הילדים כמנגנון לשימור הקהילה החרדית

מחבר: פלוני אלמוני

החברה החרדית מחולקת לתת קבוצות רבות המייצגות גוונים חברתיים ואידיאולוגים שונים, אך החלוקה העיקרית היא בין חסידים, ליטאים וספרדים (חרדים-מזרחיים). יחד עם זאת, המאפיין המשותף לכולם הוא החיים בקהילה סגורה, מבודדת ומגוננת. "איננו מוכנים לדור עם החופשים (=החילוניים) בכפיפה אחת ולתת יד לכך שילדנו יושפעו ממעשיהם הרעים. עוד אברהם אבינו אמר ללוט! ״היפרד נא מעלי״…אנו טובים כלפיהם אך לא ביחד אתם.."[1]

מתוך דבריו של הרב חיים מאיר הגר ניתן להבין את הבידוד שהקהילה החרדית, יוצרת מהסביבה החילונית וזאת על מנת לשמר ערכיה. ולכן היוצאים בשאלה שגדלו התחנכו והעבירו את חייהם עד לשלב היציאה בקהילה חרדית ללא קשר למוצאה, עוברים תקופת התנכרות והתעלמות בזמן היציאה בשאלה חלקם הגדול חסרי השכלה בסיסית, נותרים חסרי משפחה ותמיכה לאחר היציאה. רוב ציבור היוצאים בשאלה מתחיל את דרכו מהתחלה כאילו נולד מבוגר ולאט לאט לומד איך לחיות. כאשר היוצא כבר בעל משפחה ומבקש להתגרש הסיפור מסתבך: בתוספת לאי ההבנה לצרכים המיוחדים, הקהילה החרדית על רבניה לעיתים, מסיטה נגדו את המשפחה הגרעינית שלו ובעיקר את ילדיו, לרוב ע"י שכנוע שהיציאה בשאלה הפכה אותו/אותה ללא יהודי/יה, ונטען כי  הוא לא יציב נפשית.

[1] מתוך דבריו של הרב חיים מאיר הגר. האדמו״ר מוויז׳ניץ, ״ממלכת ויז׳ניץ בשגשוגה״, בית-יעקב, (ניסן תשכ״ב).

 

להורדת המחקר המלא לחץ כאן