וסת – בואו נדבר על זה

המחזור הראשון שלי

ביום שלפני תחילת כיתה ז’ אמא שלי נכנסה לחדר שבו הכנתי את הילקוט לבית הספר, והסבירה לי שאני כבר מתקרבת לגיל שזה הולך לקרות בו וכדאי שיהיו בתיק שלי דברים שיעזרו לי כדי שלא אתפס לא מוכנה. אז יחד עם ספרים, מחברות וקלמר הכנסתי לתא הקטן גם זוג תחתונים ותחבושות. התכוננתי לאפשרות שיגיע המחזור הראשון שלי.

היה מין שיח כזה אצל הבנות בכיתה, אחת לתקופה מישהי הייתה ‘מקבלת’ ובוחרת לשתף ואז היה מתחיל מין סבב תשאול דיסקרטי של ‘קיבלת כבר…?’. רציתי כבר להיות אחרי זה, להגיד קבל עם וכיתה שקיבלתי ושיעזבו אותי לנפשי. זה הרגיש לעיתים כמו עננה מרחפת של משימה שלא השלמתי ושאני צריכה להיות בלחץ שעוד לא סימנתי עליה וי למרות שהדבר לא בשליטתי בכלל.

יום אחד, זה סוף סוף קרה. בשיעור משנה התחילה לכאוב לי הבטן וביקשתי ללכת לשירותים. כשהגעתי לשם, גיליתי את הווסת הראשונה שלי. בסוף יום הלימודים אבא הגיע לאסוף אותי מבית הספר ושאל אותי כהרגלו איך עבר עליי היום. איזשהו קול בתוכי אמר לי שעל זה לא מדברים עם בנים. מאוחר יותר באותו היום סיפרתי לאמא שלי, היא התרגשה והסבירה לי איך לנהוג ושאם כואב לי משהו שאקח אקמול. בשעת ערב הייתי לבד במטבח ואבא שלי ניגש אליי בחיוך וחצי לחש לי ‘שמעתי שהפכת לאישה היום. מזל טוב’.

מאז הבנתי שאני יכולה לרמוז לאבא שלי כשאני במחזור והוא יבין, אין צורך לפחד להגיד לו. היו מקרים שהוא ביקש שאתלווה אליו למשהו מסוים והייתי עונה לו “אבא, אין לי כח, אני במצב” והוא היה מבין ומניח לי. שנתיים לפחות יעברו עד שאבין שזה דבר לא מקובל שאני מדברת עם אבא שלי ‘בכזו חופשיות’ לגבי המחזור שלי וזה לא ראוי (וש-‘מצב’ זה בכלל שם קוד להריון). וכאן מגיעה השאלה – למה? למה וסת היא דבר כל כך מוצנע?

וסת זה איכס

כשהכרתי את המושג ‘מחזור’ לא ידעתי שהוא קשור לרחם, ללידות, ליחסי אישות וכן הלאה. רק כשהתבגרתי קלטתי את המכלול שמביא איתו המחזור לאישה הבוגרת בכלל, ולאישה הנשואה החרדית בפרט: נידה, מיטות מופרדות, שמירת נגיעה, שבעה ימים נקיים ומקווה. כשעשיתי אחד ועוד אחד הבנתי שהקנאות הזאת על צנעת הפרט בחיי האישות הבוגרים מחלחלת גם אל בנות הנעורים ולכן כשאני הולכת לשירותים עם תחבושת אני שמה אותה בדיסקרטיות בכיס, וכשכולן הולכות לבריכה או לים אני ממציאה שיש לי “משהו” ולא אגיע ולא בהכרח מספרת להן שזה יוצא על ‘הזמן הזה בחודש’.

הוסת היא תזכורת חודשית לחטא חווה, הנשים טמאות במהלך המחזור ולאחריו, ובמגזר בו גוף האישה הוא דבר כל כך מוצנע, ועל האיבר ממנו יוצאת הוסת אסור להסתכל אפילו בשעת קיום יחסי מין – פלא שיש כל כך הרבה חוסר מודעות והסתרה של הוסת?

האם זה כך רק בחברה החרדית השמרנית הרואה את האישה כטמאה בימי הוסת שלה או שזה כך גם בשכבות אחרות באוכלוסייה, בהן כן מדברים על גוף האישה? מסתבר שהבורות שנוגעת לוסת ולתחושות שמתלוות אליה לא פוסחת על אף נתח באוכלוסייה. אני רוצה לתת אנקדוטה קטנה שתמחיש עד כמה – בשנת 1983 נשלחה האישה הראשונה לחלל, סאלי רייד. כהכנה למשלחת, שנמשכה שבוע ימים, נאס”א ציידו את סאלי בלא פחות מ-100 טמפונים. בנאס”א מועסקים המוחות המבריקים בעולם, ולא היה להם שמץ של מושג כמה אבסורד זה לתת לאישה 100 טמפונים לתקופת המחזור שלה. 

גברים ומחזור 

אמנם עברו מספיק שנים מאז שסאלי הוטסה לחלל, אבל יחס הגברים לוסת עדיין לוקה בחסר, הם ניגשים לעניין  בגועל, ברתיעה ובדחייה, הם רואים את זה כבעיית נשים ובכללי כ’בעיה’ שמחכים שתיגמר כבר. בין אם זה בין יחסים בין בני זוג ובין אם זה כחברים או מעסיקים. גם כרגע כדתל”שית שחיה בחברה חילונית, אין גבר אחד בחיי שארגיש בנוח להגיד לו “אני במחזור”. זה תמיד יהיה באגביות, במין הנמכה של הקול או בעיוות שלו, בשימוש שם קוד של ‘דודה בלה הגיעה לבקר’ או בצורה אחרת שתעמעם את המסר.

בכתבה שהתפרסמה ברשת מסבירים הרבה חיה רואן בקר והד”ר עידו מיליצ’ר ששורשיה של תרבות ההפחדה סביב הוסת נעוצים כבר בעבר הרחוק, ובמדינה כמו ישראל בה גם החילונים מושפעים מהמסורת בצורה כזו או אחרת – היחס השלילי אליה הוא כמעט בלתי נמנע. 

מחזור בפרסומות

תרבות הרתיעה מהווסת באה לידי ביטוי אפילו בפרסומות המיועדות לנשים עצמן, גם בימינו אנו ישנן חברות המשווקות תחבושות לנשים המתעקשות להראות בפרסומות שלהן את המחזור כצבע כחלחל וצלול ולא חלילה אדום. אותן חברות מתעקשות גם לשדר מסר ברור מאוד – מחזור לא עוצר את הנשים מלעשות הכל!

אני מאמינה ויודעת שחלקנו אכן יכולות לעשות הכל בזמן הווסת, אבל עצם המסר הזה בעייתי כי הוא הוא ממשיך להראות את הוסת כמשהו שלא מתייחסים אליו ברצינות, שלא נותנים לו את המקום הראוי לו על שלל האתגרים שהוא מביא איתו כשהוא מגיע.

דברו על זה!

אני מניחה שמה שאני רוצה זה שתצאו מארון הוסת, זה תהליך טבעי שקורה לנשים, וזה נורמלי. אם אתן נשים – דברו על הווסת שלכן, שתפו בקושי, דברו עליה בחופשיות. אם אתם גברים – תתמכו בנשים שסביבכן בזמן הווסת שלהן, השתדלו להקל עליהן כמה שאפשר. זה שאנחנו משתדלות להתנהג כרגיל לא אומר שלא נשמח לאיזה שוקולד, אדוויל או כל דבר אחר.