מְחַכָּה לַאוֹטוֹבּוּס

בְּדִירָה קְטַנָּה חֲשׁוּכָה מְעַט,

בַּבִּנְיָן הַפִּנָּתִי הַצָּמוּד לַתַּחֲנָה,

גַּלִּי יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן,

וּמְחַכָּה לַאוֹטוֹבּוּס שֶׁיַּחֲזִיר אֶת

הַבָּנוֹת מִמֶּרְכַּז הָעִיר.

הַתְּמוּנוֹת שֶׁל הַיְּלָדוֹת הַצְּעִירוֹת,

מֻנָּחוֹת בְּאֹפֶן בּוֹלֵט וּמְכֻוָּן,

בְּפִנַּת הַזִּכָּרוֹן עַל הַמְּזָוֶה בַּצַּד,

וּמְחַיְּכוֹת אֵלֶיהָ כָּל הַזְּמַן,

כְּדֵי שֶׁחָלִילָה לֹא תִּשְׁכַּח אוֹתָן,

וְשׁוּב תִּזָּכֵר,

וְאָז יִהְיֶה לָהּ קָשֶׁה מִדַּי.

הַשָּׁנִים חָלְפוּ,

אוֹטוֹבּוּסִים עָבְרוּ,

וְגַם רַכֶּבֶת קַלָּה,

וּכְבָר נָטְעוּ לְזִכְרָן גַּן בַּשְּׁכוּנָה.

יְלָדֶיהָ הָאֲחֵרִים כְּבָר בָּגְרוּ,

חֶלְקָם בִּתְשׁוּבָה חָזְרוּ

אוֹ לְתַלְמִידֵי כַּהֲנָא הִצְטָרְפוּ.

וְגַּלִּי…

גַּלִּי לֹא חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה,

לֹא הִצְטָרְפָה לְשׁוּמָקוֹם,

לֹא נָטְעָה שׁוּם דָּבָר,

וְלֹא נָקְמָה בְּאַף אֶחָד…

מֵאָז הַפִּגוּעַ,

גַּלִּי יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן,

וּמְחַכָּה לַאוֹטוֹבּוּס שֶׁיַּחֲזִיר אֶת הַבָּנוֹת מִמֶּרְכַּז הָעִיר.

כתיבה וצילום: נתי גלזר