החרדים ובג”ץ: בימים ההם ובזמן הזה
מהפגנת חצי המיליון נגד בית המשפט העליון ועד למאות האלפים נגד המהפכה המשפטית, החרדים הם המפתח בשאלת “בג”ץ – כן או לא”. האם גם הפעם החרדים יכניסו גול עצמי מפואר ויביאו לניצחונה של מערכת המשפט?
קיצור תולדות הקונפליקט
14 בפברואר 1999, המונים לבושי שחור-לבן עושים את דרכם לכניסה לעיר ירושלים. על פי הערכות המשטרה, 350 אלף בני אדם מכל רחבי הארץ ומכל הזרמים של המגזר החרדי הגיעו לירושלים, להפגנה הגדולה ביותר שנערכה אי-פעם בישראל נגד גוף שהוא לא הממשלה, לא הכנסת או המשטרה, אלא בית המשפט העליון.
באותה השעה הוקף מושא ההפגנה, מבנה בית המשפט העליון, בכוחות מיוחדים של משטרה וצבא, צלפים הועמדו הכן על גגו של בית המשפט, אפילו מסוק חימם מנוע, למקרה שייאלצו לחלץ את השופטים. אבל החששות שהמפגינים יעלו בכוח על בית המשפט העליון התבדו. בתום קריאת פרקי תהילים התפזרה ההפגנה, שזכתה לכינוי “הפגנת החצי מיליון”.
מנגד, תומכי בית המשפט העליון התכנסו בגן סאקר להפגנת תמיכה. על פי ההערכות המשטרה, בהפגנת התמיכה השתתפו כ-50 אלף בני אדם בלבד.
בשונה מימים אלו, שבליבת הדיון עומדת השאלה האם לבג”ץ יש זכות לפסול חוקים של הכנסת, המחאה החרדית נגעה בעיקר להחלטות מנהליות שקיבל בג”ץ, שלפיהן לשר הביטחון לא הייתה סמכות להעניק פטור גורף מגיוס לבני ישיבות, וכן לדרישה לשלב נציגים של הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים במועצות הדתיות ולצמצם את סמכויות בתי הדין הרבנים.
את היוזמה להפגנה הובילו חבר הכנסת מנחם פורוש ז”ל ונבחרי ציבור חרדים אחרים. במסיבת עיתונאים שכינסו פורוש ומשה גפני, כינו השניים את בג”ץ “אנטישמי”. הרב עובדיה יוסף הפליא בפניני לשונו, והכתיר את השופטים בתארים: “רשעים, סוררים ומורים”, “ריקים ופוחזים”. הרב דוד יוסף אף הרחיק לכת וקרא לנשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, “צורר היהודים”.
ההפגנה לא רק שלא השיגה את מטרתה להחליש את בית המשפט העליון, אלא היא אף הביאה לציפוף השורות. מבקרי האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון הושתקו. הקריאה הכללית שנשמעה בחלל הייתה הדרישה להעמיד לדין את הרבנים ואת הדוברים שהסיתו נגד בית המשפט. הפרשנים המשפטיים ופרשנים אחרים התחרו ביניהם באמירות נגד ההפגנה החרדית, שלטענתם היה בה איום על שלטון החוק. אפילו באגף הימני של הפוליטיקה לא נשמעו קולות תמיכה בהפגנת החרדים, למעט השרה דאז לימור לבנת שאמרה: “במשטר דמוקרטי, לכל אחד יש זכות למתוח ביקורת, להפגין או למחות נגד כל מוסד, גם אם הוא בית המשפט העליון”.
