תוצאות חיפוש

ד"ר שלומי דורון מהמכללה האקדמית אשקלון מתראיין בתכנית "עושים סדר" עם בן כספית על חוזרים בתשובה לצפייה לחץ כאן   תגיות: שלומי דורון, חזרה בתשובה תאריך הכתבה: ינואר 2012

https://www.youtube.com/watch?v=J15l1EQ03yI&list=PL1Orn0DjMbnCBvw_fH9GUSwKLPvroZKTA הִיא ‏יוֹצֵאת בִּשְׁאֵלָה הֵם אוֹמְרִים וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֵיזוֹ שְׁאֵלָה זוֹ, בִּכְלָל וּמֵאֵיפֹה אֶפְשָׁר לָצֵאת הִיא חוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה הֵם אוֹמְרִים וַאֲנִי תּוֹהָה אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה זוֹ, בִּכְלָל וּלְאָן יֵשׁ לַחֲזֹר? וְאֵין לָצֵאת מֵהַשְּׁאֵלָה הַהִיא אוּלַי יֵשׁ לִבְרֹחַ לְהַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַיִךְ שְׁבָרִים וְאֵין לַחֲזֹר מֵהַתְּשׁוּבָה הַהִיא אוּלַי יֵשׁ לִדְפֹּק עַל דֶּלֶת לְנַצֵּחַ מִפְלָצוֹת פְּחָדִים וְלִפְעָמִים, אֲנִי נְמֵסָה מִגַּעְגּוּעַ לָאֱלֹהִים הַטּוֹב וְהַפָּשׁוּט שֶׁלִּי לַשִּׁירִים וְלִתְפִלּוֹת וּפְעָמִים, אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְרֹחַ כִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא בִּשְׁבִילִי וְלִי אֵין מֻשָּׂג אֵיךְ לִחְיוֹת וְשָׂכָר וְעֹנֶשׁ ויֵצֶר טוֹב וְרַע הִתְעַרְבַּבְתִּי הִתְבַּלְבַּלְתִּי בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא בֵּין שַׁבָּת וְיוֹם חֹל לְמִכְנָסִי ג'ינְס וְקוֹל תּוֹרָה וֶאֱלֹהִים אֶחָד שֶׁלִּפְעָמִים מַרְגִּישׁ רָחוֹק נוֹרָא. וַאֲנִי, עִם כַּמֻּיּוֹת שֶׁל שָׁחֹר בְּעֵינַיִם וּמַגָּפַיִם גְּבוֹהוֹת לָקַחְתִּי סִדּוּר וְהִנַחתִיו חֲזָרָה כִּי לֹא רָצִיתִי אוֹתִיּוֹת. וְשַׂמְתִּי ״הַלְלוּיָהּ״ בָּאָזְנַיִם וְדָמַעְתִּי דְּמָעוֹת חַמּוֹת וְהִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלַיי וְאֵלָיו עַד אֵין קֵץ.

ספרו החדש של ד"ר שלומי דורון (החוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, המכללה האקדמית אשקלון) יצא לאור לאחרונה, ומהווה מחקר מקיף והשוואתי על מה שנקרא "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה" בחברה הישראלית.     תגיות: שלומי דורון, יציאה בשאלה, חזרה בתשובה תאריך הכתבה: ינואר 2013

המהלכים בין העולמות הוא ספרו של ד"ר (אנתרופולוגיה) שלומי דורון העוקב אחר תופעת החזרה בתשובה והיציאה לשאלה. סיקור באתר הקיבוץ המאוחד.     תגיות: שלומי דורון, יציאה בשאלה, חזרה בתשובה תאריך הכתבה: ינואר 2013

ד"ר שלומי דורון ממכללת אשקלון נולד כשלומי חיים בלב מאה שערים. בגיל ארבע נפטרו הוריו, והוא נאלץ לנדוד בין עשרות מוסדות ומשפחות אומנה. למרות שאובחן כבעל פיגור ונשלח לעבודה במוסך הצליח לסיים דוקטורט בהצטיינות. רק אז, במחקרו על החברה החרדית, התעמת לראשונה עם עברו לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן   תגיות: שלומי דורון, השכלה, מאה שערים תאריך הכתבה: יולי 2009

המחקר בוחן את הטענה שתהליך טקסי מבטא את שינוי הזהות בשתי קבוצות חברתיות קוטביות: החוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה. מחבר: שלומי דורון שנה: 2010

