התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

מי אתה אלוהים?

חני כהן

מטפל, כך טוענים מרצים בלימודי פסיכולוגיה מול קהל סטודנטים עייף, צריך להיות לוח חלק. לא לספר על עצמו. לא לתפוס מקום. לא לחשוף פרטים אישיים. טבולה ראסה. כך יוכל המטופל לבנות לעצמו סיפור שיתאים לו ולהשליך על המטפל (מטפורית היי היי) את עולמו הפנימי. השלכה כזו היא חלק חשוב בטיפול.

אני חושבת שאת הסטארט אפ הזה, באופן כנראה מקרי, המציאו בני האדם הרבה לפני שהוריו של פרויד החליטו לצלק אותו מספיק כדי שילך להמציא את הפסיכואנליזה.

“אלוהים” הם קראו לסטרט אפ הזה.

אלוהים, כפי שלמדנו, הוא משהו מופשט. אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, וכל השוואה שלו למשהו קיים היא כפירה. מהצד השני, הוא אבינו שבשמים, דמות קרובה ואוהבת. כך גדלתי אני. כך גדלנו אנחנו. פרדוקס מוזר של ישות שכבר הרבה מאד שנים עברו מאז בחרה להתגלות בפסגת הר סיני, וכיום שוררת דממת אלחוט משום מה ואין איש יודע מה, מתי ולמה.

ומה קורה כשבני אדם גדלים על קיומה של דמות חשובה וקרובה כל כך מחד, וערפילית ומסתורית מאידך? קורה לנו אותו קסם שקורה למטופל בחדר הטיפולים. אנחנו יוצרים לעצמנו את הדמות שאנחנו זקוקים לה. האלוהים שהיינו רוצים שיהיה. האלוהים שאנחנו פוחדים שהוא.

מתבגר לו ילד, הוא מציץ מן החלון על העולם כמו אברהם אבינו בן השלוש, ותוהה. עד היום הוא לא חשב על זה בכלל, אבל פתאום הוא נדרש לדון בסוגיה הזו של מיהו אלוהים. מי הוא זה שכולם מדברים עליו, שהוא טוב אבל שליט. רחום אבל עושה דין.

הילד לוקח קערה ומשליך אליה את דמות האב שהכיר, את דמויות הסמכות מחייו, את מה שחסר לו, את מה שהיה רוצה שיהיה, מערבב טוב טוב ויוצר גולם. אלוהים.

 

אלוהים מפחיד

כשלמדתי בסמינר הישן בירושלים יצא לי לפגוש הרבה אלוהים אחרים של אנשים מבוגרים סביבי. הדמות הנפוצה הייתה זו של הגבר האלים. האלוהים ההוא שרוצה שתפלי על הברכיים ותבקשי סליחה כל הזמן. סליחה שאני אני. חטאתי לפניך ואנוכי אפר ועפר, תולעת ולא איש. את האלוהים ההוא ראיתי ניבט מתוך עיניהן של מורות עייפות יום יום בכיתה. הן פחדו ממנו מאד אבל היה אסור לחשוב ככה, אז הן היו מספרות לנו בשיעור כמה הוא טוב ומיטיב וכמה אנחנו לא ראויות לו – בטון מונוטוני מנותק.

שמעתי על האלוהים ההוא גם מהרבנים שהיו מרצים לנו על יום הדין ועל הכבשים המסכנות שהרועה מסמן כדי לשחוט אותן. פחדתי ממנו בכל שנה כשחודש אלול התקרב והעולם כולו הסתכל עליי במבט מאשים. חוטאת שכמותי בת שתים עשרה וחצי, עם צמה שחורה וגרבי רגל. רעדתי מהאלוהים ההוא בכל פעם שנכנעתי לחולשה אנושית שהייתה בי, בכל פעם שהכיתי על הלב בתפילת שמונה עשרה.

 

אלוהים מחמד עם קאצ’

כשגדלתי קצת וכבר לא הצלחתי לנשום כשאני מוקפת בדמות המפחידה הזו, גיליתי אנשים שמדברים קצת אחרת. הראשונה הייתה סופרת אחת שאהבתי מאד פעם. היא הייתה מעבירה הרצאות בגבעת שמואל ושם הייתה מספרת לנו כמה אלוהים אוהב אותנו וכמה אנחנו בעצם כן בסדר בשבילו. היא הייתה כותבת הרבה על אהבה. זה היה האלוהים החדש שגיליתי. הוא היה הרבה יותר ידידותי למשתמש. אלוהים מחמד. פתאום הרגשתי מכווצת פחות. אבל משהו היה טיפה חשוד. זה הרגיש קצת כמו איש מבוגר שמציע לך סוכריה בפארק ואת בת שש. משהו בתוכך אומר לך: “יש פה קאצ'”.

פעם אחת באמצע ההרצאה שאלתי כמה שאלות והיא הגיבה בדרך מתגוננת ומבוהלת… ניגשתי אליה, דיברנו, שאלתי שאלות, והסתבר לי שגם האלוהים שלה לא מתאים לי כלל וכלל. הוא אותו אלוהים מפחיד שפשוט עטוף ביותר עטיפות נעימות. זאת הייתה ההזדמנות האחרונה שנתתי לאנשים שהם לא אני לגלות לי מיהו אלוהים.

 

אז מי אתה אלוהים?

אז הגיעה התקופה בה מחקתי אותו לגמרי והתמקדתי בשלבים הנמוכים יותר של פירמידת הצרכים של מאסלו. חיפשתי קודם מי אני ואיך אוכל להמשיך להיות אני.

מאז עברו שנים ואני כבר לא נבהלת מאלוהים של האנשים סביבי. הבנתי את המשחק הזה ואני מנסה סוף סוף לחצוב אותו מתוכי. את האלוהים שלי.

היום אני יודעת כבר מה הוא לא. אני נזכרת בכך בחדות – בכל שנה באלול ובחגים. האלוהים שלי לא כועס עליי. שבעתי מכאלה והם לא יתקרבו למוח שלי יותר. אני לא מבקשת ממנו סליחה. אני לא מענה את גופי כדי שימחל לי. אני כבר לא שם. “זה לא אני זה אתה”.

מה כן? אני לא יודעת. אבל אמצא. אני אמצא כי כשערפל הפחד שוכך אני מניחה שדוקטור סוס צודק ודברים מופלאים מחכים מאחוריו.

תודה אולוהים.

בין העולמות / הדרך שלי
02/10/2022

מאמרים נוספים

אֱהֹבו אֶת הַמְּלָאכָה: עבודות זמניות


סעודה שחורה - סיפור המעשה


מעל למצופה


היסוד החמישי


למלא את החלל


על קידוש החיים והבחירה


דילוג לתוכן