אליס, האם זו באמת ארץ פלאות? | יוצאים לשינוי

אליס, האם זו באמת ארץ פלאות?

הוא נולד לתוך מסגרת … אף אחד לא בדק מראש האם תתאים המסגרת למימדי התמונה, אף אחד לא שאל האם נוח וטוב לו בגבולות המוצבים או שמא לוחצים הם עליו עד כי יבקש לפרוץ החוצה בהזדמנות הראשונה. 

נער צעיר תכול עיניים עד לא מזמן היו פאותיו הבהירות מתבדרות ברוח הקרירה. זה כבר שבוע שהחליט כי הוא אינו יכול להמשיך בהעמדת הפנים הזו ולכן הוריד אותן. זלדה, השכנה המבוגרת בדיוק חוצה את הכביש מולו ומבטה לא סר ממנו “אם כל אחד היה מתעסק בענייניו, העולם היה מסתובב הרבה יותר מהר.” חושב לעצמו הנער וצביטה חזקה בליבו.

מה עובר עליך? שואל הקול הפנימי, אני חושש שאני לא יכול להסביר את עצמי, אדוני. מפני שאני לא אני עצמי, אתה מבין..” עונה לו ללא מילים.

“לא לאכזב”, צמד המילים שתמיד ניקרו במוחו מאז היותו ילד. הוא בדיוק מאזין לשיר של עוד להקת רוק מתמרדת. הצלילים נשמעים לו צורמים והקולות מזייפים. “כשהכוונה צלולה הצלילים מתכוונים מאליהם” חושב לעצמו וממשיך ללכת… ממשיך לצייר לעצמו בעיני רוחו את העולם החדש אליו יפסע אם רק יצליח להתעלם מקולות הרקע…

מחשבות הנער לקוחות מהסיפור של לואיס קרול “אליס בארץ הפלאות” שגם הפך להיות סרט. הסרט נמצא אמנם תחת הז’אנר “מדע בדיוני ופנטזיה” אך מי שיביט מעבר לתמונות המרצדות במסך יבחין במשמעות העמוקה המסתתרת מאחורי הסרט המדהים הזה.

בעיני הוא מתאר בצורה מדויקת להפליא את תהליך היציאה בשאלה ואת הקשיים הנפשיים שטומן בחובו המהלך הזה.

אליס, גיבורת הסרט מייצגת את הנער הסקרן, חסר הגבולות שלא מוכן לקבל מרות. היא נמצאת במציאות אחת אבל מפנטזת על עולם שונה אותו היא רואה מדי יום מחוץ לחלונה, עולם בו הכול פרוץ וחסר מעצורים. עד שיום אחד היא נכנסת למאורת הארנב ומשם היא מתגלגלת אל ארץ הפלאות.

כמותה, גם הנער החרדי מביט סביבו ומגלה שממש באותו כדור עליו הוא חי קיים עולם שונה, בו לא חייבים למצוא משמעות נעלה לכל מילה שנאמרת “אם אין בזה משמעות, מה טוב: זה חוסך המון טרחה, כי לא נצטרך לגלות אותה”, כמו שאמרה מלכת הלבבות לאליס. 

הנער המרדן שומע את הקול הפנימי שלו – היצר, המשכנע אותו ששם יהיה מאושר סופסוף ויוכל לפרוץ את הגבולות שתמיד הציבו לו… אמנם הוא  משתכנע, אך עדיין לא מעז להיכנס למקום המפחיד הזה שתמיד הזהירו אותו מפניו.

הנער מתבגר ובתהליך לא קל בכלל נגד כל מה שלמד בבית אביו הוא אוזר אומץ ומנסה לברוח לאותו עולם  חיצוני– לארץ הפלאות שם אין מגבלות ומוסכמות, ושם כמובן רשאי הוא לבנות את עצמו בדרכו.

כשסוף סוף הוא מגיע ל’ארץ הפלאות’ אחרי טלטלות רבות ודמעות (ולא רק של אמא) נגלה לו מקום בו כל הדמויות אינן מוכרות, הוא מפוחד, לא בטוח, תוהה שמא עשה טעות בפזיזותו, אולי היה צריך להניח למחשבות הזרות וללכת כמו כולם אל האופק הידוע מראש? המוכתב? “אלוהים! כמה הכל מוזר היום! מעניין אם החליפו אותי בלילה? רגע, אנסה להיזכר: האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר? נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת. אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, אה, זאת החידה הגדולה!”. כמו אליס, הוא מתחיל להטיל ספק בזהותו החדשה אך מזכיר לעצמו שזה עניין זמני ובקרוב הוא יהיה חופשי ומאושר.