יש לציין כי לא הייתה זו ההתנגשות הראשונה בין חרדים לבג”ץ. בשנת 1993 פסל בג”ץ את ההחלטה לאסור על ייבוא בשר לא כשר לישראל, משום שהחלטה זו סתרה את חוק יסוד: חופש העיסוק. אך אז היו שופטי בג”ץ זהירים יותר, והעירו שיש אפשרות לעקוף את הפסיקה באמצעות חוק מתאים, וכי על החוק הזה להתקבל ברוב מיוחס של 61 חברי כנסת. בעקבות כך, ראש הממשלה דאז יצחק רבין, שהיה נחוש להשאיר את ש”ס בקואליציה, קידם הוספה של סעיף לחוק היסוד הזה, שלפיו הכנסת תוכל לחוקק חוק גם אם הוא עומד בסתירה לחוק היסוד. הסעיף הזה כונה “פסקת ההתגברות”, והוא שאפשר לכנסת לחוקק שנה לאחר מכן את “חוק ייבוא בשר קפוא”, שאסר על ייבוא בשר לא כשר, בלי שהדבר נפסל בבג”ץ.
יחסים של מורדות ומורדות
מאז 1999 ועד היום ידעו יחסיהם של החרדים ובג”ץ מורדות ומורדות. נקודות שפל זכורות במיוחד היו פסילת חוק טל על ידי בג”ץ בשנת 2012, פסילתו של חוק הגיוס החדש בשנת 2017 והתערבות בג”ץ בשאלות כמו גיור, הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים ועוד נושאים.
החרדים חשים כי בג”ץ הוא הזרוע החילונית האחראית לחילונה של מדינת ישראל ולפגיעה במה שנתפס בעיניהם כאופייה היהודי של המדינה. במשך שנים הם היו בודדים במערכה נגד בג”ץ. בשנת 1999 ראש הממשלה דאז והיום בנימין נתניהו, התייצב לצידה של מערכת המשפט. בנאומיו הגן נתניהו על בית המשפט העליון, והוא המשיך להגן עליו עד אשר החלו ההליכים המשפטיים נגדו.
עם השנים גברו הקולות המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי בחברה הישראלית. בתחילה היו אלו אנשי הימין שראו בבג”ץ את אויב ההתיישבות. כחלק מזכות העמידה שהעניק בג”ץ לפלסטינים ולעותרים בשמם, הוא קיבל שורה של החלטות שהביאו לפינוי מאחזים שנטען לגביהם שנבנו על קרקע פרטית פלסטינית. גם על צדדים אחרים במפה הפוליטית בית המשפט העליון לא היה חביב במיוחד. הדברים הגיעו לשיא בשנת 2007, במינויו של דניאל פרידמן לשר המשפטים. המינוי נעשה על ידי ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, במטרה להחליש את מערכת המשפט ולקדם רפורמה שתצר את צעדיהם של שופטי בג”ץ. פסילת חוקי המסתננים הביאה להתרחבות נוספת של התמיכה בעמדה החרדית נגד בג”ץ. החרדים ראו כיצד המחנה שלהם נגד בית המשפט הולך ומתרחב. אך למרות התמיכה הרחבה, בעיקר באגף הימני של הפוליטיקה, בצורך ברפורמה במערכת המשפט, לא הצליחו החרדים לגייס תמיכה גדולה מספיק כדי להעביר חוקים שיצמצמו את כוחו של בג”ץ. הקואליציות שהקים נתניהו כללו תמיד גורמים מהמרכז, ואלו הגנו על בית המשפט וחסמו כל מהלך לשנות את בג”ץ.
ואז הגיעה שעתם של החרדים, חלומם על ממשלת ימין מלא-מלא התממש. הניצחון הסוחף של מחנה הימין והחרדים בבחירות האחרונות (נובמבר 2022) הציף אצל החרדים מחדש את הציפייה שחלומם לצמצם את כוחו של בג”ץ יוכל סוף סוף להתממש. מבחינתם של החרדים, החלום היה צנוע: הם דרשו לכלול בהסכמים הקואליציוניים את פסקת ההתגברות, שתאפשר לעקוף את החלטת בג”ץ, אם זה שוב יפסול את חוק הגיוס שהם מקווים להעביר בקרוב. להפתעתם של החרדים, הם גילו שהשותפים שלהם קיצוניים אפילו יותר מהם. השר יריב לוין ויו”ר ועדת החוקה ח”כ שמחה רוטמן החליטו שממשלת ימין מלא-מלא היא הזדמנות לשנות את מערכת המשפט מבפנים באמצעות שליטה בוועדה למינוי שופטים וצמצום ההתערבות של בג”ץ בהחלטות הממשלה עד למינימום כמעט. כלומר להפוך את יכולתו של בג”ץ לפסול חוקים ללא קיימת כמעט. ואם אכן יפסול חוקים, הכנסת תוכל להתגבר על כך בקלות.
