למות זכאי | יוצאים לשינוי

למות זכאי

לפעמים יש אנשים שאלוהים ממש ממש אוהב אותם. ומרוב שהוא אוהב אותם הוא עוזר להם למות זכאים.
כמו הבן ההוא מהתורה, הסורר והמורה. שסופו היה שילסטם את הבריות, ולכן רגמו אותו ביום הבר מצווה. כי מוטב שימות זכאי ולא ימות חייב.

אני מתארת לעצמי שהוא לא ממש תכנן ללסטם בריות. תמיד צריך להקצין כדי ליצור ענין. הוא בטח היה ילד חמוד כזה מחוספס, שתכנן ללמוד להיות מהנדס, וחלם על תאיילנד ולא הבין מה הקטע בלהניח תפילין ולמה צריך לשלח ציפורים ולקחת להם את הגוזלים החדשים הקטנים האלה.

אבל הוא היה רק בן שלוש עשרה. ולא היה לו כסף. ולא היה לו אומץ. ולא היה לו לב להרוס את האידיליה.
אז הוא אמר, פסדר, כשאני אגדל ויהיה לי כח. אני לא אכנע למציאות שלי, אני אבנה לי אחת יפה כזאת, ברגע שאגמור את התואר ותהיה לי עבודה, אני אצא לשדות הענקיים מחוץ למחנה, שם אפשר לראות זריחות יפות בלי שהדגלים יסתירו. יום אחד כולם יראו מה זה.

אבל מישהו שם ממש אהב אותו והוא מת זכאי. איזה באסה זה למות זכאי.

בחייאת, אלוהים, אם אתה שומע אותי, בבקשה בבקשה אל תיתן לי למות זכאית. יש לי מליון חלומות שמחכים לי מלא זמן, יש לי כמה נקמות שמתקררות כרגע, יש לי מלא דברים להוכיח למלא אנשים, נכון. זה קצת תקוע ומתעכב, אבל תן לי התראה של כמה חודשים אם מתחיל להגמר לי הזמן. זה חרא של דבר למות זכאית.

?>