אילת | חלק ראשון

חלק ראשון

אני בת 19. גרושה. חיה על החוף כבר כמה חודשים. ולבד.
מאוד מאוד לבד.
שניים-שלושה אנשים שהכרתי הם סוג של משפחה עבורי כרגע, אבל מדובר בתחליף די עלוב.
אז אני לבד.

רוב היום אני יושבת על החוף וכותבת לעצמי יומנים, פוגשת תיירים מכל העולם, ובעיקר מנסה לעכל מה שעבר עליי עד הלום.

וזה די הרבה, בטח יחסית לבחורה בגילי.

הלבד היה הרבה וכבד, וכל הזמן חשבתי שברגע שיהיה לי כסף אלך לטפל בעצמי.

זה לא קרה. מצאתי את עצמי צורכת לא מעט משני תודעה וממלצרת על החוף. זו למעשה הייתה העבודה הראשונה שלי במקום שאין לו שום קשר לדת. הצגתי את עצמי בשם החדש שבחרתי לי, מריה, וכן, לא הייתה לי שום בעיה למלצר בחוף בבגד ים בלבד, לפי דרישת המקום. להפך, זה מרגש ומסקרן אותי. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הגוף שלי.

את החודשיים האחרונים שלי באילת ביליתי בבגד-ים בלבד.

ואז זה הגיע. יום שישי, קיצי ועמוס בחוף. אני מתזזת לי בין השולחנות, הלקוחות, החול והבירות – וכבד לי. כבד לי ביד ובלב, ואני מתגעגעת למשהו לא ברור. הראייה נעשית מטושטשת, הרגליים כבדות ומנהל המשמרת נושף לי בעורף שאני חולמת. וזהו.

פיצוץ.

אני מטיחה את ערמת הצלחות שבידי על הרצפה ומתחילה לבכות. לבכות ולצעוק על כולם. על הבוס החרא, על העבודה הקשה ובעיקר על עצמי. איך יכולתי לא להאמין כל הזמן הזה? איך יכולתי לחשוב שיש לי עתיד בתור חילונית?

“אתם לא יותר טובים מבהמות!” צעקתי על הלקוחות. “אוכלים, שותים ומזדיינים. מה אתם, קופים?”

הלקוחות הביטו בי, המומים. מנהל המשמרת ניסה לברר אם אכלתי איזה “טריפ מקולקל”, ואני הייתי עמוק בהתקף. כל הלבד, אי-הוודאות והריקנות עשו את שלהם.

אני חוזרת הביתה, אני חוזרת בתשובה. העולם הזה ריק לי מדי.

אני בוכה, צועקת ומאשימה.

ואז הולכת משם לכיוון הבית שלי. בחודש האחרון היה לי מספיק כסף כדי לשכור חדר קטן במרתף של משפחה אילתית. מבט בשעון, עוד חצי שעה שקיעה. אני משנה כיוון ורצה לקיוסק, להספיק לקנות כמה דברים לשבת. את השבת הזאת אני מתכוונת לשמור. אין מצב שלא…

לקריאת חלק שני הקליקו כאן

אבל אל נא תמהרו, קבלו מתכון לחלות של בית, שבתיות ומנחמות.

מצרכים:

1 קילו קמח

2.5 כפות שמרים יבשים

4 כפות סוכר

1 שקית משפר אפייה

470 מ”ל מים

כחצי כוס שמן (מעט יותר מחצי)

1 כף מלח

הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את השמרים, הסוכר, ומשפר האפייה. מוסיפים מים ומתסיסים כ-10 דקות.

מוסיפים קמח, יוצקים מעל שמן, ומתבלים במלח.

לשים את הבצק כעשר דקות.

מניחים לבצק לתפוח כשעה וחצי.

קולעים חלות ומניחים בתבנית כחצי שעה, עד להכפלת הנפח.

מרססים מעל מים ומפזרים שומשום, או כל תוספת אחרת שאוהבים, ומכניסים לתנור שחומם ל-160-150 מעלות.

אופים כחצי שעה, או עד שהחלות נראות מוכנות וטובות.

טיפ של שרי אחותי: אם אתם אוהבים חלות במראה של חלות ויז’ניץ, חום-כהה ומבריק, לפני ההכנסה לתנור למרוח מעל בלילת ביצה רכה מעורבבת בכף סוכר חום וכף מים

גיט שאבעס 3>

לקריאת חלק שני הקליקו כאן