איך מכמתים בחירה?

עד לפני כמה שנים תנועת היציאה הוחבאה מתחת לרדאר. בציבור החרדי ודאי שלא דיברו על כך באופן פומבי, וגם בחדרי חדרים השיח לא היה מהותי אלא כלל בעיקר רכילות, “סיפורים עסיסיים” מתובלים בהרבה מאוד דמיון. בציבור הכללי היציאה נתפסה כתופעה אזוטרית וסקירתה, בדרך כלל, נטתה לעסוק בחלקים הצהובים יותר. נו, בני אדם הם בני אדם, גם חילונים וגם חרדים אוהבים בעיקר לרכל. אבל הסיפור שלנו הוא הרבה יותר מזה. האתגרים שלנו אמיתיים, ההתמודדויות – בכל תחום שאפשר לעלות על הדעת – דורשות מאיתנו כוחות נפש ומשאבים רבים. מאז חדירת האינטרנט לחיינו, בערך לפני שני עשורים, גלי היציאה הפכו לצונאמי. וכך, באופן המופלא שבו דברים עובדים, התרחבות תנועת היציאה הולידה יוזמות שהגיעו מהיוצאות והיוצאים עצמם, מתוך דחף פנימי עמוק לחולל שינוי ומתוך סולידריות עם הדורות החדשים של היציאה. כדי לפעול לשינוי, כדי לשנות מדיניות, כדי להניע מהלכים, חשוב להכיר את כל הפרטים שמרכיבים את התמונה הגדולה, תמונת תנועת היציאה. כך נולדה מחלקת המחקר של “יוצאים לשינוי” – מחלקה מקצועית שעוסקת בליקוט נתונים, עיבודם וניתוחם, וכן יוזמת מחקרים משלה, במטרה לאפיין, ככל האפשר, את אוכלוסיית היוצאים – נשות ואנשי הבחירה. במקרים רבים התגלו נתונים מעניינים, שמציעים לאמץ נקודת מבט רעננה על תנועת היציאה, ומנוגדים למה שרבים חושבים – גם בקרב היוצאים וגם בשני הציבורים, החרדי והחילוני. עובדות ודיוק הם בסיס לא רע לשיח, ומצע מצוין לטוויית מהלכים לשינוי ולשיפור. נתחיל בשאלה הגדולה:

כמה עוזבים את החברה החרדית?

בשנת 2022 (שטרם הסתיימה) עזבו את החברה החרדית כ-3,500 איש ואישה. לפי החוקרים רגב וגורדון, שיעור העוזבים בכל שנתון עומד על 14%. זאת אומרת, אם בשכבה שלך בסמינר למדו 100 בנות, הסטטיסטיקה מספרת ש-14 מהן לא ימשיכו במסלול החרדי. אם על ספסלי שיעור א’ שלך בישיבה ישבו 200 בחורים, 28 מהם צפויים לבחור לצאת.

החוקרים מעריכים שבישראל חיים כיום כ-69 אלף יוצאים, 16.3 אלף מהם יצאו בחמש השנים האחרונות. עד שנת 2067, כך לפי התחזיות, יעזבו את החברה החרדית כ-400 אלף אישה ואישה נוספים.

קבוצות הגיל

במחקר שנעשה בקרב בני 20 עד 54 התגלה, כצפוי, שאוכלוסיית היוצאים מורכבת מרוב צעיר. 27% מהיוצאים הם בני 24-20, 19% בני 29-25, 16% בני 34-30. הנתונים הללו מציעים כמה נקודות למחשבה: ראשית, תנועת היציאה אכן הולכת וגדלה. שנית, לאנשים מבוגרים, באופן טבעי, קשה יותר לצאת. שלישית, ייתכן שהנתונים מוטים מעט. יוצאים מבוגרים לא ממהרים להגדיר עצמם כיוצאים, משום שהם סבורים – בגלל הפרספקטיבה של הזמן – שהבית שבו גדלו הוא לא בדיוק חרדי, לפחות לא לפי “תקני” החרדיות העכשוויים.

