תוצאות חיפוש

עצמאות ופריחה של התרבות היהודית הן המאפיינים הבולטים של המאות הראשונות באלף השני בספרד. השלטון המוסלמי ששלט בחצי האי האיברי אפשר ליהודים חופש דת ועיסוק, ואחדים מהם אף השתלבו במשרות מדיניות. מקצועות שעד אז לא היו נגישים ליהודים נפתחו, ורבים החלו לעסוק ברפואה, מדעים ועוד. תקופה מלבבת זו נקראת "תור הזהב". העצמאות הרוחנית שהעניק השלטון המוסלמי ליהודים, הביאה להתפתחות יצירה מופלאה ולשיאים שכמותם לא נודעו בתולדות העם היהודי בגלות. תחומים רבים של יצירה, כמו פרשנות המקרא, דקדוק, לשון, פילוסופיה ומדעים אחרים. בכולם ניכרה החדשנות של האסכולה הספרדית, שהושפעה וינקה מהמקורות ומתרבות הסביבה הערבית-מוסלמית. בתחום היצירה הספרותית בולטת במיוחד שירת ספרד. סגנון שירה זה כבש לבבות ברוב ארצות הים התיכון ושינה לחלוטין את אופי היצירה שנכתבה לאחר מכן. בתוך תרבות היצירה והשירה, צמחה לה תרבות ייחודית של "שירת חול". בניגוד לשירה העתיקה יותר, שירת ארץ ישראל ובבל, שהתמקדה בשירת שבח לאלוהים ובפיוט, משוררי ספרד יצרו סגנון שירה חדש שכולו חול. החוקרת שלומית אליצור מסבירה את הקרקע התרבותית שעליה צמחה שירת החול של משוררי ספרד: "בחברה הערבית דאגו נושאי המשרות הרמות גם לטיפוח התרבות: הם יצרו סביבם 'חצר' ובה העסיקו אנשי רוח. אציל ערבי שרצה ביוקרת שמו, דאג לפרנס אנשי מדע מלומדים ובעיקר משוררים. אלו היו פנויים לכתוב את יצירותיהם, והקדישו אותן לבעל החצר הנדיב. היהודים שהגיעו למשרות רבות באנדלוס הפנימו דגם זה ואימצוהו. השכלתם הערבית המקיפה, שהייתה תנאי לקבלת משרתם, הכשירה אותם לתמוך ביצירה התרבותית בארמונותיהם, והם ניסו לחקות את אורח החיים של חבריהם הערבים, וביקשו שלא ליפול מהם בתמיכתם במשוררים ובמלומדים"[1]. אליצור מסבירה כי ההשפעה של החברה הערבית הובילה ליצירת אליטה חדשה. בניגוד לעבר, האליטה לא הייתה ממוקדת רק בלימודי הקודש. משפחות רבות ראו לעצמן חובה ללמד את ילדיהן השכלה כללית, לצד ההשכלה היהודית. במצב של השפעה חזקה כל כך של התרבות הערבית, היה בלתי סביר ששירת החול היהודית תעלה ותפרח. אליצור מכנה את התהליך שנוצר "נס תרבותי"; בנקודה זו התרחש, לכאורה, אחד "הניסים" של תרבות ישראל בימי הביניים, "נס" שחולל את קיומה של שירת החול העברית בספרד: למרות ההשפעה העמוקה של התרבות הערבית, שכללה מצע משותף של השכלה, הפנמת יסודות תרבותיים והטמעה חלקית של אורח החיים, היו החצרנים היהודים באמצע המאה העשירית בספרד יהודים הגאים בלאומיותם, והתרבות שהם ביקשו לפתח – למרות היותה משופעת מן התרבות הערבית בת אותו הזמן – הייתה קודם כול תרבות יהודית. שירת החול הכילה סגנונות שונים. החל משירי הלל לפטרונו של המשורר, שירי חשק ויין, המתארים את המשתאות שהיו חלק בלתי נפרד מחיי החצר, ועד לשירי אהבה של ממש. שירים שבהם האוהב משתוקק אל קסמה של אהובתו, וממשיל את יופייה במיני משלים ומטאפורות. בתוך שירי האהבה הללו, נחבאים אל הכלים, שירים שכתבו אחדים מן המשוררים למושא אהבתם – הגבר. בין משוררים אלו נוכל למצוא שמות מוכרים: שלמה אבן גבירול; רבי יהודה הלוי, מחבר ספר הכוזרי, ספר המוכר לרבים מבוגרי החינוך הדתי והחרדי; ועוד כמה שמות פחות מוכרים. בחרתי להביא חמישה משוררים שפרסמו קטעי שירה רבים, פיוטים שהפכו לחלק מקאנון התפילה היהודי. לצד הפיוט ושירת הקודש, יחד עם שירי החשק והיין, כמהה נפשם אל אהוב ליבם. את רגשותיהם לא היססו להעלות עלי כתב, להפוך את הרגש למילה הכתובה. חלקם היו מפורשים יותר בגילויי האהבה שלהם, אחרים התחכמו. שירת הגאווה של דמויות המופת של העם היהודי היא קול חשוב מן העבר, ששקע בתהום הנשייה. ואלה שמות: שלמה אבן גבירול ספרד, המאה-11 שלמה אבן גבירול, משורר שלאחרונה צוינו 1000 שנה להולדתו, נולד במאלגה שבדרום ספרד בראשית המאה ה-11. הוא נפטר בגיל 37. לאבן גבירול, כמו למשוררים רבים, היו פטרונים אמידים שהחזיקו אותו על חשבונם. תחילה שימש אבן גבירול משורר חצר, וחלק נכבד משירתו הם שירים שנכתבו לבקשתם של אותם פטרונים. לאחר כמה שנים נדד לגרנדה, שם היה עצמאי ביצירתו. בגרנדה פגש משורר שהיה עבורו מקור השראה. שמו של המשורר: שמואל הנגיד. גם שמואל שורר שירי אהבה לגברים. מילים: שלמה אבן גבירול תְּברַֹךְ מִבְּלִי קֵצֶה / בְּכָל תָּבואֹ וְכָל תֵּצֵא! קְרָאַנִי שְׁלוּחֶךָ / וְהוּא נֶחְפָּז וּמִתְרַצֶּה, וְשַׂשְׂתִּי בוֹ כְּאִלּוּ עַד / וְשָׁלָל רַב אֲנִי מוצֵֹא, וְהִבְעִיר אֵשׁ בְּתוךְֹ גּוּפִי / כְּמִקָּצֶה וְעַד קָצֶה, וּבָאתִי אֶל נְהַר חִשְׁקוֹ / אֲשֶׁר צַוָּאר וְראֹשׁ יֶחְצֶה, וּמִי יִתֵּן יְחָנֵּנִי / וְיֵעָתֵר וְיֵרָצֶה, וְיואֵֹל־נָא וְאֶרְדֶּה צוּף / דְּבַשׁ פִּיהוּ וְגַם אֶמְצֶה,   וְהַצּופֶֹה יְהִי נִרְדָּם / וְרואֹותָֹיו מְעַט יַעְצֶה, וּמִדְבָּרָיו מְשׁהָֹמִים / בְּעֵת יָנוּב וְעֵת יִפְצֶה, יְמִיתֵנִי בְּעֵת יִזְעַם, / יְחַיֵּנִי בְּעֵת יִרְצֶה, וּמִשַּׁחַת יְחִידָתִי / אֲזַי יַצִּיל וְגַם יִפְצֶה, צְבִי - פָּנָיו וְאורֵֹהוּ / כְּאורֹ שֶׁמֶש בְּעֵת יֵצֵא.   פירוש מילות השיר: בפתיח מברך המשורר את אהובו ששיגר לו איגרת אהבה באמצעות שליח. השליח מבעיר את אש התשוקה אל הידיד מקצה לקצה. החשק מושווה לנהר שאפשר לטבול בו את הגוף. המשורר מקווה שהשליח, המייצג את האהוב הנחשק, ייעתר לנשיקותיו. מוטיב של רדיית דבש הוא מוטיב מקובל בקרב משוררי ספרד לתיאור נשיקות של חושק ונחשק. הצופה המוזכר כאן הוא הצופה שעלול להפריע לחושקים לממש את אהבתם, לכן המשורר מבקש ממנו להירדם ולא להפריע להם בהתעלסותם. את השיר מסיימות המילים המתארות את פניו של האהוב, שאורו כאור השמש בצאתה.   השיר בביצוע ברי סחרוף שיר אהבה זה עובד ליצירה מוזיקלית לפני כמה שנים, והוא חלק מהאלבום שיצרו ברי סחרוף ורע מוכיח. האלבום מוקדש כולו ליצירתו של שלמה אבן גבירול, ונקרא "אדומי השפתות".   