אוטונומיות חינוכית, תוכנית-הליבה ומימון ציבורי של החינוך – על חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח

הדילמה בדבר מעורבותה של המדינה במוסדות החינוך של הציבור החרדי ממלאת מקום חשוב בשיח הציבורי והמשפטי בישראל זה שנים רבות. לאחרונה חוקק חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, הקובע כי בתי ספר של העדה החרדית אשר יוכרו כמוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים יקבלו מימון מאת המדינה, גם ללא לימוד ״תכנית הליבה״, ובלבד שתוכנית הלימודים או אורח החיים בבית הספר לא יהיו מנוגדים לערכיה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. במאמר זה אטען כי החוק מעניק אוטונומיה רחבה מדי לאוכלוסיה החרדית על חינוך ילדיה מבלי לספק מנגנוני הגנה לאינטרס הציבורי בחינוך, ובעיקר לאינטרס שהתלמידים יגדלו להיות אזרחים סובלניים ועצמאיים כלכלית. נוסף על כך, הסדר זה עלול לפגוע בזכותם של ילדים בני העדה החרדית לקבל חינוך שיאפשר להם לבחור בעתיד לעזוב את הקהילה.

מחברת: תמי הראל בן-שחר

שנה: 2008

לקריאת המאמר לחץ כאן