נפרדים מהחרדיות, לא מהאמונה

זוכרים את היוצא הראשון והמפורסם, אלישע בן אבויה? ייתכן שהוא וכמה שבאו אחריו קיבעו נרטיב שעל פיו כל מי שיוצא הוא, בהכרח, אפיקורס להכעיס. המציאות – רחוקה מכך שנות אור. רק 21% מהיוצאים מגדירים עצמם חילונים. 45% מהם אומנם עזבו את הקהילה החרדית, אך מנהלים אורח חיים דתי. השאר נעים על הרצף בין מסורתיות ודתיות מתונה. הנתון הזה משקף היטב את נושא הבחירה, כיוון שרוב היוצאים לא יצאו בגלל אובדן האמונה, אלא כיוון שרצו לסלול לעצמם דרך חיים משלהם, מבלי לוותר על זהותם הדתית-אמונית.

ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה

מקובל לחשוב שהיוצאים מעדיפים להתגורר בתל-אביב ובערים הסמוכות לה, ובירושלים. ובכן, לא. פיזור המגורים של אוכלוסיית היוצאים לא שונה באופן מהותי מהפיזור של כלל האוכלוסייה. 34% מהם מתגוררים באזור המרכז, 22% בירושלים וסביבתה, 18% מעדיפים את חיפה ואזור הצפון, 14% חיים בדרום הארץ, וגם ביהודה ובשומרון יש לנו נציגות בשיעור של 12%. תנועת היציאה קיימת ומורגשת, אם כן, בכל רחבי הארץ. ובנימה אישית, התרגשתי מאוד לגלות באירוע “יום הבחירה” בעיר הולדתי, באר שבע, כמה יוצאים חיים בבירת הנגב והסביבה. לפי התמונות והעדכונים, גם אירועי “יוצאים על הבר” האחרים, בפריפריה ובערים המרכזיות, היו מקום מפגש של יוצאים מכל רחבי הארץ.

רוצים ללמוד!

תחום ההשכלה הוא נושא כאוב בכל הקשור לתהליך היציאה ולחיים שאחר כך. היוצאים (הגברים) הם על פי רוב נטולי השכלה בסיסית – יש מהם שאינם יודעים לזהות אותיות באנגלית וידיעותיהם במתמטיקה מסתכמות בפעולות חשבוניות פשוטות. אצל הנשים היוצאות המצב מעט יותר טוב. עם זאת, בפלגים מסוימים גם בנות לא לומדות אנגלית ומתמטיקה. האם הפערים עומדים בדרכם של היוצאים לרכוש השכלה – התשובה היא, למרבה הצער, כנראה שכן. רק 15% מקרב היוצאים הגברים הם בעלי תואר אקדמי, ורק 12% מהם סיימו לימודים מקצועיים.

ובקרב הנשים? 22% מהן אוחזות בתואר אקדמי ו-24% בתעודה המעידה על לימודי מקצוע. האחוזים הללו נמוכים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ודומים לנתוני החברה החרדית. ולא בכדי. החסמים העומדים בפני בוגרי החינוך החרדי לא ממש מבדילים בין יוצאים לחרדים. אלו רק חלק מהחסמים המשותפים לשתי האוכלוסיות: חסכים לימודיים וכישורי למידה ברמה נמוכה, קשיים כלכליים, פערי תרבות, היעדר מידע לא פורמלי על הלימודים ועל הדרישות האקדמיות. על אלו נוספים חסמים ייחודים ליוצאים: צורך להפנות משאבים רגשיים וזמן להתאקלמות בחברה הכללית, היעדר עורף משפחתי תומך, קשיים חברתיים.

החסמים אינם רק בכניסה ללימודים, אלא נמשכים גם במהלך הלימודים עצמם. הדבר בא לידי ביטוי באחוזי נשירה גבוהים בקרב בוגרי החינוך החרדי, יוצאים וחרדים כאחד. אם כך, הרצון ללמוד קיים, הצורך בלימודים ובהשלמת השכלה ברור – אך המענים שמציעה המערכת לגישור על הפערים ולטיפול בחסמים, רחוקים מלהיות משביעי רצון. (ספויילר: עובדים על זה!)

