בטור שפרסם השבוע העיתונאי בן כספית, הוא טען שהקמת הממשלה החדשה מחייבת את המחנה הליברלי לחשוב על שרטוט מחדש של ישראל. לא עוד מדינה שמורכבת מאזרחים שווי זכויות ושווי חובות, אלא ישות בעלת אוטונומיות נפרדות שבכל אחת מהן כללים שונים. באוטונומיה החרדית יפרידו בין נשים לגברים. באוטונומיה החילונית תפעל תחבורה ציבורית בשבת. האוטונומיות יהיו קשורות לממשל המרכזי בנושאים שונים, אך בתוכן פנימה הן יתנהלו כאוטונומיות תרבותיות נפרדות לגמרי.
הטור הצליח לעורר את זעמם של החרדים. ח”כ יעקב אשר מיהדות התורה מיהר לבטל ריאיון שנקבע לו בתוכניתו של כספית, בטענה כי הטור הוא המשך מסע הרדיפה התקשורתי המתנהל נגד הציבור החרדי. כספית טען מנגד כי דבריו הוצאו מהקשרם, וכי לא הייתה לו כל כוונה לנגח את הציבור החרדי.
מה שיפה אולי לטור בעיתון שנכתב בחדר ברמת השרון החילונית, פחות מתאים למציאות הישראלית המורכבת. האם בעיר מעורבת, כמו ירושלים, תהיה הפרדה בין נשים לגברים? האם בקווי האוטובוס שנוסעים מהשכונות החרדיות אל החילוניות תותר הפרדה? מה עם קווי התחבורה שעוברים בבני ברק? ההפרדה בהם תותר עד היציאה מהעיר, ומייד לאחר מכן הנשים יוכלו לשבת מקדימה?
זה עוד לפני שדיברנו על ההיבט המוסרי, הלוא יש חרדים שאינם חפצים באורח חיים קיצוני כל כך. האם נכון להותירם לחסדיהם של העסקנים, שישליטו את דעתם מכוח החוק על יושבי האוטונומיה החרדית? האם אין נשים חרדיות שלא נשמו לרווחה כשבמרבית האוטובוסים הופסקה ההפרדה בין נשים לגברים? האם אין חרדים רבים שכועסים על המונופול של ועדת הרבנים לענייני תקשורת?
אך לא לשם נזיפה וביקורת על בן כספית התכנסנו, אלא להשמיע קול. את קולם של אלו שכבר יצאו ואלו שעדיין בדרך. לקרוא לבן כספית ולחבריו בתקשורת, לפני שאתם מציעים הצעות שסיכויי הביצוע שלהן שואף לאפס, הביטו סביב: רוצים לחזק את המחנה הליברלי בישראל? רוצים שהמחנה הזה יגדל דמוגרפית במקום לקטון? יש דרך! לא, אין צורך לקרוא לחילונים לעשות יותר ילדים. אין פה הצעה למלחמת רחם. העתיד של החברה הישראלית הלא-חרדית נמצא אצל הנשים והאנשים, הגיבורות והגיבורים, שבחרו בדרך אחרת, קשה במיוחד. בחרו לצאת מהעולם המוכר, לעזוב את המשפחה, את החברה שבה גדלו, ולצאת החוצה. לא פעם הם יוצאים בלי מטען תרבותי, בלי השכלה, בלי עזרה.
לבד-לבד, צעד אחד צעד הם צועדים. חלקם נופלים בצד הדרך, אחרים מצליחים להגיע לנתיב הסלול. המשותף לכולם שלא קלה היא לא קלה דרכם. מאחורי החומות יושבים רבים וטובים וצופים בהם. הקושי מרתיע אותם, הפחד מהלא-נודע עוצר רבים מלצאת למסע.
בידכם הדבר. הושיטו להם יד מחבקת, תמכו בשילובם באקדמיה, קדמו את רעיון סל קליטה לכל יוצאת ויוצא החברה החרדית, עודדו את אלו שכבר יצאו, העלו על נס את סיפורי ההצלחה של תנועת היציאה, דחפו אנשי עסקים וחברות לקדם מיזמים עבור אוכלוסיית היוצאים בתחומי התעסוקה, לרבות שיתופי פעולה עסקיים עם עמותות המסייעות ליוצאים, ומיזמים משותפים בתחומי התרבות והפנאי. מדובר בקהילה הולכת וגדלה שיכולה לתרום רבות לחברה הישראלית. חלק מחבריה עושים את הדרך הקשה לבדם, ואחרים לא מצליחים לממש את עצמם בלי עזרה, בלי היד המושטת שלכם. הגיעה השעה שתרימו את הכפפה, תמכו באלו שיצאו ובכך תסמנו לבאים אחריהם שהם רצויים. הרווח וההצלה – לחברה הישראלית כולה.