יצחק אבן מר שאול ספרד, המאה-10 משורר שקדם לשלמה אבן גבירול וכתב גם הוא שירת חשק, הוא יצחק אבן מר שאול. שמו של אבן מר שאול מוכר בקרב פייטנים מהעדה התימנית. הפיוט שחיבר "אֱלֹהַי אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי וְאַל תָּמֹד אֱלֵי חֵיקִי כְּפָעֳלִי" זכה לשורה של ביצועים. סיפור חייו של אבן מר שאול אינו ידוע בבירור. החוקרים סבורים כי הוא חי בסוף המאה ה-10 בספרד. השיר שכתב התגלגל לידינו דרך הגניזה הקהירית. ספר שירה בשם "ספר הרקמה", שהתגלה בגניזה, הכיל שיר פרי עטו. השיר מבטא באופן ברור את החשק של האהוב לאוהבו. לשיר כמה נוסחאות, בחרתי להביא אחת מהן. החוקרים עדיין מנסים לפענח את הנוסח המושלם של השיר, אולם הנוסח המוסכם דיו כדי להבין את רגשותיו של המשורר. מילים: יצחק אבן מר שאול צְבִי חָשׁוּק בְּאַסְפַּמְיָה/ יָצְרוּ רַב עֲלִילִיָּה וְהִמְשִׁילוֹ וְהִשְׁלִיטוֹ/ עָלַי כָּל חַי וְכָל חַיָּה יְפֵה תֹּאַר כְּיָרֵחַ/ עֲלֵי קוֹמָה יְפֵהפִיָּה וְתַלְתַּלָּיו כְּאַרְגָּמָן/ עֲלֵי רַקָּה פְּנִינִיָּה כְּמוֹ יוֹסֵף (בְּצוּרָ)תוֹ/ וּבְשַׁעַר-אֲדוֹנֶיהָ יְפֵה עַיִן כְּבֶן יִשַׁי/ הֲרָגַנִי כְּאוּרִיָּה וְגַם הִשִּׁיק כִּלְיוֹתַי/ וְלִבִּי אֵשׁ פְּנִימִיָּה בְּעָבְרוֹ בִּי עֲזָבַנִי/ חֲסַר לֵבָב וְתֻשִׁיָּה בָּכוּ עַמִּי בְּנוֹת יַעֲנָה/ וְכָל אַיָּה וְכָל דַּיָּה! אָהוּב נַפְשִׁי קַטְלָנִי-/הַזֶּה מִשְׁפַּט פִּילִילֶיהָ ? וְנַפְשִׁי לוֹ מְאֹד חוֹלָה/ וְגַם תּוֹעֶה וְהוֹמִיָּה וּמִדְּבָרָיו עֲלֵי לִבִּי/ כְּמוֹ מָטָר עֲלֵי צִיָּה דָּלַנִי מִבְּאֵר שַׁחַת/ וְאֶל אֵרֵד לְתַחְתִּיָּה פירוש מילות השיר השיר נפתח במילים "צבי חשוק". בשימוש בדימוי הצבי המשורר רומז לקינת דוד על אוהבו יונתן, "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים". צבי חשוק, כלומר צבי נער נחשק, שמתגורר באסמפיה, שמה האחר של ספרד. "רב עלילה גדול המעשים" הוא האל, "והמשילו והשליטו על כל חי וכל חיה" כלומר האל נתן לאהוב יכולת לשלוט, ואי אפשר שלא להתאהב בו ולחשוב רק עליו. את יופיו של האהוב מתאר המשורר "תלתליו כארגמן" ואת צבעי רקתו כ"פנינים". גיבורי התנ"ך, המתוארים כמי שהיו יפי תואר ויפי מראה, אף הם מוזכרים בשיר. יוסף בצורתו היפה. אדוניה, בנו של דוד המלך, המתואר כבעל שיער ארוך ויפה מראה. דוד עצמו, שעיניו היו סמל ליופי. הסלנג העכשווי "מת עליו" נרמז במלים "הרגני כאוריה", כמו דוד שהרג את אוריה, כך, כביכול, האהוב "ממית" את האוהב וגורם לו "למות" מרוב אהבה. בהמשך השיר, התמלאה התשוקה ובאה האכזבה. האהוב מתעלם מאוהב. את בכיו ועצבנו מבקש המשורר לחלוק עם כולם. "בכו עמי בנות יענה וכל איה וכל דיה". העופות המוזכרים מסמלים את השיממון הנלווה לתחושת הייאוש של האהוב המאוכזב. כשהוא חולה מרוב אהבה, מבקש הוא מאוהבו שישעה אל אהבתו ולא יגרום לו לרדת אל באר שחת מרוב אכזבה.   שמואל הנגיד ספרד, המאה ה-10 שמואל הנגיד נולד בשנת 993 בגרנדה שבספרד המוסלמית. הוא התקדם במהירות בסולם התפקידים בחצר חבוס, מלך גרנדה, מונה לווזיר הגדול ויצא למלחמות בראש הצבא. בניגוד למשוררי חצר, לשמואל הנגיד היה מספיק כסף כדי להתקיים בלי להזדקק לחסדיהם של פטרונים אלו ואחרים. כמשורר, השפיע כאמור על שלמה אבן גבירול, וגם על משה אבן עזרא ועל רבי יהודה הלוי. אחד משיריו המוכרים כיום: מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם, גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם, בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם. השיר נערך על ידי נתן יהונתן, ומבוצע על ידי צביקה פיק. קישור לשיר: בתוך עולם הלירי של שמואל הנגיד, תופס מקום נכבד ז'אנר שירי החשק. הסגנון של שמואל הנגיד הקים עליו מבקרים מקרב בני דורו, שראו בשירתו פריצת גדר. חרף מעמדו הרם בקהילה היהודית, נאלץ שמואל הנגיד לפרסם הבהרה כי אין לקרוא את המילים באופן פשוט. להגנתו, טען כי שירת החשק היא אלגוריה. לשם כך גייס את המאמר התלמודי המשבח את ספר שיר השירים: "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים", וכך ענה למבקריו כי שיריו הם כמו שיר השירים. החוקרים סבורים כי הבהרה זו הייתה מן השפה ולחוץ. ביחס לשיר שיובא כאן, סבורים אחדים מן החוקרים כי הוא מבטא התנסות אישית של המשורר ביחסים עם גברים. מילים: שמואל הנגיד לְאַט, כִּי אֵין כְּמוֹ בַרְזֶל לְבָבִי וְלֹא אוּכַל נְשׂא קֶצֶף אֲהוּבִי הֲמַכָּתִי, וְאַתְּ רוֹפֵא, אֲנוּשָׁה? וְאִם נֶצַח, וְאַתְּ לוֹחֵשׁ, כְּאֵבִי? שְׁתֵה יַיִן וְחָלָב מִשְּׂפָתִי וְתֵן תַּגְמוּל לְיֵינִי וַחֲלָבִי, שְׁלַח יָדָךְ וְתֵן לִבִּי בְּכַפָּךְ וְאַל זָרִים יְדֵיהֶם יִשְׁלְחוּ בִי!   פירוש מילות השיר: לאט, כי הלב שלי לא עשוי מברזל ולא יכול לשאת את הקצף של האהבה. האם מחלתי אנושה? אתה הרופא שלי. האם כאבי נצחי? אתה רופא הלחשים שלי. "שתה יין וחלב משפתי", כלומר "נשק אותי". והשב לי נשיקה בנשיקה. שלח את ידך אליי והנח אותה על ליבי, אל תאפשר לזרים לגעת בי ולהקדים אותך.   משה אבן עזרא משה אבן עזרא נולד אף הוא בגרנדה במאה ה-11. הוא נחשב לאחד מגדולי המשוררים, הושפע מאוד מאופי ומסגנון שירתו של שמואל הנגיד, והיה בקשרי חברות עם רבי יהודה הלוי. השניים אף שיגרו איש לרעהו שירי ידידות. חלק מן הפיוטים שחיבר מצאו את דרכם אל סידור התפילה. הוא זכה לכינוי "הַסַּלַח", על שום פיוטי הסליחות הרבות שחיבר. היצירה המוכרת ביותר שלו היא פיוט הפותח את תפילת נעילה בקהילות הספרדים: אֵל נוֹרָא עֲלִילָה אֵל נוֹרָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה. הפיוט זכה לעיבודים רבים והוא מושר בסגנות שונים, לפי נוסחי התפילה. השיר בביצוע מאיר בנאי. יצירתו של משה אבן עזרא לא הסתכמה בפיוטים בלבד אלא הייתה רוויית שירי חשק ויין. נוסף על ספרי השירה שכתב, הוא חיבר ספר העוסק בניתוח עומק של השפה השירית. מילים: משה אבן עזרא תַּאְוַת לְבָבִי וּמַחְמַד עֵינִי - עֹפֶר לְצִדִּי וְכוֹס בִּימִינִי! רַבּוּ מְרִיבַי - וְלֹא אֶשְׁמָעֵם, בּוֹא, הַצְּבִי, וַאֲנִי אַכְנִיעֵם, וּזְמָן יְכַלֵּם וּמָוֶת יִרְעֵם. בּוֹא, הַצְּבִי, קוּם וְהַבְרִיאֵנִי מִצּוּף שְׂפָתְךָ וְהַשְׂבִּיעֵנִי! לָמָּה יְנִיאוּן לְבָבִי, לָמָּה? אִם בַּעֲבוּר חֵטְא וּבִגְלַל אַשְׁמָה אֶשְׁגֶּה בְיָפְיָךְ - אֲדֹנָי שָׁמָּה! אַל יֵט לְבָבְךָ בְּנִיב מְעַנֵּנִי, אִישׁ מַעֲקַשִּׁים, וּבוֹא נַסֵּנִי. פירוש מילות השיר: "העופר" הנער הנחשק, כמו הצבי בשירתו של יצחק אבן שאול, נמצא לצדי וכוס היין ביד ימין. הרבה אנשים רבים איתי, אבל הנער שגדל והיה לצבי, בכוחו להעניק לי כוח להכניעם. המשורר מבקש מהצבי להבריא אותו בנשיקה על השפתיים. כשהוא חש שמנסים להרחיק אותו מאוהבו, הוא תוהה מדוע, האם יש בזה חטא או אשמה. המשורר מבקש ליהנות מזיו יופיו של אוהבו, באומרו שאלוהים נמצא שם. הוא קורא לאוהב שלא ילך אחר אלו המתנגדים לו ושלא יהיה עקשן ויבוא לנסות אותו, ויבדוק בעצמו אם הוא עומד באהבתו אליו.   