החרדים לא ששים לעמוד בראש החץ של קידום החקיקה של לוין ורוטמן. הם שמחים לראות את אויבם המושבע מושפל, אבל יודעים שהמחיר שישלמו אם יעמדו בחזית המאבק נגד בית המשפט עלול להיות הרסני.
מנגד, מתנגדי החקיקה של לוין ורוטמן, שיוצאים במאות אלפים לרחובות מדי שבוע, מבינים היטב שהחקיקה הזו תחליש את מערכת המשפט ותגדיל את כוחה של המערכת הפוליטית. וכרגע, כפי שמסתמן, מי שמחזיק בכוח פוליטי בלתי מבוטל אלו החרדים. אומנם עד היום בלמה מערכת המשפט את ניסיונות החקיקה של החרדים, אבל מי ערב לנו, אומרים המפגינים, שאחרי שאימת מערכת המשפט תוסר, לא נוצף בבליץ חקיקה דתית?
הסתערות ושיכרון כוח
החרדים מצידם עושים הכול כדי לאשש את הפחדים של המפגינים – הם מעבירים בכנסת את חוק החמץ, שיאפשר לחטט בתיקים של מבקרים בבתי החולים כדי לוודא שהם לא מכניסים חמץ; הם העלו את חוק הצניעות בכותל, והקפיאו אותו; הם מבקשים לקדם את חוק האפליה שמאפשר לבעל עסק לא למכור מוצרים או שירותים לאנשים בגלל אמונה דתית; הם רוצים לעגן בחוק יסוד פטור גורף לחרדים משירות צבאי; הם כורכים בחבילה אחת של חוקים את החוק שיחזיר את דרעי לשולחן הממשלה.
כל אלו גורמים למפגינים, או לפחות לחלקם, להרגיש שאת מערכת המשפט יחליף כוח פוליטי שיכפה עליהם ערכים שאינם מאמינים בהם. הם חוששים שישראל לא תיראה עוד כפי שהיא נראית כיום.
הנציגים החרדים, שרואים סוף סוף את מלאכתם נעשית בידי אחרים, היו צריכים להיכנס להקפאת חקיקה, למצב של דום שתיקה. היה עליהם להמתין עד שיתקבלו החוקים כולם, או חלקם, ואז להתחיל לאכול מהעוגה. הרעב, כך מתברר, שיבש את שיקול דעתם והביא אותם להתחיל לאכול עוד לפני שהארוחה החלה. להריע לפני הגול. התוצאה היא עוד תבערה שמציתה את הבהלה והפחד בקרב ישראלים רבים מפני הפיכה משטרית בישראל.
הפחד מהחרדים עלול להיות הקול שיקבור את החקיקה בתהום הנשייה, ואולי אפילו יוביל לסיטואציה פוליטית שבה לא רק שבית המשפט העליון מנצח, אלא שהחרדים גם מוצאים את עצמם מחוץ לקואליציה, ואת מקומם תופסים לפיד וגנץ.
האם כמו ב-1999, גם הפעם יהיו אלו החרדים שבאופן אירוני יתרמו לחיזוק בית המשפט העליון? ימים יגידו.
הכתבה פורסמה לראשונה במהדורה המודפסת של “התקופה” פסח תשפ”ג (מרץ 2023)