המאמר מתחקה אחר תהליך שינוי הזהות של אלה העוזבים את העולם החרדי (יוצאים בשאלה) ואחר הקשיים העומדים בפניהם. המאמר מראה כי תהליך הניתוק, המעבר והשילוב (בדגם טקס המעבר) אינו מתיישב עם המודל הקשיח המציג את המסורת כדיכוטומית למודרניות, אלא מייצר מצבים לימינליים חברתיים-דתיים שמלווים את עולמם של היוצאים בשאלה לפני המעבר, במהלכו ואחריו. מחבר: שלומי דורון שנה: 2013

תָּמִיד בַּחַגִּים קָשֶׁה יוֹתֵר זִכְרוֹן צַלַּחַת מְנֻפֶּצֶת שׁוֹפָר גָּדוֹל שֶׁל סוֹף קוֹרֵעַ לֵב סָדוּק שִׁירִים שֶׁפַּעַם שַׁרְנוּ מוּל שֻׁלְחָן וְאָדוֹן סְלִיחוֹת אֶחָד שֶׁהִבִּיט.. וְשָׁתַק. הַכָּל בְּחַגִּים בּוֹעֵר יוֹתֵר הַמִּזְוָדָה הַקְּטַנָּה הַהִיא, שֶׁלָּקַחְתִּי לְכָל מָקוֹם הַצְּעָקוֹת הַשְּׁקֵטוֹת בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים תְּפִלּוֹת שֶׁנִּלְחֲשׁוּ מוּל כֹּתֶל אָטוּם וַאֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת שֶׁהִבִּיט.. וְשָׁתַק. בְּכָל חַג זֶה צוֹבֵט יוֹתֵר הָרֵיחַ.. הַכִּיּוֻן שֶׁל הָרוּחַ כָּל מָה שֶׁהָיָה וְלֹא יַחֲזֹר כָּל מָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה - הַסִּימָנִים כְּבָר צְרוּבִים עַל הַלֵּב. כָּל אֶחָד, תִּקְוָה שֶׁפָּרְחָה כָּלְתָה הִיא, בִּמְקוֹם הָאוֹיְבִים וַאֲנַחְנוּ, מְלֵאֵי צַלָּקוֹת כְּרִמּוֹן לִקַּקְנוּ פְּצָעִים בִּמְקוֹם דְּבַשׁ וְאָכַלְנוּ תָּמַר, לְזֵכֶר הַתְּמִימוּת הַמְּעֻשֶּׁנֶת כַּרְתִּי - כִּי נִכְרְתוּ הַיְּסוֹדוֹת וּמִזְּמַן הִסְתַּלְּקָה גַּם הָרוּחַ הַתַּפּוּחַ עֲדַיִן מֻרְעָל וְכָל דְּבַשׁ לֹא יַמְתִּיק וְכָל טְבִילָה לֹא תְּטַהֵר וְכָל תְּפִלָּה עֲדַיִן לֹא עוֹלָהּ וֶאֱלוֹהִים עֲדַיִן מַבִּיט.. וְשׁוֹתֵק.  