רבי יהודה הלוי שמו של יהודה הלוי ודאי מוכר הן כהוגה דעות, בזכות ספרו "הכוזרי" שבו ניסח הוכחות לאמיתות היהדות ולעליונותו של העם היהודי על פני עמים אחרים, והן בזכות שיריו שהפכו לחלק מקאנון השירה והתפילה. לדוגמה, השיר "יוֹם שַׁבָּתון אֵין לִשְׁכֹּחַ" מושר בסעודת שבת בבוקר. שיר מוכר נוסף שלו, המבטא את הכיסופים והערגה לארץ ישראל, "לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב". השיר "ליבי במזרח" בלחנו ובביצועו של מוני אמריליו. בין שיריו וכתביו של הלוי, נמצא שיר המבטא את תשוקתו וכמיהתו אל מושא אהבתו. גם כאן, כמו בשירתם של חבריו של הלוי לעולם השירה והפיוט, הנער נשוא החשק מכונה "צבי", ולעיתים "עופר". בשל אורכו, השיר מובא כאן באופן חלקי. מילים: יהודה הלוי יוֹם שִׁעֲשַׁעְתִּיהוּ עֲלֵי בִרְכַּי / וַיַּרְא תְּמוּנָתוֹ בְּאִישׁוֹנָי, נָשַׁק שְׁתֵּי עֵינַי מְתַעְתֵּעַ: / אֶת תָּאֳרוֹ נָשַׁק וְלֹא עֵינָי. לֶחִי כְּרִצְפַּת אֵשׁ בְּרִצְפַת שֵׁשׁ / נִרְקַם סְבִיבָיו מֹר כְּרִקְמַת שֵׁשׁ יֹסֵף בְּלִבִּי אֵשׁ בְּקָרְבוֹ לִי/ כִּי יַחֲמֹל פַּעַם וְיִבְגֹּד שֵׁשׁ הבית האחרון של השיר: בֹּא יְדִידִי בֹּא לְבֵית בַּת נְדִיבִים נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים יַעֲלַת חֵן בָּךְ תְּעָלָה לְחשֵׁק/ וּבְפִיךָ חַיֵּי בְשָׂרִים לְנשֵׁק/ גַּם בְּפָנַיִךְ בְּשָׂמִים יְנַשֵּׁק   פירוש מילות השיר: תיאור היום שבו השתעשעתי עם אהובי, שישב על ברכי והיה קרוב אליי כל כך עד שראה את מראהו נשקף באישוניי. וכך, כאשר נישק את עיניי בעצם נישק את עצמו. לחיי סמקו כמו אש על רצפת שש. סביב האהוב נרקמה הילת מור, סוג של בושם, כמו שיש חלק. וכאשר התקרב האהוב האש התחזקה. האהוב אומנם נעתר לתחינת האהבה אבל בוגד באמונו של האוהב שש פעמים. בסוף השיר המשורר מבקש להתעלס עם אהובו ולהתחבר אליו.   לסיום, שיר שכתב יהודה אלחירזי, משורר מאוחר יותר. בשיר הוא מתאר מפגש עם משורר בן ישיבה, ששירתו שלא ערבה לאוזנו של אלחריזי. המשורר מכונה "איש עדין". השימוש בביטוי זה ממחיש את פליאתו של אלחירזי, שלא ציפה מאדם כזה לשורר שיר המבטא תשוקה וחשק עזים לגבר. וְאִישׁ מִבְּנֵי עֲדִינָה. עֲשֵׂה שִׁירֵי זִמָּה/ מְלֵאִים טֻמְאָה/ וְנִגְאָלָה וּמוֹרָאָהּ וְאֵלּוּ הֵם לוּ שָׁר בָּנוּ בֶּן עַמְרָם (משה רבינו) פְּנֵי דּוֹדִי מִתְאַדְּמִים הָעֵת שְׁתוֹת שֵׁכָר וּלְפִי קְוֻצּוֹתָיו וְהוֹד יָפְיוֹ לֹא חָק בְּתוֹרָתוֹ וְאֶת זָכַר   אחדים מהחוקרים פקפקו באמינותו של אלחריזי בשיר זה, שייחס את שיר הזימה לאדם אחר. הם סבורים שמדובר בתרגיל ספרותי זול, שנועד להסתיר את העובדה שהשיר יצא מתחת קולמוסו שלו. או שמדובר בדרך חתרנית להעביר מסר שאין דרך אחרת להעבירו, אלא לציין "חבר שלי כתב שיר". תהיה אשר תהיה הפרשנות על אודות הכותב האלמוני של שיר החשק, כמות השירה ההומו-ארוטית פרי עטם של המשוררים הבולטים ביותר של העם היהודי לא מותירה מקום לספק: באליטה של העולם היהודי בספרד של ראשית האלף השני התקיים עולם שלם של רגשות אהבה בין גברים. אחדים מן השירים מספרים על מעבר מעולם הרגש לעולם המעשה. השירים ששרדו את פגעי הזמן מעניקים לנו הצצה נדירה אל נפשם של גדולי המשוררים שקמו לעם היהודי מאז ומעולם. בעוד אנו רגילים לעולם תחום של "אסור ומותר", לנפש חוקים משלה. למשך תקופה קצרה בהיסטוריה של העם היהודי, בקעו מעיינות תהום של היצירה ועלו על גדותיהם. בשירתם ציוו לנו להמשיך את השירה. לשיר איש איש את שירת נפשו. בלי פחד ובלי מורא. שירת האהבה לגברים של משוררי ספרד מוכיחה כי בארון השירה היהודי יש מקום לכל הגוונים ולכל הצלילים. [1] שלומית אליצור. שירת החול העברית של משוררי ספרד, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה כרך א'.  

אנחנו נוהגים לייחס למילה "תרבות" או את הביטוי "אנשים מתורבתים" לקבוצת אנשים מלומדת שאוהבת סוג מסוים של מוזיקה, כאלו שהולכים לתערוכות, להצגות, ולמוזיאונים. לאדם שגדל בחינוך החרדי, לפעמים מתלווה להגדרה של המילה טעם מעט חלול, כזה השמור לחילונים המחפשים משמעות. אבל, למען הדיוק, תרבות היא בעצם דפוס חיים של קהילה אנושית (הגדרה מילונית). אפשר לחדד ולהגיד שהיא מגדירה קוד התנהגות של קובצת אנשים. או במילים פשוטות, עשה ואל תעשה המקובל באותה החברה. להבנת הנושא מעט לעומק אפשר לבחון את הביטוי "תרבות אירגונית" הביטוי בעצם בה לייצג את העובדה שבכול חברה שנעבוד נמצא סט של כללי התנהגות כאלו המגדירים מה מצופה מהעובדים בחברה. אז ראינו שלמילה תרבות יש משמעות מעט שונה מהדרך בה אנחנו נוטים להבין אותה בשפת היום יום. הסיבה לבלבול נובע דווקא מזה שאותם פעילויות כמו שמיעת מוזיקה, צפייה בהצגות או ביקור בתערוכות, מהוות נושא שיחה מרכזי בהתכנסויות חברותיות ויש להם (לאותם פעילויות) את הכוח לעצב אותנו כחברה ובעצם להגדיר את התרבות שלנו (עשה ואל תעשה). לדוגמא, אפשר לקחת שירי מחאה, או הצגות המייצגות תפיסה פוליטית ולראות שהם בעצם מעבירים לנו מסר כיחידים או כקבוצה ומשפעים על תפיסת עולמנו. דוגמא נוספת ניתן לראות מתפיסת היופי שלנו (מיהו אדם יפה או מהו בית יפה) אותה אנחנו בדרך כלל נעצב דרך הצפייה בתכנים בטלוויזיה ודרך הרצון שלנו להיראות ולהידמות לאותם שחקנים / דמויות. מטרת המאמר, היא לעסוק דווקא בחלק שנקרא לו תרבות הפנאי, שהוא באמת החלק שמתייחס למוזיקה, הצגות ומופעים, ספרות, קולנוע וכ"ו. חשיבות נושא תרבות הפנאי תרבות בכלל ותרבות הפנאי בפרט, כפי שכתבתי למעלה, בעצם מעצבת אותנו כקבוצה וכיחידם ומשפיעה על תפיסת עולמנו. כמאמר מילן קונדרה שליט"א "התרבות היא זיכרונה של אומה, מצפונה המשותף, המשכיותה ההיסטורית והצורה שבה היא חושבת וחיה". יש עוד לא מעט אימרי שפר על התרבות ומשמעותה בקישור הבא למתעניינים. אבל למה זה חשוב לנו היוצאים בשאלה??? המשמעות ליוצא יש לנו כבר תרבות מוזיקה הצגות שפה וסלנג שגדלנו עליהם, מה המשמעות בהבנת תרבות אחרת? ראשית, הסקרנות הטבעית, להבין דברים מחוץ לעולם עליו גדלנו והתחנכנו. אבל חשוב מהכול, הצורך להיות חלק מהחברה אליה בחרנו במודע להשתייך. לא רק היכולת לנהל שיחה על נושאים הנחשבים מעניינים, אלא גם ובעיקר, הצורך להבין את סביבת העבודה בה כנראה נעבוד, להבין את תפיסת העולם של החברים שנרכוש, לדעת איך להתנהג עם בת הזוג שלנו ולהבין את תחומי העניין, קודי ההתנהגות והתפיסות החברתיות המקובלות. נחלק את התרבות למספר קטגוריות עיקריות ונפרט על כל אחת- מוסיקה, קולנוע, הצגות, בילוי (מועדונים, פאבים מסעדות). מוסיקה את המוסיקה מוקבל לסווג להמון קטגוריות שונות- לפי סגנונות המוסיקה, ג'אז, פופ, רוק וכ"ו (נרחיב בהמשך). לפי שנים, שנות ה50, ה60 וכ"ו (נרחיב בהמשך). לפי תרבות, חסידית / יהודית, ערבית וכ"ו לפי מדינות, מוסיקה ישראלית, יוונית וכדומה. וכמובן לפי זמר או להקה. איך מקשיבים למוזיקה היום? על מנת להאזין למוזיקה ניתן לגלוש בכמה אתרים מרכזיים. המקובל ביותר, בו ניתן למצוא כמעט כל שיר הוא האתר You Tube  (יוטיוב) ניתן להירשם לאתר באמצעות חשבון ה gmail האישי ולאפשר לאתר ללמוד על הסגנון והמועדף עלינו וע"י זה לתת לאתר להציע לנו רשימת שירים דומים. באתר, אפשר גם לבחור רשימת השמעה Play List לפי הסיווגים שרשמנו למעלה או לפי זמר, כל מה