הצנחתו של יצחק גולדקנופף, העסקן החרדי הוותיק, לראשות סיעת יהדות התורה, פתחה תיבת פנדורה. תחקירים הקשורים בעסקי הנדל”ן והעמותות שלו התפרסמו בכמה כלי תקשורת. מהפרסומים עולה כי האיש עומד בראש מעצמת נדל”ן ומצודתו פרושה בכל מקום. בבעלותו בניין מגורים ברחוב מלאכי, שתי דירות יוקרה במתחם שנלר ודירה שפוצלה בניגוד לחוק. וזה רק בירושלים. עוד פורסם כי עמותה בניהולו של גולדקנופף מכרה לנכדתו דירה בבית שמש. גולדקנופף טען, להגנתו, כי העסקה אושרה על-ידי אדם שכבר הלך לעולמו. הכתבות זמינות לכול, הקלידו בגוגל “יצחק גולדקנופף נדל”ן”.
בין שלל התחקירים והידיעות הקשורים באיש, צד את עיני ציוץ של העיתונאי חיים לוינסון, על היקפי ההעסקה והשכר של בני משפחתו של שר השיכון החדש, בעמותות שתחת ניהולו. על פי הנתונים שפרסם, עשרה מבני המשפחה הקרובה מועסקים בעמותה שהוא מנהל ומקבל 90% מתקציבהּ מהמדינה. רוב בני המשפחה מועסקים במשרה חלקית, בשכר שנע בין 10-20 אלף שקלים. גולדקנופף עצמו, אם תהיתם, לא גווע ברעב. שכרו השנתי מהעמותה עמד על 368,494 שקל.
גולדקנופף אינו הפוליטיקאי היחיד שדואג לעשות לביתו ולבני ביתו. גם יו”ר ש”ס אריה דרעי ויו”ר דגל התורה משה גפני דאגו לעתיד הכלכלי של ילדיהם. יענקי דרעי, הבן של, זכה בג’וב מפנק בהסתדרות הציונית. עלות לשכתו, כך לפי הפרסום בכלכליסט, כ-2.3 מיליון שקל בשנה. אליהו גפני, בנו של משה גפני, הוצנח לתפקיד יועץ בקק”ל. שכרו החודשי, לפי הפרסום בגלובס, 21 אלף שקל.
שתי הדוגמאות הללו מייצגות תופעת נפוטיזם נפוצה; בני משפחותיהם של פוליטיקאים חרדים ועסקנים המקורבים לבתיהם של גדולי ישראל נהנים מג’ובים ששכרם הנאה מאוד בצידם. כישוריהם של העובדים הללו הם, בעיקר, קרבתם למוקדי הכוח.
חלקן של הנשים לא נפקד. המשרות הטובות בחינוך העצמאי מאוישות, באורח פלא, על ידי נשים ממשפחות של ראשי ישיבות ועסקנים. אשתו של גפני, למשל, ניהלה במשך שנים בית ספר בבני ברק. בנותיהם של הרבנים הגדולים, ואין צורך למנות את שמותיהן כי רבים הם, ממלאות את שורת ההנהלה הבכירה במוסדות החינוך החרדי לבנות. כל התפקידים היוקרתיים בשדה החינוך העצמאי שמורים לבנות משפחות האצולה.
הכסף ממשיך לזרום למקומות “הנכונים”
האליטה החרדית מיטיבה לשמור על כוחה. חלוקת המשרות בישיבות הגדולות נעשית לרוב על בסיס של קשרים משפחתיים, ולא כישורים. הכוח, הכבוד והכסף נותרים בידי קבוצה קטנה ומיוחסת. וכמו במעשה “סבתא בישלה דייסה”, למישהו לא נשאר. למי לא נשאר – לגננות. הגננות, כך על פי הפרסומים, אולצו בכל שנה להתפטר, כדי לא לצבור זכויות. שכרן של הגננות זעום, בעוד מנהלי העמותות שתחתיהם הן עובדות נוסעים ברכבי פאר. גננת ממוצעת היא המפרנסת העיקרית של משפחתה, בעלה יקבל מלגה סמלית מהכולל; בעוד שכנתה שזכתה להיוולד למשפחה הנכונה תקבל שכר גבוה כמורה בסמינר ובעלה יזכה גם הוא לשכר נאה כר”מ בישיבה.
