ביום ראשון, 22 בינואר 2023, בשעת בוקר, שירת חייו של הפילוסוף ואיש הרוח יוסף אגסי הגיעה לסיומה, בגיל 95. במודעת האבל שפרסמה המשפחה נכתב: “לבקשתו לא תיערך לו הלוויה”.
אגסי היה תלמידו של קרל פוֹפּר, גדול הפילוסופים של המאה ה-20, ובהנחייתו כתב את הדוקטורט שלו. הדרך מירושלים ללונדון, שם לימד פופר, לא הייתה קלה לאגסי, שנולד בשם יוסף בירנבוים בשנת 1927. הוא נולד למשפחה חרדית בשכונת הבוכרים בירושלים, אביו עלה מהונגריה לישראל, ואימו הייתה בת לאחת המשפחות החשובות ביישוב הישן – משפחת רייכמן.
אביו הועיד אותו ללימוד התורה ושלח אותו ללמוד בתלמוד תורה. לאחר מכן עבר אגסי ללמוד בבית ספר, ובהמשך עבר לישיבת מרכז הרב. בישיבה הוא היה מבחירי התלמידים ולמד בחברותא עם ראשי הישיבה.
אגסי סיפר כי את אמונתו באלוהים איבד בגיל 16 כאשר החל לפקפק ברעיון שאלוהים מבקש שמאמיניו יתפללו אליו. בסיומו של התהליך הסיר אגסי את הכיפה ועזב את הישיבה לטובת ספסל הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. באוניברסיטה למד פיזיקה, פילוסופיה ומתמטיקה, ובגיל 25 כבר השלים תואר שני בפיזיקה.
הדרך למשרה באוניברסיטה הייתה נראית כמעט בטוחה אבל האיש שכפר בתורתם של רבותיו בישיבה לא היסס להטיל ספק גם בדבריהם של מוריו באקדמיה. משפטים חריפים שאמר בכינוס באוניברסיטה הביאו את פרופסור גרשום שלום, מבכירי האוניברסיטה, להחליט למנוע מאגסי לקבל משרה באוניברסיטה. אגסי לא אמר נואש ויצא ללונדון, הפעם לעשות דוקטורט אצל הפילוסוף הגדול ביותר של המאה ה-20, קרל פופר, הפילוסוף של המדע. אגסי סיים בהצלחה את לימודיו אצל פופר ואף היה שותף בעריכת ספרו המפורסם של פופר, “החברה הפתוחה ואויביה”, ובתרגומו.
ההצלחה האקדמית של אגסי לא הצליחה לנחם את אביו המאוכזב, שקיווה שבנו יהיה רב או מורה. כעסו של האב על בנו הביא אותו לעשות צעד קיצוני ולפגוע בקריירה האקדמית שלו. כשנודע לאב כי בנו קיבל הצעה לשמש כפרופסור באוניברסיטת שיקגו, הוא שיגר מכתב לשגרירות האמריקנית ובה כתב שבנו קומוניסט. באותם ימים די היה במכתב אחד כזה כדי שאוניברסיטה אמריקנית תסגור את דלתה בפניו.
לכל אורך חייו המשיך אגסי לאתגר את החשיבה הבנאלית, ובכך נשא את נס המרד והמרדנות עד מותו ועד להוראתו האחרונה שלא לערוך לו הלוויה.
סיפור חייו של אדם שחי שנים ארוכות לא יכול להיות מסופר רק דרך הפריזמה של יציאתו בשאלה, אך אגסי עצמו ראה ביציאה בשאלה אירוע מכונן ביותר בחייו. בריאיון שפורסם חודש לפני מותו, כמעט 80 שנה לאחר שיצא בשאלה, ציין אגסי את המרד באלוהים כנקודת הציון המשמעותית ביותר בחייו, שממנה יצא אל מסעו בעולמות המדע, הפילוסופיה וההיסטוריה.
חוויית הלימוד בבית המדרש ליוותה את אגסי כל חייו. כך, למשל, הוא ראה בצורת הוויכוח של התלמוד מודל שיש להעתיקו לעולם החינוך המודרני. הלימוד בישיבה, שנעשה בחברותא, היה בעיניו עדיף על ההרצאה. בהרצאותיו ובהופעותיו בפורומים השונים, ניכרה בו חדוות הוויכוח, מורשת שנותרה בו עוד מימיו בישיבה. אך כמובן, כל הדברים הטובים שייחס לישיבה לא מנעו ממנו מלבקר בצורה חריפה את העולם הדתי והחרדי שממנו בא. בריאיון ברדיו בשנת 2010 התעמת אגסי עם הרב אבינר בעקבות פרסום פסק העוסק בהשכרת דירות לערבים. אגסי הטיח ברב אבינר: “מספיק שאתה בור מדאורייתא ועם הארץ מדרבנן, אתה גם מבלבל את המוח בפוליטיקה”. הביקורת של אגסי הביאה את חבר הכנסת דאז, אורי אורבך ז”ל, לקבוע כי אגסי מתחזה לפילוסוף.
מההיסטוריה אל ההווה של ימינו אלו
הצלחתו של אגסי ותרומתו לחברה הישראלית ולעולם המדע צריכות לשמש את החברה הישראלית בתור דוגמה לתרומה הכבירה שתנועת היציאה בשאלה יכולה לתרום לחברה.על פי נתוני המחקר של “יוצאים לשינוי”, מספרם של היוצאים מהחברה החרדית עמד בשנת 2022 על 3,500 בשנה, ובתוך עשור הוא עתיד להגיע ל-5,000 יוצאים בשנה.יותר ויותר צעירים וצעירות מהמגזר החרדי בוחרים לעזוב את החברה שבה נולדו וגדלו, לטובת חברה אחרת.
החברה הישראלית מוטרדת משאלת הגידול של החברה החרדית. המדינה אף משקיעה משאבים בשילוב חרדים בשוק התעסוקה. בשנת 2020 הגישה “ועדת 2030 לקידום תחום התעסוקה בישראל” את מסקנותיה, וכללה פרק נרחב על ההשקעה שעל המדינה להשקיע
צעירים וצעירות בוגרי החינוך החרדי חסרים לא פעם את הכלים הבסיסים להשתלבות בשוק התעסוקה והאקדמיה בישראל. ישנם כאלו, כמו אגסי, שמצליחים לעשות את הדרך בכוחות עצמם חרף כל הקשיים, וישנם כאלו שנעצרים בדרך. אם המדינה תשכיל להשקיע את המשאבים הדרושים, תזכה החברה הישראלית לקבל לשורותיה צעירים וצעירות חדורי מטרה, ספקנים וביקורתיים. זהו המתכון המושלם להצלחה במחקר, בתעשייה, באקדמיה ובאומנות.
