התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

בגללך גדול הדור נרצח!

איזי פוליאס

מקובל לחשוב שחג השבועות הוא חגן של המאפיות השכונתיות המתמחות בהכנת עוגות גבינה משובחות, אבל רבים מאיתנו שוכחים, או לא יודעים, שחג השבועות הוא חג קבלת התורה – החג של בחורי הישיבות.

בכל שנה בחג השבועות מדירים בחורי הישיבות שינה מעיניהם, ובמשך כל הלילה עוסקים בתורה בחשק רב, המתומרץ ברוגלעך, בורקסים ושתייה מוגזת בשלל צבעים.

זהו חג שבו מושם דגש על העיסוק בתורה; חבורת הלומדים מקבלת על עצמה לשקוד בתורה לאורך כל השנה ומבקשת מאלוהים שימתיק את לימוד התורה עבורה ועבור כל בני ישראל.

בתקופתי בישיבה אהבתי מאוד את החג הזה. אהבתי את התורה, את סיפוריה ואת הלכותיה, את הגיגיה ואת פרפראותיה. שאבתי ממנה עונג וסיפוק רב.

אבל היה לי חבר ששמו חיים, והוא התברך בקוצים בחלק האחורי של המכנסיים. הוא לא היה מסוגל לשבת מול ספר. הוא לא היה איש ספר. התיאור “איש מזגנים וגמילות חסדים” התאים לו יותר. הוא היה שיפוצניק עם נשמה. כל תקלה שהייתה בישיבה, חיש מהר היה מתנדב לתקן. הוא היה בונה סוכות, פותח סתימות וצובע קירות, ורק מחפש איך לעזור.

כשכולם היו יושבים ולומדים, יכולתי לראות איך הוא מנסה למצוא את הרווחים שבין הקוצים שנתקעו במכנסיו. כך במשך שנים, אך ללא הצלחה. הוא היה נעמד, לא מוצא מנוחה, מסתכל ימינה ושמאלה, בוהה בבחורים הנמרצים והמרוכזים, ומתמלא קנאה ואכזבה.

אפשר לומר שתורתו לא הייתה אומנותו.

לאחר עשר שנים, אחרי שכבר זנחתי את אומנות התורה, הלכתי לבקר את הוריי בבני ברק ועצרתי לפוש בחנות פלאפל באחד הרחובות המרכזיים.

כשהרמתי את הפנים מהפיתה ראיתי מולי את חיים בעל הקוצים, לבוש כאברך מן המניין ומוקף בארבעה ילדים מתוקים.

“אווו, שלום חיים, מה שלומך?” שאלתי תוך שאני מנגב את הטחינה.

“ברוך השם, אתה יודע, יש לי ארבעה ילדים כמו שאתה רואה, אני לומד בכולל, הכול כרגיל”.

“אני רואה, אני רואה, איזה יופי”, אמרתי בקול, אבל לעצמי תהיתי מה קרה לקוצים שבאחורי מכנסיו.

גלגלנו דיבור על הא ועל דא. לא רציתי לשאול אותו אם טוב לו, זה היה עלול להתפרש כמעשה גאוותני או שמא מסיונרי.

“כל טוּב, חיים, תהיה בריא, בשורות טובות!” הפטרתי לבסוף והמשכתי בעיסוקיי.

ליבי יצא אליו. הייתי רוצה שיספר לי שהוא איש המזגנים המבוקש ביותר בבני ברק, קיוויתי שהוא מתקין המזגנים של כל הישיבות באזור. הייתי רוצה לשמוע אותו אומר: “אני מודה לאלוקים על שנתן לי כישרון כזה, ואיזו זכות יש לי שאני יכול להתקין מזגנים בישיבות ולדאוג שלבחורים יהיה נעים בלימוד התורה”. אילו כך היה אומר לי, הייתי מחבק אותו מייד, שמח בשמחתו, וקונה לארבעת ילדיו חמצוצים בטעם קולה.

אבל מסתבר שתורתו נשארה אומנותו, לפחות על הנייר, ולמרות המשפחה היפה שהקים, היה לי קשה לשמוח בשמחתו. הוא לא היה נראה כל כך שמח כמו שאר האברכים שתורתם אומנותם (במחשבה שנייה, הייתי צריך בכל מקרה לקנות חמצוצים לילדיו).

