בתור ילדה חרדית, אלוהים הצטייר בראשי כאיש מבוגר בעל זקן ארוך לבן ועיניים טובות, כמו אדמו”ר גדול, שכל רצונו הוא שיהיה לנו טוב. ככל שגדלתי עלו בי תהיות בנוגע לטוּב של אלוהים ולתפקידו בחיי. לפי החינוך שקיבלתי, אלוהים אחראי לכול, לטוב ולרע, ומה שנתפס בעינינו רע, הוא למעשה טוב, אבל נוכל לראות זאת רק בעתיד.
אימא שלי חלתה בסרטן כשהייתי בכיתה ד’. ראיתי אותה סובלת ומקיאה, ושאלתי את עצמי: איזה טוב נוכל להפיק מזה? בפסח, כשלא יכולנו לאכול כלום מלבד תפוחי אדמה וביצים, ניסיתי להבין: מה טוב בזה? כשהבנתי שעליי לצום 6 פעמים בשנה שוב שאלתי: מה טובה בזה? אותה שאלה חזרה כשחשבתי על שמירת שבת כהלכתה, על ההכרח להתלבש בבגדים ארוכים גם בקיץ הלוהט, כשהכריחו אותי להיות בבית הכנסת ביום כיפור מבוקר עד ערב, כשהפחידו אותי שאם לא אשמור מצוות אישרף באש הגיהינום. לא הבנתי מה טוב בכל זה.
הערעור החל לאט לאט, כבר לא האמנתי שאלוהים הוא רק טוב ומיטיב, ואפילו שנאתי אותו, עד שהפסקתי להאמין בקיומו. הייתה תקופה שחשבתי שאני אלוהים, ונבהלתי שמא השתגעתי. היום אני מבינה שאני לגמרי אלוהים, פשוט של עצמי. אני המחליטה הבלעדית עבורי, ואחראית על מה שקורה ויקרה איתי.
רבים נוטים לחשוב שאלו שיוצאים מהחברה החרדית נהנים מחיים קלים יותר יחסית למי שנשאר מאחור, חרדי ומאמין. אבל מבחינתי, חיים ללא אמונה באלוהים קשים יותר, או בניסוח אחר: חיים שכוללים אמונה באלוהים קלים בהרבה.
אני רואה את אבא שלי היקר, שאיבד את אשתו, אימא שלי ז”ל, מתמודד עם האובדן הגדול ולעיתים מתעוררת בי קנאה קלה: אני מקנאה שיש לו במה להיאחז, שהוא מאמין שהמצב הנורא הזה הוא מאת השם, מאמין שהכול לטובתו, ושהוא בקרוב יבין הכול. אני, לעומת זאת, נאלצת להשלים עם המציאות העגומה. אין לי אלוהים להיאחז בו, אני יודעת שלא אוכל לראות שוב את אימא שלי, וזה כאב שאני מתמודדת איתו יום-יום, שעה-שעה. אני כועסת על היקום ועל רוע מזלי, אך מבינה שהחיים לא תמיד הוגנים, ושעליי להתמודד עם דברים שלא בהכרח מיטיבים איתי, ולהמשיך הלאה.
זו רק דוגמה אחת, מיני אלף, שממחישה את ההתמודדות שלי עם חוסר האמונה בישות אלוהית. מצד שני, היתרון הגדול, כפי שאני רואה וחווה, מתבטא בקבלת אחריות מלאה על חיי ועל הנעה לפעולות, על בסיס יומי, שמאפשרות לי להתקדם, להתפתח, לעשות דברים שאני אוהבת ומתחברת אליהם, מבלי לחכות שיקרה “נס” או שיד אלוהים תיגע בי. רק אני אחראית על עצמי, לטוב ולרע.
אז כן, יש אלוהים, והוא כל אחד מאיתנו. כל אחד יוצר את אלוהים שלו עצמו; אלוהים שאפשר להיאחז בו, לטפח אותו ולאפשר לו להוביל אותנו למקומות טובים וקסומים.