שצריך לעשות זה פשוט לרשום בשורת החיפוש מוזיקה חסידית (לדוגמא) או את שם הזמר שנרצה לשמוע. בטלפון הסלולרי ניתן להוריד את האפליקציה של You Tube בחינם. ניתן לגלוש לאתרי רדיו אינטרנטיים המשמעים מוזיקה לפי סגנונות בהתאם לסיווגים. לדוגמא אתר TUNEYO שירותי סטרימינג- ההורדות הפיראטיות ואופציות ההשמעה החינמיות שהוצגו למעלה, הובילו באופן טבעי לצניחה דרסטית ברווחים של שוק המוזיקה. יש כאלה שהגדילו והספידו את התעשייה הזאת. אולם, בשנים האחרונות קמו שירותי מוזיקה שמעניקים חלופה חוקית ואף כדאית לצריכה הפיראטית של המוזיקה. מדובר באפליקציות שניתן להוריד דרכן באופן מידי מוזיקה מכל העולם ובכל השפות- והאופציות הן בלתי נדלות. נדרשת יצירה של שם משתמש ותשלום חודשי (מנוי) של כמה עשרות שקלים (באפל מיוזיק למשל, ישנה הנחה לסטונטים ובמסגרתה מנוי עולה עשרה שקלים לחודש). פונקציה נוספת של אותן התוכנות שמבדילה אותן מסוגים אחרים של צריכת מוזיקה, היא שהן "לומדות" את השירים שהמשתמש מוריד וכך יודעות להציע לו מוזיקה חדשה בהתאם לטעמו האישי. ב-ספוטיפיי Spotify לדוגמא, ניתן להוריד תחילה גירסא חינמית של התוכנה שאמנם כוללת פרסומות והיקף הפונקציות שבה מוגבל, אך כך ניתן להתרשם מהשירות לפני שמתחייבים למנוי בתשלום. מדובר בפתרון פרקטי ונוח לכל חובבי המוזיקה האדוקים. לפני שאתם בוחרים באיזה שירות לבחור, להלן כתבה שמשווה בין שתי ענקיות שירותי המוזיקה, אפל מיוזיק וספוטיפיי.  שמעתם שיר ברדיו שיר שבא לכם למצוא אותו ואין לכם מושג מה השם שלו, גם לזה דאגו לנו. כל מה שצריך לעשות, להוריד לפלאפון שלכם את אפליקציית Shazam  (שזאם), ברגע שהשיר מושמע, תלחצו על העיגול במרכז האפליקציה והאפליקציה כבר תמצא לכם את השם של השיר. קטגוריות במוזיקה – סגנונות קיימים אין ספור סגנונות מוזיקליים שונים לכן, לא נוכל להתייחס לכולם כאן. למי שרוצה פרוט מעבר למאמר, יכול להיכנס לקישור המצורף סגנונות מוזיקה. אנו נתייחס למפורסמים שבהם. רוק Rock מחולק להמון קטגוריות משנה (רוק קל, רוק אלטרנטיבי, פרוגרסיב מטאל וכ"ו). תור הזהב של הז'אנר הזה בדרך כלל מיוחס לתקופה שמשנות ה-60 של המאה ה-20 עד לשנת 1980. בעידן זה אמנים כגון אלביס פרסלי, בוב דילן, הביטלס, סקורפיונס, הרולינג סטונז, קווין, ניל יאנג, לד זפלין,פינק פלויד, ג'ימי הנדריקס, פרנק זאפה, ג'נסיס ורבים אחרים כבשו את מצעדי הפזמונים ברחבי העולם. רשימת השמעה לדוגמא מאתר You Tube זמרים מפורסמים בתחום: אלביס פרסלי, בוב דילן, הביטלס, סקורפיונס, הרולינג סטונז, קווין, ניל יאנג, לד זפלין,פינק פלויד, ג'ימי הנדריקס, פרנק זאפה, ג'נסיס. פופ -POP  מחולק להמון קטגוריות משנה (רוק קל, רוק אלטרנטיבי, פרוגרסיב מטאל וכ"ו). בהתאם להקשר היא קיצור למונח מוזיקה פופולרית, בייחוד בשנים האחרונות, מונח המתאר ז'אנר של המוזיקה הפופולרית. מוזיקת פופ נועדה לכל הגילאים. רוב שירי הפופ מושמעים במועדונים ואירועים, במיוחד שירים בולטים של הזמרים המודרניים והישנים, או חידושים של שירים משנות השבעים – שמונים. רשימת השמעה לדוגמא מאתר You Tube זמרים מפורסמים בתחום: אדל, אריאנה גרנדה, סלינה גומז, גסטין ביבר, לידי גאגא, קיטי פרי, טיילור סופיט. בלוז – Blues (להרחבה לחץ על המילים בלוז – Blues). מקורו של הבלוז הוא בארצות הברית, בשירת העבדים האפריקנים. שירה זו כללה שירי עבודה, שירי דת וכן מאפיינים של מוזיקה אפריקנית שורשית. סגנון זה נחשב לפואטי, מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו, דבר המבדיל אותו מכל סגנון מוזיקלי אחר. רשימת השמעה לדוגמא מאתר You Tube זמרים מפורסמים בתחום: בוב סגר, וו' .סי. הנדי ושירלי ג'ונסון. קאנטרי – Country (להרחבה לחץ על המילים בלוז – Blues). מוזיקת קאנטרי קרויה גם קאנטרי וווסטרן היא תערובת של מוזיקה מסורתית ופופולרית, אותה ניתן למצוא, באופן מסורתי, בדרום ארצות הברית ובכמה מחוזות בדרום מזרח קנדה, שהחלה להתפתח במהירות בשנות ה-20 של המאה ה-20 רשימת השמעה לדוגמא מאתר You Tube זמרים מפורסמים בתחום: קני רוג'רס, ג'וני קאש, לוק בריאן, סאם האנט. צ'יל אאוט (רגועה) Chill-out צ'יל אאוט הוא מונח המשמש לתיאור סגנונות מוזיקליים שונים אשר מטרתם הרגעה, או השראת אווירה נינוחה בעת השמעתם. מוזיקת צ'יל אאוט היא לא אלקטרונית בהכרח, אם כי לרוב נעשה ביצירתה שימוש באלמנטים אלקטרוניים. רשימת השמעה לדוגמא מאתר You Tube קטגוריות במוזיקה – לפי שנים. לא נרחיב כאן כמו למעלה, מאחר והסגנונות חוצים את רוב השנים והתקופות. מוזיקה לפי שנים מתחלקת לעשורים, לדוג' שנות ה60 שנות השמונים וכ"ו. באנגלית אפשר לחפש באינטרנט בדרך הבאה... 80s למוזיקת שנות השמונים או 60s למוזיקת שנות השישים. על מנת להכיר יותר את קטגוריות המוזיקה לפי שנים, ניתן לגלוש לקישור הבא שירים לפי שנים. על אותה הדרך, ניתן לגלוש לאתר You Tube ולחפש לדוגמא שנות ה90 בקישור הבא רשימת השמעה שנות ה90 קטגוריות במוזיקה – מוזיקה ישראלית המוזיקה הישראלית בדומה למוזיקה העולמית מתחלקת המון קטגוריות וסגנונות, בקישור הבא. גם מוזיקה ישראלית ניתן לחפש באתר You Tube  (ניתן לחפש באתר בעברית).   סדרות וקולנוע הסרטים (כמו המוזיקה) מחולקים לאין סוף קטגוריות, הסרטים הנפוצים בישראל שייכים בעיקר למה שמכונה תעשיית הסרטים האמריקאית Hollywood (שהיא הראשונה בגודלה בעולם). עם זאת, קיימים לא מעט תעשיות סרטים גדולות בעולם כמו תעשיית הסרטים ההודית Bollywood, תעשיית הסרטים המצרית, הצרפתית ועוד. נכון לומר, שכמעט כל מדינה בעולם מחזיקה בתעשיית סרטים משלה וזו לרוב מושפעת מהתרבות (פולקלור) של אותה המדינה. ההבדל בין סרט לסדרה סרט, לרוב, הינה עלילה  (סיפור) שאורכו עד כשעתיים וחצי, לרוב ניתן לצפות בקולנוע או באתרי אינטרנט (כפי שאפרט בהמשך). סדרה לעומת זאת, הינה עלילה המתפרסת על מספר עונות כאשר לכל עונה מספר פרקים, מקובל שאורכו של פרק הוא בין שעה לשעה וחצי. סדרות לרוב משודרות בערוצי הטלוויזיה על בסיס יומי או שבועי (פרק אחד כל יום או כל שבוע). קטגוריות סרטים וסדרות קומדיה – סרטים מצחיקים. דרמה – לרוב מתייחס לסרטים העוסקים ברגשות, יחסים ובחיי המשפחה. אימה – כשמו כן הוא, סרטים שלרוב מציגים עלילה מפחידה. מדע בדיוני (מד"ב) – סרטים העוסקים בחלל, בקוסמים או במסע בזמן. ילדים – יש לא מעט סרטי ילדים מפורסמים ומומלצים גם למבוגרים כמו סינדרלה, היפה והחיה (סרטי דיסני). תקופתיים – סרטים על מלחמות או תקופות ספציפיות. דוקומנטריים (דוקו) – סרטים תיעודיים, המתעדים את המציאות כפי שהיא, בניגוד לסרטי קולנוע רגילים שמטרתם להציג תסריט בדוי (אם כי לעתים מבוסס על סיפור אמיתי). איך לבחור סרט טוב קל ופשוט, מקובל שלכל סרט או סדרה מוציאים מעין סרטון המתאר בקצרה את העלילה, ניתן לחפש את הסרטון שנקרא טריילר (או בעברית קידמון) באתר YouTube אבל, הכי טוב לגלוש לאתר סרט שם ניתן למצוא תיאור של הסרט כולל הטריילר המלצות וביקורות.   