ואז… בדיוק כשהוא בטוח כי הגיע למנוחה ולנחלה ועכשיו יזכה סוף סוף לאהדה מצד הסובבים אותו, בדיוק אז הוא נתקל בקשיים. גם היונה היתה בטוחה שאליס היא נחש המבקש לשדוד את ביציה והפרחים ראו בה צמח טורף…

כן, גם שם ב”ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות” הוא נחשב כזר המסתכל בעיני עגל על כל “המנהגים” החדשים. הוא מנסה להצמיח מרפקים ולהשתלב אך כולם בטוחים שהוא לא שייך ומרחיקים אותו מכל מקום אליו מגיע- חברה, מקומות עבודה ואפילו מוסדות לימוד. הוא מין יצור המתבלט במוזרותו, דמות שאף אחד לא מצליח לתהות על קנקנה.

וכשהוא טובע ביגונו ומבכה על מר גורלו צץ לו חברו משכבר הימים- היצר,  אותו מייצג בסרט חתול הצ’שייר הנעלם, אותו אחד ששכנע אותו עד כמה מדהים הוא העולם החיצוני וכמה טוב יהיה לו כשיגיע לשם. “אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים” פונה אליו הנער בייאוש  מוחלט, “אין לך ברירה” הוא עונה, “כולנו כאן מטורפים ..”

וזה בדיוק מה שהוא חש … הרגשת טירוף האופפת את כל כולו מחשבות מנוגדות רצות במוחו בזו אחר זו והוא אינו מצליח להשתלט על התוהו ובוהו שנוצר בתוכו.

 “התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?” הוא שואל את חברו הנאמן בתקווה להכוונה, “זה תלוי במידה רבה לאן אתה רוצה להגיע” עונה תשובה מתפלספת כהרגלו .

הוא אבוד ומרגיש מרומה ולכן תשובת הנער אל היצר היא: “לא איכפת לי כל-כך לאן.”

“אם כך, לא משנה באיזו דרך תלך”- שוב “החבר” שולח אותו לדרכו ללא כל הכוונה נותן לו להבין שפרט לעצמו אין מי שילווה אותו בתהליך הקשה הזה.

כך מוסיפה אליס לצעוד ביער, כמו הנער החרדי הממשיך בדרכו ולא מתייאש… מאבד את דרכו ושוב חוזר לאותה נקודה, נכנס לשבילים המפותלים והאפלים ביותר, יורד למקומות הנמוכים ביותר ועולה בחזרה, מתנסה בדברים בפזיזות מתחרט וחוזר על טעויות כדי ליהנות מהרגשת הפורקן המשחררת של הבחירה החופשית והמלאה לטעות. נותן לעצמו את החופש המוחלט לעשות ככל העולה על רוחו, מתענג על טעם החטא ולמחרת מכה עצמו על כך, נתקל באנשים המנסים לכאורה לעזור לו ושותה בצמא כל מילה שאומרים וכל עצה שיורים לכיוונו. מנסה לסלול את דרכו…

סלילת הדרך יכולה להימשך שנה ולעיתים אף כמה שנים, יש הנשאבים לתוך הבלבול לזמן רב יותר, נותנים לעצמם את הדרור לחוש את החופש בכל אופניו, לוקחים סיכונים והולכים עם היצר יד ביד אל עבר האופק הלא ידוע. אחרים מתעשתים מהר יותר ומנסים למזער כמה שיותר את נזקי “תקופת הניסיון”, מייחלים להתמזג כמה שיותר מהר בנוף החדש ולמחוק כל זכר לעברם.

70 פנים ליציאה בשאלה וכשם שכיפותיהם שונות, כך דרכיהם שונות. אך התוצאה זהה בכולם:
כמו אליס כולם הרגישו בסופו של דבר את הרגשת המיצוי, את תחושת הרצון העז  לצאת מתוך הסחרחרת הזאת ולהגיע “הביתה”. אז, אחרי שחווית הכול, טעמת, טעית ותהית, אתה מפלס את דרכך לבית שלך – למקום הבטוח והשפוי שיצרת בעמל ויגע, ליצירת המופת הזו שמכילה בתוכה מעט מהמנהגים שהיו לך בבית ילדותך, הרבה ערכים שספגת במסגרות בהן למדת, טיפה בלבול ושיגעון מהעולם החדש וכמובן את האני שלך – האמיתי.

סוף כל סוף חלפו להם  תקופות הכעס והמרד והגיעו במקומם הרגשה של גאווה עצמית, רוגע  ושלווה,

נכון… אחד יחליט  לחזור לביתו הישן ולמנהגי הוריו והשני בוחר להגיע למקום רחוק… אך כולם בסופו של דבר מוצאים את מקומם בזכות בחירתם, ולכל אחד יש זכות לבחור.

?>