מה שחשוב לזכור בבחירות | יוצאים לשינוי

מה שחשוב לזכור בבחירות

מחר כולנו נצא לבחור.

כל מפלגה מנסה לסמן את עצמה בצורה מאד מיוחדת. מפלגה אחת תוקפת שנייה, והשלישית יורדת על שתיהן.

בתיה דורון מזכירה לנו כמה עקרונות יסוד שכדאי לזכור דווקא בימים אלה.

 

לאדם הראשון לא היו פיאות.

לאברהם אבינו לא היה מושג מי זו מירי רגב.

רחל אימנו לא הלכה עם בובו,

משה רבינו לא הכיר את הכשר הבד״צ, או בית יוסף,

ודוד המלך לא התחתן כדת משה וישראל עם כל אישה שהוא פגש.

 

הבעל שם טוב המציא את החסידות כי נמאסו עליו הדינים והתגברו עליו הרחמים.

סטיב ג׳ובס המציא לאימהות דרך לתקשר עם הבנים שלהן שנמצאים רחוק בצבא (עיינו ערך אייפון).

רבי נחמן מברסלב אמר שימשוך אותנו בפיאות, גם אם אין לנו כאלה.

הדלאי למה לימד אותנו ללמוד מכל כישלון ושהדאגה היא מיותרת אם הדברים כבר קרו.

רבי שלמה קרליבך ידע והבין, שחיבוק זה פיקוח נפש לפעמים, וסכנת חיים דוחה שמירת נגיעה.

 

ועכשיו,

שמאלנים רוקחים תרופות שמצילות אלפי ימנים

ימנים ממציאים פתרונות לאלפי שמאלנים

חרדים מתגייסים

חילונים משתמטים

ילדים קטנים מכל הארץ שותים שוקו בבית מול התנור כשקר, בלי קשר לאיזו חסידות/מגזר/עדה/דת הם משתייכים

כשמישהו חולה הוא ישמח שיכינו לו תה

כשהוא יהיה עצוב הוא יצטרך חיבוק, לא משנה מהן דיעותיו הפוליטיות..

 

ואנשים מתאהבים ונשברים כל יום, כל היום.

 

העולם הזה אבוד כמעט כמו האנשים בתוכו,

ועדיין,

כמו אז כן עכשיו כך יהיה תמיד –

מה שמשנה זה הלב.

 

וכשמישהו מעם ישראל צריך משהו – כולם יתגייסו עבורו.

 

גם ״הפרזיט״ עם הגארטל

גם זאתי עם הג׳ינס

גם הבחור עם השטריימל

או החבוב עם הסירטוק

זאת עם העגילים באוזניים

ההוא עם השורטים

וכל המעצבנים

או הבדחנים

אלו המחמירים במטבח

אלו שמקלים בפסח

אלו שאוהבים שניים סוכר

אלו שלא בכלל כי דיאטה

החבר׳ה שגרים בגבעה בשומרון

או אלו שמשכשכים בבריכה בסביון

 

אם מישהו מעם ישראל יצטרך אותם – הם יהיו שם עבורו. ביחד.

 

הכל מתחיל מבפנים,

ומה שטוב באדם מתגלה בכל מעטפה – בין אם מאחורי ג׳ינס וסניקרס, מעיל שחור עם חולצה לבנה וכובע קנייטש, או קעקוע ועגיל באף.

מכולם יש מה ללמוד,

מכל דבר יש לקחת מעט.

כי העיקר זה הלב, והטוב, בעצם.

 

לשכן החילוני שלי אין כיפה,

ועדיין הוא מדליק לי את האור כשאני עולה במדרגות לבד בלילה.

לבחורה הדוסית שעובדת איתי יש יותר מושג בעולם החילוני ממני, למרות שאני זו עם הג׳ינס שמקשיבה לאליס קופר.

לבעלת הבית שלי יש דיעות פוליטיות שונות ממני ועדיין אני היא שולחת לי אוכל כשהיא מנחשת שאני עייפה, לפי הצעדים בכניסה.

 

מה אני רוצה לומר, בעצם?

 

חיצוניות זה פאסה,

ויש לשים לב אל הנשמה.

 

ל״בחירות״ יש נטייה להשכיח את כל זה מאיתנו לפעמים,

אז הזכרתי.

?>