אז איפה צופים בסרטים וסדרות קולנוע ניתן לצפות בסרט בבית או בקולנוע, שם החוויה טובה יותר לאור איכות המסך והסאונד (צליל). ניתן להזמין כרטיס מראש באחד מאתרי האינטרנט המצורפים מטה או להגיע ישירות לבית הקולנוע ולקנות כרטיס בקופה. עלות כרטיס לאולם רגיל כ 40 שקלים לאדם, ניתן לקנות כרטיס לאולם VIP (אולם הקרנה מפואר) הכולל ארוחה קלה, מושבים נוחים וכ"ו במחיר של עד 139 שקלים. יש הנחה לחיילים סטודנטים אזרחים ותיקים והנחות נוספות בכרטיסי במועדונים שונים, מומלץ לבדוק לפני ולהזמין מקום מראש. בארץ כמה חברות מפעילות של בתי קולנוע, להלן קישורים לאתרים ולהזמנות: סינמה סיטי, יס פלאנט, גלובס מקס, רב חן,  קולנוע לב, מהמחשב ניתן לצפות בסרטים וסדרות מהבית במחשב האישי או בטלוויזיה. במחשב האישי, ניתן לחפש בגוגל (או כל מנוע חיפוש אחר) 'סרטים לצפייה ישירה' או 'סדרות לצפייה ישירה' חשוב לדעת, לא מעט מהאתרים אינם חוקיים בישראל ועל כן ייתכנו הטעיות מכוונות מצד האתרים ואו הורדה של ווירוסים או הקפצה של פרסומות בעיתיות. לכן, מומלץ לוודא שלא גולשים לאתר שנראה מוזר ולא רשמי. מהטלוויזיה הכי קל ופשוט, לצפות בסדרות סרטים ותוכניות דרך מנוי לחברה המספקת שרותי תוכן. בישראל פועלות חברות מקומיות וחברות בינלאומיות הדואגות להתאים את התכנים לצרכן הישראלי (תרגום וכ"ו). החברות נלחמות על הכיס של הצרכן, ולכן לכל חברה ייתכנו סרטים וסדרות שמשודרים רק אצלה ולא ניתן למצוא אצל החברה המתחרה. לכן, חשוב להתקשר לכולם, לבדוק מה התכנים מה המחירים וממה מורכבת חבילת הצפייה שתרכשו. חברות ישראליות: הוט או HOT, יאס או YES, סלקום TV, פרטנר TV, ייתכן וקיימות חברות או מתחרי נוספים, מומלץ לבדוק. חברות בינלאומיות הפעולות בישראל: נכון להיום פועלת בארץ רק חברה גדולה אחת נטפליקס NETFLIX שהתאימה את התכנים לצרכן הישראלי. בנוסף, ניתן לרכוש בחנויות החשמל מכשיר שנקרא סטרימר, שתפקידו להוות מעין מחשב לתכנים המתחבר ישירות לטלוויזיה. הצגות, תיאטרון ומופעים הצגות הצגה בדומה לסרט, כולל בעצם סיפור של עלילה על ידי שחקנים, אבל ההבדל המרכזי הוא שהמשחק קורא  בלייב (באותו הרגע) על הבמה אל מול הקהל באולם מיוחד שנועד בדיוק עבור זה. משהו בחוויה של צפייה במשחק ובדמויות על הבמה מעצים את החוויה בהשוואה לצפייה בסרט בקולנוע או בבית. איפה למה וכמה הצגה אפשר לראות בתיאטרון שקיים כמעט בכול עיר מרכזית בישראל. בתל אביב: הבימה, הקאמרי, תמונע, גשר ירושלים: תיאטרון ירושלים חיפה: תיאטרון חיפה באר שבע: תיאטרון באר שבע ניתן לרכוש מנוי לכמה הצגות ביחד או לרכוש כרטיס להצגה בודדת, גם כאן ניתן למצוא הנחות לחיילים סטודנטים מועדוני כרטיסי אשראי וכ"ו. עלות כרטיס נעה בדרך כלל בין 80 שקלים ל 150 שקלים, על מנויים מומלץ לברר טלפונית עם התיאטרון. מופעי מוזיקה הופעות מוזיקה ניתן למצוא בברים שכונתיים או בבתי תיאטרון פתוחים כמו אמפי קיסריה ואו באזורי כינוס המסוגלים להכיל קהל גדול (גנים ציבוריים וכ"ו). בישראל מתקיימות לא מעט הופעות של להקות וזמרים מקומיים כמו גם הופעות של זמרים מחו"ל הנמצאים במה שמכונה 'סיבוב הופעות' הופעת מוזיקה חיה קצת כמו בחתונה, היא מלאת עוצמה וחוויה במיוחד כשמדובר בלהקה או זמר אהוב. לרוב, ניתן לשמוע על פרסומות על ההופעות הצפויות בקרוב בפרסומות ברדיו ובאינטרנט או באתרי מכירת כרטיסים כמו אתר טיקטס מופעי סטאנד אפ מופע סטאנד אפ, הוא מופע הומור בדרך כלל המופע כולל מונולוג של קומיקאי מוכר יותר או פחות מופעים אלו בני שעה וחצי עד שעתיים, מה שבטוח אתם הולכים לצחק והרבה? איפה כמה ולמה מופעי סטאנד אפ ניתן למצוא באתר סטאנד אפ פקטורי, באתר של הקומדי סטור לתושבי תל אביב באתר ישראל שאו ניתן למוצא את כל מופעי הסטאנד אפ הקרובים, הצגות ומפעים נוספים   ספרות רקע כללי עולם הספרות היהודי המכור לנו, עוסק בעיקרו בתחום הלימוד והמוסר. עם זאת, בתחום הספרות ניתן למצוא עוד מגוון רחב של תחומים, פילוסופיה, היסטוריה, דוקומנטרי, ספרות קלאסית (בלשות, מדע בדיוני, ספרות קומית, מתח, ועוד בדומה לקטגוריות הסרטים), עיתונות כתובה ועוד. עם הגעת האינטרנט, נכתבו לא מעט מאמרים על השפעותיו על הספרות המודפסת, אך זו עדיין פועלת במלוא המרץ. חשיבות הקריאה לקריאה יתרונות רבים, שאינם בהכרח קשורים באופן ישיר בקריאה. דרך קריאה, ניתן לשפר את הידע שלנו בשפה (אפילו שפת האם שלנו), מאחר והספרים נכתבים לרוב בניסוח מעט שונה מהשפה המדוברת ביום יום. קריאה גם מאפשרת לנו ללמוד על תחומים רבים ומגוונים שאינם מונגשים כיום באינטרנט. ובנוסף, הקריאה משפרת אצל אנשים את יכולת המיקוד. למעשה יש עוד יתרונות נוספים כמו, יצירת גירוי מנטלי, שיפור כושר הניתוח האנליטי, שיפור הזיכרון, הפגת מתח, רוגע ועוד. ההבדל בין סרט לספר סרט או ספר, החוויות פשוט שונות, קריאת ספר מאפשרת לנו לדמיין את המקרה וכפי שאמר איינשטיין 'דמיון חשוב יותר מידע, כי הידע מוגבל אך הדמיון חובק עולם' סרט לעומתו מספר לנו את הסיפור אבל באופן מוחשי יותר כל שנשאר פחות מקום לדמיון. עם זאת, החוויה של צפייה בסרט יכולה להיות עוצמתית בהקשרים אחרים. קריאת ספר ולאחר מכן צפייה באותו הסיפור באמצעות סרט מאוד נפוצה ואפילו מעצימה את החוויה. לעומת זאת לעשות את הדרך ההפוכה פחות מומלץ (צפייה בסרט ואז קריאת הספר) מאחר והדמיון שלנו יהיה מוגבל לדרך בה חווינו את הסיפור באמצעות הסרט. ספרים מוכרים וסופרים מפורסמים בדיוק כמו בעולם המדיה (סרטים וסדרות), גם בעולם הספרות, יש סופרים מפורסמים ואף פרסים שנתיים המחולקים על כתיבת ספרותית. עולם הספרים הקלאסי רחב מאוד, את הספרים החדשים ביותר או רבי המכר, ניתן למצוא בחנויות הספרים בארץ (הגדולות שבהם סטימצקי וצומת ספרים). תחת סופרים מוכרים או זוכי פרסים ישראליים ניתן למצוא את רם אורן, חיים באר, דן בן אמוץ (להרחבה לחץ כאן) לרשימת סופרים מכל העולם, לחץ כאן        .   היכן ניתן למצוא ספרות בכול תחום חנויות הספרים, ניתן אף למצוא חנות לספרים יד שניה. באתר סימניה שם ניתן למצוא ספרים למסירה בחינם או בתשלום סימלי. נקודות חלוקה ברחבי הארץ, לדוג' בכניסה לרכבת מרכז בתל אביב קיימת עמדה בה ניתן להשאיר ספרים ומי שמעוניין יכול לקחת כאוות נפשו. ספריות עירונית וספריות אקדמאיות (אוניברסיטאות), בהם ניתן למצוא ספרות מקצועית מיוחדת או ספרות נדירה שאינה נגישה בחנויות או באתרי האינטרנט. ספרות דיגיטלית, ניתן לגלוש לאפליקציות הספרות של APPLE או של GOOGLE  דרך הטלפון הנייד, האייפד או המחשב.      

