330 שנה (לערך) לפני הספירה. ימי החנוכה זכורים לנו, כבר מסיפורי הילדות, כתקופה קצרה שבה התחוללה מעין מלחמה הרואית ומופלאה; קומץ של יהודים אמיצים, בני משפחת הכוהנים, יצאו למלחמה על רוחניותו של העם היהודי ולהצלתו מהתבוללות בתרבות יוון. בנס עצום ניצחו מעטים את הרבים, החלשים את הגיבורים.
אך לאמיתו של דבר, ההתייוונות בקרב העם היהודי הייתה נפוצה במיוחד. על פי התיאורים, הכוהנים עזבו את עבודת המקדש ובאו לצפות במשחקי הגימנסיון – שם התגוששו מתמודדים בעירום מלא. החשמונאים שעלו לשלטון העניקו תחילה לחכמי ישראל כוח ועוצמה. החכמים הרגו על ימין ועל שמאל כדי לגדור את הפרצות בשמירת המצוות. אך אט אט שלטון החשמונאים התייוון אף הוא, והשפעתה של תרבות יוון על יהודי אותה תקופה הלכה וגברה.
אצל חכמי המשנה אפשר למצוא סימנים ברורים לתרבות יוונית חיה ותוססת. על פי הכתוב במשנה, מותר אפילו לכתוב את ספר התורה ביוונית. ניתן לשער שהסיבה לכך היא חדירת השפה היוונית והיותה שגורה בפי המון העם. בני משפחת רבן גמליאל, שהיו מקורבים למלכות, למדו חוכמה יוונית באופן רשמי. אין זה מפתיע שבני משפחת הנשיא – רבן גמליאל – היו בקיאים בחישובי אסטרונומיה הנדרשים לחישוב המולדות.
גם רבי יהושע, שהיה עסקן פוליטי, גילה בקיאות מרשימה בחוכמות היוונים, ואף נסע להתווכח עם חכמי אתונה. משפט פיתגורס המפורסם, שמפצח את חישוב האלכסון, חדר למשנה והוטמע בתוכה.
באופן כללי, ניתן לומר שחז”ל הטמיעו את החוכמה היוונית על כרעיה וקרבה, ונעזרו בה רבות בכל התחומים. חז”ל לא התביישו להודות שחכמי היוונים ניצחו אותם.
הרמב”ם, שכל כתביו מלאים וגדושים בכתבי חכמי יוון, העריץ את אריסטו באופן יוצא דופן. הוא היה מספיק כן כדי להודות שחוכמת האסטרונומיה הידועה לנו מבוססת על כתבי חכמי היוונים.
לעומת זאת, רבי יהודה הלוי, בספרו “הכוזרי” (מאמר שני אות סו) כתב: “אמר החבר: ומה תאמר בחכמת שלמה, וכבר דיבר על כל החכמות בכח אלוקי ושִׂכלי וטבעי, והיו אנשי העולם באים אליו להעתיק חכמתו אל האומות עד מהודו, וכל החוכמות הועתקו שורשיהן וכללם מאתנו אל הכשדים תחילה, ואחר כך אל פרס ומדי, ואחר כך אל יוון, ואחר כך אל רומי, ולאורך הזמן ורוב המיצועים לא נזכר בחכמות שהם הועתקו מן העברים – אך מן היוונים והרומים”.
טענה זו הועתקה על ידי הבאים אחריו, כמו הרמב”ן בהקדמת פירושו לתורה, והרשב”ץ בפתיחת חיבורו הפילוסופי ‘מגן אבות’.
במילים אחרות: במקום להודות שחכמי ישראל העתיקו חומרים מחכמי יוון והטמיעו אותם בכתביהם, נטען שהיוונים גנבו מהיהודים את החוכמה, ושהיו להם כתבים אבודים שהכילו את אותה חכמה. טענה מוזרה מעט: חכמי ישראל חיברו ספרים שמשום מה לא הגיעו אלינו?
