התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

חופש בחירה – יש דבר כזה בכלל?

עקיבא גרין

האם בני האדם מיומנים בבחירה חופשית? על פניו, התשובה החיובית מובנת מאליה. נדמה לנו שרוב הבחירות שלנו נעשות מתוך רצון חופשי: בכל יום אנחנו בוחרים מה לאכול, מתי לאכול, מה ללבוש וכן הלאה. התחושה הפנימית היא שאנחנו בוחרים בין אפשרויות שונות ומתוך חופש מוחלט.

אולם התחושה הזאת לא עומדת במבחן עובדות בסיסי. לפי חוק הסיבתיות, כל פעולה או שינוי הם, בהכרח, תוצאה של סיבה כלשהי.[1] יתירה מזו, אילו היו עומדות בפנינו שתי אפשרויות שוות, בלי שיופעל עלינו שום כוח, לא היינו יכולים לממש אף אחת מהאפשרויות. להמחשה, נביא את המשל המפורסם: “חמורו של בורידן” – חמור העומד בין שתי ערמות מספוא, המרחק בינו ובין כל ערמה שווה, שתי הערמות זהות בגובהן ובמראן. כיוון שלחמור אין שום סיבה לפנות לערמה זו או לאחרת, הוא אינו מסוגל לבחור ביניהן. במקרה כזה הוא יישאר לעמוד במקומו וימות ברעב.[2]

בדיוק כפי שאם נפעיל על גוף כוחות משיכה שווים בכיוונים מנוגדים, הגוף יישאר במקומו ולא ייטה לשום צד.

מכאן, שהבחירה חייבת להיות מונעת מחוק הסיבתיות.

אם כן, אילו נדע מראש מה הסיבות שיכולות להוביל להחלטה סופית, נוכל בעצם לנבא לפני המעשה מה תהיה הבחירה.

במקרה “החמור של בורידן”, למשל, אילו היינו יודעים שאותו חמור אוהב יותר לאכול מערמת מספוא שנמצאת בצד ימין, נוכל לדעת שהבחירה שלו תמיד תהיה לצעוד לערמה הימנית. מכאן שלחמור אין שום בחירה חופשית ופעולתו ידועה מראש. למתבונן מהצד, נטול הידיעה על נטייתו של החמור, ייראה שהחמור התלבט בין שתי הערמות ובחר לבסוף באחת, אך למעשה הפעולה לא נבעה מבחירה חופשית.

 

דוגמה נוספת, לפני שנעבור לדון בבחירות שלנו, בני האדם. גם תוצאה של הטלת קובייה, דבר שאנו נוטים לחשוב שהוא אקראי, יכולה להיות ידועה מראש. אם נצליח לחשב את זווית הנפילה ואת מכלול הכוחות המופעלים על הקובייה, נוכל לדעת בוודאות על איזה צד היא תנחת. אילו נביא בחשבון את כל הנתונים – אין שום אפשרות לתוצאה אחרת.

אצל בני אדם הדברים מורכבים יותר. גם את הפעולות שלהם אפשר לנבא מראש, אולם עלינו לכלול בחישוב משתנים רבים המשפיעים על הבחירה הסופית. אולם לו יצויר שהיינו משקללים את כל נתוני הבחירה והכוחות המנוגדים והשונים ומחשבים את התוצאה, היינו מגיעים למסקנה סופית ויחידה. מכאן – אין באמת אפשרויות בחירה.

המסקנה הזאת אינה חדשה. התהייה על קיומו של חופש הבחירה העסיקה הוגי דעות ופילוסופיים מקדמת דנא. ההיבט הדתי-אמוני התמקד בתהייה הבאה: אם הובן שהאדם פועל כפי שהוא פועל מכורח הכוחות המופעלים עליו ולא מתוך בחירה, כיצד אפשר לבוא אליו בטענות על אי-קיום מצוות, מה עניין שכר ועונש בקיום שאין בו בחירה אמיתית?[3]

הרמב”ם התייחס לנקודה זו בשלושה מקומות בחיבוריו, וטען בלהט רב שבחירת האדם היא חופשית לחלוטין. “רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו(…) אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב”ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, וכו’. ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצווה וכו’, אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים וכו’, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטיפשים הוברי שמיים [אסטרולוגים] היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך. הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין, ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט.”[4]

דברי הרמב”ם קשים לעיכול ומנוגדים לשכל הישר, האם באמת טווח הבחירה החופשית רחב עד כדי כך, האם באמת כל אדם יכול להיות כמשה רבנו?[5]

תפיסה מנוגדת לדברים אלו מובעת בדברי הרמב”ן בביאורו על התורה: “שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצוות – יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם – יכריתנו ענשו. הכול בגזרת עליון[!]”[6]