הניגון לכה דודי תקוע לכם בראש? מתגעגעות לשירי נשמה של סעודה שלישית? האירוע המסורתי של הסלון הירושלמי חוזר בפעם הרביעית (!) ערב שירי נשמה עם בירות והרבה קוגל! מעומקא דליבא ועד לב השמיים ❤️ גם השנה נארח את המוזיקאי מלא האנרגיה חיים ליבור. אז תכינו את הגרון ואת כלי הנגינה כי זה הולך להיות ערב בלתי נשכח. מתי? האירוע יתקיים ביום חמישי בתאריך 21.9 בשעה 20:30 איפה: בסלון הירושלמי, רחוב הרברט סמואל 2 ירושלים עלות: הכניסה ללא עלות בהרשמה מראש. לכל שאלה או התייעצות ניתן לפנות אל עמית ארדון בטלפון: 050-202-2172

אלו ימים שבהם הלב כואב, אבל גם מלא תקווה ימים שבהם אנחנו רוצים להרגיש מחוברים אחד לשני מוזמנות ומוזמנים לערב של שירי נשמה עם דוד חיון בהזדמנות זו נגיד גם שכוייח לעמית, מפעיל הסלון שלנו שדאג לכל פיפס בסלון בתקופה האחרונה ויוצא לדרך חדשה קוגל חם ובירות עלינו :)   מתי: יום חמישי 26.10 בשעה 20:30 איפה: בסלון הירושלמי, רחוב הרברט סמואל 2 עלות: הכניסה ללא עלות בהרשמה מראש שימו לב! יש מרחב מוגן בסלון!  

אדם מחפש שייכות אחד הדברים הזכורים לי במיוחד מהתקופה הראשונה של היציאה מהחברה החרדית הוא מסע החיפוש אחר שייכות, אחר קהילה שאיתה אוכל להזדהות. אחרי הכול, ביום בהיר אחד היגרתי למקום חדש, עם תרבות חדשה, שפה חדשה ונורמות שלא הכרתי, וביקשתי את שכולנו מבקשים: להיות מוקפים באנשים שמבינים אותנו, שנוכל לנהל איתם שיחות עמוקות ופשוטות, שיבינו את הבדיחות שלנו ושיחשבו שהבגדים שלבשנו תואמים או מיוחדים. בקיצור, רציתי להרגיש כמו כולם. ישראלי מן המניין. לאורך השנים מצאתי לי קהילות קטנות, שבאמצעותן ניסיתי לספק לעצמי את הצורך הזה, והן השתנו בהתאם לשינויים שחלו בחיי. בתקופת הצבא התגוררתי בבית החייל והתחברתי לשאר החיילים הבודדים; צחקנו על גורלנו המשותף, חלקנו תחושות דומות והסתכלנו מבעד למשקפיים ענקיים אל עתיד שנראה קרוב ורחוק בו-זמנית. זו הייתה הקהילה שלי. לאחר הצבא הקהילה התחלפה; חבריי המלצרים היוו עבורי מעגל קרוב. חלקנו טיפים, עצבים על לקוחות ועוד כל מיני חוויות של מלצרים, שברור להם שהעבודה הזאת נכונה ביותר עבורם. בתקופת הלימודים הייתה זו הפקולטה לפסיכולוגיה; 140 גברים ונשים חוקרי נפשות שנהנים לחשוב, לנתח ולדבר. זרענו יחד בדמעה וקצרנו יחד בשמחה. בכל הקהילות הקטנות האלה הרגשתי יחסית שייך; חלקנו תחומי עניין וכולנו היינו, פחות או יותר, באותה שכבת גיל. אבל השפה שבה דיברנו לא ממש הייתה זהה. אומנם דיברנו עברית, אך היו ניואנסים שלא כל כך הבנתי, למרות שכבר הייתי די עמוק בתהליך היציאה. בפקולטה, לדוגמה, היו לא מעט סיטואציות של חוסר שייכות; כולם יושבים על הדשא מלוכדים באווירת ישראליות, שאני לא ממש מצליח לשאוף. אנשים דיברו שם על חוויות מתנועת הנוער, זרקו בדיחות מסדרות טלוויזיה מוכרות כמו "הפיג'מות" ו"השמיניה", ושרו בהתלהבות ילדית שירי ילדים שלא הכרתי. שאר הסטודנטים, ככל הנראה, לא חוו את הרגעים האלה כישראליים במיוחד, אך אני הרגשתי צביטה קטנה בלב, תזכורת לכך שאני עדיין סוג של מהגר. מחוץ לשערי האוניברסיטה היו סיטואציות הפוכות ששימרו את תחושת ההגירה. אחת מהן, שעדיין חוזרת על עצמה שוב ושוב, מתרחשת בימי שישי, כשאני מאזין לשירי שבת בהברה חסידית. מקובל לומר שהנשמה היהודית נשארת לנצח, ושגם בן סורר ומורה מתרפק על הגירסא דינוקתא שלו. אני די מסכים עם אמרה זו. כשאנשים חולפים על פניי ושומעים אותי שר שירי שבת אני חש חוסר נוחות. כשהאנשים שסביבי רואים פתאום את החרדי שבי יוצא החוצה, אני מתקשה לצלול למקומות העמוקים, וחיש מהר משתיק את המוזיקה החסידית ומפעיל אלבום קלאסי בעברית או באנגלית. אני עושה זאת בתחושת געגוע למוזיקה ביידיש, ומחכה להזדמנות הבאה שאוכל לצלול לתוכה. לרוב, אני נוהג לשתף את אותם מבקרים בתחושות שלי, ומספר להם כמה המוזיקה הזאת משמעותית עבורי. הם, כמובן, מעודדים אותי להמשיך להאזין ולצלול כרצוני, אך אני מסרב בנימוס. אחר כך השיח מתגלגל לשאלות נוספות וסיפורים מרתקים על תהליך היציאה. על פי רוב, התגובות מחמיאות על הבחירה האמיצה שלי, ואני מרגיש מוערך מאוד. אולם בה בעת, אני גם מרגיש קצת לא שייך, שוב קיבלתי תזכורת לכך שאני מהגר בעל סיפורים מעניינים. אני מורגל בתחושות האלה, הן נוכחות בחיי גם בימים אלו, אך הזמן עושה את שלו. למידה טבעית מתרחשת ככל שמספר האינטראקציות עם אנשים מהחברה הכללית הולך ועולה. בשבועות האחרונים ניסיתי לנתח את תחושת השייכות הישראלית שלי ושל אחיי ואחיותיי מתנועת היציאה, במטרה לשפוך אור על מרכיבי תחושת השייכות ואף למצוא דרכים להעצימה.   יוצאים לתרבות חדשה מקובל לתאר את היציאה מהחברה החרדית כהגירה פנימית, זאת מאחר שעל היוצאים להתאקלם בעולם שבו אורח החיים שונה מאוד ממה שהכירו עד היציאה.[1] לכן, סביר להניח שהחוויות הפסיכולוגיות של היוצאים יהיו דומות לחוויות של אנשים שהיגרו למדינה אחרת. מובן שחוויית ההגירה ממדינה למדינה שונה מחוויית היציאה מהחברה החרדית, אך במובנים מסוימים המהגר והיוצא יוכלו למצוא מכנה משותף במגוון נושאים. למשל, הצורך בתחושת שייכות. מחקרים מצאו כי מהגרים מזדהים פחות עם הרגש הלאומי למדינה שאליה היגרו, ועל כן תחושת השייכות שלהם לאותה מדינה פחותה. אם כי, נמצאו הבדלים בתחושת השייכות בין קבוצות שונות של מהגרים, לפי מידת ההתאקלמות במדינה החדשה.[2] לדוגמה, במחקר שבחן את תחושת השייכות הלאומית של ילידי טורקיה ומרוקו שהיגרו להולנד, נמצא כי בהשוואה לילידי הולנד המהגרים הזדהו פחות עם הרגש הלאומי, וכי מידת ההזדהות שלהם עם תחושת הלאומיות קשורה לפרמטרים שונים כמו מידת השתלבותם בשוק התעסוקה וטיב הקשרים החברתיים שלהם עם המקומיים.[3] על בסיס ממצאי מחקר זה, ננסה להתבונן במרכיבי ההתאקלמות בחברה הישראלית: השתלבות בשוק התעסוקה, שירות בצה"ל ורכישת חברים חדשים, ונבחן את השפעתם לתחושת השייכות והזהות.   כיצד מגבירים את תחושת השייכות? 1. השתלבות באקדמיה ובשוק התעסוקה ממצאי המחקר מראים כי מהגרים שהשתלבו בשוק התעסוקה חווים תחושת שייכות לאומית חזקה יותר בהשוואה למהגרים מובטלים. יתרה מזו, תחושת השייכות מתגברת ככל שהמהגר מטפס בסולם התפקידים. הממצאים הללו מובנים למדי: ברור לכול שהשתלבות בשוק התעסוקה מספקת תחושת שייכות, מאחר שהיא מובילה למעורבות גבוהה באוכלוסייה שאליה המהגר מעוניין להשתייך. אם כך, ניתן לשער כי גם בקרב יוצאי החברה החרדית נקבל ממצאים דומים. כלומר, יוצאים שהשתלבו בשוק התעסוקה יחוו תחושת זהות חזקה יותר, ותחושת זו תגבר ככל שיתקדמו בסולם התפקידים. לפי אותו היגיון, ניתן לשער כי ההשתלבות באקדמיה תגביר את תחושת השייכות משני טעמים: הרחבת המעגל החברתי ויצירת קשרים עם סטודנטים ומרצים, וכן שיפור התנאים לקידום ולהשגת משרה טובה. שני אלו, כמובן, משפיעים לטובה על תחושת השייכות.   