ובכן, חבר שלי חיים אינו היחיד. בכל ישיבה ישנם בחורים שהאזור העסקי במוחם מבריק למהדרין, וכישוריהם יכולים לחולל פלאים לטובתם, לטובת שוק העבודה ולטובת קופת המדינה, יש להם פוטנציאל לקבל את התואר “חרדים עובדים”, כמו חרדים רבים הנושאים תואר הזה.

אבל…

היציאה לשוק העבודה איננה פשוטה כל כך.

לצד האתגר לעשות שינוי מהותי בחיים ולצאת אל עולם חדש ולא מוכר, יש גם פחד גדול מבית הדין של מעלה. יש סיפור אחד טוב שיכול להסביר מדוע אותם בחורים אינם מנצלים את כישוריהם ואינם משתלבים בשוק העבודה.

 

מסופר ש…

“יושבים בבית ומחכים
לילד טהור וזך
מתי נזכה לילדים רכים
ביתנו יאיר ויזרח

מזל טוב מזל טוב
לאחר שנים רבות תינוק חדש
לב כולם מלא ונרגש נס של ממש

בברית עומדים כל הקהל עיניהם דומעות במחזה
אליהו הנביא מצטרף ממעל
קיים את הילד הזה

ויקרא שמו יצחק אלחנן
ויגדל להיות בין צדיקי רבנן
בצל מרנן

ואימא ליבה כל הזמן מתפלל
לזכות בנחת לרוות
מתחננת יום יום לפני האל
דמעותיה אותה מלוות

גיל שלוש יום קדוש
מלווים אותו לחיידר ללמוד
להתייגע בתורה עוד ועוד
להשקיע מאוד

יצחק אלחנן ללמוד מנסה
בקושי יושב על הכיסא מה יעשה

הרב מבאר את הגמרא
אבל הוא לא מבין את הסברא
גם לא בחזרה

יצחק אלחנן בקושי מתפלל
בחיידר משתולל, רבות מעולל

בחיידר לא מצליח
גם אחרי שמבטיח, הלימוד מזניח

אוֹי אבא אוֹי אמא
ליבם בוכה בתוך הלב פנימה

הם מחליטים החיידר לא מתאים
נשלח אותו מחר לעבוד עם הסנדלר

‘אוֹי אוֹי אוֹי אבא, אוֹי אוֹי אוי אמא’
יצחק אלחנן מבקש
‘תשאירו אותי בחיידר’ הוא גם מתעקש

אבא ואמא בטוב טעם מסבירים
‘אולי שם תצליח’ הם אומרים

למחרת יצחק אלחנן לעבוד התחיל
התקדם מאוד מהר
את העסק של הסנדלר מתאים
על תורה הוא לא מוותר

לעבוד, קצת ללמוד
לפחות אגדל יהודי טוב
אעשה מצוות וחסדים לרוב
אל ה’ אהיה קרוב

יצחק אלחנן, כולם יודעים
איש חסד שלא מקבל פרס
בכל האזור מגדולי המתנדבים
הקים גמ”ח וחבורת ש”ס
חברא קדישא, חברת תהילים
ממנו כולם מתפעלים

יצחק אלחנן אוהב לצבור מצוות
רק לעשות טובות
הקים משפחה מפורסמת בכל העיר
מנכבדי הקהילה עם כל הערכה
משפחה של חסד תדיר

כל עצה אצלו נמצא
לכל אלמנה ויתום
העניק סכומים נכבדים עם כל החום
לשם שמים למרום

יצחק אלחנן הגיע לגבורות
כל בניו בדרך הישר
איזו נחת הוא רואה גם פירות
עד אותו יום מר ונמהר
‘שמע ישראל ה אלוהינו ה’ אחד’

כולם דיברו על יצחק אלחנן המיוחד
ייזכר שמו לעד
נשמתו עולה לשמי שמים
יחד עם כל המלאכים
מעשיו הטובים כפלי כפליים כולם אותו משבחים
המצוות משולבות, כל מעשיו נאים ומתוקים
בטוח זוכה הוא לגן עדן עם הצדיקים
לחיי נצח ארוכים.