מִי עוֹד כָּמוֹנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לִתְחוּשַׁת הָאֱמוּנָה הַבִּלְתִּי מְעֻרְעֶרֶת לִתְמִימוּת אֱמֶת שֶׁעוֹד לֹא נִפְגְּעָה תְּחוּשַׁת הַשַּׁיָּכוּת הַבִּלְתִּי תְּלוּיָה? מִי עוֹד כָּמוֹנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַהַסְכָּמָה הַמֻּחְלֶטֶת לְהַאֲמִין לְלֵיל שַׁבָּת קָדוֹשׁ וְטַעַם שֶׁל חַמִּין לַפְּנִיָּה הַבְּרוּרָה מֵאֵלֶיהָ, אֵלָיו - שֶׁיַּעֲזֹר עִם כָּל הַדְּבָרִים? מִי עוֹד כָּמוֹנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַשִּׁירִים שֶׁהַיּוֹם צוֹרְבִים אֶת הַלָּשׁוֹן לְסִפּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, "יְלָדִים מְסַפְּרִים" לַזְּמַן בּוֹ עֲדַיִן רָצִינוּ לִהְיוֹת גּוֹמְלֵי חֲסָדִים בַּיְשָׁנִים? מִי עוֹד מִתְגַּעְגֵּעַ לַבְּקָרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁזָּרַקְנוּ סֻכָּרִיּוֹת עַל חֲתָנִים אָכַלְנוּ עוּגוֹת עִם קַצֶּפֶת שִׂחַקְנוּ בְּחֶבֶל וְקְלָאס עַל הַמִּדְרָכוֹת הַנִּפְרָדוֹת הִשְׁוֵינוּ אֹרֶךְ שְׂמָלוֹת דַּרְגַּת סִלְסוּל שֶׁל פֵּאוֹת מִי עוֹד מִתְגַּעְגֵּעַ לְכָל מָה שֶׁהָיָה פָּשׁוּט לִחְיוֹת אוֹתוֹ לְכָל מָה שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲבָק לְמָה שֶׁלֹּא הָיָה כּוֹאֵב לְמָה שֶׁזָּרַם לָנוּ בִּוְרִידִים בְּפַשְׁטוּת? מִי עוֹד מִתְגַּעְגֵּעַ לְיָמִים הַהֵם? כִּי אָז, עוֹד לֹא הָיוּ לָנוּ סִימָנִים כְּחֻלִּים שֶׁל חֹסֶר אֵמוּן כְּתָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל בְּגִידָה קְדוֹשָׁה חֲתָכִים שֶׁל יִסּוּרֵי מַצְפּוּן. אָז, עוֹד לֹא הָיָה "דַּתְלָ"שׁ", בֶּטַח לֹא כָּזֶה קָרוֹב עוֹד לֹא יָדַעְנוּ שֶׁזֶּה יָכוֹל כָּכָה לִכְאֹב כְּמוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה. אֲבָל הַיּוֹם כְּמוֹ אָז כְּמוֹ תָּמִיד, אֶשְׁאַל - אַיֶּכָּה? וְאֵיפֹה גַּם אֲנִי.   קרדיט תמונה: נעמי דויטש