2. שירות צבאי בהתבסס על ממצאי המחקר, סביר להניח שיוצאים ששירתו בצבא חווים תחושת שייכות חזקה יותר ל"ישראליות" בהשוואה לאלו שלא שירתו. השירות הצבאי הוא מרכיב מרכזי בהוויה הישראלית וטומן בחובו חוויות ייחודיות ושפה ייחודית שמשתמרות גם שנים לאחר השחרור מהצבא. יוצאים שלא שירתו בצה"ל עלולים לחוש זרות בסיטואציות חברתיות מסוימות, בעיקר באלו שבהן שאר הנוכחים מעלים זיכרונות מתקופת השירות, זאת לעומת יוצאים ששירתו בצבא ויכולים לתרום לשיח ולהרגיש חלק מהקבוצה. ההבדל הוא הדדי, גם הקבוצה תחוש קרבה רבה יותר כלפי יוצאים ששירתו בצבא ותעריך את הרצון להשתלב בחברה לפי המסלול הרווח בחייו הבוגרים של הישראלי המצוי.   3. הרחבת המעגלים החברתיים (ושמירה על קשר עם חברים מקהילת המוצא) בדומה למהגרים, גם אצל היוצאים אפשר להבחין בשלוש קבוצות: יוצאים שמבלים בעיקר עם יוצאים, יוצאים שמדירים רגליהם מקהילת היוצאים ומעדיפים להקיף עצמם באנשים מהחברה הכללית, ויוצאים המשלבים בין שתי הקהילות הללו. ניתן לשער כי תחושת השייכות לחברה הישראלית הכללית בקרב הקבוצה הראשונה, יוצאים שמבלים בעיקר עם יוצאים, תהיה פחותה בהשוואה ליוצאים הנמנים עם שתי הקבוצות האחרות. הסיבה לכך ברורה: ככל שנבלה זמן רב יותר עם חברים מהאוכלוסייה שאליה אנו רוצים להשתייך, כך תגבר תחושת השייכות. השערה זו מבוססת על ממצאי המחקר. על פיהם, תחושת השייכות בקרב המהגרים עולה בהתאמה למספר הקשרים החברתיים שנוצרו עם התושבים המקומיים.[4] יתרה מזו, הממצאים מראים כי בהקשר לתחושת השייכות, כמות האזרחים ההולנדים שהמהגרים הכירו היא פקטור משמעותי יותר מעומק הקשר שנוצר. ובהשלכה אלינו, יוצאים המעוניינים להשתלב בחברה הישראלית הכללית אינם צריכים להיות מודאגים מטיב הקשרים שלהם, אלא לפעול להגדלת מספר ההיכרויות והרחבת המעגלים החברתיים, גם אם באופן שטחי. עומק היחסים יגיע. בחלק הבא נדון בהצעות פרקטיות ליוצאים ולמנהלי קהילות היוצאים, בנוגע לאיזון בין המעגל החברתי הכללי והמעגל החברתי של קהילת היוצאים.   4. הזמן עושה את שלו... הממצאים מראים כי תחושת השייכות מתגברת עם הזמן. מהגרים ותיקים דיווחו על תחושת שייכות חזקה יותר בהשוואה למהגרים חדשים. היכרות עם האוכלוסייה המקומית, למידת אורחותיה, אינטראקציות אלו ואחרות ומעורבות בחיי האוכלוסייה מגבירות את תחושת השייכות ונרכשות עם הזמן. [5] אפקט הזמן משמעותי גם בתחושת השייכות בקרב היוצאים. בדרך כלל, ככל שעוברות השנים מתחילת מסע היציאה מהחברה החרדית כך מתעמעמת תחושת הזרות ומתחזקת תחושת השייכות. תוך פרק זמן כזה או אחר רוב היוצאים מתערים בחברה – אם באמצעות שירות בצבא, השתלבות בשוק התעסוקה, רכישת השכלה גבוהה – ויוצרים קשרים מסוגים שונים. כל אלו, כאמור, משפיעים לטובה על תחושת השייכות.   5. קשר אל הדת מבלי להתבסס על נתונים אלא רק על חוויה אישית, ניתן לומר כי תחושת השייכות לישראליות הקונבנציונלית בקרב יוצאים שנשארו דתיים חזקה יותר בהשוואה ליוצאים שהטילו ספק באמיתות התורה. אמירה זו מסתמכת על הכרה בזיקה בין הזהות הישראלית למסורת היהודית, ועל מקומם של חגי ישראל בתרבות בארץ. רוב היהודים בארץ אינם חרדים אלא נעים על הרצף שבין חילוני למסורתי-דתי, החגים הם חלק מהפולקלור הישראלי ונחגגים כאירועים משפחתיים/קהילתיים ולא דווקא דתיים. יוצאים שמצליחים להתחבר לתרבות הזו נהנים מתחושת שייכות גבוהה יותר. להמחשת הטיעון, ניקח כדוגמה שני יוצאים ותיקים באופן יחסי. אחד מגדיר עצמו "חילוני" והאחר "מסורתי-דתי". שני היוצאים בוחרים לציין את החגים. אצל היוצא "החילוני" ציון החג, ככל הנראה, יהיה ספוג בגעגוע ובנוסטלגיה לחיים הקודמים. כיוון שהוא כבר לא מאמין באמיתות התורה, הוא יתקשה להתחבר לציון החג באופן הרווח בציבור הכללי, ואף יחוש רתיעה מכך. לעומתו, יוצא שנותר מאמין ייהנה מחוויית חגים עדכנית ומלאת משמעות. החגים, עבורו, הם מרכיב חשוב בשייכות בשני האספקטים, הדתי-אמוני והישראלי. נוסף על כך, יוצאים דתיים נוהגים, בדרך כלל, להתאגד בקהילות או להצטרף לקהילות דתיות, דבר שמגביר את תחושת השייכות ומעמיק את הגדרת הזהות החדשה-ישנה. מדובר, כמובן, בהערכה כללית ולא בטיעון עובדתי. לגופו של פרט, ודאי שנוכל למצוא יוצאים חילוניים שתחושת השייכות שלהם להוויה הישראלית חזקה מאוד, ומאידך – נוכל לראות יוצאים דתיים שלא מצליחים להתחבר לחוויה הישראלית הכללית ולא נהנים מתחושת שייכות מעובדת ועדכנית. לעיתים אפילו להפך, דווקא המעבר מחרדיות לאורח חיים דתי מבלבל ולא תורם לחיזוק תחושת הזהות והשייכות. עם זאת, באופן כללי אפשר להניח שציון החגים וחגיגתם בחיק המשפחה/קהילה – דבר שכאמור הוא חלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית – תורם לתחושת השייכות לחברה הישראלית הכללית.   6. המרחק מקרב גם סעיף זה מסתמך על תחושתי האישית, ולא על ממצאים מחקריים. כפי שאני רואה וחווה, יוצאים השוהים בחו"ל חשים תחושות זהות ושייכות חזקות יותר לחברה הישראלית הכללית. באופן טבעי, אנו נוטים לשייך את עצמנו למדינת המוצא. בין השאלות הראשונות שכמעט כל תייר נתקל בהן היא: “Where are you from?”, וכשאנו משיבים: "Israel", אנו מפנימים את הזהות הישראלית כמעט ללא כוונה. בנוסף, בחו"ל, השפה והניואנסים הישראליים מחברים בין מטיילים ישראליים מכל קצות הקשת הדתית/פוליטית/גאוגרפית, וההבדלים שבארץ נתפסים כמשמעותיים, מיטשטשים. בחו"ל מתחברים להם מצביעי ימין ושמאל, תושבי מרכז ואנשי הפריפריה. המכנה המשותף מאחד את הישראלים השוהים בחו"ל – כולנו מתגעגעים לעברית, חולקים תשוקה לחלה בשישי ולסביח של עובד (עם הרבה טחינה!). מכאן, אפשר להניח שיוצאים השוהים בחו"ל חווים תחושת שייכות לישראל ולזהות הישראלית באופן מודגש יותר מהחוויה שלהם בארץ.   סיכום: יציאה מהחברה החרדית דומה להגירה, ולכן ניתן להסיק ממחקרים העוסקים בחוויית ההגירה ותחושת השייכות הלאומית על חווייתם של היוצאים ותחושת השייכות שלהם לחברה הישראלית הכללית. ניתן לשער כי יוצאים המשרתים בצה"ל / סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה / עובדים עם אנשים מהחברה הכללית נהנים מתחושת שייכות חזקה יותר. יצירת קשרים עם אנשים מהחברה הכללית תורמת לתחושת השייכות, בדגש על כמות הקשרים ולא על איכות מערכות היחסים. ככל שעובר הזמן מתקופת היציאה, כך מתחזקת תחושת השייכות. יוצאים שבחרו להישאר דתיים נהנים מתחושת שייכות חזקה ועמוקה יותר. תחושת השייכות לישראל מתגברת דווקא בזמן השהייה בחו"ל.   