העובדה שהוא יכול להסתתר בגוף בצורה רדומה למשך שנים רבות יש להתחסן  לפני שמתחילים לקיים יחסי מין, או בשלבים הראשונים של ההתנסות המינית. החיסון הניתן בארץ מגן בפני הזנים האחראים ל- 70% ממקריֵ סרטן צוואר  הרחם. החיסון ניתן היום בחינם,  כחיסון שגרה לבנים ובנות בכיתה ח'. ההיענות לחיסון משתנה  מבית ספר לבית ספר והיא נמוכה יחסית בבתי ספר של הזרם הדתי לאומי ואפסית במוסדות החינוך החרדיים. מתבגרים שלא הצליחו להתחסן בבית הספר יכולים להתחסן בלשכות הבריאות באזור מגוריהם. החיסון ניתן בחינם לצעירים בתנאי שהם  בני פחות מ- 18. מצב זה יוצר בעיה מיוחדת אצל היוצאים בשאלה שהתחנכו במוסד חרדי ולא חוסנו  בבית הספר ועברו את גיל 18. יוצאים השאלה  בגירים שיחליטו  להתחסן יידרשו לשאת בעלות החיסון שמסתכמת בכמה מאות שקלים. מצב זה גורם לעוול לקהילת היוצאים בשאלה ודורש טיפול כוללני ברמה הארצית. עד שהדבר יעשה, אנחנו מציעים לכם לפנות לרופא שלכם בקופת חולים, להסביר לו את המצב ולבקש ממנו להמליץ לחסן אתכם ללא עלות בשל היותכם  בקבוצת סיכון מיוחדת. יש לציין שקיים תקדים שבו החיסון ניתן בחינם לאנשים שמוגדרים כקבוצת סיכון ועברו את גיל 18. לסיכום, זיכרו: חלק גדול מהאנשים הפעילים מינית הם נשאים של נגיפי פאפילומה, ולמעשה אין דרך טובה למנוע הידבקות במהלך מגעים מיניים. במקרים נדירים יחסית גורמת ההדבקה להתפתחות סרטנים קטלניים בצוואר הרחם, אברי המין, הרקטום והלוע. הדרך היחידה להתמודד עם התופעה היא חיסון שמונע את ההדבקה בנגיף, אותו מומלץ לתת לפני שמתחילים בחיי מין פעילים. איידס (AIDS) כמה עובדות על איידס איידס היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף ה (human immunodeficiency virus) HIV- הפוגע במערכת החיסון. הנגיף תוקף משפחת תאי דם לבנים  המכונה CD4-  שתפקידם להילחם בזיהומים. בעקבות ההדבקה מחוסלים התאים הללו ומספרם הולך ופוחת בהדרגה, עד לקריסה מוחלטת של מערכת החיסון. מחלת האיידס (AIDS - Acquired Immune Deficiency Syndrome) מוגדרת  כשלב המתקדם של ההדבקה בנגיף, שבו מערכת החיסון חדלה לתפקד והחולה הופך פגיע למחלות זיהומיות מסכנות חיים. נגיף ה-  HIV מועבר באמצעות מעבר של נוזלי גוף מאדם נגוע לאדם בריא. הדרך הנפוצה ביותר היא קיום יחסי מין בלתי מוגנים עם אדם הנגוע בנגיף. נגיף ה-HIV  נתגלה במדינות המערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20  כמגיפה שתקפה  אוכלוסיית הגברים ההומוסקסואלים בצפון אמריקה. עם הזמן התברר שמדובר במגפה עולמית שתוקפת גברים ונשים כאחת. ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-76 מיליון בני אדם ברחבי העולם נדבקו ב-HIV מפרוץ המגפה ו-35 מיליון איש מתו מאיידס. על פי ההערכה, מספר הנשאים של HIV בישראל עומד על  כ-10,000 נכון לשנת 2017. 70%  מהנדבקים הם גברים ו- 30% הן נשים. קבוצות הסיכון הגדולות ביותר בישראל כוללות  גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (25% מהנשאים), ויוצאי מדינות נגועות  כמו ברית המועצות לשעבר ואפריקה (34% מהנשאים, כשמחציתם גברים ומחציתם נשים). איך נדבקים ב-HIV? ההדבקה בנגיף מתאפשרת במקרים הבאים: יחסי מין ללא אמצעי הגנה עם אדם נגוע ב-HIV, גם לפני הופעת סימני המחלה. שימוש במזרקים משומשים מזוהמים. קעקוע ופירסינג במחטים לא סטריליות. קבלת מנות דם נגועות. העברה מאם  לילוד בזמן לידה והנקה. הדבקה ב-HIV יכולה להתרחש במהלך יחסי  מין מסוגים שונים, בעיקר מין אנאלי  ווגינאלי. הסכנה להדבקה מיחסים וגינאליים נמוכה יותר מזו שביחסים אנאליים, אך בהחלט אינה מבוטלת. הסכנה לבן הזוג הנחדר גבוהה יותר מהסכנה לחודר, אך שני הצדדים מסתכנים כאשר המין אינו מוגן. הסיכון בהידבקות בHIV- במהלך מין אוראלי נחשב נמוך מאוד. שימוש נכון ועקבי בקונדום נותן הגנה טובה חשוב לדעת שאי אפשר להידבק על ידי: רוק, דמעות, זיעה, קיא, נזלת, שתן, לחיצת יד, חיבוק, נשיקה, התעטשות, שתייה או אכילה מכלים משותפים, ישיבה על אותה אסלה או שימוש במגבת משותפת. תסמיני מחלת האיידס בין מועד ההדבקה לבין מועד פרוץ התסמינים של מחלת האיידס קיימת תקופת נשאות, שבמהלכה אין תסמינים כלל, אך תתכן הדבקה של בן או בת הזוג בנגיף. תסמיני מחלת האיידס מופיעים לרוב מספר שנים אחר ההדבקה (שנתיים עד שלוש בדרך כלל) והם כוללים זיהומים, לרבות זיהומי על ידי  מחוללים שאינם מופיעים  אצל אנשים עם מערכת חיסון,  ירידת ניכרת במשקל ומחלות סרטן שונות. איך מאבחנים הדבקה בHIV? חשוב לזכור: ניתן לאבחן הדבקה בנגיף החל משלושה  שבועות אחרי שההדבקה התרחשה, הרבה לפני הופעת המחלה עצמה בדיקת הקומבו היא הבדיקה הנפוצה ביותר  לאבחון  HIV. הבדיקה מאפשרת זיהוי  בדם הן של חלבון המצוי במעטפת הנגיף והן של נוגדנים שנוצרו כנגד הנגיף. התוצאה מתקבלת לאחר מספר ימים. קיימת גם בדיקה מהירה בדם שבודקת נוגדנים בלבד, והתשובה מתקבלת תוך 20 דקות. יש לציין כי התוצאה במקרה זה אינה סופית, וצריך להמתין לתוצאה של בדיקת הקומבו. מומלץ  לכל הגברים אשר מקיימים יחסי מין עם גברים להיבדק אחת לשנה. יחד עם זאת, רצוי להתייחס לרמת הסיכון ביחסי המין (למשל, קיום מין אנאלי ללא שימוש בקונדום) ולמספר השותפים המיניים, ולהיבדק בהתאם  לרמת הסיכון. בדיקת הקומבו מבוצעת בכל במרכזי הבדיקה וקופות החולים ללא תשלום. בחלק מהמרכזים הרפואיים ובוועד למלחמה באיידס ובמרפאת לוינסקי ניתן לבצעה באופן אנונימי   איך מטפלים במחלת האיידס? המחלה אינה ניתנת לריפוי, ועד אמצע שנות ה-90  נחשבה למחלה סופנית. היום, איידס נחשבת מחלה כרונית. כלומר, מחלה ברת טיפול, שניתן לחיות איתה בהינתן הטיפול הנכון. הטיפול המקובל היום מבוסס על שילוב תרופתי הנקרא "קוקטייל" (הכולל שלוש תרופות הניתנות יחד)  והוא מאפשר שיקום חלקי של מערכת החיסון. הקוקטייל לא מרפא את המחלה, אולם השימוש בו מאריך את תוחלת החיים של החולים. לאחרונה מוצע גם טיפול ליום שאחרי חשיפה אותו ניתן לקחת כ"טיפול ביטחון" עד 72 שעות  לאחר קיום יחסיי מין בסיכון גבוה. יש לציין שלמרות המאמצים  הרבים של חוקרי האיידס, אין היום חיסון כנגד הנגיף. לסיכום יש לזכור: למרות שהאיידס מזוהה עם יחסים אנאליים בין גברים, קיימת סכנה מוחשית להידבקות במהלך יחסים הטרוסקסואליים. איידס היא מחלה חשוכת מרפא, אך היום, בהינתן טיפול נכון, אפשר לחיות עם איידס שנים רבות. שימוש בקונדומים מונע לחלוטין הדבקה.   זיבה  (גונוריאה) מהי זיבה? זיבה היא מחלה המועברת במגע מיני ונגרמת על ידי החיידק  Neisseria Gonorrhea . שיעור ההידבקות בישראל נמצא במגמת עלייה. בעשור הקודם עלתה שכיחות המחלה בישראל פי 10 ויותר. המחלה שכיחה יותר בקרב צעירים פעילים מינית בגילאי 15-25. כיצד נדבקים בזיבה? חיידק הנייסריה מצוי בנוזל הזרע או בהפרשות הנרתיקיות של אנשים הנגועים במחלה.   זיבה מועברת בקלות במהלך  יחסי מין בלתי מוגנים לרבות מין  ואגינלי (דרך הנרתיק) מין אוראלי (דרך הפה) או אנאלי (דרך פי הטבעת). אמצעי ההגנה היעיל ביותר הוא הקונדום.  מהם התסמינים של מחלת הזיבה? סימני המחלה מופיעים  2-7 ימים לאחר ההדבקה. הסימנים הראשוניים כוללים : הפרשה חריגה מהפין או מהנרתיק. צריבה וכאב בעת מתן שתן. כאבים בזמן המגע המיני. אנשים יכולים להידבק בזיבה ולא לחוש בתסמיני המחלה.  הדבר נכון בעיקר לנשים. מהם הסיבוכים של מחלת הזיבה? במקרים שבהם ימנע האדם מלגשת לרופא לאבחון ולקבלת טיפול תואם, תגרום הזיבה לסיבוכים קשים הכוללים: דלקות וזיהומים בכל איברי מערכת המין הנשית. הריון חוץ רחמי. עקרות. היצרות השופכה אצל הגברים. הידבקויות באיברי מערכת הרבייה. כיצד מאבחנים  את מחלת זיבה? אבחון ראשוני של המחלה נעשה על ידי זיהוי התסמינים הקליניים, לכן כאשר מופיעים סימני המחלה יש לגשת לרופא המטפל, לרופא העור או לגניקולוג. אבחון נוסף נעשה על ידי  תרבית לזיהוי החיידק תחת מיקרוסקופ (לצורך זה  תילקח דגימה מאזור אברי המין בעזרת קיסם עטוף צמר גפן), או באמצעות בדיקת שתן לזיהוי החיידק. כיצד מטפלים במחלת הזיבה? הטיפול  במחלה כולל נטילת אנטיביוטיקה דרך הפה או בזריקה. כאשר ניתן טיפול אנטיביוטי מתאים בזמן, סיכויי ההחלמה טובים. חשוב להתמיד בטיפול ולחזור לרופא כדי לוודא שהטיפול עובד. על פי מחקרים אחרונים שבוצעו, מופיעים בעולם יותר ויותר מקרים של עמידות לטיפול. לסיכום, זיכרו: מחלת הזיבה אינה חולפת מעצמה. חייבים לקבל טיפול. ללא טיפול מתאים עלולה המחלה לגרום לסיבוכים רציניים. חייבים ליידע את בני/בנות הזוג אם האדם נמצא נשא או חולה. עגבת (Syphilis)   מהי עגבת? העגבת היא מחלת מין הנגרמת על ידי החיידק Treponema Pallidum. מחלת העגבת היתה נפוצה מאוד בעבר, ואף נחשבה כגורם מוות משמעותי. מאז המצאת התרופות האנטיביוטיות ניתן להירפא ממנה. עם זאת אין להתייחס לעגבת כמחלה שחלפה מן העולם 9. מדובר במחלה "חיה ובועטת". בשנים האחרונות מתגלים בארץ בכל שנה כ־200 מקרים חדשים,  איך נדבקים בעגבת? העגבת היא מחלה מדבקת מאוד. נדבקים  במהלך יחסי מין  (וגינאלי, אנאלי, אוראלי) הסטטיסטיקה במדינות המערב מעלה כי 14% מהחולים נדבקו ביחסי מין אוראליים. שימוש נכון ועקבי בקונדום מעניק הגנה טובה. מהם התסמינים של מחלת העגבת? במחלת העגבת מתאפיינת בשלושה שלבים: השלב הראשון מופיע  כשבועיים לאחר ההדבקה. מופיע כיב אופייני (מין פצע או כתם אדום גדול) על איבר המין. הנגע הראשוני לא כואב (אם נדבקים ממין אוראלי, הפצע האופייני עשוי להופיע בתוך הפה). אם מתעלמים ממנו, הפצע  נעלם לאחר כמה שבועות גם ללא טיפול, אך לא מדובר בריפוי כי החיידק ממשיך  לשכון בגוף. השלב השני מופיע כמה שבועות עד שנה לאחר שהפצע הראשוני נעלם. שלב זה בא  לידי ביטוי בחום ובפריחה בהירה על הגוף (בעיקר על כפות הידיים והרגליים) והרגשה כללית רעה. ללא טיפול, המחלה נכנסת לתרדמת שיכולה להימשך עד 20 שנה לפני הופעת השלב השלישי. בשלב השלישי חיידקי המחלה כבר חדרו למוח  ולאברים אחרים ויגרמו לנזקים בלתי הפיכים ללב ולמערכת העצבים (כמו בעיות בשיווי משקל עיוורון, שיתוק).  כיצד מאבחנים עגבת? בשלב הראשון והשני של המחלה ניתן לאבחן את המחלה בקלות יחסית על פי התסמינים האופיינים למחלה. בשלב הראשוני ניתן לקחת דגימה מהפצע ולזהות את החיידק בבדיקה מיקרוסקופית. לאבחנה מדויקת יותר יבוצעו בדיקות דם כדי לוודא את הימצאותם של נוגדנים ספציפיים לחיידק הגורם למחלה. יש בדיקת עגבת  פחות מובהקת שנקראת VDRL  שמשמשת כ"בדיקת סקירה" לעגבת, אותה מומלץ לבצע מידי פעם. נהוג לבדוק נוגדני עגבת אצל האם בהריון או לפני הריון כחלק מבדיקת סקר לזיהומים מולדים, על מנת למנוע העברה לעובר. כיצד מטפלים בעגבת? טיפול אנטיביוטי בשלבים מוקדמים של המחלה יכול לרפאה כליל ולמנוע סיבוכים מאוחרים. בהיעדר טיפול ייתכנו סיבוכים, חלקם בלתי הפיכים. מקובל לטפל במחלה על ידי זריקת/זריקות פניצילין לתוך השריר. לסיכום, זיכרו: למרות שמקובל לחשוב שמחלת העגבת שייכת לעבר, המחלה לא נעלמה. עגבת היא מחלת מין חמורה, אך טיפול בתחילת המחלה יכול לרפא אותה בקלות. חוסר טיפול מתאים עלול לגרום לאורך שנים לסיבוכים ולסיכונים רבים.     