גן עדן נמצא בצד ימין והוא מאמין לשם אותי ה’ יזמין
הגהינום נמצא אי שם בשמאל זה רק ליורדי שאול
אך לפתח שומע קול
‘יצחק אלחנן שמאלההה’

‘ריבונו של עולם’ זועק הוא בבכיות
‘איפה כל החסד?
איפה כל הזכויות?’

‘יצחק אלחנן, שמאלה אתה נשלח
כי בגללך גדול הדור נרצח’

‘ריבונו של עולם את מי רצחתי?
הרי את כל הלב לאחרים תמיד נתתי’

‘יצחק אלחנן רצחת את גדול הדור
את הגאון ר’ יצחק אלחנן ספקטור
את הספרים שהיית צריך להוציא לאור אותם אתה מחקת
השיעורים שאמורים היו להאיר את הדור אתה בעצמך ביטלת
אילו היית משקיע, היית מגיע להיות רבן של ישראל
להקים לה’ משכן ואוהל
ממש להתפעל'”

-סוף-

 

בלדה זו מבוססת על סיפור חייו של הרב יצחק אלחנן ספקטור (1869-1817), רבהּ הראשי של העיר קובנה שבליטא, מגדולי הפוסקים בדורו, שזכה לכינוי “רבן של כל בני הגולה”. בצעירותו התקשה ספקטור ללמוד וכמעט נשלח לעבוד אצל הסנדלר, אך בחר להתאמץ, לשקוד בתורה וגדל להיות רב חשוב ומשפיע.

בכל פעם שאני קורא את מילות הבלדה ומאזין לביצועו של היוצר אהרל’ה וינטרוב, פי נפער ועיניי דומעות.

ראשי ישיבות ומשגיחים אחרים מקפידים לספר את הסיפור הזה לבחורי הישיבות לקראת חג שבועות, לפני ראש השנה או בכל זמן שבו יש תחושה שירידה רוחנית אופפת את הישיבה, מתוך מטרה לזרוע בהם מוטיבציה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם, וכדי לעודד אותם לשקוד בתורה ולא להתייאש.

אבל חוששני שבעוד שהסיפור מדרבן חלק מהבחורים, את החלק האחר הוא פשוט מפחיד.

איני אומר שלימוד תורה אינו חשוב, איני אומר שלא צריך להתאמץ כשקשה, וקטונתי מלהמליץ לבחורי ישיבה בנוגע להתמודדות עם הקוצים שעוטפים את מכנסיהם, אבל דבר אחד אני מעז לומר בביטחון: לא מגיע ליצחק אלחנן להיות בגיהינום בגלל הבחירה שלו להיות סנדלר גומל חסדים. לא מגיע לחבר שלי חיים לשבת בבית המדרש בכל ימות השנה ולהידקר מקוצי המכנסיים כל חייו רק בגלל סיפורים מפחידים. כולי תקווה שהקוצים נעלמו או ייעלמו לו.

אם אלוהים ברא את יצחק אלחנן עם כישורים נפלאים לתיקון נעליים, ואת חברי חיים עם תשוקה עצומה למזגנים ולסתימות ביוב, והם רוצים להמשיך לעשות את רצון הבורא תוך שילוב עבודה וגמילות חסדים, אני מבקש מכל הפמליה של מעלה, כולל הנציגים החרדיים, להתחשב בהם ולא להפחיד את נשמתם עם הכרוז שמודיע על פתיחת שערי הגיהינום.

הם לא עשו רע, ובגן עדן צריכה להיות מנוחתם. בל נשכח שגם לומדי התורה צריכים קמח לעוגות גבינה, סנדלרים לתיקון נעלי החג ומזגנים לישיבות, כמו שכתוב “אם אין קמח אין תורה, אם אין סנדלרים אין נעליים, ואם אין מזגנים בישיבות בחודשי הקיץ שבבני ברק – ה’ יִקוֹם זֵעָתָם… וְנֹאמַר אָמֵן”.

תודה מראש לפמליה של מעלה, וחג שבועות שמח לבעלוֹת המאפיות, לבחורי הישיבות ולבעלי המלאכה.

בין העולמות / הדרך שלי
25/05/2023

מאמרים נוספים

אֱהֹבו אֶת הַמְּלָאכָה: עבודות זמניות


סעודה שחורה - סיפור המעשה


מעל למצופה


היסוד החמישי


למלא את החלל


על קידוש החיים והבחירה


דילוג לתוכן