לשיטת הרמב”ן, טווח הבחירה האנושית מצטמצם עוד, שהרי אפילו לחוקי הטבע אין משמעות מוחלטת. זאת ועוד, אין כל תוחלת בציוויים ובאזהרות, שהרי כל מעשי הבריאה הם רצונו המוחלט של האל.[7]

הנחות פילוסופיות אלו גרמו לרבי חסדאי קרשקש, בן המאה הארבע עשרה, להסיק שאכן מעשי האדם הכרחיים מצד הסיבות ואין הוא חופשי לבחור כרצונו. אך כיוון שהוא האמין בנחיצות קיום המצוות, נאלץ רבי חסדאי לדחוק את עצמו בשרשרת פלפולים דחוקה, בניסיון ליישב את סוגיית “שכר ועונש בקיום נטול בחירה”. לגישתו, ציווי הבורא יכול לשמש כמין כוח המאלץ את הרצון, ואם האדם לא פעל כמצווה ממנו או שהוא לא הפנים כמה הציווי חזק או שהדחפים הגופניים היו חזקים יותר.[8] עוד הוא טוען כי אין הבדל בין מעשה באונס למעשה ברצון, כיוון שגם תחושת הרצון היא אשליה, ובעצם עיקר ההחלטה מגיעה מצירופי סיבות קודמות.

 

לסיכום: עקרון הסיבתיות לא עולה בקנה אחד עם תפיסת “חופש הבחירה”, משכך נצטרך לומר שהבחירה החופשית היא מעין אשליה המתקיימת במוחו של האדם. יש הטוענים שאין סתירה בין חופש הבחירה לעקרון הסיבתיות, אך גם תאוריה זו לוקה בכשלים.[9]

מבחינה מעשית, ניתן להסביר שמטרת החוקים והמוסר היא לייצר כוחות-נגד שמטרתם לאזן את דחפיו של האדם. כלומר, במקרה של אדם שלפי נטיית ליבו הוא נמשך לפעול בצורה מסוימת, בכוחם של החוק והמוסר לאזן את הרצון ולסייע לאדם לפעול באופן פחות קיצוני.

בהיבט הדתי-אמוני: אם האדם מוכרח לפעול על פי חוק הסיבתיות, נמצא שהרשע והצדיק נבראו ככאלה. אם כן, איזו תועלת טמונה בציווי על מצוות עשה ואל תעשה? הרי הצדיק לא זקוק לנקודת איזון, ועל הרשע הציווי לא ישפיע מאומה.

כפי שראינו, הוגי דעות מסוימים צמצמו את מעגל ההשפעה של הסיבתיות, ואחרים צמצמו את טווח הבחירה.

 

לאחר מסע קצר זה בין הדעות השונות – מעניין לבדוק כיצד אפשר להגדיר את בחירתם של יוצאי החברה החרדית.

נדמה שעצם מעשה היציאה נובע משני מניעים מרכזיים: אצל חלק מהיוצאים היה טריגר שהסיט אותם ממסלולם הקבוע, וגרם להם לשנות את נקודת מבטם ולפעול. אחרים רצו לבחון כוחות השפעה אחרים ולא להישאר תקועים במקומם, כמו אותו כדור שעומד ללא תנועה.

המסקנה המתבקשת היא שרק יוצאים, או אנשים שסטו ממסלול חייהם, יכולים להחשיב עצמם כבוחרים, משום שהם – ורק הם, הפעילו כוח מנוגד לכוח ההתמדה.

 