קונדילומות  מהן קונדילומות? קונדילומות הן יבלות באברי המין, הנגרמות על ידי זנים  מסוימים של  נגיף  הפאפילומה האנושי  . (HUMAN PAPILOMA VIRUS) כ- 90% מהמקרי הקונדילומה  נגרמים על ידי זני הפאפילומה  6 ו-11. זנים אחרים של נגיפים ממשפחת הפאפילומה עלולים לגרום לסרטן צוואר הרחם (ראה פרק נגיפי פאפילומה גורמי סרטן). קונדילומות  נפוצות מאוד והן  יכולות להופיע  בכל אדם ובכל גיל, אך מתגלות  בשכיחות גבוהה יותר אצל צעירים המקיימים יחסי מין לא מוגנים. היבלות אינן גורמות בדרך כלל לכאב ואינן מהוות סכנה בריאותית. עם זאת, הן עלולות להיות מכוערות ולגרום למצוקה נפשית ולפגיעה בהנאה המינית. כיצד נדבקים בקונדילומה? יבלות עלולות להתפשט בזמן קיום יחסי מין וגינאליים אוראליים  או אנאליים. אין צורך בחדירה על מנת להעביר את הזיהום, כיוון שהנגיף עובר באמצעות  מגע עורי. קונדומים אינם מגנים לחלוטין מפני הזיהום כיוון שגם העור סביב אברי המין, שאינו מכוסה בקונדום, עלול להיות מזוהם. המחלה מועברת כאשר אחד מבני הזוג סובל מקונדילומה בצורה פעילה או רדומה. אם אובחנו יבלות באברי המין מומלץ להימנע מקיום יחסי מין, כדי למנוע את העברת הזיהום לבן או לבת הזוג. מהם התסמינים של קונדילומה? בקרב מרבית הנדבקים בנגיף הפאפילומה יחלוף הזיהום מאליו ללא השארת סימנים. רק ב-4%- 1% מהמקרים עלולה ההדבקה להתבטא ביבלות הדומות לכרוביות קטנות. היבלות יכולות להופיע בגדלים שונים והופעתן לרוב אינה מלווה בכאב, אם כי עלולה לגרום לגרד ולאי נוחות. אצל נשים עלולות היבלות להופיע בנרתיק, באזור הערווה ובצוואר הרחם. אצל גברים היבלות עשויות להופיע על איבר המין ועל שק האשכים. גם בגברים וגם בנשים  יכולות  היבלות להופיע בפי הטבעת ובחלל הפה. היבלות נעלמות בדרך כלל תוך מספר חודשים. אם זאת, ייתכן שהווירוס יישאר רדום בגוף ויתפרץ בעקבות ירידה במערכת החיסונית, הריון, לחצים ומתחים נפשיים ועוד.  כיצד מאבחנים קונדילומות? המחלה מאובחנת על ידי התסמינים הקליניים האופיינים. כאשר קיים חשד להופעת יבלות  מומלץ לגשת לבדיקה אצל גניקולוג או לרופא עור לאבחון מקצועי. כיצד מטפלים בקונדילומות ? למי שמוטרד מהיבלות מוצעים כיום טיפולים להסרת הגידולים באחת הדרכים הבאות: טיפולי לייזר. צריבה במחט. צריבה בלולאה חשמלית. טיפול בחנקן קר להסרת היבלות. חיסון נגד סרטן נגיף הפאפילומה בארץ  קיימים שני סוגים של חיסון נגד נגיף נגיפי פאפילומה שמטרתם העיקרית היא הגנה מפני זני הפאפילומה הגורמים לסרטן (ראה פירוט בפרק על סרטני פאפילומה). כדאי לדעת שהחיסון gardasil, הניתן היום בבתי הספר בישראל,  מגן גם בפני שני בזנים  6 ו-11 שגורמים ליצירת קונדילומות לסיכום, זיכרו: מחלת הקונדילומה אינה מסוכנת, אך היא גורמת למצוקה ולבושה. המחלה נפוצה מאוד והחשש שאנשים פעילים מינית יידבקו גבוה. המיגון על ידי קונדום הוא חלקי בלבד.  

מקרים שהגיעו ל"שישבת" מתארים תופעה דומה ביישובים עם ריכוזי אוכלוסייה חרדיים: מערכת הרווחה המקומית מצדדת באבות הפועלים להשאיר את ילדיהם בקהילה החרדית, כדי שלא יגדלו עם האם החילונית     תגיות: גירושים, ילדים, בית הדין הרבני תאריך הכתבה: יולי 2015

כולנו קיבלנו מסרים לא מדויקים על מיניות. אשמה, בושה, וציפיות תרבותיות מעורבים ומשפיעים על מערכת היחסים שלנו עם הגוף. גם בעולם מוצף ידע נדרש לעצור כדי לפגוש באמת את החוכמה העמוקה והנסתרת הטמונה בגוף ובמחזור הפועם.   זאת הזמנה פתוחה למי שרוצה לפגוש את המיניות שלה באופן מעצים. "חוכמת הגוף הנשי" - קורס מיניות בעל שבעה מפגשים, בהנחיית תמר אוחנה, מנחה מעגלי נשים, בנושאי גוף, מיניות, מחזוריות ופריון.. לאורך המפגשים ניתן ידע, נזמין השראה, נחלוק מחשבות ונעמיק את הידע.   פירוט הנושאים המרכזיים בקורס: היכרות עם איבר המין הנשי, אנטומיה של מערכת הרבייה הנשית, סימני הפוריות המשניים, מערכת הפוריות הגברית, מיניות נשים, חינוך למיניות, ניווט הנשיות במערכת הבריאות בישראל, ועוד.   כל מפגש יתחיל בארוחה קלה ומינגלינג. דרישות השתתפות: מחויבות לנוכחות רציפה, תשלום, שיחה טלפונית מקדימה. מתי: הקורס יתקיים בימי רביעי בין השעות 20:00-18:00, המפגש הראשון יתקיים ב-14.2. איפה: הסלון הירושלמי, הרברט סמואל 2. עלות: 70 ש"ח בלבד לכל המפגשים.   מספר המקומות מוגבל! ההרשמה למטה ⬇⬇

בשנה הבאה ימלאו 100 שנים למותו של פרנץ קפקא (בשמו היהודי: אנשיל), הסופר שנחשב לאחת הדמויות המרכזיות – בעולם הספרות בפרט ובאומנות בכלל – של המאה ה-20, היוצר המורכב שכמעט שלא היה מוכר בימי חייו הקצרים, הרומנטיקן שאהב לכתוב מכתבי אהבה, אבל נדמה שמעולם לא הצליח לממש את אהבתו, והילד שיחסיו המורכבים עם אביו הקשוח השפיעו עליו, שיתקו אותו והיו מרכיב מרכזי בדימויו הציבורי – אמן חרדתי. קפקא נולד בפראג, ועד גיל 31 גר עם הוריו. לאחר שסיים את לימודיו וקיבל תעודת דוקטור למשפטים, עבד רוב שאריות חייו בעבודות משרדיות. בתחילה היה פקיד, ולאחר מכן מזכיר בחברת ביטוח. היה מאורס שלוש פעמים לשתי נשים שונות, אבל לא התחתן ולא היו לו ילדים. הוא נפטר בגיל 40 ממחלת השחפת. קפקא כתב באחד מיומניו: "אני עשוי מספרות. אין אני דבר אחר, ואינני יכול להיות דבר אחר". רוב יצירותיו הספרותיות של קפקא לא פורסמו בימי חייו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם אותן חרף בקשתו המפורשת של קפקא להשמידן לאחר מותו. לאורך השנים לא מעט מיצירותיו עובדו לסרטים והצגות, וספריו מככבים בכל רשימה מכובדת של דירוגי הספרים הטובים בכל הזמנים. ביצירותיו מרבה קפקא לעסוק בתחושות הניכור של האדם הקטן מול העולם הבירוקרטי, דרך משלים ודימויים שמזמינים את הקוראים למצוא את הפשר והמשמעות שאפשר להוציא מהם לחיים עצמם. קפקא הפליא לתאר ו"לטפל" ביצירותיו בחוויות המסויטות והקיומיות שכולנו מכירים, אך מעדיפים להתעלם מהן בשגרה. עד היום נחשב קפקא לסופר נחקר ביותר, כולל ניסיונות לקשר בין דמויותיו הספרותיות המסתוריות לאירועים שחווה בחייו. לפני ארבע שנים, ובתום מאבק משפטי ממושך, הציגה "הספרייה הלאומית" כתבים, יומנים ורישומים של קפקא, בהם מחברת ללימוד עברית. בין האוצרות שנחשפו נמצא גם מכתב בן 47 עמודים שכתב קפקא לאביו. במכתב הוא מגולל מסכת של התעללות רגשית מצידו של האב, וטוען שהיא השפיעה עליו לאורך כל חייו. קפקא מעיד כי: "איני יכול להעלות בדעתי שהייתי סורר במיוחד", ולמרות זאת הוא מתאר איך כל מחשבה או יוזמה שהיה מספר לאביו זכו לתגובה עוינת. קפקא הפקיד את המכתב בידי אימו, אך מכתב זה מעולם לא הגיע לנמען המקורי. גם מי שלא נחשף ליצירותיו של קפקא, ככל הנראה נתקל בביטוי הנפוץ "קפקאי", המתאר מצב אבסורדי, לא צודק וכזה הגורם לתחושה קשה של עליבות. הביטוי הזה תקף גם לדמותו של קפקא עצמו, לפחות כפי שהיא מצטיירת בידי חלק מחוקרי הספרות. קפקא "זכה" אולי יותר מכל יוצר אחר לדימוי הקלאסי של האמן הסובל, וגם אם לא בצדק גמור, יש לכך לא מעט סיבות הנעוצות בחייו הפרטיים של קפקא. היומנים שפורסמו לאורך השנים, מכתביו רוויי ההאשמה העצמית, נוסף על העובדה שהיה תקוע במשרה פקידותית, שהיה אדם בודד, וסופר מוכשר שהתגלה רק אחרי מותו. אולם חרף היותו טיפוס נוירוטי וחרדתי, קפקא היה גם אדם סקרן מאוד. ואולי התמהיל הזה הוא שיצק תוכן ייחודי כל כך לדמות ה"קפקא". כך הוא מעיד על עצמו, שנתיים לפני מותו: "אני עצמי לא כיוונתי את חיי הכוונה שהיה בה איזה ממש. כאילו סומן גם לי, כמו לכל אדם אחד, מרכז המודל, ואז היה עליי ללכת במחוג הקובע ולהתוות את המעגל היפה. במקום זה זינקתי שוב ושוב אל המחוג, אבל שוב ושוב נאלצתי לקטוע אותו מיד (דוגמאות: הפסנתר, הכינור, שפות, פילולוגיה גרמנית, אנטי ציונות, ציונות, עברית, גננות, נגריה, ספרות, ניסיונות נישואים, דירה משלי)". (מתוך "רופא כפרי", תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד)   יצירותיו של קפקא סיפוריו של קפקא מתארים חוויות סיוטיות שנעות ונדות בין מציאות לבדיון. אחת הפתיחות המפורסמות והמסויטות בתולדות הספרות היא של הרומן "הגלגול", המתאר את קורות חייו של אדם שנהפך בוקר אחד לחרק. כך מתחיל הרומן: "בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון, ומדי הרימו מעט את ראשו היה רואה את כרסו החומה והמקומרת, העשויה חוליות נוקשות ומקושתות, עד שהכסת כמעט שאינה יכולה להיאחז בה עוד ועומדת לצנוח מעליה לגמרי. רגליו המרובות, הדקות ועלובות לעומת מותר גופו, ריצדו לעיניו בחוסר ישע". (מתוך "הגלגול", תרגם ישורון קשת, ספריית תרמיל) קפקא אהב לשלב חיות בסיפוריו, והן שימשו להגברת החידתיות והעצמת תחושת הניכור. הוא ציווה בפירוש שלא לצייר את החרק שבספר בשום צורה שהיא. כשהמו"ל שלו ביקש לשים על עטיפת הספר איור של חיפושית, כתב לו קפקא, "רק לא זה. הכול, רק לא זה. החרק עצמו אסור שייראה. אסור שייראה גם מרחוק". קפקא גם כתב סיפור קצר על בית כנסת בו הוא מתאר חיה בגודל נמיה שהפכה לחיית המחמד של בית הכנסת. גם בשני הרומנים הארוכים הנוספים של קפקא אפשר לזהות את המוטיב הקפקאי המסויט: "המשפט", שמתאר הליך משפטי שמתנהל נגד פקיד בכיר בבנק בשם יוזף ק'. לכל אורך הרומן ההאשמה נגד ק' אינה ברורה. המערכת שמאשימה את ק' היא לא מערכת המשפט הרגילה, אלא מערכת מיוחדת, סבוכה ועמומה, שמותירה אותו חסר אונים. הרומן הנוסף הוא "הטירה", המתאר את חוסר האונים של מודד קרקעות המוזמן לטירה על ידי השלטון המקומי. בזמן שהוא מנסה להבין את מהות עבודתו, כל הדמויות שהוא פוגש לא מצליחות לתקשר איתו, והוא, מצידו, לא מבין אותן ואת תפקידן.   חיי האהבה של קפקא לקפקא היו קשרים רומנטיים מורכבים וסבוכים, שביטאו את תשוקתו לאהבה ולקשר אנושי, אך גם את פחדיו העמוקים, בדיוק מכך. ארוסתו (פעמיים) הייתה פליצה באואר – קפקא נלחם על שימור היחסים איתה, ובה בעת לא הפסיק לטרפד אותם. כך הוא מתאר ביומנו את המפגש הראשון עם באואר: "האמת היא שחשבתי אותה למשרתת... פנים גרומות ריקות, שלא הסתירו כלל את ריקנותן. צוואר גלוי. חולצה מוטלת ברישול... אף כמעט שבור, שיער בלונדי, נוקשה מעט, מחוסר חן, סנטר חזק". קפקא ובאואר היו בקשר במשך חמש שנים. מאות מכתבים הוא כתב לה במהלך השנים, וגם הם יצאו לאור ("מכתבים אל פליצה". הוצאת עם עובד). לאחר שסיים באופן סופי את מערכת היחסים עם באואר, קפקא פיתח רומן אינטנסיבי עם העיתונאית והסופרת הצ'כית מילֶנָה יסנסקה, שאף תרגמה אחדים מכתביו לצ'כית. מילנה הייתה אז בת 24, קפקא בן 38. הם החליפו ביניהם יותר משלוש מאות מכתבים. "אני חושב שיש לנו תכונה אחת משותפת, מילנה", הוא כותב. "אנחנו כל כך ביישנים וחששנים שכמעט כל מכתב הוא אחֵר, כמעט כל מכתב מבוהל ממה שנכתב בקודמו ומבוהל אף יותר ממכתב התשובה" ("מכתבים אל מילנה", הוצאת כרמל). קפקא תיאר את אהבתו העמוקה למילנה בתיאורים המזכירים אהבת אם. בין היתר כתב על תשוקתו: "לכבוש את פניי בחיקך, לחוש במגע ידך על ראשי וכך להישאר לעולמי עולמים". בשלביו הסופיים של הקשר תהה: "ואולי אין זו אהבה ממש, זה שאת אהובה עלי יותר מכול; אהבה פירושה שאת לי הסכין בה אני מנקר בתוכי (הספר "שתהיי לי הסכין" של דויד גרוסמן, נקרא כך כפרודיה על ביטויו של קפקא). באחד ממכתביו האחרונים למילנה כתב קפקא כך: "כל האסון של חיי... בא ממכתבים, או מהאפשרות לכתוב מכתבים... הרי זה שיח עם רוחות רפאים, ולא רק עם רוח הרפאים של הנמען אלא גם עם רוח הרפאים שלך עצמך, שמתפתח תחת ידך במכתב שאתה כותב". בסוף ימיו עבר קפקא לזמן קצר לברלין, שם התאהב בדורה דיאמנט, גננת בת 25, ממשפחה של חסידי גור. הוא אף הציע לה נישואין, אך אביה שאל את הרבי מגור האם לאפשר זאת, וזה השיב בשלילה. מכתביו של קפקא מיטיבים להמחיש את המורכבות הרגשית שהניעה אותו להיאחז בקשרי האהבה ואף לרצות למסד אותם, אל מול הפחד והמאבק שלו עצמו בבורגנות המחייבת. חוקר הספרות דן מירון, שכתב ספר על יהדותו של קפקא, מתאר במאמר בעיתון "הארץ" את הפחד של קפקא מחיי קבע לצד אישה, חרף תשוקתו לחיים נורמטיביים ומסודרים: "לילה שבו ייאלץ לשכב במיטה זוגית לצד אישה נראה לו בעת ובעונה אחת מטרה נאצלת וגיהינום עלי אדמות. הן הלילה, וכמעט רק הלילה, נועד למחשבות, לקריאה ובעיקר לכתיבה, בעוד שהיום נועד לעבודה (עד הצהריים), לשיטוטים ברחובות, לבילוי עם חברים, לשיחות עם מקס ברוד ופליקס ולטש, לביקורים אצל אוסקר באום הסומא, ואפילו לשחייה בבריכה העירונית (הוא היה שחיין מנוסה)".