ההסכם הקואליציוני בין יהדות התורה לליכוד מכיל סעיפים שונים שנועדו להגדיל את כוחם של העסקנים. בין השאר, מדובר בהגדלת התקציב של מוסדות החינוך החרדיים. הכספים אמורים להגיע אל רשתות החינוך עצמן, כמו החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני. מוסדות אלו מתנהלים באופן עמום. למשל, אין בידי המדינה נתונים על מספר המורים המועסקים בחינוך העצמאי. ספק רב אם הגדלת המשאבים תקטין את תשלומי ההורים לתלמודי התורה ולבתי הספר במגזר החרדי. סביר להניח שרוב הכסף ימצא את דרכו לכיסה של רשימת המוטבים הכוללת רבנים, עסקנים ובני משפחותיהם. רק לאחרונה אושרת הגשת תביעה ייצוגית בשמן של מורות בחינוך העצמאי, שדרשו להשיב להן את כספי “תרומת חובה” שהן נאלצו להפריש משכרן מדי חודש. על פי התביעה הייצוגית, הנהלת החינוך העצמאי חייבה את המורות ב-5 השנים הראשונות להעסקתן “לתרום” 2% משכרן לעמותת החינוך העצמאי. לפי כתב התביעה, מדובר בסכום כולל של 4-3 מיליון שקל בשנה.
החלשים משלמים את המחיר והמנהלים חוגגים
המעמד הבינוני ומטה בחברה החרדית משלם את המחיר. הוא משלם מחיר על התעקשותם של העסקנים שלא לאפשר לימודי ליבה. הוא משלם מחיר בכך שהוא נתון למרמס בתנאי ההעסקה שלו על ידי אותם עסקנים. הוא משלם מחיר בכך שהוא נאלץ לממן דירות עבור ילדיו, כדי לתחזק את חברת הלומדים וכדי להתחרות עם האליטה על השידוכים הטובים. הוא נאלץ לסבול משלטון של עסקנים שמתעשרים על חשבונו ומונעים ממנו טלפון סלולרי עם גישה כשרה לאינטרנט, אפילו לא להודעות.
הוא משלם מחיר בגין החלטתם של מנהלי הסמינרים למנוע מהתלמידות להשלים בגרויות וללמוד תואר. פרשן חרדי כינה את אותם מנהלי סמינרים “אנשי מרכז הליכוד של המגזר”. ברצותם יקבלו בנות לסמינר, וברצותם ימנעו את קבלתן. המנהלים השבעים וחסרי הדאגות הכלכליות ישנו טוב בלילה, בעוד האברך שלא גומר את החודש צריך למצוא פתרון ללימודיה של בתו, שאינה משתייכת לזרם הנכון או לא נולדה להורים הנכונים או שמישהי ממשפחתה לא מתלבשת לפי הכללים או – רחמנא לצלן, אחד מבני משפחה ירד מהדרך.
הצביעות חוגגת. הרבנים מטיפים, בכנסים המוניים ובמקומות אחרים, לצניעות, להסתפקות במועט, בעוד חשבון הבנק שלהם תופח ממשכורות שהם מקבלים מכמה ישיבות, בנותיהם לומדות לתארים מתקדמים וכלותיהם מועסקות במשרות מתגמלות.
האם צפויה מהפכה במגזר החרדי? האם יבוא יום שההמון יקום על שליטיו? ההיסטוריה מלמדת שמהפכות מתרחשות רק כאשר יש להן מנהיג. בשדרת המנהיגות החרדית הקיימת לא נראית דמות בעלת יכולת או רצון לקום ולהפוך את השיטה. כל עוד הכסף ממשיך לזרום לכיסים הנכונים, כיסי ההתנגדות, ככל שהם קיימים, נעלמים תחת ערמות המזומנים.
