התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

מחשבות משולחן הכתיבה | חלק ראשון

רסל דיקשטיין

“אני יכולה להתנער מהכול כשאני כותבת; הצער שלי נעלם, האומץ שלי נולד מחדש.”


הציטוט הזה מיוחס לנערה שהפכה – בנסיבות טראגיות – לכותבת מפורסמת, אנה פרנק. אנה תיארה ביומנה את התבגרותה כילדה יהודייה בשנות מלחמת העולם השנייה, ומבלי דעת הפכה לקולם של ילדים רבים, של תקופה, של אומה שהושמדה כמעט. כמה אירונית היא ההיסטוריה, שהותירה כתב יד שנולד מתשוקת כתיבה, טופח בשל התרפיה שהביאה עימה הכתיבה לחייה של הנערה שנעשתה גיבורת תרבות שלא מרצונה ובלי ידיעתה. הכתיבה הייתה לאנה כלי לפורקן, להתמודדות, לעיבוד החלומות, ליצירת ידידות, וירטואלית אומנם אך תומכת ומכילה. הנייר סובל הכול.

בסדרת הטורים הבאה אשתף במחשבותיי ככותבת ועורכת, ואנסה להדביק בחיידק הכתיבה הטורפת שמקנן בי מאז עמדתי על דעתי. הכתיבה היא הסלע האיתן והוותיק ביותר בחיי; כתיבת יומן, כתיבת סיפורים, רעיונות למחזות/סרטים/בריאת עולמות והחרבתם. הכתיבה היא כלי התפרעות, וכלי איסוף, כלי יצירה ואמצעי לפריטת משאלות להתגשמות. אני כותבת כדי לחיות וחיה כדי לכתוב.

 


“סל הניירות הוא ידידו הטוב ביותר של הסופר.”


הקביעה הזאת שייכת לסופר הפורה יצחק בשביס זינגר. ואני, הקטנה, חותמת עליה בשתי ידיים. אין יום שבו אני לא כותבת. את רוב הדברים איני מפרסמת, מן הסתם. הכתיבה נועדה – בראש ובראשונה – עבורי, כדי לאפשר לי לעבד רגשות, לפנות מועקות, להתברר ולהתבהר לעצמי, ואז – אם החומר שיצרתי מספיק טוב, אני שוקלת לגלותו לעיניים נוספות. אסופת הסיפורים שפרסמתי בשנת 2016 כוללת עשרה סיפורים קצרים, הם נבחרו מתוך כמאה סיפורים שכתבתי. 90% מהם לא היו טובים מספיק ונותרו בחלל הפרטי שלי. גם המחזה שכתבתי עבר עשרות (עשרות!) טיוטות לפני שהועלה לבמה, וגם לאחר ההקראה על ידי השחקנים עוד ערכתי ואף שכתבתי. כל סיפור שלי שפורסם בכתב עת זה או אחר התגלגל ראשית בראשי, הוקלד ונערך שוב ושוב ושוב. אני מייחסת חשיבות רבה ליציאת טקסטים מהמגירה לאוויר העולם, וחשוב לי שהם יהיו מלוטשים ומדויקים.

 


“אפשר לערוך טקסט רע, אי אפשר לערוך דף ריק.”


החוכמה הפשוטה והמדויקת הזאת היא תרגום חופשי למילותיה של הסופרת ג’ודי פיקולט (פיקו). אני מתה על הציטוט הזה. הוא פורץ מחסומי כתיבה. כותבים רבים, ואני בתוכם – לשעבר, חוששים שהטקסט שהם רוצים לכתוב לא מספיק טוב, ולכן הם לא כותבים. בכלל. זו טעות. ברוב הפעמים הטקסט הראשוני גרוע, וטוב שכך. כי מכאן אפשר רק להשתפר. אני תמיד מתחילה במשהו, ופעמים רבות הטקסט משתנה כעבור כמה שורות ומכוון את עצמו. לא הייתי מגיעה לזה אם הייתי נכנעת למחשבה שאם אין לי משהו טוב לכתוב עדיף שלא אכתוב כלום. זריקת רעיונות על הדף, בלי סדר, בלי עריכה, בלי מחשבה יתרה היא כלי שימושי ביותר בארגז הכלים שלי ככותבת.

 


“מילים הן חפצים, כמו כל דבר אחר שנבנה על-ידי בני אדם. הן כלים. כמו מספריים, כמו דבק, כמו נעליים. חפצים שימושיים, שנועדו להקל עלינו את החיים.”


נקודת המבט הזאת לקוחה מהיצירה באדולינה מאת גבי ניצן. אני מחבבת אותה בגלל הארציות שבה, בגלל נטילת העוקץ מנשגבות הכתיבה, והבנה שהמילים לא שייכות לעולם הרוח בלבד, הן החיים עצמם. כשאני מצליחה להתייחס לכתיבה כפעולה שימושית ולא כמעשה אומנות, היצירה זולגת בקלות רבה יותר מבין האצבעות.

 


“מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך.” (הולדן קולפילד, מתוך “התפסן בשדה השיפון” מאת סלינג’ר)


כפי שלא קשה להבחין, הטור רווי בציטוטים. מילה שלי, כך גם באלו שיבואו אחריו. ולא בכדי. ככותבת זה שלושה עשורים אני חושבת שכתיבה טובה אינה תוצאה של כישרון, כוח רצון וסבלנות בלבד – אלא לפני כל אלה, קריאה מרובה. קשה להפריז בהתרגשות שאני חשה כאשר אני קוראת משפט שמצליח לזקק את מחשבותיי ולהעביר אותן למילים. זו תחושה נעימה כל כך, כמו לפגוש נפש תאומה. יצר חברותי במיוחד מתעורר בתוכי ופורץ בריקוד של שמחת שותפות הגורל. ההשראה הטובה ביותר לכתיבה מגיעה אליי באמצעות קריאה.

14/11/2022

מאמרים נוספים

אוצרות יהודיים? - על הסדרה "יהלומים" בנטפליקס


יצירה יוצאת לעולם - טור אורח


פסטיבל הרוק וורכטר – יומן מסע


נהר לֵתֶה


ככלות הכול, לבדו


מסכת יציאה


דילוג לתוכן