החזון איש: הילודה החרדית מבטיחה את הניצחון שלנו פרופ' בן דוד: בשנת 2065 מחצית מהילדים בישראל יהיו חרדים   המצווה הראשונה בתורה היא מצוות "פרו ורבו". וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ.[1] נחלקו חכמים בפירושה של המצווה, האם היא כוללת חובה ללדת שני זכרים או בן ובת? מעבר למצווה הבסיסית של הולדת שני ילדים, ישנה מצווה נוספת של הרחבת המשפחה. מצווה זו מקורה בפסוק: בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.[2] וכדברי הרמב"ם: אף על פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה (בבן ובת), הרי הוא מצוּוֶה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, ש'כל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם'".[3] האם פרשנות המצווה מחייבת הגדלה של המשפחה ללא גבול? אין לדעת. הדברים לא נדונו בפירוש בדבריהם של פרשני ההלכה. שאלת הגודל הרצוי של המשפחה, להשקפתם של פרשני התורה, נותרה תאורטית במשך מאות ואלפי שנים. בעבר, השיעור הגבוה של תמותת תינוקות הביא לכך שמשפחות שבהן יותר משלושה ילדים שהגיעו לבגרות היו נדירות. בעת המודרנית, עם התפתחות הרפואה והקטנה דרמטית של תמותת תינוקות, הפכה השאלה למעשית. הספרות הרבנית ממעטת לעסוק בסוגיה הרגישה, והיא נותרה שיח המתנהל בעיקר בין כותלי בית המדרש. הרב אליעזר מלמד, רב מהמגזר הדתי-לאומי, כתב בספרו כי ארבעה או חמישה ילדים למשפחה מספיקים לו, לאדם הדתי, לעמוד ברף שהציבה לו התורה. לא בטוח שהמספר הזה מקובל על הרבנים החרדים בבני ברק או במודיעין עילית. אם לשפוט לפי גודלן של המשפחות בערים אלו, נדמה כי התשובה היא שלילית. מסתבר כי למרות מה שנדמה לנו, חרדים וריבוי ילודה לא תמיד צעדו שלובי זרוע. היו ימים שבהם החרדים והלא חרדים במדינת ישראל חלקו משפחות בסדר גודל דומה. השינוי התרחש בהמשך הדרך. כמו חברת הלומדים ותהליכים אחרים, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהחברה החרדית, עד כי נדמה שהוא היה כאן מאז ומעולם. בשנת 1988 טען חוקר החברה החרדית פרופ' מנחם פרידמן במאמרו "האישה החרדית", [4] כי יציאתה של האישה החרדית לשוק התעסוקה, תהפוך אותה לסוכנות שינוי של החברה החרדית. נדמה כי תחזיתו של פרידמן לא התממשה, חרף הזינוק במספר הנשים החרדיות המשתלבות בשוק התעסוקה, עד כדי כך ששיעורן דומה לשיעור הנשים המועסקות במגזר הכללי. יציאת הנשים לשוק התעסוקה לא חוללה את השינוי שעליו דיבר פרופ' פרידמן, אבל כפי שנראה, גם לא השפיעה על שיעורי הילודה במגזר, שנותרו גבוהים, והם בין הגורמים שמציבים את ישראל במקום הראשון במדינותoecd  בשיעור הילודה למשפחה. לפי ציטוט שיוחס ליאסר ערפאת, הרחם הפלסטינית היא כלי במלחמה נגד ישראל. כלי שיביא לכליה של מדינת ישראל בגלל רוב ערבי מובהק שייווצר בין הים לירדן. בשנת 2006, בתגובה לדברים של אביגדור ליברמן נגד ערביי ישראל, אמר ח"כ עבאס זכור, כי הרחם של האם הערבייה תנצח את ליברמן בכך שתכפיל תוך עשרים שנה את האוכלוסייה הערבית בישראל.[5] "אני אומר שאם אדון ליברמן רואה במיליון וחצי ערבים שחיים במדינת ישראל איום אסטרטגי, אז אני מבטיח לו שבעוד 20 שנה, ב-2026, יהיו שלושה מיליון ערבים", אמר והוסיף, "אני מודה לליברמן על כך שבמה שהוא מכנה 'איום אסטרטגי', הוא מעורר מחדש את המפעל האסטרטגי של הגברת הילודה. לכן, אני קורא לכל האזרחים הערבים להפעיל מחדש את המפעל הזה, ולהתחיל ללדת יותר ילדים". לדבריו, עידוד הילודה הוא חובה כדי ש"נשמור על עצמנו ועל קיומנו. אני מאמין שאנחנו מיעוט, ואומרים שזו מדינה יהודית. התקווה שלי היא שבסופו של דבר נהיה חצי-חצי, ותהיה מדינה מעורבת. אני גם קורא לכל משפחה ללדת לפחות 10 ילדים, לפני שליברמן יאסור עלינו להוליד יותר מילד אחד". ערפאת וזכור טעו. הילודה במגזר הערבי צנחה לשפל. חלק מהירידה קשורה לקיצוץ בקצבאות הילדים, קיצוץ חד שנכנס לתוקף בשנת 2003, ביוזמת שר האוצר דאז בנימין נתניהו.   התחזית של החזון איש: "הילודה החרדית מבטיחה את הניצחון שלנו" אך ישנו מגזר אחר שלגביו התחזיות, או לפחות כאלו שנטען שניתנו, התבררו כמדויקות עד לנקודת הזמן הנוכחית של שנת 2023. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל עמד שיעורם של החרדים באוכלוסייה על 3.3% לערך. באותן שנים החרדים היו מיעוט זעיר בתוך רוב מוחלט של חילוניים. מספרם הנמוך של החרדים גרם לבן גוריון להאמין שתוך זמן קצר הגרסה החרדית של היהדות תתנוון ותתכווץ ותעבור מהעולם.[6] התפיסה הפסימית לגבי עתידה של החברה החרדית לא הייתה נחלתו של בן גוריון בלבד. גם נציגים מובהקים של החברה החרדית לא ראו לה עתיד בארץ. בשנת 1951 נבחר שלמה לורנץ לכהן כח"כ מטעם "אגודת ישראל". עוד קודם לכן היה מעורב בפעילות ציבורית רחבה והיה מקורב לגדולי הדור ההוא, הרב מבריסק והחזון איש. בשנות חייו האחרונות פרסם אוטוביוגרפיה בשם "במחציתם". בספר הוא משחזר שיחה שהייתה לו עם החזון איש בראשית ימי המדינה. לורנץ: "הרי החילונים הם רוב מוחלט בכל מקום, ואנו איננו אלא מיעוט בלתי מורגש. מה עתידה של היהדות החרדית כאן בארץ?" החזון איש: "המערכה בין החרדים והחילונים לא תוכרע בממשלה ובכנסת, כי אם במשפחות שלנו. הם גוזרים כרת על עצמם בכך שאינם מעוניינים בילדים. אם רק נצליח לחנך את ילדינו בדרכנו הניצחון אתנו". לורנץ, שלא הכיר את המושג "גידול אקספוננציאלי", נדרש למשל מפי הרב, כדי להבין את המשמעות של הגידול המספרי של המשפחה החרדית לעומת המשפחה החילונית. "הוא הזכיר לי את הסיפור הידוע על אותו חכם שביקש מהמלך שיביא לו בשכרו גרעיני חיטה, אשר יוכפלו לפי משבצות לוח 'השחמט'", מתאר לורנץ בספרו. "כאשר במשבצת הראשונה יניח המלך שני גרעינים, ואחר כך, בכל משבצת נוספת יניח המלך כמות גרעינים במספר הכופל את כמות הגרעינים שבמשבצת הקודמת. המלך, שתחילה התפלא על הבקשה הצנועה והמוזרה, הבין לבסוף שבכל מדינות מלכותו אין את כמות הגרעינים הדרושה לכך". כך המחיש החזון איש את החזון שלו בעניין גידול האוכלוסייה החרדית בישראל. "אצלנו הממוצע בכל משפחה הוא 8 ילדים, שהם 4 זוגות. לכל אחד מהילדים 8 ילדים. ולכן בדור השני יהיו 16 זוגות, בדור השלישי 64 זוגות, בדור הרביעי 256 זוגות, בדור החמישי 1,024 זוגות, בדור השישי 4,096 זוגות, בדור השביעי 32,768 ילדים שהם 16,384... בו בזמן שאצלם יש כעת שניים. בדור השני נשארים רק שניים, ואף בדור השלישי הרביעי והחמישי – הם רק שניים... לנו רק נותר לדאוג שבנינו ובנותינו אכן ילכו בדרך התורה". ובכך מסיים לורנץ: "ואכן חכם עדיף מנביא. מרן צפה את השינוי שעתיד להתרחש", וכאן הוא מביא בפני הקוראים את הנתונים על הגידול בחינוך החרדי בין השנים 1960-2005. על פי הנתונים, החינוך החרדי בשנת 1960 היה רק 6.6% ממערכת החינוך. בשנת 2005 חלקו עמד כבר על 25%. נתון המשקף לדבריו עלייה של 278% בחינוך החרדי. בעוד החינוך הממלכתי והממלכתי דתי חוו ירידה של 18.5% ו-28% בממוצע כל אחד. בוויכוח בין בן גוריון לחזון איש זה האחרון צדק לפחות בשאלה העגלה של מי מלאה יותר. העגלה החרדית, כאמור, מלאה יותר בילדים ויש לכך השפעות דרמטיות על הגידול החרדי בארץ ועל עתידה של מדינת ישראל. עד כאן – סיפור יפה. אולם הנתונים שנביא משרטטים תמונה שונה לחלוטין. המשפחות החרדיות התחילו לגדול בכמויות שאנו רואים היום רק בשנת 1977, כאשר לורנץ וחבריו נכנסו לקואליציה של בגין והתקציבים למגזר החרדי החלו לזרום. במחקר שפרסמו ד"ר יורם מישר וד"ר צ'ארלס מנסקי בשנת 2000,[7] הם גילו כי שיעור הילודה בקרב משפחות חרדיות ממוצא אשכנזי עד שנת 1955, לא עלה על שלושה ילדים בממוצע. החוקרים כותבים כי הממצאים המפתיעים מנפצים כמה מיתוסים על ילודה במגזר החרדי: "מקובל לחשוב שבקרב החרדים המקיימים את מצוות 'פרו ורבו' ולא משתמשים באמצעים להגבלת הילודה שיעור הילודה היה גבוה מאוד תמיד. הנתונים שבידינו מורים שבניגוד לתפיסה מקובלת זו, לפחות אצל נשים חרדיות אשכנזיות במדגם שלנו שנולדו אחרי 1920 ונישאו לפני 1955, שיעור הפריון השלם היה ברמה דומה מאוד לזו של נשים אשכנזיות לא-חרדיות מאותו הדור. תופעה זו מעידה בבירור על קיומו של תכנון משפחה בקרב האוכלוסייה החרדית, ובייחוד היא מעידה שזו כנראה טעות חמורה לייחס שיעור ילודה גבוה לעצם 'החרדיות' ובאופן מנותק מתנאי רקע משלימים ובתוכם התנאים הכלכליים", אומרים החוקרים. המחקר שלהם מצביע על קצבאות הילדים והרחבת הסדר "תורתו אומנותו" שהתרחשו לאחר המהפך ב-77', כתהליכים שהובילו לגידול במספר הילדים למשפחה חרדית אשכנזית. אחד החוקרים שמצוטט במאמר העלה את התאוריה המכונה "תאוריית המועדונים" לפיה הגידול במספר הילדים משפר את מעמדה של המשפחה בקהילה, שכן הוא מעיד על נכונות לאמץ אורח חיים סגפני והסתפקות במועט. יהיו ההסברים אשר יהיו, אין ספק כי חלק מהשינוי הרחב שהתחולל בחברה החרדית אחרי המהפך, כלל גם מעבר למשפחות גדולות. משפחות ברוכות ילדים, כפי שהן נקראות במגזר, או משפחות מרובות ילדים, כפי שהן נקראות מחוצה לו.   "בשנת 2065 מחצית מהילדים במערכת החינוך יהיו חרדים וישראל תהיה מדינת עולם שלישי" פרופ' דן בן דוד, הוא אחד החוקרים הבולטים בתחום הדמוגרפיה של מגמות בחברה הישראלית. מכון שורש, שבראשו הוא עומד, מבצע ניתוחי עומק של המספרים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומוציא מהם את התחזית לגבי עתידה של מדינת ישראל. לדבריו של בן דוד, בהינתן שקצב הילודה של משפחה חרדית העומד כיום על 6.5 ילדים למשפחה יישמר אחוז הילדים החרדים במערכת החינוך בשנת 2065 יעמוד על כמחצית מהילדים בישראל. "המשמעות של כמחצית מהאוכלוסייה בישראל היא חרדית, שהמדינה לא תוכל לממן את מערכת הבריאות ואת מערכת החינוך ואת הצבא וכל הפיתוח המודרני של המדינה. אנחנו נהפוך להיות מדינת עולם שלישי", מתריע בן דוד. הוא מסביר שחלק מהשינוי שעברה מדינת ישראל במעבר למדינה מודרנית ומתפתחת, קשור בקשר הדוק בהשכלה של האוכלוסייה. אם בעבר מספרם של חסרי השכלה אקדמית היה גבוה באוכלוסייה הכללית, עם השנים מספרם הלך ופחת. "מדינה מודרנית מבוססת על שוק עבודה של בני אדם עם השכלה. ברגע שקבוצה הולכת וגדלה תהיה חסרת השכלה, היא תשפיע באופן ברור על האיכות של שוק העבודה המקומי ותשיג לאחור את כל ההישגים של מדינת ישראל". פרופ' בן דוד מציין כי כיום בניגוד לעבר, אין כמעט כיום בישראל אנשים חסרי השכלה לחלוטין בגיל העבודה. פרופ' בן דוד מדגיש כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שמאפשרת באופן חוקי קיומם של מוסדות חינוך ללא לימודי ליבה. אפילו בארה"ב ישנה חובה גם במסגרת החינוך הפרטי ללמד את הילדים לימודי ליבה. מה שמביא לפערים הגדולים בשיעורי בעלי תארים אקדמיים בקרב גברים בין החרדים בישראל לחרדים בארה"ב. בן דוד לא אופטימי במיוחד לגבי עתידה הכלכלי והחברתי של ישראל. הוא מציג את התחזית שלו לשנת 2065, שמתכתבת עם חזונו של החזון איש ולפיה כמחצית מהתלמידים במערכת החינוך בישראל יהיו חרדים. "כבר היום כמחצית מהתלמידים בישראל אינם מקבלים את הכלים המתאימים לשוק התעסוקה המודרני. בהם החרדים והערבים וחלק מהתלמידים בפריפריה. המצב הזה רק יחמיר אם המדינה תמשיך לממן מערכת חינוך שבה תלמידים אינם לומדים ליבה ומספרם הולך וגדל בקצב אקספוננציאלי". האם התחזיות הדמוגרפיות לגבי המשך מגמת הגידול של החברה החרדית במתכונת הנוכחית יגשימו את עצמן, או שמא כמו במקרה של התחזית במגזר הערבי מספרם של החרדים לא יגדל בקצב החזוי לו? קשה לנבא. בשנים האחרונות מתחוללים תהליכי שינוי במגזר החרדי, שחלקם קשורים לחשיפה הולכת וגוברת לאינטרנט ולגידול במספר הסטודנטים החרדים ומספרם של בתי הספר המשלבים לימודי ליבה. פרופ' בן דוד סבור כי המספרים הללו הם זניחים ביחס למגמה הכללית, שמצביעה על הכיוון שאליו הולכת מדינת ישראל. גם הוא, כמו רבים אחרים העוסקים בניתוח הנתונים והמגמות, מקווה שהתחזית תתבדה ושישראל תמצא את עצמה במקום טוב יותר בעשורים הקרובים. [1] בראשית א, כ"ח. [2] קהלת י"א ו' . [3] רמב"ם, אישות, נשים פרק ט"ו הלכה ט"ז. [4] מנחם פרידמן, האישה החרדית, ירושלים תשמ"ח. [5] איתמר ענברי, מעריב , 30.10.2006 [6] צבי צמרת: מדינה יהודית כן; מדינה קלריקלית לא; ראשי מפא"י ויחסם אל הדת והדתיים. [7] ירום מישר, צ'ארלס מנסקי, קצבאות ופוריות ילדים בישראל: ממצאים ראשוניים / קצבאות הילדים והילודה בישראל: ממצאים ראשונים עקבו אחרינו בפייסבוק