יוצאים לצבא

שירות צבאי הוא עניין מורכב. מצד אחד, מדובר ב”כור ההיתוך” הישראלי, מסלול שרוב הצעירות והצעירים החילוניים בארץ מכירים מקרוב, ואף אפשר להגיד, בזהירות ובלי להכליל, ששירות צבאי או אזרחי הוא שער הכניסה לחברה הישראלית. עם זאת, עבור יוצאים רבים שירות צבאי אינו רלוונטי. אם מפאת גילם בזמן היציאה, אם מפאת החשש להתגברות המתח מול המשפחה, אם מפאת חסמים אחרים וקשיים רגשיים. ומה אומרים המספרים? 61% מהיוצאים ו-26% מהיוצאות שירתו בצה”ל או בשירות האזרחי. ראוי לציין כי המספרים הללו גבוהים מהערכות קודמות. ב-2018 פורסם כי רק 40% מקרב היוצאים הגברים בחרו להתגייס. בהקשר זה ראוי לציין כי בשנים האחרונות אוזנה אפליית היוצאים, והנהלים הצבאיים מורים על שוויון זכויות והזדמנויות לכל בוגרי החינוך החרדי.

מקימים משפחה

קבלו את הנתון הבא: שיעור היוצאים הנשואים דומה לשיעור הנשואים בחברה הכללית. גם באחוזי הגירושין אין הבדל מובהק בין שתי האוכלוסיות. כשני שליש – נשואים, כרבע – רווקים, והשאר פרודים, גרושים או לא עלינו, אלמנים. אומנם לא בחרנו את המשפחה שאליה נולדנו, אך בכל הקשור להקמת משפחה – אוכלוסיית היוצאים בהחלט לא מוותרת על זכות הבחירה.

שמחים בחלקם אך רוצים יותר!

החוקרים בדקו את רמת שביעות הרצון בשני פרמטרים: שביעות רצון כללית מהחיים ושביעות רצון מהמצב הכלכלי. במדד שביעות הרצון הכללי – היוצאים מבסוטים למדי, 89% מהם דיווחו שהם מרוצים או מרוצים מאוד ממצבם הכללי. בשאלת שביעות הרצון מהמצב הכלכלי, הנתון נחתך בחצי, רק 46% מהיוצאים דיווחו שהם מרוצים ממצבם הכלכלי. עם זאת – מדד האופטימית בנושא זה לא רע כלל, 76% מהבלתי מרוצים עדכנו שהם חושבים שמצבם הכלכלי ישתפר בעתיד.

לא חרדים ולא חרדים

חוויתם לאחרונה תחושת דיכאון, לחץ או בדידות? כנראה שכן. כמו כולם. בניגוד לדעה הרווחת, נמצא ששיעור המדווחים על תחושות שכאלה בקרב היוצאים דומה לשיעורם בקרב החברה הכללית. היוצאים לא חרדים יותר, לא מדוכאים יותר ולא לחוצים יותר. אומנם בשנים הראשונות ליציאה הדיווח על תחושות אלו גבוה באופן יחסי, אך חוקרי המחלקה גילו כי ככל שעוברות השנים מאז היציאה, התחושות הללו הולכות ומתמתנות. במילים אחרות: הזמן נוסע – כי זה מה שזמן אמור לעשות – והוא, כמסתבר, מקהה תחושות קשות.

עובדים במה שאפשר

ברוב כמעט מוחלט של המקרים, יציאה מהחברה החרדית פירושה – לצאת באופן מיידי לשוק העבודה. תעסוקת היוצאים היא עניין מורכב. מצד אחד, חייבים לעבוד כדי להתקיים, כדי לשלם חשבונות, כדי ללמוד, כדי לחיות. מצד שני, בשל פערי ההשכלה, התרבות והידע, רוב היוצאים מועסקים בעבודות לא מתגמלות, לא מבחינת השכר ולא מבחינת האפשרות למיצוי של הכישרונות והיכולות. ההתמודדות בנושא זה מאתגרת במיוחד, בשביל להתקבל למשרה טובה – הן מבחינת שכר והן מבחינת עניין ומשמעות – על פי רוב, נדרש לרכוש השכלה גבוהה או השכלה מקצועית. לשם כך נדרשת פניות נפשית, רגשית ופרקטית – לימודים דורשים זמן. לימודים גבוהים הם עסק יקר ויוצאים רבים מתקשים בכלל לחשוב על אפשרות של שילוב לימודים ועבודה. בנושא זה כדאי מאוד לקבוע פגישה עם יועצות ההכוון של יוצאים לשינוי, ולקבל את כל המידע על מלגות, מסלולי לימוד מותאמים ליוצאים, הקלות והטבות. עבודה בשכר מינימום אינה גזירת גורל.

הנתונים בכתבה מבוססים על השנתון “יוצאים עם נתונים 2022” שפרסמה מחלקת המחקר של “יוצאים לשינוי”.