הינוקא והשכינה | יוצאים לשינוי

הינוקא והשכינה

הווידאו-ארט ‘הינוקא והשכינה’, מציג אגדה קולנועית על נסיך חסידי בסגנון אופנתי של המאה ה-19, הנראה כאילו יצא מתוך פורטרט של הצייר היהודי איזידור קאופמן, שנשמתו נעה ונדה בחיפוש אחר השכינה. מאבק יצרים, אסתטיקה מסוגננת, מקטרת עתיקה וחזיון מיסטי, משתלבים יחדיו ליצירה ויזואלית העוסקת ביחס המיסטי לנשיות ותוהה היכן שורה הקדושה, בבית המדרש או במוזיאון. סגנונו של הסרט מושפע מיצירתו של הבמאי האיטלקי בן זמנינו פאולו סורנטינו, ומשלב איקונוגרפיה חסידית-רוז’ינאית המלווה בשירי חסידים עתיקים ועכשוויים.

זהו סיפורו של שלום יוסף (17) בן של אדמו”ר חסידי, המתקשה להתרכז בלימודו עקב מחשבות על נשים. תוך כדי הלימוד הוא מצייר רישום של אישה ערומה, ומתייסר בנקיפות מצפון על כך. כשהוא רואה ברחוב מודעה על תערוכת יודאיקה חסידית במוזיאון, הוא מחליט ללכת, למרות מחאת חבריו. כשהוא מגיע למוזיאון, הוא מוצא בין המיצגים מיצג של מקטרת עתיקה, המיוחסת לאדמו”ר מרוזין, ומיוחסות לה סגולות מיסטיות של גילוי השכינה. הוא מחליט להתחבא, וכשהמוזיאון נסגר הוא יוצא ומעשן במקטרת. העישון מביא אותו לחוויה מיסטית, ומול עיניו מתגלה השכינה בדמות יצירה של אישה צעירה לובשת שמלת כלה.

היצירה מביעה את החוויה האישית של היוצר, שעזב את הקהילה החרדית ובית המדרש, בשביל היכולת והחופש ליצור. ביצירה זו מתייחס היוצר בדואליות של עברו, כאשר מחד הוא מביע ביקורת על הדיכוי היצירתי והיצרי בקהילה, אך מאידך הוא שר שיר הלל לתרבותה הייחודית והמסורתית. אידיאת ‘השכינה’ המהווה מושג יסוד בפילוסופיה של המיסטיקה הקבלית, מקבלת ביצירה פרשנות נועזת ועכשווית, והופכת מדימוי מופשט של אישה אלוהית, לייצוג עכשווי של נשיות מודרנית בעלת מגדריות נזילה.

היצירה, העוסקת במשמעות החלל המוזיאוני כמרחב דתי, צולמה בתוך ‘מוזיאון על התפר’ לאמנות חברתית עכשווית, ובמוזיאון ליהדות איטליה בירושלים. בהמשך, הוצגה היצירה בתערוכת ‘תהומא רבא’ ב’מוזיאון על התפר’ בה השתתפו מאות יוצאים בשאלה, אמנים ואנשי רוח, חרדים ממאה שערים והיפסטרים ירושלמיים.

?>