מ-400 ל-40,000 כך הפך נושא גיוס בחורי ישיבה לפצע הפוליטי המדמם של החברה הישראלית עוד טרם באה המדינה לעולם, כבר נולד הפטור מגיוס לבחורי ישיבה, ואיתו שרשרת של ויכוחים חברתיים ופוליטיים אין-סופיים; ויכוחים שנמשכים ומשפיעים על יציבותה של המערכת הפוליטית עד ימינו. המשבר הפוליטי הארוך, שעדיין איתנו, החל בפרישתו של אביגדור ליברמן מתפקיד שר הביטחון בשנת 2018. הפרישה הוסברה, באופן חלקי, בהתנגדותו לתיקון החוק לפטור חרדים מגיוס לצה"ל. לפרישתו של ליברמן מגוש הימין-חרדים תרומה לא מבוטלת לחוסר היציבות הפוליטי שישראל חווה כבר כמעט ארבע שנים.   הוויכוח על הפטור במדינה שבדרך כדי להבין איך הגענו עד הלום, עלינו להפליג כאמור לימים שלפני הקמת המדינה, לפברואר 1948. מלחמת העצמאות עוד לא קיבלה את שמה, ומדינת ישראל עדיין לא הוכרזה. היישוב היהודי בארץ סבל ממתקפות חוזרות ונשנות של התושבים הערבים, וכשפרצה המלחמה התעורר צורך דחוף בצבא מאורגן. האחריות על מלאכת גיוס הצעירים לצבא הוטלה על מפקדת העם, שהייתה כפופה למוסדות היישוב. במכתב ששיגרה המפקדה ב-12 בפברואר 1948 לרבנות הראשית ולוועד הישיבות, נכתב כי המפקדה מסכימה לדחיית שירותם של תלמידי הישיבות, בתנאי של "תורתם אומנתם" וכי דחיית שירותם היא לתקופה מוגבלת של שלושה חודשים. [caption id="attachment_16490" align="alignnone" width="790"] המכתב של מפקדת העם לוועד הישיבות[/caption]   אולם הפטור לא עבר בשקט. מחילופי מכתבים שנמצאו בארכיון המדינה עולה כי ראשי מפקדת העם ביקשו לחזור בהם מהסכמתם למתן דחייה לבחורי הישיבות משירות צבאי. במכתב ששיגר הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הרצוג, שבוע לפני הכרזת העצמאות, הוא התריע בפני מפקדת העם שביקשה להגדיר את בחורי הישיבות כמשתמטים ולשלול מהם את ההקצבה: "אם תדונו את הקובעים באוהלה של תורה... משתמטים סתם ותכריתו אוכל מפיהם... אני אצא נגדכם במחאה גלויה". [caption id="attachment_16492" align="alignnone" width="794"] מכתב הרב הרצוג למפקדת העם[/caption]   בא' באייר, יומיים לאחר שליחת המכתב, הושג הסכם בין מפקדת "שירות העם" ל"ועד הישיבות", לפיו בחורי ישיבה פטורים בצורה גורפת מגיוס, באופן עקרוני. במכתב הוסכם שבחורי הישיבה יעברו אימון מרוכז שאורכו כמה ימים, כדי שידעו להחזיק בנשק בשעת הצורך. במקביל להסדרים, יצאה קריאה מטעם "מרכז אגודת ישראל" לכל הגברים החרדים בגיל גיוס להתגייס לצבא. במכתבים הודגש שהפנייה היא לגברים בלבד, וכי לנשים אין מה לחפש בצבא. [caption id="attachment_16494" align="alignnone" width="368"] הקריאה של אגודת ישראל - להתגייס![/caption]   המספר 400 מופיע לראשונה באוקטובר 1948 בן גוריון הופיע בפני ועדת הביטחון של מועצת המדינה ובפעם הראשונה הוצג מספר. "יש 400 בחורי ישיבה, שהם כולם בגיל צעיר ושאם הם יתחייבו בגיוס יהיה צריך לסגור את בתי הישיבות, ושהם גם בארצות אחרות שוחררו מגיוס ושהיה הסכם שהם ישוחררו". רק שלוש שנים מאוחר יותר האישורים הבלתי פורמליים יהפכו למכתב רשמי. ב-2.1.1951 ראש הממשלה דוד בן גוריון אישר את דחיית שירות לתלמידי ישיבה, מכוח סעיף 12 לחוק שירות הביטחון. [caption id="attachment_16496" align="alignnone" width="1024"] מכתבו של בן-גוריון לרמטכ"ל[/caption] שלוש שנים מאוחר יותר: פנחס לבון, שכיהן כשר ביטחון לעומתי לבן גוריון, החליט על דעת עצמו לגייס בחורי ישיבה שהשלימו 4 שנות לימוד. ראשי הישיבות עלו לרגל לראש הממשלה דאז משה שרת, והזהירו מפני גיוס בחורי הישיבה. שרת הורה ללבון להפסיק את גיוסם של בני הישיבות.   בן גוריון מתחרט 1958. בן גוריון הציע לצמצם את הפטור של בחורי הישיבות. במכתב ששיגר לרב הראשי לישראל, הרב הרצוג, הסביר שהחלטתו להעניק דחיית שירות לחרדים בראשית ימי המדינה הייתה קשורה למספרם המועט של בחורי הישיבה, אולם עתה, משמספרם גדל, יש צורך לשנות את ההסדר. בן גוריון הציע שהצעירים יעברו אימון של שלושה חודשים, ולאחריו ישובו לישיבה. הרב הרצוג התנגד נחרצות לכל שינוי במעמדם של בני הישיבות. כמו בסיבוב הקודם, עשור קודם לכן, גם הפעם ידו של הרב הרצוג הייתה על העליונה. לתמונה נכנס המנכ"ל הבלתי נלאה של משרד הביטחון באותם ימים, שמעון פרס. פרס גיבש נוהל להסדרת דחיית השירות לבחורי ישיבה. כמו כן, הוסדר גיוסם של בחורים שסיימו את תקופת הלימודים במסגרת מקוצרת של שלב ב' עשור של שקט עבר על תלמידי הישיבות. ההסדר של דחיית שירותם מהצבא התנהל על מי מנוחות: רבים מהם התגייסו לצבא לאחר נישואיהם ולאחר תקופת לימודים בכולל, למסגרת של "שלב ב'". ההסדר נשמר ואיש לא ניסה לערער עליו.   מכפילים את המספר ל-800 ואז הגיעה מלחמת ששת הימים. לצד הניצחון הכביר שנחלה ישראל מול צבאות ערב, הלך והתחדד הצורך בצבא איכותי וגדול שיכול להתמודד עם האיומים שנשקפים ממדינות האזור. הרמטכ"ל דאז, חיים בר לב, אביו של השר לביטחון הפנים עומר בר לב, זיהה את הירידה במספר המתגייסים ופנה לשר הביטחון דיין, בדרישה לצמצם את מספר דחיות השירות שקיבלו תלמידי הישיבות. במפא"י כמו במפא"י, כשיש בעיה – מקימים ועדה. כך באה לעולם הוועדה הראשונה בשרשרת ארוכה של וועדות שינסו, ללא הצלחה, למצוא פתרון לבעיה חסרת הפתרון של גיוס בחורי ישיבה לצה"ל. הפעם היה מדובר בוועדת שרים שהחליטה לתחום את מספר הזכאים לדחיית שירות. "אם בן גוריון הסכים על 400, אנחנו יכולים להסכים על 800", אמרו לעצמם השרים וסימנו V על דרישתו של הרמטכ"ל להגדיל את מצבת כוח האדם בצה"ל. רק שבן גוריון דיבר על 400 זכאים בסך הכול, ואילו השרים החליטו על 800 זכאים חדשים מדי שנה. סעיף נוסף שאושר על ידי השרים: "לא יוכרו ישיבות חדשות כמוסדות שעבור הלימודים בהם תהיה דחיית שירות". הסעיף הזה החזיק מעמד עד שנת 1975. עם הזמן הפך שמעון פרס ממנכ"ל משרד הביטחון לשר הביטחון, והוא ניאות לבקשת החרדים להסיר את הסעיף של הגבלת מספר הישיבות. הגבלת מספרם של התלמידים נותרה על כנה. הסיוע שהעניק פרס לחרדים לא עזר לו פוליטית, והמפלגות החרדיות שוב ושוב נטשו אותו: בתחילת שנות ה-90, ב"תרגיל המסריח", וב-1996, בהתמודדות מול נתניהו.   בגין זה טוב לחרדים ואז הגיע בגין, "מלך החרדים". 1977 – המהפך. לצורך הקמת הקואליציה נזקק מנחם בגין לקולותיהם של אנשי אגודת ישראל. בגין הסכים להעניק להם את כל המלכות, והם לקחו. ההגבלה על מספרם של תלמידי הישיבות הוסרה, התקציבים לישיבות גדלו. בבחירות 1981 ניצחונו של בגין היה דחוק ביותר, יכולת התמרון של אגודת ישראל גדלה, והיא הצליחה להרחיב את דחיית השירות גם למורים בחינוך העצמאי ועוד. חמש שנים לאחר מכן מספרם של בחורי הישיבות עלה באופן דרסטי. אחוז מקבלי דחיית השירות מקרב שנתון הגיוס הכפיל את עצמו ויותר. מ-2.4% מקרב שנתון הגיוס בשנת 1974 ל-5.2% בשנת 1986. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת החליטה שהגיעה השעה לעשות סדר. הוקמה ועדת משנה, בראשות הרב מנחם הכהן ממפלגת העבודה. אחד החברים בוועדה הוא מי שכיום מכונה "זקן רבני הציונות הדתית" הרב חיים דרוקמן, חבר נוסף בוועדה היה יוסי שריד ז"ל. הוועדה גיבשה המלצות שתכליתן לצמצם את מספרם של דחויי השירות. אולם כמו ועדות נוספות שיבואו אחריה, רוב המסקנות לא יושמו.   שנות ה-90 הכדור עובר למגרש המשפטי: השופט ברק: הבטלה היא אם כל חטאת המהפכה השיפוטית שהוביל אהרון ברק שינתה את פניה של ישראל במובנים רבים. יש שיאמרו לטוב ויש שיאמרו למוטב. שאלת גיוס החרדים התגלגלה פעם אחר פעם לפתחו של בית המשפט העליון, ופעם אחר פעם הושבו ריקם פניהם של העותרים נגד ההסדר. העתירה הראשונה הוגשה על ידי עו"ד יהודה רסלר, בשנת 1981, תביעתו הראשונה נדחתה על הסף, מה שלא מנע ממנו לשוב ולערער פעם אחר פעם. עד שבבג"ץ חשו שכלו כל הקיצין, או שבשלה השעה למעורבות משפטית אקטיבית. לרסלר הצטרפו עותרים נוספים, ובדצמבר 1998, קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, שדן בעניין בהרכב מורחב של תשעה שופטים, כי הכמות הפכה לאיכות וכי על הכנסת להסדיר את דחיית השירות באמצעות חקיקה. "שאלת גיוסם של תלמידי הישיבה ש'תורתם אומנותם' אינה אך בעיה אידיאולוגית שזכויות האדם מתנגשות בה. זו הפכה להיות בישראל לבעיה חברתית ממדרגה ראשונה", כתב השופט ברק בפסק הדין שביטל את ההסדר. "תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם", המקבלים דחייה של שירותם הצבאי, אינם רשאים לעבוד. האמצעים העומדים לרשותם – ולרשות משפחותיהם – הם דלים. העוני הוא נחלתם. אין הם משתלבים במעגל העבודה. גם אלה שנושרים מההסדר אינם נקלטים בשוק העבודה, שכן חוששים הם מגיוסם לצבא והבטלה היא אם כל חטאת. נוצרת אוכלוסייה שלמה שאינה משתלבת בשוק העבודה ומגבירה את העוני ואת התלות בהקצבות הבאות מהמדינה ומגורמים פרטיים. נוצרת, אפוא, בעיה חברתית ממדרגה ראשונה". ברק הציג את מלוא המורכבות שמכילה בתוכה שאלת גיוס הצעירים החרדים לצה"ל, ואמר כי בשל מורכבותה ראוי שהכנסת היא שתקבל הכרעה ברורה בשאלה: "הפתרון לבעיות אינו פשוט כלל ועיקר. הוא מעורר שאלות עקרוניות, חברתיות וצבאיות סבוכות. גישתנו היא כי ההכרעה בשאלות אלה צריכה להיעשות על ידי הרשות המחוקקת. בשאלה לאומית נוקבת זו צריכה להכריע הכנסת. רק כך ניתן יהיה לבטא את הקונצנזוס האופטימלי שיאפשר חיים בצוותא".   