שלושה ימים לפני שנפתחו שערי הגיהינום – אימצנו חתול. מערכת חלוקת החתולים הקוסמית (Cat Distribution System) היא תיאוריה חמודה מאוד, הגורסת כי ישנה מחלקה שמימית האחראית על חלוקת החתולים בעולם. היא עושה זאת בזמן שלה, כך נטען, ומכאן שהחתול הוא שבוחר את בעליו ולא להפך. "אם כן", הצהרתי בסיום ההסבר מלא הפאתוס שנשאתי מול הזוגי שלי בגינת הכניסה לבניין - "אני צריכה שזה יקרה כבר, חיכיתי מספיק". שתי דקות אחר כך, כשכבר היינו ממש בכניסה לבניין, שמענו אותו. "מיאו" כזה קטנטן. הזוגי אומר שהחיוך שנפרס מייד על פניי הוא משהו ששווה לזכור. את התחושה הזו בלב שלי, תחושת משאלה נענית, אני בטוח אזכור. הלכתי שלושה צעדים אחורה ומולי טופף גוש זעיר וכהה, שהתיישב בדיוק מתחת לרגליים שלי והסתכל עליי בעין אחת עצומה. אספתי אותו. רטוב ובוצי, והוא התכרבל לי בתוך היד. "טוב, יש לנו חתול!" הכריז זוגי בעליזות ופתח את דלת הבניין. "אוי ויי איז מיר". אז עשינו לו מקלחת. הכנו לו מיטה מאולתרת מקופסת נצרים ופיג'מה חורפית ישנה. התרגשנו בשיחת וידאו עם אחותי ובת זוגה, שיש להן שני חתולים ושחמידותם הקיצונית הייתה ההשראה לרצון ההולך וגובר שלי בחתול בשנים האחרונות. נתנו לו קצת טונה והשתאינו מקלות ההירדמות שלו עלינו, מגרגר ורגוע. בבוקר קמתי מוקדם כדי להזמין משלוח גדול מחנות החיות ולקבוע תור לווטרינר. בשלושת הימים הבאים מרחנו משחה אנטיביוטית על העין המודלקת, קנינו בית חתולי עם מתקן גירוד משוכלל והצפנו את הבית בחטיפים, שימורים ועכברי צמר צבעוניים. עיסינו את הבטן הקטנה שלוש פעמים ביום כדי להקל עליו בעשיית הצרכים, קראנו לו בשם ורווינו רוב נחת מהזנב המתנוסס אל על, סימן בדוק לכך שהקטקט מרוצה מחייו החדשים.   בשבת בבוקר, 7.10.2023, עוד הייתי בטוחה שיש טעות. חטפנו את הקטקט המנומנם שהיה מכורבל בתוך הפיג'מה שלי וטסנו לחדר המדרגות, מטושטשים משינה. הצופר ודאי תקול, שכנעתי את עצמי. ממתי יש אזעקות בירושלים? אחר כך באו עוד אזעקות. גרוע מזה, אחר כך באו החדשות. וככל שהגיעו עוד מאלו הרגשנו שהעולם קורס. בשבת בצהריים כבר ארזתי – מזוודה קטנה עם כמה בגדים נוחים, נעליים סגורות וערכת עזרה ראשונה. עדשות, משקפיים ספייר, תיק מקלחת מצומצם. גם תיק גב עם דרכונים, מסמכים חשובים, סכין חדה ליתר ביטחון, אוכל יבש של בני אדם ושימורים של אוכל לחתול. לא ידעתי למה להתכונן. לא ידעתי איך, אז ניסיתי לכסות את כל האפשרויות. הימים שאחרי היו סחרחורת איומה של זעזוע וחרדה, יחד עם תחושה קשה של חוסר ביטחון. אין לנו ממ"ד, אז ניסיתי למגן את הבית. נעלתי את כל הדלתות, הורדתי את כל התריסים. העברתי מהמרפסת פנימה ארון כתר גדול והצמדתי אותו לאחת הדלתות שלה, שלא ננעלת. מאחורי הארון שמתי גם שולחן כבד, כיסאות ומדפים שמצאתי. העברתי את המזרן הזוגי הגדול מחדר האורחים אל המרפסת הסגורה בסלון, שיגן עלינו מרסיסים, אם יהיו. הזזתי את הספה, שיהיה קל להתחבא מאחוריה. הבית האהוב שלנו, מלא כיווני האוויר והחלונות הענקיים, הפך להיות מקור לבהלה. לא ידענו אם נגמרו ההפתעות או שיש עוד, הכול הרגיש חשוף ופגיע וזכוכית… זכוכית זה לא טוב, הרי רואים דרכה הכול והיא נשברת. גם אני נשברתי. מחזות הזוועה עברו ישר פנימה, ללב. תמונות, סרטונים, דיווחים, אימה גדולה. ואח שלי, שהיה סגור בממ״ד במשך יומיים עם אישה וילדה בת כמה חודשים, וחברה טובה שלי, שהחזיקה לבד את הדלת של הממ״ד במשך שעות עד שיבואו לחלץ אותה ואת ילדיה, וידיד שלי, שהיה נעדר ואז התגלה כמת. מאות עדויות ותיעודים שלקחו לי כמעט את כל האוויר. והחרדה שלי, שפעילה גם בימים רגילים, הרקיעה שחקים. לא הצלחתי לאכול, לא הצלחתי לעבוד גם במעט העבודה שלא בוטלה או הושהתה, לא הצלחתי לישון, בקושי הצלחתי לדבר. המתוק שהתחתנתי איתו תפס פיקוד בזמן שאני קפאתי לתוך החרדה, וניסה להקל עליי ככל יכולתו, משתף פעולה עם ״מיגון״ הבית, אם כי שנינו ידענו שאם חלילה יקרה דבר מה, לא זה יהיה מה שיעזור.   ובאמצע כל זה היה הקטקט. שובב ושלֵו כמו שרק גור בן חודש וקצת יכול להיות, לחלוטין לא מודע לעולם הגועש שבחוץ. והוא תינוק. תינוק שביקש לשחק איתנו, שהיה צריך שנשים לו אוכל, שננקה לו את ארגז החול, שנעסה לו את הבטן, שנלטף, נכרבל, נוריד אותו ממקומות גבוהים שעלה אליהם ולא ידע כיצד לרדת, ונצוד יחד איתו עכברי פרווה, חבקי ווילונות וחרקים מזדמנים. בתוך כל כך הרבה מוות, הדבר הקטן היה מלא חיים. *** בעודי מקלידה שורות אלו, הקטקט ניסה ללעוס את מסך המחשב (פעמיים), טיפס מעלה אל ראש הכורסה, השחיז ציפורניים על מנורת הצד והתעקש להקליד גם הוא כמה מילים. במקביל קמתי שבע פעמים כדי למנוע ממנו להתנקש ברהיטי הבית או בזוגי הישן. לא קל לגדל גור חתולים, אבל בימים האלו הוא מציל אותי - לא פחות ממה שאני הצלתי אותו.