התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

מתחפשים למשפחה

נינה פוקס

״מקווה שאף אחד לא שכח את התחפושת״ – כך כתב אחי בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית רגע לפני השמחה של אבא שהתחתן אחרי 6 שנים של אלמנות. זה היה מצחיק אבל גם עצוב בו זמנית. פתאום זה היכה בי, איך חצי מהמשפחה באה בלבוש שונה לחלוטין מהיום-יום, רק כדי לרצות את אבא ואת אורח חייו החרדי.

לאורך חיי נשאלתי לא מעט אם כשאני מגיעה לבקר את המשפחה, אני מחליפה ללבוש חרדי, והתשובה היא: כן! אבל רק כשאני מגיעה לאבא. לרוב, התגובה מהצד השני מלווה במילות הערכה ״וואו כל הכבוד שאת מכבדת״. אז זהו, תראו, ממש לא רציתי להשתמש בשורש כ.ב.ד. כי אני מתנגדת בתוקף להגדיר את המעשה הזה ככבוד, אבל לא נותרה לי ברירה אלא לצטט את התגובות שאני מקבלת.

 

אז למה אני מתנגדת?

כוכבת הרשת ומנחת הטלוויזיה לשעבר קורין גדעון שנישאה לבחור חרדי מבית, יוצאת לא פעם להגנת משפחתו ואורח חייהם. בין היתר היא רוצה לשמש דוגמה לכך שכשהיא מגיעה להוריו החרדים של בעלה, או כשהם מגיעים אליה, היא מתלבשת בלבוש חרדי. היא נוהגת תמיד לסייג שחלילה ״אף אחד״ לא מכריח אותה, אלא היא זו שרוצה ״לכבד״ אותם.

ופה בדיוק טמונה הבעיה. כבוד זה עניין הדדי לחלוטין. אי אפשר שרק צד אחד יכבד את אורח חייו של האחר. זה חייב להגיע משני הצדדים. אם יש כבוד, אז גם ההורים של בעלה של גברת גדעון היו לבושים בחילוניות כשהיו ניצבים על מפתן ביתם.

הקונפליקט שיש לי עם עצמי בכל פעם שאני מגיעה לאבא לבושת חצאית שסחבתי איתי בתוך שקית של “גל פז” (לא באמת), רק הולך וגובר עם השנים. יתרה מזאת, נוכח העובדה שאבי מעולם לא העיר לי על הדרך שבחרתי, רק מעצימה את הקונפליקט הזה. אני שואלת את עצמי ״למה את עושה את זה? האם לא הגיע הזמן שהוא יראה אותך כפי שאת באמת? עם מכנסיים, טי-שירט, ונעלי טבע נאות כשאצבעות הרגליים שלי מציצות מהם?”

אחותי החרדית מבקשת שלא אשתמש בסמארטפון ליד הילדים שלה ובוררת כל מילה שיוצאת לי מהפה כדי שילדיה לא יחשפו לחילוניות, חלילה. עד כמה היא חרדה לכך? עד למאוד! כשבנה שאל אותי למה הציפורניים שלי בצבע שחור, היא הסבירה לו שיש לי מחלה בציפורניים.

אז למה אני עדיין מגיעה לאבא שלי כשאני לבושה בחצאית ובחולצה שמכסה את עצמות הגרון ואת המרפקים? ולמה אני לא מוציאה את הסמארטפון ליד הילדים של אחותי ומכבדת את בקשותיה? שאלה מצוינת. תראו, ברור שזה מורכב, אבל הקשר עם המשפחה פשוט חשוב לי. אני לא רוצה לאבד את הקשר עם אחותי ולא רוצה לצער את אבא, במיוחד אחרי השנים הקשות שעבר אחרי שאיבד את אימי.

האם אני עושה את זה בשמחה ובששון? ממש לא. האם אני חושבת שזה מכבד? אותם כן, אותי לא. כי כבוד זה לקבל את השני בדיוק, אבל בדיוק כפי שהוא, ללא הבדל דת, גזע, מין או סגנון לבוש. אני משתוקקת ליום בו באמת נכבד את השני, נכיל את השונה כפי שהוא וללא תנאים, ואיש או אישה כטוב בעיניהם יעשו.

בין העולמות / משפחה
15/02/2023

מאמרים נוספים

אֱהֹבו אֶת הַמְּלָאכָה: עבודות זמניות


סעודה שחורה - סיפור המעשה


מעל למצופה


היסוד החמישי


למלא את החלל


על קידוש החיים והבחירה


דילוג לתוכן