חוק טל: הניצנים שהולידו את הפלג הירושלמי הימים ימי מערכת הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה. פסיקת בג"ץ הייתה מתנה מושלמת בשביל מועמד השמאל-מרכז, אהוד ברק. בקמפיין הבחירות שילב ברק את ההבטחה לגייס בחורי ישיבה ולהעביר את הכספים לסטודנטים, במקום לישיבות. הבחירות, שהיו בחירות אישיות בין ברק לנתניהו, הסתיימו בניצחון גורף של הראשון. בכנסת, לעומת זאת, לא היה לאגף השמאל-מרכז דרך להקים קואליציה בלי המפלגות החרדיות. הח"כים החרדים הציבו תנאי לכניסה לקואליציה: הסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות בחוק. לאחר משא ומתן ארוך נמצא הפתרון: כן, מה שאתם חושבים – הקמת ועדה. בראשות הוועדה הוצב השופט בדימוס צבי טל. הוועדה, שכללה חברים חרדים בעלי שם כמו עו"ד וינרוט ומרדכי קרליץ, ראש עיריית בני ברק לשעבר, גיבשה את מסקנותיה כבר בשנת 2000, אולם המסקנות הובאו לאישור הכנסת רק בשנת 2002, לאחר חילופי השלטון. באותו זמן ראש הממשלה היה אריאל שרון. חשוב לציין כי מסקנות הוועדה לא שינו כמעט דבר: הוועדה המליצה לעגן בחוק ראשי את מה שעד אז היה סעיף בתוך חוק שירות ביטחון. אולם סעיף אחד שהופיע במסקנות הוועדה חולל סערה רבתי ברחוב החרדי, סערה שבישרה את הופעתו של הפלג הירושלמי. הסעיף המדובר קבע שמשרד הביטחון וצה"ל יפעלו להקמת מסלולים לגיוס צעירים חרדים שיחפצו בכך. למסקנות הוועדה קדמה הקמתו של הנח"ל החרדי, גדוד חרדי ראשון בצה"ל. הקמתו לוותה במחלוקת פנים-חרדית. בין התומכים בהקמת הנח"ל החרדי היה הרב אהרון לייב שטיינמן. מי שהוביל את ההתנגדות לנח"ל החרדי ולסעיף המדובר בחוק טל היה הרב שמואל אוירבך, לימים מנהיג הפלג הירושלמי. הפלג הירושלמי חרט על דגלו את המאבק נגד כל שינוי במעמדם של בחורי הישיבה. 2002 – אישור חוק טל בכנסת. נקבע כי אישור החוק מוגבל לתקופה של חמש שנים, ולאחר תקופה זו יש להאריך את החוק. בשנת 2006 הודתה המדינה, בתשובה לעתירה לבג"ץ, כי החוק לא השיג את תכליתו: להגדיל את מספרם של בני הישיבות שמשתלבים בשוק התעסוקה. באותה שנה בג"ץ, בראשות השופט אהרון ברק, דחה את העתירות נגד אי חוקיותו של חוק טל. בשנת 2007 שבה הכנסת ואישרה את חוק טל לתקופה של חמש שנים נוספות.   השוויון בנטל: 19 מנדטים עם הבטחה לגיוס חרדים ותשקוט הארץ עד שנת 2012. בשנת 2012 התכנס הרכב מורחב של שופטי בג"ץ, בראשות הנשיאה דורית בינייש, וקבע כי חוק טל לא השיג את תכליתו כפי שהגדיר אותה המחוקק: הגדלת מספר החרדים המתגייסים לצה"ל. פסק הדין, שנכתב זמן קצר לפני פרישתה של הנשיאה, קבע ברוב דעות כי היות ותוקפו של החוק אמור לפוג באותה שנה, הכנסת לא תוכל לשוב ולהאריך אותו, וכי עליה לעגן את ההסדר בחוק חדש. ראש הממשלה נתניהו החליט להקים וועדה. בראשות הוועדה עמד יוחנן פלסנר. לח"כים החרדים הייתה תחושה שמסקנות הוועדה לא יהיו לרוחם, והם פעלו לפיזורה. הכנסת הצביעה בעד הקדמת הבחירות וכך ישראל הלכה למערכת בחירות, כשסוגיית גיוס החרדים עומדת שוב בראש סדר היום הפוליטי. במערכת בחירות זו השיק יאיר לפיד, פוליטיקאי טרי, את מפלגת "יש עתיד". סיסמת הבחירות שלו הייתה "שוויון בנטל'. הבחירות הסתיימו והתוצאות הדהימו את המערכת הפוליטית. המפלגה החדשה גרפה 19 מנדטים. ברית פוליטית שכרתו ביניהם לפיד ופוליטיקאי חדש נוסף שהפציע בשמי המערכת הפוליטית, נפתלי בנט, אילצה את נתניהו להותיר את החרדים מחוץ לקואליציה ולהקים ממשלה עם "יש עתיד". לפיד, באמצעות נציגו עופר שלח, קיבל את הכוח לקבוע את ניסוחו מחדש של חוק הגיוס. החוק אושר בקריאה ראשונה, לקול מחאותיהם של החרדים. לאחר הקריאה הראשונה הוא הועבר לטיפולה של ועדה בראשותה של איילת שקד. חומר הנפץ של החוק היה יעדי הגיוס. החוק הציב יעדי גיוס שיעלו בכל שנה. הח"כים החרדים, שחלקם החרימו את הוועדה, ניהלו קרב איתנים על שאלת הסנקציות. כלומר, מה יקרה אם לא יעמדו ביעדי הגיוס. לפיד ושותפיו דרשו שבמקרה כזה תוטל חובת גיוס על כל בני הישיבות, למעט 4,500 עילויים. מבחינת החרדים מדובר היה בסנקציות פליליות. הם העריכו שהיעדים אינם בני השגה, והמשמעות היא שתוך זמן קצר מרבית הצעירים החרדים שלומדים בישיבות יוגדרו כ"עריקים". הח"כים החרדים ביקשו להמתיק את רוע הגזירה, ולהטיל סנקציות כלכליות שיקטינו את תקציב הישיבות במקרה של אי-עמידה ביעדים, מתוך מחשבה שעם שובם לקואליציה הם יוכלו לפעול למסמוס הסנקציות הכלכליות, אם בכלל הדבר יגיע לכדי מימוש. לפיד איים לפרק את הממשלה אם לא תענה דרישתו לסנקציות פליליות. האיום עשה את שלו: נתניהו התקפל והחוק, לרבות הסעיף הקריטי מבחינת החרדים, התקדם לעבר השלמתו. החרדים ערכו עצרת מחאה ענקית בכניסה לירושלים, אולם החוק אושר בקריאה שנייה ושלישית ונכנס לספר החוקים. רוב החרדים הורידו את הראש והחליטו להמתין לשעת הכושר המתאימה לשינוי החוק, אולם אנשי הפלג הירושלמי החליטו לאמץ תפיסה לוחמנית: הם הורו לתלמידי הישיבות שלהם להפסיק כל שיתוף פעולה עם הצבא. הבחורים הפכו לעריקים, ואחדים מהם נעצרו. בעקבות המעצרים קיימו אנשי הפלג הירושלמי הפגנות סוערות, שכללו חסימת כבישים, בדרישה לשחרר את חבריהם מהכלא הצבאי.   מיהו חרדי והאם היוצאים בשאלה עוזרים למלא את היעדים סעיף אחד בהצעת החוק סומן על ידי החרדים בוועדה כפתח מילוט ממה שהם תפסו כ"רוע הגזירה" – הסעיף: מיהו חרדי. הצעת החוק קבעה יעדי גיוס שמתחילים מ-3,000 מתגייסים חרדים בשנה, אולם – מיהו חרדי? החרדים בוועדה הצליחו לשכנע את יו"ר הוועדה שקד, שבחוק ייכתב שחרדי הוא מי שלמד במוסד חרדי במשך שנתיים לפחות בין הגילים 14 ל-18. בתדריך לתקשורת החרדית רמז חבר הוועדה אריאל אטיאס, כי חרף ההתנגדות החרדית לחוק הוא הצליח לשתול בו סעיפים שיקלו את הדרך לעמידה ביעדי הגיוס. בין השורות היה ברור, הסעיף המדובר הוא שאלת "מיהו חרדי". היוצאים בשאלה, לדידם של אטיאס וחבריו, הם-הם אלו שימלאו את יעדי הגיוס, ובא לעולם הישיבות גואל. בשנת 2018 הזמינו חבר הכנסת דאז עופר שלח ועמותת "יוצאים לשינוי" דוח ממכון המחקר והמידע של הכנסת, שבדק את שאלת גיוס החרדים לצה"ל ואת מספרם של היוצאים הנספרים כחרדים. במערכת הביטחון הודו בפני מחברי הדוח כי אין בידיהם מידע על משרתים המוגדרים כ"חרדים" אולם בפועל הם אינם מקיימים אורח חיים חרדי, כלומר – יצאו בשאלה. "צה"ל לא הגדיר מהו שירות כלל צה"לי בהתייחס לחיילים חרדים, ובהינתן שלרוב חרדים מעוניינים בסביבת שירות המותאמת לאורח חייהם, מועלית השאלה: האם החרדים המשרתים במסגרת כלל צה"לית הם חרדים לשעבר?" כתבו מחברי הדוח. במילים אחרות: מערכת הביטחון הודתה כי לפחות חלק מהיוצאים בשאלה נספרו כחרדים בדוח השנתי על גיוס חרדים שפרסמה מערכת הביטחון. עוד העלה הדוח כי לצורך עמידה ביעדי החוק היוצאים היו מספיק "חרדים", אך לא כך בכל הנוגע לתקציב וסיוע. יוצאים לא הוכרו כחיילים בודדים ונתקלו בקשיים משמעותיים בקבלת סיוע. במערכת הביטחון הבטיחו לטפל בכשלים שהתגלו בנוגע לסיוע לחיילים יוצאים בשאלה. יש לקוות שמאז נעשו מאמצים לפתור את הבעיה ולהקל על היוצאים שבחרו להתגייס לצה"ל ותורמים רבות לחברה הישראלית.   החרדים חוזרים – היעדים נעלמים תקופת החיים של המפלגות החרדיות באופוזיציה לא הייתה ארוכה מדי. שנתיים לאחר הקמת הממשלה הכנסת פוזרה. לאחר הבחירות הותיר נתניהו את לפיד באופוזיציה וחידש את הברית עם החרדים. בשנת 2015 אישרה הכנסת את השינויים בחוק הגיוס: סעיף הסנקציות הפליליות הוסר, יעדי הגיוס הועברו להחלטת ממשלה. החוק רוקן מתוכנו והפך לאות מתה. בשנת 2017 בג"ץ, בראשות השופטת מרים נאור, קבע שההסדר החדש אינו חוקתי ואינו עולה בקנה אחד עם חוק יסוד כבוד האדם. למרות הקביעה העניק בג"ץ אורכה למדינה לשנות את הסעיף בחוק בטרם ייקבע כי פג תוקפו. בשנת 2018 הקים שר הביטחון ליברמן ועדה נוספת, הפעם של אנשי מקצוע ממשרד הביטחון. הוועדה ניסחה הצעת חוק שקבעה יעדים לגיוס בחוק עצמו וסנקציות כלכליות שיוטלו על הישיבות במקרה של אי-עמידה ביעדים. החוק אושר בקריאה ראשונה, אך חקיקתו הסופית לא הושלמה. בג"ץ כבר הספיק לקבוע שתוקפו של החוק פג, חרף זאת העניק למדינה אורכות נוספות כדי לשוב ולתקן את החוק באופן שיהלום את התפיסה המשפטית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקות בג"ץ.   לאן הולכים מכאן? לאחרונה, לאחר שורה ארוכה של דחיות, הכנסת אישרה מחדש את הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה בשנת 2018, עם תיקון נוסף של הורדת גיל הפטור, והפעם ל-21. בתקופה הקרובה כנראה תשלים הכנסת את אישור חוק הגיוס החדש. חרף המשבר הפוליטי החריף, גם לחרדים וגם לממשלה יש אינטרס משותף באישור החוק. סביר להניח כי החוק יאותגר בעתירות לבג"ץ. השאלה, האם בג"ץ יפסול שוב את החוק, נותרה פתוחה. אם הכנסת לא תצליח לאשר את החוק, אז ישובו העותרים ויעתרו לבג"ץ בדרישה להורות לשר הביטחון לגייס לאלתר את כל בני הישיבות. ספק גדול אם עתירה כזאת תתקבל. מאידך, אם יבקשו העותרים להפסיק את תקציב הישיבות לנוכח חוסר הסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות בחוק, כאן הסיכוי לקבלת העתירה גבוה יותר.   האם החרדים ינצחו את חוקי הכלכלה? בשורה התחתונה, אחרי אין-ספור ועדות ועתירות, אפשר לסכם: החרדים ניצחו את המדינה. בלי חוק, עם חוק, החרדים לא מתגייסים לצה"ל, והם עושים זאת במספרים הולכים וגדלים. מ-400 בני ישיבות ב-1948, ל-40,000 דחויי שירות בשנת 2022. הפצע המדמם של גיוס חרדים לצה"ל, שליווה את החברה הישראלית מימיה הראשונים, הגליד מעט. את השאלה: "למה אתם לא מתגייסים?", החליפה השאלה: "למה אתם לא הולכים לעבוד?" בעידן שבו מדברים על צבא קטן וחכם, שמעמדו של צה"ל כצבא העם הולך ונשחק, השאלה הכלכלית-חברתית של נשיאה בנטל הכלכלה, הופכת למשמעותית יותר עבור ישראלים רבים. לפיד, שרץ ב-2013 עם סיסמאות של גיוס חרדים, מתהדר היום במתן פטור לאלפי צעירים חרדים, ובניתוק הקשר בין שירות צבאי להשתלבות בשוק התעסוקה. גם בצד החרדי של המשוואה חל מפנה: אם בראשית הדרך הרבנים נזעקו כדי להבטיח את יכולתם של הצעירים החרדים ללמוד בישיבה עד חתונתם, כיום החברה החרדית יצרה נורמה לפיה מחצית מהגברים ממשיכים בלימוד התורה כל חייהם. המספרים הגדולים הללו יצרו אבן ריחיים על צווארו של המעמד הבינוני בישראל, והשאלה העולה היא: האם תוכל ישראל להמשיך בצמיחה כלכלית לאורך זמן, בהינתן קצב הגידול של החברה החרדית שהוא מהגבוהים בעולם? האיום הכלכלי שמשתקף מחברת הלומדים עלול להביא לגלי שנאה כלפי המגזר החרדי ולאיים על המשך האוטונומיה היחסית שממנה הוא נהנה בעשורים האחרונים. בשאלת הגיוס לצה"ל הייתה ידם של החרדים על העליונה, אולם בשאלה הכלכלית-חברתית החוקים עלולים להשתנות. כמו בשאלות רבות בסדר היום של החברה הישראלית, כך בשאלת גיוס חרדים, לא הכנסת ולא בית המשפט הצליחו למצוא פתרון שמקובל על כולם. ואולי-אולי אין באמת פתרון לסוגיה הנפיצה והכואבת של חלוקת הנטל הביטחוני והכלכלי בישראל?