[1] חוק זה מובדל מחוק ההתמדה שקבע ניוטון – על פיו, גוף ישאף תמיד להישאר במנוחה או בתנועה במהירות קבועה בקו ישר, כל עוד לא משפיע עליו כח חיצוני. למשל כדור העומד בשטח מישורי ולא מופעל עליו שום כוח, יישאר לעמוד על מקומו ללא תזוזה לאף צד. [2] המשל הוזכר על ידי ז'אן בורידן ((Jean Buridan כומר צרפתי שפעל במאה הארבע עשרה. רעיון דומה הופיע כבר בספרו של אריסטו, "על השמיים" (De Caelo). אצל אריסטו הרעיון הובע דרך משל לאדם רעב וצמא העומד ליד אוכל ושתייה. המשל עבר שינוי על ידי בורידן, לחמור העומד בפני שתי ערמות מספוא, מפני שהדחף לאכילה והדחף לשתייה אינם שקולים.
[3] שאלה עמוקה יותר נוגעת לידיעתו הבלתי מוגבלת של הבורא: כיוון שהבורא, יודע, כמובן, מה האדם יחליט, האם אפשר לומר שלאדם הוקצתה בכלל יכולת בחירה? מחמת קוצר המצע ל
א אכנס כאן לדיון בזה.
[4] ראו עוד: שמונה פרקים לרמב"ם, פרק שמיני; מורה הנבוכים, חלק ג, פרק יז. במורה הנבוכים סוקר הרמב"ם חמישה אפשרויות להבנת ענין הבחירה, שולל ארבע דעות מתוכן ובוחר באפשרות החמישית. נקודה ראויה לציון היא שהדעה הרביעית שאותה מייחס הרמב"ם לאסכולת המֻעְתַזִלַה (المُعْتَزِلَة) – היא גם דעתו רבי סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות (כתאב אלאמאנאת ואלאעתקאדאת;  كتاب الأمانات والاعتقادات), מאמר רביעי. הרמב"ם דוחה דעה זו בתוקף.
[5] דברי הרמב"ם התמוהים אילצו את המפרשים לבאר בכוונתו ביאורים דחוקים. ראו למשל אצל רבי אלחנן וסרמן, תלמידו המפורסם של החפץ חיים שכותב (ביאורי אגדות על דרך הפשט סימן ז אות ט): "אבל באמת הדבר פשוט מאד שאי אפשר לשום אדם להגיע למדרגתו של משה רבינו וכו', וזו היא כוונת הרמב"ם שכל אדם יכול להיות צדיק כמשה רבינו, היינו שכל אדם לפי ערכו ולפי כוחותיו יכול להיות עבד ה', כמו משה רבינו לפי כוחותיו". הסבר זה אינו תואם כלל לכוונת הרמב"ם, כיוון שעל פיו לא ניתן לדרוש משני אנשים את אותן דרישות. לביאור אפשרי בכוונת הרמב"ם ראו: עקידת יצחק, שער כח.
[6] שמות יג, טז. הרמב"ן חזר וכתב את הדברים גם בדרשת תורת ה' תמימה (כתבי רמב"ן, מהדורת שעוועל, חלק א, עמודים קנג – קנה). יש לציין שהרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג פרק יז) מביא את דעת הרמב"ן ברשימת חמשת האפשרויות להבנת ענין הבחירה, ומזכיר אותה כדעה שלישית שהיא דעת חכמי האלאשעריה (الأشعريّة) [במאה השבע עשרה זוהתה דעה זו עם תפיסת האוקזיונליזם (Occasionalism) הדנה ביחסי הגומלין שבין החומר לרוח והשפעות הרוח על החומר], הרמב"ם דוחה דעה זו בזלזול מוחלט וטוען שלפי דעה זו מעשי האדם חסרי תכלית. יש שביארו את דברי הרמב"ן כפשוטם, שאין לטבע כל משמעות, אלא כל הנהגת הבריאה היא רצף של נסים. אלא שביאור זה מנוגד לשכל הישר, שכן נמצא שאין באמת סיבתיות בטבע. בנוסף, לא ברור מה ההתפעלות הגדולה מנס יציאת מצרים, אם כל מעשי הבריאה הם רצף של נסים. יש שצמצמו את כוונת משמעות דבריו, והשוו אותם לדבריו במקומות אחרים. להרחבה ראו: ח"ה בן ששון, רבי משה בן נחמן: איש בסבכי תקופתו, בתוך: הנ"ל, רצף ותמורה, תל אביב 1984, עמוד 317; ג' שלום, הקבלה בגירונה, בעריכת יוסף בן  שלמה, ירושלים תשכ"ד, עמוד 306.
David Berger, ‘Miracles and the Natural Order in Nahmanides’, Rabbi Moses Nahmanides
(Ramban): Explorations in His Religious and Literary Virtuosity, ed. Isadore Twersky,
.London 1983, pp. 107-128.
[7] לאור הנחות אלו מובנת מאוד דעתו של אבנר מבורגוס, תלמיד הרמב"ן שהשתמד, שטען שאין בחירה חופשית.
[8] אור השם, מאמר ב, פרק ה. בהמשך דבריו טוען רבי חסדאי שצריך להסתיר את הדבר הזה מהמון העם. כיון שידיעה זו תגרום להם לפריקת עול.
[9] התאוריה מכונה "קומפטיביליזם" (Compatibilism), כלומר: בר הלימה. דהיינו, שבחירה ורצון אינה סותרים סיבתיות.

יהדות ויציאה / בית מדרש
23/10/2022

מאמרים נוספים

ה) ליבו במזרח - והוא? והָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא


סוכת פלא


בניתי סוכה


מסיבה ביער


היפרדות


זיכרונות מימים שמחים


דילוג לתוכן