נשף המסיכות של אבינעם

– אז בתור מי הגעת לכאן?

– מה זה אומר לכאן? אני משתדל להבין את השאלה אדוני.

– אני לא צריך שתיתמם, הגעת בסופו של דבר כמו כל האחרים. אני רק שואל בתור מי מבין שניכם בחרת להגיע?
תשים לב שאתה חיי חיים שלמים מבלי לדעת איזה בנאדם מתהלך בדמות גופך בעולם הזה.

-תראה, אם אתה מדבר על אבינעם של אחרי השעה 21:00 בימים שני וחמישי אני יכול להבין מאיפה נובע הבילבול, אבל אלו רק גימיקים, או שמא הם לא? בחיי מזל גדול שאנחנו נפגשים סוף סוף, כי אתה מבין, אני מתהלך כמו שאמרת במדויק: מבלי לדעת מי אני. וכל חיי, חיכיתי שתפתור לי את החידה, מיהו האדם שמהותו מסיכה. איך הסיטואציה ניתנת לשיפוט כאשר אני מניח על עצמי תחפושת מסוג קצת שונה.

רגע לפני שאתה עונה, אתה אומר בעצם שכאן אתם שמים לב שמשהו בי משתנה כאשר אני מחליף בין התחפושות? בגלל זה שאלת את כל זה? טוב נו, אתה אדוני יודע הכל וזו לא חכמה, אבל האם זה הייתי אני שמדמיין שמשהו באבינעם של אחרי 21:00 בערב בימים שני וחמישי הופך למישהו אחר במקום אחר והזמן כמו מאבד את מחוגיו? כל הגוף שלי אומר להשתחרר, וכן אני יודע ״שינוי פנימי מוביל לשינוי חיצוני״ בלה בלה או אולי להיפך במקרה שלי? מבלי שאתאפר בצבעי חור כרפס ותכלת, מבלי עקבים גבוהות, פאה, וצמיד פנינים שחברה טובה הביאה, אולי אין באמת אותי. בלי שארקוד על גלילי כסף ועמודי שש במועדון האפל בדרום תל אביב, הגוף שלי חסר משמעות ותחושה. אבל כשאני רוקד, כאילו נשמה יתרה נכנסה בי ופשוט התפוצצה כמו איזה זיקוק זוהר.

אז אולי תדע אתה.
זה הדין והחשבון שאני יכול לספק, זה לא מסביר כל כך הרבה, אבל ישנם הימים שאני צריך את זה בשביל עצמי.

לדעת שיש מקום בו האופק שלי פוגע בי ולרגע מאושר אחד, כל מה שחלמתי עליו ממרחקים, קרוב אלי כמו סינוור של שמש. ואני ריאלי, אני יודע שאי אפשר להקפיא לגמרי את החיים שיצרתי, אתה לא יכול לעזוב את הקרקע לחלוטין, לתמיד, כי אחרת, אתה ואני היינו נפגשים מזמן.

אז ישנם ״השעות האפורות״ ככה אני קורא לזה. כי זה לא שחור ולא לבן, אתה בטח תבין…

הגעתי לכאן אבינעם שאוהב לחפש את הקצוות שלו. עד היום חיפשתי את הגבול הכי רחוק, כי אולי אי אפשר להסתפק במשהו אחד אף פעם. כי אז איך אני אדע מה אני מפספס? ואולי ככה שום דבר לא באמת נמאס, תמיד עוצרים בזמן, משאירים טעם של עוד.

שלא תבין לא נכון, אני בחרתי בזה. נהניתי מזה, התרגשתי, והתמכרתי לתחושה הזאת.

זה היה הסוד שלנו ,עד שעכשיו היית חייב לשלוף את המראה. ואין לי בעיה עם האמת, לו רק שתסביר לי איך הייתי יכול לוותר על עצמי. אדוני, אני לא רציתי לבחור במשהו אחד כי תמיד רציתי יותר ולא יכולתי לקבל החלטה חד משמעית. יש בזה כל כך הרבה אחריות. אז פחדתי ונמנעתי מלקבל החלטה אחת.

אגב תגיד, יקבלו אותי כאן?

?>