ביסוס של הזכויות הקולקטיביות, המעניקות משקל משפטי וחברתי נכבד ביותר לאינטרסי הקבוצתי ולשימור המסגרת הקהילתית, נעשה לעתים תוך התעלמות מחולשתה היחסית של זכות היציאה מקהילות אלו, ולעתים בסתירה מוחלטת לזכויות האדם וחירות הפרט. השראה לפתרון ניתן לשאוב מן המודל הצרפתי הlaïcité, המאופיין במרחב השתתפותי, ובו הזיקה היחידה היא האזרחות המשותפת. מחברת: יעל סימון שנה: 2010

במלאות 50 שנה למלחמת יום כיפור משרטט נחי וייס אינטרפרטציה אינטימית ואבני דרך במוזה היהודית של גיבור התרבות שלו לאונרד כהן | בלי גיטרה ועם דחף מיני שמומר לדחף פטריוטי עזב האמן רב־הכישרונות את האי התכול־לבן ומוצף המוזות – ונחת היישר בקו האש של מלחמת יום כיפור | מסע בין אירועים שהותירו חותם עמוק בכהן הרוקנרול היהודי, פרנסו לא מעט מיצירותיו ואף הנציחו אותו כגדול האומנים האוניברסליים שקידמו זהות יהודית הומנית ופלורליסטית   מצב הרוח של תחילת שנות השבעים בישראל מבטא לא רק את האופוריה של מלחמת ששת הימים, על שלל ניצחונותיה והשיבה לאתרים הקדמונים שסופחו מחדש כלב אבות על בנים; מוזיקת הרוק בוקעת עם שחר חדש, המכנסיים האופנתיים מתרחבים, הבחורות משתזפות בחופי הים, שוברי הקופות מנסחים את הסלנג הישראלי המעודכן, ישראל שקועה בשיאם של שינויים טכנולוגים וטלוויזיה מתקדמת, שארם א שייח' היא פנינת החמד שלנו – גם בלי שלום, הסמים מרקדים מיד ליד בשעה שהפינק פלויד מושכים דיסטורשנים בסיבוב הופעות מסביב לעולם. ה־ Dark Side of the Moonבשלבי הפקה אחרונים לפני פריצה לאור, ואם רצינו להתנבא על הצרות העתידות לבוא באינפלציה קשה ומלחמה עקובה מדם, היינו צריכים לגשת למדוד את הדופק בקו התעלה, אי־שם בדרום הרחוק. הסוריאליזם בין תל אביב לתעלת סואץ התברר בדיעבד, כמו שמתאר מאיר אריאל בהקדמה לשירו "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ". כך נראו הרגעים לפני השבר הגדול של האתוס הישראלי: "יש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים... כמו שלושה חודשים בעיר סואץ על מנגלים עסיסיים נוטפי שומן בשר כבש טרי הולך ונצלה, שותים וודקה מתובלת בסירופ פרחי אשכוליות, שהיה ידוע בכל המרחב בשם "קוקטייל־נפיץ־מעיך"... [החיילים] מזינים את עיניהם בתמונות אמצע שנתלשו מתוך חוברות ששלחה אשת הנשיא דאז לכוחותינו בחזית – מה שנקרא 'תמונות־חזית'... "ובתוך כל הרע הזה תראו כמה טוב... עושים חיים משוגעים. העורף משתגע להשיג פחית נפט בשביל לפתוח איזה דוּד, בשביל להשקות או לחמם איזו חממה, ואתה שוכב לך על מנגלים ומגרד באוזן בשביל הנימוס... אז מה עושה נער עברי הרחק מהמולדת?..." 01 / לעצור את הכדור: אופוריה ובועות מתפוצצות באותה תקופה עובר הטרובדור היהודי־קנדי לאונרד כהן שלל התנסויות בשבילי האומנות והמתודות הרוחניות, מתודלק בלא מעט אל.אס.די. הוא גדוש בשפע הנעורים וחדוות החבורות הנועזות, מעיין הכתיבה והרומנים המגוונים. התיאבון המיני והאופטימיות שבאמצעותם התגבר על הדיכאונות הקליניים, כמו ביקשו לחיות את חלומותיו המנחמים, גם אם היו רחוקים מיישובו של עולם, כפי שהתבטא פעם ביחס למלון "צ'לסי הוטל" – שבו בילה לצד אנדי וורהול, ג'וני מיטשל, בוב דילן וג'ניס ג'ופלין – כי הוא חובב במיוחד "מקומות שאפשר להביא אליהם בארבע בבוקר גמד, דוב וארבע בחורות צעירות, לגרור את כולם לחדר שלך ואף אחד לא יגיד לך כלום". עם הולדת בנם אדם, מוצאים לאונרד כהן ואהובתו סוזאן נחמה והתגשמות של אהבה טהורה, ועמלים לבסס את הקשר הזוגי והמשפחתי. אולם לא עובר זמן רב עד שסדקים נוצרים באהבתם של השניים. באותה תקופה הם התגוררו באי היווני הידרה, שסימל עבור כהן חופש והיה המקום היחידי עלי אדמות שבו הצליח להעביר תקופות זמן שונות בבדידות מוחלטת ולקבל השראה יצירתית. סתיו 1973. כהן קרב לגיל 40 ומנדנד בעריסה תינוק בן שנה. הוא מרגיש לכוד ולא רואה בהצלחה אומנותית הישג המביא אושר. הוא תופס עצמו סופר ומשורר כושל. הוא כעוס, אפוף בחוסר משמעות ונופל לדיכאון ולמשבר עמוק. שממה יצירתית הולכת ומכסה את קירות חייו, והוא גוזר על עצמו פרישה מכתיבה וממוזיקה. שעת ערב, הדייגים על המזח מתקבצים לארוחה בצוותא, השמש יורדת עצלה ומותירה עוד כמה רגעים של אור יום. צבעי תכלת וזהב נעשים עיסה אחת בעיניו של כהן העומד ובוהה בחלון הבית, שוקע בהרהורים, יונק סיגריה באיטיות – ורק כאשר נופל מספיק חושך על האי כהן נשבר. "אני מאבד שליטה, הופך לבריון, תוקף את רוחה [של סוזאן], לא מצליח להיות לוליין כשהיא בסביבה..." כאלפיים קילומטרים מהאי אזעקה עולה ויורדת קוטעת את החגיגות הגדולות של תחילת עידן הסבנטיז העליז ומאששת את כל ההתרעות שקיבלה ישראל מ"בבל" – המודיע של ישראל בקהילת המודיעין, ד"ר אשרף מרואן, חתנו של נשיא מצרים – על מתקפה משולבת המתוכננת על ישראל. בבת אחת מתעוררים לחיים כל התדרים ברדיו, כמו ביקיצה קודם זמנה, מבשרים על גורל השעה: תחילה ניקח את תל אביב, אחר כך את ירושלים. "כל העולם מלא מחלוקות: בין אומות העולם ובכל עיר ועיר. ובכל בית ובית, בין השכנים ובין כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו", אומר רבי נחמן בשיחות הר"ן (עז): "ודע שהכל אחד, שהמחלוקת שבפרטיות בין איש וביתו הוא גם כן ממש המחלוקת שבין המלכים והאומות. כי כל אחד מאנשי ביתו הוא בחי' אומה מיוחדת והם מתגרין זה עם זה כמו שיש מלחמות בין האומות... ואפי' אם אחד אינו רוצה לריב ורוצה לישב בהשקט ושלוה עכ"ז הוא מוכרח להיות ג"כ בתוך המחלוקת והמלחמות. כי האדם בעצמו הוא עולם קטן ונכלל בו כל העולם ומלואו, וכל שכן, האדם וביתו שנכללין בהם כל האומות ונלחמין ומתגרין זה בזה. ועל כן, לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משוגע. וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האומות והם מתגרין זה בזה והוא מוכרח להשתנות בכל פעם לבחי' אומה אחרת..." מפציץ מצרי מנחית טיל שיוט על תל אביב, ובהידרה מתלקחת אש בשדות חייו הסוערים של לאונרד כהן. צבאות סוריה ומצרים נעים קדימה בכל הכוח בניסיון לבתר את ישראל לשניים, בה בשעה שכהן וסוזאן נופלים למשבר חייהם. "מאחר שבינינו כל כך איום ונורא, אלך ואעצור את הכדור המצרי", אומר כהן לסוזאן, לובש חולצה ונפרד ממנה. כשהוא עובר את סף הדלת ומזוודה קטנה בידו, סוזאן לוקחת סרט כחול ונועצת אותו בז'קט של כהן, על מקום הלב. נטול גיטרה עולה לאונרד כהן על מטוס מאתונה לתל אביב, כדי ללחום לצד אחיו הרחוקים. "משתי סיבות תרשה לך האישה לצאת מהבית: לעשות כסף או לצאת למלחמה", הוא אומר ונוחת מתוך המטוס הממוזג היישר אל החום הלוהט שעלה מהאספלט הארצישראלי, המקום שהוא מתאר כביתו המיתי, אף שאינו דובר עברית. "אם אחיך במשבר – אינך יכול לעמוד מן הצד". 02 / בין כיבוש לכיבוש: חזיות או מדים כהן לא הכיר איש בישראל. זוג שפגש אותו מציע לו לשהות אצל קרובים בהרצליה, אך הוא דחה את ההצעה בנימוס. יותר משהיו לו תוכניות, הצורך להימלט מהמשבר האישי היה חיוני עבורו לא פחות. הוא מבולבל וכאוטי, ולמרות הגעתו ללחום כתף אל כתף עם אחיו המנסים להדוף את מתקפת הפתע המצרית ולהציל את הבית העולה באש, ולמרות הצהרותיו הברורות, ללאונרד כהן חשוב כרגע להדוף בחייו את הבדידות ולהציל את נפשו בשוטטות ברחובות תל אביב. הוא פותח במסע כיבוש מסוג אחר: נשים. כאן הוא מנסה את מזלו עם מלצרית ומזמין אותה לצאת איתו ושם הוא מנסה לפתח שיחה עם נשים שמוכרות סיגריות בפתח מלון קטן. "לא הצלחתי למצוא עם מי לאכול ארוחת ערב", הוא כותב ביומן. לא פעם הוא נעצר מול המראה בחדרו, לבדו, מתבונן אל תוך עצמו, מנסה לייצב את רעמת השיער – ובליבו הוא מוצף תהייה, מי הוא היום ומי הוא בכלל וכמה בן אדם יכול פתאום להיות מוזר לעצמו. כמו המלחמה הפנימית בין לגשת ולהושיט יד לאחיו הלוחמים לבין לכרוך את זרועותיו סביב הנשים שהוא פוגש, כך גם הדואליות המקננת בו באשר למלחמה הזאת. מחד גיסא, הוא אומר בריאיון לכלי תקשורת מקומי: "אני מצטרף לאחיי הנלחמים במדבר. לא אכפת לי אם המלחמה צודקת או לא. אני רק יודע שהמלחמה היא אכזרית, שהיא מכתימה את האדמה הקדושה בעצמות, בדם ובכתמים נוראים". ומאידך גיסא, כאשר פוגשים בו בהפתעה המוזיקאים הישראליים אושיק לוי, מתי כספי ואילנה רובינא בקפה "פינתי", ומציעים לאורח הג'נטלמן להצטרף אליהם לצוות הווי ובידור ולסבב בין בסיסי חיל האוויר, מהסס האחרון ומספק תירוצים על היותו פציפיסט, נטול גיטרה ושמי מעוניין בכלל להקשיב לשיריו העצובים. בלילות הוא כותב על פתקים: "ירדתי למדבר לעזור לאחים שלי בקרב. ידעתי שהם לא טועים ושצדקם לא רב. אבל עצמות מוכרחות להזדקף וללכת, ודם נועד לתנועה וגברים חורצים קווים גסים על פני האדמה הקדושה..." ובהזדמנות אחרת, כשנשאל לשם מה הוא הגיע ארצה, הוא נשמע מסתייג ומרכך את הטעם שלשמו בא: "בכוונתי להתנדב בקיבוץ במלאכת הקציר וכך לאפשר למקומיים לצאת למלחמה". מהר מאוד הסבירו לו שעונת המגל והחרמש כבר חלפה מזמן. לאונרד כהן תמיד שפע קסם שלקוח מהעולם האירופאי הישן. גבר עדין, שברירי אבל מלא כריזמה. לא רק בזכות האינסטינקטים הטהורים שלו או החינוך מלידה. התכונות הג'נטלמניות שלו, יחד עם אלה האפלות, נבחנו באלף תצפיות במסעותיו האישיים ובהזדמנויות שבא במגע עם החברה. נדמה שהוא בוחן, ככל שהוא מתבגר, את כוחו של גבר לכבוש ולדון את סביבתו בקלות; אך קודם לזה יש לכבוש את התאווה לשליטה, אפילו בלא־מודע. יכולתו לדבר על הצדדים האפלים שבאדם לצד הגבהים שבנשמתו והבנתו שאם אתה נשלט בידי התשוקה אינך חופשי, מסייעות לו לשבור מוסכמות חברתיות ומגדריות שעוד יהפכו אותו לגיבור המסעות שאומן יכול לעבור בחייו. כהן, שבימיו הראשונים בארץ התחבט בין עצירת הכדור המצרי לקציר בקיבוץ ובין מדים בתעלת סואץ לחזיות בתל אביב, בסופו של דבר בוחר בחזית. יכולתו לאחוז בשתי נקודות מבט בעת ובעונה אחת, היא אולי התשובה לסתירות ולקרעים שבנפשו. בניסיון להסביר את השינויים בעמדתו הפוליטית אומר כהן: "יהודי נשאר יהודי. עכשיו עת מלחמה, ואין צורך בהסברים. קוראים לי כהן, לא?" כזכור, לא הייתה ברשותו גיטרה, אבל עד מהרה ארגנו לו אחת, ויחד עם מתי כספי ואילנה רובינא נדחס האורח הקנדי בפורד הפלקון של אושיק לוי, והחבורה יצאה לדרך, לחצור