התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

לשם מצוות גאווה

עליזה פישר

הפעם האחרונה שחום גופי עלה ממגע גופו של גבר הייתה בישיבה.
הייתי אז בחור תמים, בן 17, לבן, חלק ומתוק. כה תמים שלא הבנתי למה הבחורים שוהים במקלחות זמן רב כל כך, כה לבן שהשמש הסתנוורה ממני בחודשים יולי-אוגוסט, וכה חלק עד שיכולתי להחליק את הפנים שלי על הזיפים של אותו בחור בישיבה. אולי נקרא לו ככה, הבחור עם הזיפים.

 

אני לא זוכר איך זה התחיל, אבל מצאנו את עצמנו הולכים ברחובות, לבושי חולצות לבנות ומכנסיים שחורים, חבוקים, מחויכים ומחוככים.

אחרי סיבוב של שעה וחצי בשעות הערב המאוחרות היינו נכנסים לחדר, מכבים את האור ולא עושים כלום, רק שוכבים לבושים אחד על השני וחשים זה את חום גופו של זה. לפעמים התפלקו להן כמה נשיקות קלות על הלחי, ואת התחושה אני זוכר עד היום.

באותם ימים לא הקדשתי בכלל מחשבה לנושא נטייה מינית, בקושי ידעתי מה זאת מיניות. בסך הכול הכרתי את המילה “נעים”, ובמקרה הזה, הבחור עם הזיפים היה אמון על המשימה.

זה היה לאחר שכבר צפיתי בסרט הראשון בסדרת אסקימו לימון והתגריתי מאוד. היה לי ברור שאני לא נמשך לגברים. מעולם לא הסתכלתי על גברים, דווקא עם הנשים היה לי סיפור לא פתור עוד מגיל 13. ניגשתי אז לאימא שלי ואמרתי לה, “קורה לי משהו מוזר, כשאני רואה אישה אני ממש רוצה להסתכל עליה ולגעת בה”.

מאותם ימים בישיבה ועד לפני חודש לא התעסקתי בכלל בשאלה האם אני נמשך גם לגברים. לפני חודש, נכנסתי לאופטיקה ברחוב אבן גבירול בתל אביב, ושם שוב נתתי מקום לשאלה הזאת, לזכר הימים הטובים בישיבה.

המוכר באופטיקה נראה לי מעצב כזה, עם טעם טוב, וסטייליסט מן המניין, ועברה לי בראש המחשבה שהוא כנראה נמשך לגברים. ביקשתי שיתאים לי משקפיים, ניסיתי זוג אחד ואז זוג שני, ובעודי מנסה להתמודד עם השיער שלי, שהגיע עד העיניים, המוכר נעמד מאחוריי, ובאדיבות רבה ובחושניות קלה אסף לי את השיער בשתי הידיים, ואמר לי: “אני מחזיק. תראה אם אתה אוהב”.

ברגע הראשון הייתי בהתגוננות. הגוף שלי הגיב ורציתי להתנגד, ואז אמרתי לעצמי: מה כל כך מפחיד אותך? שחרר רגע, תן לזה מקום…

החלטתי שאני מתמסר לאיך אני מרגיש עם זה, שמתי את הפחדים בצד והתמסרתי לסיטואציה. היה משהו נעים בזה שהוא החזיק לי את השיער, משהו דואג, וזה סיקרן אותי.

המשקפיים התאימו. שכוייח.

בעודי מחכה שמהאופטיקה הקודמת שלי ישלחו לי את תוצאות בדיקת הראייה האחרונה, המוכר החביב שואל אותי: “מאיפה אתה?”

“מיפו, בלה בלה בלה… ואתה?”

“מגניב, מגניב…”

ואז אמרתי לעצמי, אם כבר מתמסרים אז עד הסוף, אהיה כולי בפלירט הזה, מי יודע אולי אגלה עכשיו שאני נמשך גם לגברים ושהנעים הזה, שאני מדבר עליו ושחוויתי בישיבה, זה חתיכת דבר מודחק שמפחיד אותי.

“בא לך לשרוף איתי קצת זמן ולעשן פייסל בחוץ?” הוא שאל.

“יאללה, פייסל בחוץ,” אמרתי לו.

מפה לשם, מצאתי את עצמי בסוג של דייט לא מתוכנן עם בחור במרכז תל אביב. התמסרתי לדייט המאולתר הזה והרשיתי לעצמי לבחון אותו, יחד עם הפחד ועם השאלות על זהות שהתעוררו באותם רגעים.

הדייט הסתיים, נפרדנו לשלום, בלי חיבוק ובלי לחיצת יד, והתחלתי להתגלגל באופניים על שבילי רחוב אבן גבירול בשעה שכולם חוזרים מהעבודה.

החלטתי שעכשיו אני מסתכל רק על גברים, כאילו שאני לא נמשך לנשים בכלל. בחנתי את הגבר הזה ואת הגבר ההוא… כשראיתי אישה אמרתי לעצמי, עזוב נשים עכשיו, אתה רק על הגברים, יא חביבי.

סיימתי להתגלגל, נכנסתי לשיעור מדיטציה, ומייד כשיצאתי כבר חשקה נפשי שוב במין הנשי, הסתכלתי על גברים וזה לא הניע, לא הזיז לי.

אני לא יודע אם קיימתי את מצוות הגאווה, ואם על פי הקריטריונים זאת נחשבת התנסות, אבל היה מסקרן להרגיש את בלבול הזהות הזה לכמה שעות, ולפגוש את הפחד שמי יודע אם ואיך הוא יפגוש אותי שוב בעתיד. עם השנים למדתי ליהנות מהאקסטרים וכמה שיותר יותר טוב.

ומה יש לי לומר על הדבקות עם הבחור בישיבה? התמימות אוי התמימות, היא כה נפלאה.

ענייני השעה / גאווה
13/06/2022

מאמרים נוספים

יוצאים בפרדס


הנה באה הרכבת


לבחור או לברוח - חלק שני


עידן הברזל


כוחו של נרטיב


חזית, עורף, חזית


דילוג לתוכן