הגלילית, שם יפתחו את סבב ההופעות שלהם. בלי חזרות ועם יכולת אלתור של טרובדורים, כל ההיסוסים וההתחבטויות מתמוססים באחת כאשר כהן והצוות עולים לבמה. בשבועות הבאים חוצים כהן והחבורה את הארץ מצפון לדרום ומדרום לצפון. הם נוסעים לרוב במשאיות, טנקים וג'יפים צבאיים, ומגיעים למוצבים רחוקים, מחנות, מוסכי מטוסים ובתי חולים שדה. הם פוגשים חיילים ושרים להם. לפעמים הם מופיעים גם שמונה פעמים ביום; בחלק מהמקרים לאור פנסים ובפניהם של חיילים ספורים בלבד. ההפצצות אינן מרפות. ריחות של מוות, נפט ואש עומדים באוויר, וכהן, מבלי ששם לב לכך, מאולחש וכנוע למציאות. החבורה מדרימה עוד ומגיעה עד מעמקי סיני. כהן, שלא מכבר חדל מלצרוך אמפטמין ותאבונו שב לו, מוצא עצמו מורעב, הרחק מהמולדת, במקום שגם מנות קרב לא מגיעות אליו. בשעות המאוחרות של הלילה חדל כהן גם מהסחת הדעת שמצא בכתיבה – ונשכב לישון מבלי לחלוץ נעליים. בחזית הדרומית עלטה, מה שנקרא "חושך מצרים". החיילים רעבים, צמאים ונואשים למכליות דלק. לא רחוק מכהן נורה מטוס מצרי באוויר. המטוס התרסק בכדור אש מבהיל, ואילו הטייס המצרי נחלץ מבעוד מועד וצנח לקרקע. הלוחמים שובים את החייל המצרי, ואת המצנח שלו הופכים לאוהל. כהן, שבטוח בצדקת הצד הישראלי וסבור שהמלחמה הזאת נכפתה עליו, נשבר כאשר ראה חיילים גוססים מונחתים בבסיס חיל האוויר, שעה שהופיע שם. המראה הקשה הסעיר אותו. "אל תדאג", אומרים לו החיילים הישראלים, "אלה מצרִים". כהן נרגע. אך לפתע הרגיעה הזאת הבהילה אותו: "אני נרגע כי אומרים לי שהם מצרים?! הדם על הידיים שלי!" באותה עת אוגדת שריון, בפיקודו של אריאל שרון, מתמקמת בחלק המזרחי של תעלת סואץ והחיילים נערכים, תחת הפגזות כבדות, לצליחת התעלה. כהן פוגש את "אריה המדבר", הגנרל הגדול אריאל שרון. "בכל פינה בשדה הקרב אבות איבדו בנים ובנים איבדו אבות", אומר שרון. וכהן לוחש לעברו "איך אתה מעז?" השניים פותרים את הרגשות המעורבים בכוסית קוניאק. "זה תופס אותך", יתאר כהן לימים כיצד השפיעה עליו המלחמה. "המדבר יפהפה ולרגע או שניים אתה חושב שיש לחיים שלך משמעות. והמלחמה נפלאה. לעולם לא יוותרו עליה. זו אחת הפעמים הבודדות שבהן בני אדם פועלים כמיטב יכולתם. היא חסכונית כל כך מבחינות של מחווה ושל תנועה: כל מחווה היא מדויקת, כל מאמץ הוא בשיאו. אף אחד לא מפשל. כולם ערבים איש לאחיו. תחושת הקהילתיות והקִרבה והאחווה, המסירות. ישנן הזדמנויות להרגיש דברים שפשוט אי אפשר להרגיש בחיים העירוניים המודרניים". 03 / ההתבגרות של מלחמת 73' בצל הילדות של מלחמת 39' כהן נחשב לאחד המשוררים והכותבים היהודים המוערכים ביותר של המאה העשרים. הקריירה הענפה שלו, שהחלה מפרסום ספרוני שירה וכתיבת נובלות, כללה מכירת עשרות מיליוני עותקים מאלבומיו ומאות הופעות, בעיקר במדינות אירופה. במבט רטרוספקטיבי, שירים וכתבים רבים בקורפוס היצירה שלו הושפעו מתקופת ביקורו בישראל בזמן המלחמה הנוראה בשנת 1973, אירוע שהותיר בו רושם עז והתחבר אצלו לכל המרכיבים היהודיים ההיסטוריים, הפרטיקולריים והקולקטיביים – לאהבה ולשנאה, תשוקה ומלחמה על כל סוגיה. מלחמת יום כיפור הייתה אירוע מכונן בתולדות עם ישראל בעידן המודרני, ולאונרד כהן היה שם, בתוך כל זה, ביחסי הגומלין שבין הזיכרון האנושי לדמיון הקולקטיבי, בין הבהובי הזיכרון לתעתועי הדמיון. מלחמה היא אירוע קיצוני, דרמטי, ועד שלא תהיה שם לא תבין כמה. כהן, שמעולם לא שימן כלי נשק או דחף ג'יפ תקוע בחול, דגם דגימות מכל פרט כמעט במלחמה הזאת, לעומקה, מהמשמעות ההיסטורית והפסוקים התנ"כיים דרך תנועת הטנק הבודד ודילמות מוסריות ועד להתוודעות לשלל חרדותיהם של הלוחמים שפגש. בעיניו של כהן נרקמה אנלוגיה בין מלחמת יום כיפור לזוועות השואה, שהכיר מסיפורי המשפחה, לבין המשבר הריבוני המסוכן הראשון שעובר עמו, בארצו. בילדותו נהג סבו, שהיה רב גדול, להקריא לו פרקים מספר ישעיהו לפני השינה. עכשיו, אירועי 1973 ואירועי 1939, בתערובת פרקי התנ"ך שזכר על־פה ודמויות המרקדות בראשו – היטלר, נפוליאון, ג'ינגיס חאן ודם הכהנים הניגר ברחובות ירושלים בחורבן בית שני – עם כל התמהיל הזה נכנס כהן אל עוד שלב של התפכחות בחייו הבוגרים. עשור קודם לכן, 1964, הוא חוגג את יום הולדת שלושים ומפרסם את ספר השירה השלישי "פרחים להיטלר", ספר שכתב על רקע משפט אייכמן ובחלקו הוא מתעמת עם הבנאליות של הרוע, כמו בשיר: "כל מה שיש לדעת על אדולף אייכמן: עיניים בינוניות, עשר אצבעות, רמת משכל בינונית, סימנים מיוחדים – אין. למה ציפית? טלפיים? שיניים טוחנות בגודל ענק? רוק ירוק? שגעון?" בשונה מנוכחותה בספרות, בשירה ובקולנוע, שואת יהודי אירופה כמעט אינה קיימת במוזיקה הפופולרית. יותר ממשוררי הרוק הגדולים בני עמנו כמו בוב דילן, לו ריד ופול סיימון – לאונרד כהן מרבה לשזור תכנים יהודיים מובהקים ביצירותיו, לרבות זיכרונות השואה. על רקע כל זה, הוא, כמשורר, חש שתפקידו לבוא חשבון עם דמויות מן העבר, לפתור את התעלומות הללו ולהישאר בחיים. אם בילדותו תקפו אותו חזיונות הביעותים של השואה והמשקעים ההיסטוריים של בני משפחתו שנרצחו שם, בשנת 1969 הוא מנציח זאת בשירו "הפרטיזן" ומצדיע למתנגדי הפאשיזם הגרמני ומתאר מין חיזיון שלו עצמו כלוחם יהודי שקיבל מחסה אצל אישה זקנה, אך החיילים הגרמנים הגיעו, הרגו אותה – והיא, מתה בלחישה. בשירו Dance me to the end of love הוא מושפע מהזוועות שהתרחשו במחנות ההשמדה ומתאר את הברבריות שהתרחשה שם, לצד הקרמטוריום, שנגנים יהודיים אולצו להופיע ולנגן מנגינות כליזמר שעה שאחיהם ואחיותיהם הוכנסו אל תאי הגזים והמשרפות. "וכך, המנגינה 'הרקידיני אל יופייך לנגינת כינור נשרף'", מתאר כהן, "משמעותה שהיופי שם הוא של הגשמת החיים, הקץ של הקיום הזה ושל יסוד התשוקה בהגשמה הזאת. אבל זו אותה שפה שבה אנחנו משתמשים כדי למסור את עצמנו לידי מי שאנחנו אוהבים". אצל כהן, כמו במלחמות הגדולות, כך גם במעשה האהבה: האוהבים תמיד מתחבקים על רקע החורבות הבוערים. ואם עד כה היו המלחמות בין העמים, עכשיו הן בין הגבר והאישה. 04 / "עור חדש לטקס ישן": חזרה לסוזאן בשוך המלחמה הכול חוזר בסוף לאהבה, כך על פי לאונרד כהן. קול צלול אמר לו: תוכל לחזור לשיר רק אם תוותר על התאוותנות. ואולי יום חשבון הנפש הגיע היישר אל כמיהתו הפנימית לגלות את האהבה מחדש. "היה ילד קטן, הייתה אישה טובה, היה בית קטן. יש כל כך הרבה זוועות בעולם, את יודעת, אני הולך לטפח את הגן הקטן. יכול להיות שזה לא הגן שרציתי ולא בדיוק הפרחים ששתלתי, אבל אני הולך לעשות כמיטב יכולתי..." 1974, בשוך הקרבות ועם סתימת הגולל על אלפי המצבות הטריות בבתי הקברות הצבאיים, על כל אחד למצוא מקום להתחיל בו מחדש. ואם המלחמות תמיד חוזרות, גם חברים וותיקים ומאהבים יכולים לחזור זה לזו. לאונרד כהן החליט לחזור אל סוזאן. "ניסיתי לעזוב אותך, אני לא מכחיש. / סגרתי עלינו את הספר לפחות מאה פעמים", הוא שר על סוזאן ב-I Tried to Leave You. וכמו שהוא חוזר אל סוזאן ואל בנו התינוק, הוא גם מוצא התפתחות רעננה במוזיקה ומקליט אלבום מופת ששמו נושא את הרצון להיוולד מחדש: עור חדש לטקס ישן. באותה שנה, כאשר כהן וסוזאן בארה"ב, נולדה לזוג תינוקת נוספת. היא נקראה לורקה, על שם המשורר הספרדי שהשפיע על כהן עמוקות, פדריקו גרסיה לורקה. על השאלה כיצד פגש כהן את סוזאן אלרוד אם ילדיו (לא זאת מהשיר, אחרת), ישנן כמה גרסאות תשובה; הוא היה בן 35, היא בת 19, המפגש הראשון שלהם היה ב-1969. לפי הביוגרפיה על כהן מאת סילבי סימונס, I'm Your Man, כהן ואלרוד נפגשו בשיעור סיינטולוגיה, באותה תקופה שבה פגש את ג'ושו ססאקי רושי, שיהפוך למאסטר זן שלו. אולם המגזין "פיפל" (1980) מציע גרסה אחרת של סיפור המפגש, ועוקב אחרי השניים לאורך כל הדרך עד לפרידה. בשנת 1969, במנהטן, פגש כהן את סוזאן אלרוד בת ה-19 במעלית. "הוא נכנס, אני יצאתי", סיפרה סוזאן. כהן הסתובב אליה, ועד מהרה עברה אלרוד לגור בדירתו במלון צ'לסי. עבור שניהם זו הייתה תקופה של שינוי, וזמן קצר לאחר מכן הם עברו להתגורר בבקתה ביער טנסי. "הערצנו את טווסי הבר, הקשבנו לזרם המים בבוקר, צפינו בשקיעה בערב. הייתי מסורה לו. כל עוד מישהו כמוהו היה ביקום, זה היה עבורי נעים להיות כאן." מאז חזרתו של לאונרד לסוזאן, הזוג נסע ושב על ציר מונטריאול וארה"ב להידרה. בתקופה זו לאונרד התמקד בעבודה על יצירותיו מתוך הבית, לצד סוזאן ושני ילדיהם. הוא כותב ומלחין, יוצא להקליט מדי פעם, וסוזאן מתארת ביומנה את מעשי האהבים שלהם: "כתבתי את זה כדי להצחיק אותנו". במהלך 1978, בצמוד למות אימו מאשה, שב המתח למערכת היחסים. אף שכהן העניק לסוזאן טבעת נישואין, הם לא התחתנו באופן רשמי. כהן, יש לציין, מעולם לא עמד תחת חופה. הוא ניסה להיות בן זוג מצוין ואבא טוב יותר, אבל הקשר לא שרד. השניים נפרדו שוב. סוזאן לקחה את הילדים ועברה לגור ליד אוויניון בדרום צרפת. "האמנתי בו תמיד", ציינה, "הוא היה אדם עדין שמשפיע על אנשים בכיוון הנכון, אבל גם הפכתי להרגיש לבד. היחסים בינינו הפכו להיות סבוכים כמו קורי עכביש". השבר השתרג שוב על צווארו של האיש שחייו הם מאבק בלתי פוסק, וכמי שתפוס ואחוז במקורות היהודיים רואה בכך כהן סדק שדרכו נכנס האור. הוא הקפיד לפעול מתוך עמדה של יהודי, משם הוא מגלה את סמכותו בכתיבה ואת היכולת להתפתח מתוך הנסיבות. ״אני היהודי הקטן שכתב את התנ״ך״, כתב בשירו The Future: תנו לי שוב חיים של סוד לילות שבורים מול המראות קשה לי כאן בלי איש גם בלי מישהו שיישאר לעינוי הזה   תנו לי שלטון מוחלט על כל אחד, על כל אחת ובואי נשכב כאן מותק, את חייבת   תנו לי קראק וסקס ביזאר קחו את העץ שעוד נותר ותקעו אותו עמוק בחור התרבות שלכם. 05 / שליח ציבור: אבא, שנה את שמי! כהן היה שבור מהפרידה מסוזאן, אם שני ילדיו. באופן שניתן לקרוא לו מיסטי, האירועים המכוננים בחייו התרחשו בתפר שבין הקיץ לחורף, בחודשים ספטמבר-אוקטובר (אלול-תשרי). אפילו לידתו (הוא נולד ב-21 בספטמבר 1934, י"ב תשרי תרצ"ד). באחד הראיונות המוקדמים שהעניק בשנות ה-60 סיפר שפעם השתעשע ברעיון לשנות את שמו ל"ספטמבר". אך לא עשה זאת. בימים שביקר בישראל, במהלך מלחמת יום כיפור, ביקש לקרוא לו "אליעזר", לא לאונרד. זהו שמו היהודי המלא: אליעזר בן ניסן הכהן. המוטיב של שינוי השם חוזר אצלו גם בשיר על מריאן So long Marianne: אוי את באמת כל כך יפה / אני רואה שהלכת ושינית את שוב שמך / בדיוק כשטיפסתי על כל צלע ההר הזה / כדי לשטוף את עפעפיי בגשם. יש יהודים המחליפים את שמם, ויש יהודים שבכל תקופה מחליפים את נפשם ומבקשים לתת לכך ביטוי. בעקבות המלחמה והקרבה שחש לאונרד למוות הירואי, טופחו בקרבו תובנות על מצבו של האדם המתגבר על הפחד, החושף את עצמו שוב ושוב לסכנת הקרב למען עמו ולמען מטרה הטבועה בשורשי תודעתו. כהן ראה בכך הזדמנות להמית גרסה ישנה שלו לטובת לידת גרסה מלוטשת יותר, המנהלת דיאלוג בוגר יותר עם האל והמציאות סביבו. חלפה יותר משנה מאז המלחמה במזרח התיכון, ולאונרד כהן נמצא עסוק בשרבוטים שכתב בחמסין המדבר, על ניירות בלים, בראשם שיר שכתב בשיא המלחמה, ובמהלכה כבר הספיק לשיר ולנגן אותו בעומדו על ארגזי תחמושת ומרטיט את לב הלוחמים שהלכו או באו מן הקרב. על פי התיאורים, לאונרד שקע בטראנס בשעה שכתב את השיר "Lover Lover Lover", התנתק מהסביבה וצלל פנימה אל המילים ואל הבשורה שבפיו, כנביא המתנבא. הוא ישב לבדו עם גיטרה, חיבר מלודיה למילים, כתב ומחק, מחק וכתב, שינה את הסולמות, החליף את סדר הבתים, ניסה ווריאציות שונות, לקח שורה מכאן, שורה משם, התאמץ לגבש הכול יחד למעין פרק תנ"כי חדש בהשראת חזון העצמות היבשות. בגרסאות הראשונות של השיר הוא גם דיבר על הרצון לעזור לאחיו הלוחמים, אך לבסוף גנז את הבתים הללו, כנראה משום שלא רצה להצטייר כמי שלוקח צד, לאור תפיסתו את השירה ואת המשורר כדברים אוניברסליים. בגרסה ששוחררה לבסוף הוא קורא לאל – בדיאלוג שבין אדם לאלוהים – ומבקש שישנה את שמו; מין תחינה מתחטאת המשקפת את ניסיונו בעולם הסיזיפי, בהגדרה העצמית, בבריאה המילולית, לקבל נשמה חדשה. קראתי לאבי ביקשתי "אבא שנה את שמי!" אותו שם שבו אני משתמש עכשיו מכוסה בפחד וזוהמה ופחדנות ובושה.   אז תן לי להתחיל שוב, בכיתי, "בבקשה תן לי להתחיל מחדש, אני רוצה פנים הגונות הפעם, אני רוצה רוח רגועה". בשיר כהן מבקש כבן מאביו, שהוא גם האל הגדול וגם המאהב הגדול, שיעניק לו שם חדש. הדיבור על שם הוא עבורו דיבור על זהות; הוא מבקש גוף חדש, להיפטר מהאשמה, מהכובד. הוא מבקש מהאל שיתגלה אליו, שיפסיק להסתתר. ועכשיו אלוהים משיב לו, כבת קול יוצאת ואומרת: "מעולם לא הפניתי לך עורף, מעולם לא התרחקתי. אתה זה שבנית את בית המקדש, אתה זה שכיסית את פניי".   השירים הגדולים נולדים מהתפילה. "שירי תפילה" זהו הכינוי ההולם לשיריו של לאונרד כהן. ואיפה ישנם עוד כותבי תפילות בדורנו, אני שואל את עצמי שעה שאני כותב את השורות הללו ומאזין לקולו המשתפך והמשתפל והגועה והעורג בשיר The window באחד האלבומים האהובים עליי Recent songs. כהן כתב כמנסח תפילות ושר כשליח ציבור. שירתו טווייה בין הנימים הפועמים ביותר של היהדות והאינטימיות שבין האדם לאל, ועבורו התפילה היא פוזיציה של אדם שבא ממסורת ארוכה שלא מתייאשת ולעולם אינה נכנעת. החיפוש של כהן נובע גם מאמונה אינסופית, יחד עם התהיות, השאלות, ההטחות וייסורי הדרך. שנים ארוכות של סבל ובדידות, חינוך עצמי נוקשה ועמל מייגע למען התעלות רוחנית. הדיאלקטיקה של הרוח הגדולה והתשוקה האפלה היו לאות מתמיד המשקף אצלו את גילוי האור הטמון דווקא בדיבור הטעון, ואיך דרך הנתיב הזה הוא מנסה ללא לאות להגיע לאל. המודל היהודי הולך ונחלץ עוד ועוד בשיריו, גם זה האחרון ששחרר בסוף ימיו "הנני", כבפרשת העקדה, שם אברהם נענה לקולו של האל והתמסר אליו. ואם נדמה בשיר האחרון שכהן הגיע לקרבה ודבקות גבוהות מתמיד, גם כאן הוא לא יספק דיכוטומיה טוטאלית הממצבת את יהדותו כגישה מוחלטת לקרבה לאל, ויעניק גם נופך חווייתי של מירוק חטאים בטקס הטבלה נוצרי בנהר. "בשירים רבים שלך יש משהו מהתפילה היהודית. האם כתבת במודע משהו שהוא כמו תפילה?" שאל אותו פעם הרב מרדכי פינלי, מבית הכנסת "אור התורה" בלוס אנג'לס, מקום שכהן נהג לפקוד כמה פעמים בשנה. "זה מה שחשבתי שאני תמיד כותב: תפילה", השיב כהן. ומי בדומה לו, בקולו הייחודי והמובחן, מבטא את מה שרק אדם מזוכך מסוגל לו, בתבונה, ברגישות, בנוכחות של כהן בקודש הקודשים, בתנועת נפש המזמנת קשב הן לקולות הדקים ביותר בנשמה והן לקולות והברקים המהדהדים בשמי השמיים. לאונרד כהן חי בתודעה (ויש פעמים שגם יטען כך) שהוא צאצא ישיר לאהרן הכהן, ענף ופרי לשושלת הכוהנים המיוחסת. הסימביוזה בין הלוויים המשוררים לכוהנים העושים מלאכתם כחולייה המקשרת בין האדם לבין האל ובין העולם הגשמי לעולם הרוחני, אולי היא זו שתעניק לכהן את הכריזמה שמעת לעת גם מתגלית כנבואה חלקית. בראשית דרכו, לא הבינה משפחתו את המשיכה שהייתה לו ליצירה. לימים יציין כהן שטרגדיית מותו של אביו – שנפטר כשלאונרד היה בן 9 – היא שהובילה אותו לדבוק בקריירה של משורר. כהן מצא בשירה את ייעודו ואת הכלי להתעלות ולפתיחת שערי שמיים לגאולה, נתינה, משמעות וטעם. 06 / ונתנה תוקף: הכי קרוב שאפשר בין האדם והאל מי באש ומי במים מי לאור השמש ומי בחשכת ליל מי בבית דין של מטה ומי בישיבה של מעלה מי בפריחה החייכנית הזו מי בדעיכה איטית מאד ומי קורא בשמנו?   מי במעידה קלה מי בסמי שינה מי בשלטון הלב מי במכשיר קהה מי במפולת שלג מי באבקה צורבת ומי קורא בשמנו? חַרְבּ תִּשְרִין – כך נקראת בערבית מלחמת יום כיפור, המלחמה שפרצה ביום השלישי להולדתו (בתאריך העברי) של לאונרד כהן. "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם", ציווה אלוהים את משה בהר סיני (ויקרא כג, לב) והורה על זמן של כפרה וצום מדי שנה ביום הזה. במרחק לא קטן משם צפה לאונרד כהן על ההר המזוהה עם מקום ההתגלות המקראית. לידו, במפרץ הקטן, החיילים הרשו לעצמם הפוגה קלה מההפצצות החוזרות ונשנות וקפצו לשחות במים. בשעה זו כהן לא ראה את גופם העירום, זרועותיהם וכתפיהם צרובי השמש והצלקות, כי אם צייר בראשו שורות מסידור התפילה ומגווילי ספר התורה ומראות היסטוריים הניבטים מהן. בדמיון למחצה וחיזיון למחצה שוטט בין הפיוט "נתנה תוקף" המתאר את האל היושב בדין ואת אפסותו של האדם המתחנן למחזור חיים נוסף, לבין הכוהנים הפורשים ידיהם לקיום המצווה לברך את בני ישראל בברכת השלום והשמירה, ברכה שתחתום את ביקורו האחרון בישראל בערוב ימיו. וכך הוא נעשה מרוחק יותר ויותר מהחיילים השורקים סביבו במפרץ – וצלל אל סיפור יונה, הנביא היחיד בתנ"ך שנמלט מפני אלוהים, לאחר שזה הורה לו להזהיר את תושבי עיר החטאים נינווה, ואל פרשת העקדה שבה נחלץ אברהם מהשיתוק האנושי ובתשובתו "הנני" התמסר כל כולו לאלוהים. כהן, נצר הכוהנים, שב לרגע לעול הכהונה. הוא טרם גיבש דעה לאיזו מלאכה בדיוק הוא מכוון, אבל חש שבעצם היותו הוא כאן הכהן, והימים הללו הם ימיו, כמו מששת ימי בראשית. הוא הבין שהוא נקלע לאזור כדי להתגלות על משהו, לבשר על משהו. ובאופן כה סמלי, יום כיפור, שבו היהודים מצווים לחדול מהכול – מזון, מנוחה, מין, פעולה או חובה – ולהקדיש פעולות לזיכוך הגוף ותפילה בבית הכנסת, חלושים בגוף, מרוממים בנפש, תחת טלית לבנה, כאשר מלבד זה אין כלום, רק האדם והאל – בזמן הזה ביקש כהן להתחיל פרק חדש בחייו, תקופה מכוננת שעוד תבוא לידי ביטוי ביצירותיו עד סוף ימיו. לאונרד כהן. הסופר, המשורר, ובעיקר הזמר שהתקבל בברכה ככל שקולו התחמם ותווי פניו נחרשו, ניצח על כל רגע – כמעט – בחייו ובילה חלק ניכר מזמנו באור הזרקורים כגבר שבא לספר מחדש על גברים ונשים ומה שביניהם. ובתמורה, הוא רק רצה למצוא מקום צנוע שבו יתחמם בחורפים הקרים של הנפש באור נרות האהבה. הוא ראה בחיבור שבין איש ואישה כחותם זעיר, בעולם מטה, המטעים מהקשר הרוחני שבין האדם והאל. הוא ניזון מהסירופ הממתיק־רעיל משהו של ה"מוזה" וכשנשאל פעם על העובדה שהפך נשים בחייו לשירים, הוא ענה: "אם זו הייתה הדרך שבה ניצלתי מערכת יחסים אז אני הולך ישר לגן עדן". זה מה שנגע כל כך חזק בלאונרד כהן, העובדה שידע להציג תמונת מצב כנה של אמן שהרזומה שלו עם הרומנטיקה שסוע, ושמדגים כמה התניית האהבים עם האישה קרובה לכרובים העומדים פנים מול פנים בקודש הקודשים. ואיזו אישה לא תרגיש מוחמאת להיות במוקד נפשו ויצירו של גבר רוחני, אמנותי, אינטלקטואלי ורומנטי כל כך? לאונרד כהן עשה מה שהוא יכול כדי שהאנשים בחייו לא יזלזלו בעצמם. הוא ידע להמיר את הביזוי העצמי לביטחון עצמי, את הצלקת לנקודת חן ואת האופל לסקס־אפיל. הוא גם הקרין רוח של נודד, ערמומי, לפעמים חסר מנוחה כמישהו שתמיד רואה עצמו כזה שנשאר מאחור. אצל כהן ההתחלות תמיד צנועות ומתוקות. אבל התחזוק לעיתים נחל כישלון. כשהוא עלה על אוניית מסע והקיף את העולם, תוך שהוא מגלה ערים ומדינות ואוקיינוסים ודמויות, נדמה שבלי שמישהו בחר בכך – כל אלו יכלו גם להפסיק לעורר בו עוד זוהר וחשק. רדיפתו אחר אסתטיקה, הערכתו ליופי; הדרכים שבהן התמוגג, חשק, התגעגע, התייפח, ילל וצחק את צחוקו המלאכי, בדרכים הללו הוא רק ביקש להוריד מטה את הנשגב. כך יצר כהן, ברבות השנים, זהות יהודית שעשויה להיות העמוקה והמורכבת והעמוסה ביותר של אומן יהודי מאז פרנץ קפקא, אולי לצד המקביל והמשלים שלו – בוב דילן – ומתוך התודעה הזאת חתם לאונרד כהן את מורשתו כנביא ולא ככהן, כיוון שצלח את ההווה והתברג אל תוך הנצח. כמו שמוזיקה מתעלה מעבר לזמן, ובדיוק כפי שגלגול נשמות מאפשר התעלות מעל פרק חיים אחד בתוך גוף, כהן ארגן את פרידתו מהעולם בהתמסרות לאל גם ברגע שעצם את עיניו: "הנני!" הוא אומר וחוזר לשפה היהודית, השורשית, המהותית, שבה ברא האל את העולם. והנה, השפה היא לא רק טרמינולוגיה, היא מהות. "ואם אתה, אלי, רוצה את החושך – אנחנו נכבה את הלהבה", אבל דע, הוא אומר בין השיטין, עשינו את המיטב. וכך, כמו ציפור על תיל, המתנדנדת הכי קרוב שאפשר בין האדם ואלוהים, בין המיצרים מטה והדרור מעלה, לאונרד כהן אחז במשך 82 שנים של גבורות וחסדים את קטלוג מקרי המוות של הדעיכה האיטית מול הפריחה החייכנית, של קהות הלב מול שלטון הלב, נשא את חרדת הנטישה ושבריריותו של האדם, וידע שכל מה שבכוחו לעשות הוא לשאול: ככמיהתי וקריאתי לאלוהים, האם גם שם, אצלו, באש הוא, יש מישהו שקורא לנו בשמנו?