הצעות ליישום: הצעת מחקר תיאוריה זו והשערותיה מבוססות על מחקרי מהגרים שהובאו לעיל ועל החוויות שלי ושל חבריי לתנועת היציאה. כדי לבחון את נכונותן יש לערוך מחקר עומק ולבדוק אם תחושת השייכות בקרב היוצאים אכן שונה מתחושת השייכות של ישראלים שאינם יוצאים. בנוסף, יש לבחון מה השלכות תחושת השייכות – או היעדרה – על תהליך ההשתלבות בחברה הכללית, והאם הן משפיעות על תחושת הרווחה (well-being) ובאיזו מידה. ממצאי מחקר כזה יכולים לסייע רבות ליוצאים עצמם ולמנהלי הקהילות ארגוני היוצאים. הקריאה למחקר אינה מפחיתה מהמסקנות שעלו כאן, אלא נועדה לחזק אותן. כלים שלובים נוסף על שלל יתרונותיה, השתלבות במערכות השונות של החברה הישראלית – צבא, אקדמיה ושוק התעסוקה – מחזקת את תחושת השייכות. על כן יש להגביר את המאמצים ואת הקצאת המשאבים בנושא זה, הן מצידם של היוצאים והן מצידם של ארגוני היוצאים. מסקנה נוספת נוגעת בתכנון רוחבי: כיום, ארגוני היוצאים עורכים אירועים חברתיים רבים ומציעים ליוצאים שלל קורסים וסדנאות במגוון תחומים, החל מהשלמת השכלה בסיסית ולימודי מקצוע ועד לסיורים מודרכים במוזיאונים ומעגלי שיח בנושאי מיניות, זהות ועוד. המטרה היא לסייע ליוצאים לגשר על הפערים ולהשתלב באופן מיטיבי בחברה הישראלית, אך כיום הקורסים והסדנאות מטעם ארגוני היוצאים מיועדים ליוצאים בלבד. הממצאים והמסקנות שהובאו כאן מעודדים כיוון חדש: לאפשר ליוצאים ללמוד חלק מהקורסים הללו בסביבה מעורבת. לדוגמה, אם הארגון בוחר לספק ליוצאים אפשרות כניסה לעולם הדיגיטל באמצעות השתתפות בקורס בניית אתרים, ייתכן שבמקום שהקורס יהיה מיועד ליוצאים בלבד (כפי שקורה כיום), עדיף להציע מלגות לקורס כזה בבית ספר ייעודי. כך היוצאים יוכלו ליהנות מכל העולמות: גם ירכשו מקצוע, גם יקיפו עצמם באנשים מהחברה הכללית וגם יצברו חוויות לימודיות וחברתיות שישפיעו על שילובם בחברה. את תחושת הקהילה והחיבור ליוצאים אחרים אפשר לספק באירועים חברתיים, כדוגמת ארוחות שישי. כמובן, לא כל סדנה ולא כל פעילות מתאימות ל"מיקור חוץ" שכזה. בנושאים מסוימים יש ערך גבוה למוצאם המשותף של הלומדים. סדנת "מיניות בריאה לגברים", לדוגמה, העוסקת בנושא כה מורכב ורגיש, ראוי שתהיה ליוצאים בלבד, שכן המשתתפים חולקים רקע וחוויות פסיכולוגיות, שאנשים שאינם יוצאים יתקשו להבין אותם ולהתחבר אליהם. אך גם בנושא זה אפשר לשלב. למשל, יוצאים שחשים יציבות במסע המיניות שלהם דווקא יעדיפו להשתתף בסדנת מיניות שאינה מיועדת ליוצאים בלבד אלא פתוחה לכולם. במקרה כזה, במקום לארגן סדנה מתקדמת עבור יוצאים, הארגון יכול לשקול מענק מלגה להשתתפות בסדנה חיצונית.   טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך נחתום את הדיון בפנייה ליוצאים עצמם, המתלבטים בין מגוון אפשרויות של אירועי חברה וקהילה. ההמלצה היא למצוא את השילוב המתאים בין השתתפות באירועים המיועדים ליוצאים להשתתפות באירועים שאינם ייעודים ליוצאים. אומנם, השהות בסביבת יוצאים בלבד עשויה להקל על תחושת הבדידות, אך הדבר עלול לבוא על חשבון הגברת תחושת השייכות לחברה הכללית ועל השתלבות מיטבית בעולם החדש. התמהיל המדויק שונה מאדם לאדם, ועשוי להתעדכן עם הזמן. הבחירה לא קלה ופעמים רבות נעדיף את המוכר והידוע. עם זאת, לאור הממצאים ממחקרי מהגרים וההשערות הכתובות לעיל, ולאור ניסיוני האישי וניסיון חבריי – המאמץ בהחלט עשוי להשתלם!     [1] הורוביץ, 2018, "יציאה בשאלה: סיכון, סיכוי, ומדיניות חברתית". [2] Elkins, Z., & Sides, J. (2007). Can institutions build unity in multiethnic states?. American Political Science Review, 101(4), 693-708.   [3] De Vroome, T., Verkuyten, M., & Martinovic, B. (2014). Host national identification of immigrants in the Netherlands. International Migration Review, 48(1), 1-27.   [4] De Vroome, T., Verkuyten, M., & Martinovic, B. (2014). Host national identification of immigrants in the Netherlands. International Migration Review, 48(1), 1-27.   [5] Nesdale, D. (2002). Acculturation attitudes and the ethnic and host‐country identification of immigrants. Journal of Applied Social Psychology, 32(7), 1488-1507.

סיפורה של אסתר ויינשטיין ז"ל הוא קורע לב. אישה שנאלצה "לשלם" בניתוק מילדיה תמורת רצונה להתנתק מהעולם החרדי הקשוח שבו גדלה. האם המקרה הזה יוצא דופן או שהוא משקף מציאות רחבה? האם מוסרי להשאיר את האנשים האלה לבד? אדם שוב ועורכת הדין חווה קליין, שגדלו במשפחות חרדיות, על חברה שמתקשה לסלוח. מתוך 'עושים סדר' מבית החינוכית, 28.06.2016 תכניות מלאות: http://www.23tv.co.il/2215-he/Tachi.aspx בואו לדבר איתנו בפייסבוק: https://www.facebook.com/osimSdr     תגיות: אסתי וינשטיין, התאבדות תאריך הכתבה: יוני 2016

נידוי על בחירת דרך אלטנרטיבית בתוך הדת? ישראל קליין בטור אישי.     תגיות: ספורים אישיים, נידוי, טור אישי תאריך הכתבה: מאי 2014

בולוניה. איטליה. ינואר 2022. עברתי להתגורר כאן עם בן הזוג שלי לפני כמה שבועות. איני דוברת את השפה, לא מכירה איש, רחוקה מהבית ומהמשפחה. נשמע מוכר? הטלפון שלי צלצל, על הצג "יוצאים לשינוי". על כוס קפה איטלקי ומאפה אגוזים מספרים לי: "רוצים לכתוב הצגה על סיפורי יוצאים, את מכירה מישהו שירצה לעשות את זה?" רגע של חשש, שאיפת אוויר עמוקה, ואני עונה – "אני".   באותו הזמן כבר הייתי מעורה בעולם היציאה. במשך שנתיים הובלתי קבוצת תיאטרון בסלון של "יוצאים לשינוי" בתל אביב, אחר כך הייתי רכזת תוכן קהילה. ספגתי כל כך הרבה סיפורים, שירים, רגעים ואנשים שנכנסו לי ללב. "אני אכתוב, ואני אביים", אמרתי. וכך התחיל המסע.   אז איך בוראים הצגה יש מאין? יש הרבה שיטות לכתיבת מחזה. אחת מהן היא באמצעות שאלות: על מה המחזה? מה התמה? מהם הנושאים האוניברסליים ביצירה, כלומר נושאים הנוגעים לכל אדם באשר הוא, בכל מקום ובכל זמן. עשיתי רשימה: שייכות, קהילה, מיניות, יחסים עם המשפחה, בחירה, בדידות. הרשימה הבאה התחברה תוך כדי שיחת זום עם אנשי "יוצאים לשינוי"; שאלנו את עצמנו באילו נושאים בתוך תנועת היציאה חשוב לנו לגעת" ניכור הורי, צבא, שילוב בתעסוקה, השכלה, בינו לבינה, האתגרים בדרך, ההצלחות שבדרך.     בעקבות השיחה הוצפתי בזיכרונות ובסיפורים שבזמנו הדהימו אותי ורציתי להכניס להצגה; הצעדים שעושים בתפילת שמונה־עשרה, שתמיד נראו לי כמו ריקוד; שירי שבת ששמעתי לראשונה ופתחו לי את הלב; קטע חזנות שהושר בכוונה גדולה ובעיניים מתגלגלות; לימוד גמרא ותנועת האגודל האופיינית ללהט הלימוד. וכך נוספו עוד רשימות.   התחלתי תחקיר. דיברתי עם יוצאות ויוצאים בשלבים שונים בתהליך היציאה, חיפשתי סיפורים מעניינים, סיפורים שיש בהם קונפליקט פנימי חזק. עוד רשימות, ועוד טקסטים.   בשלב מוקדם של התהליך הבנתי שיש חשיבות לכך שהשחקנים יהיו יוצאים בעצמם ושגם הם ישתפו בסיפורם האישי. פניתי לאבי אופיר המוכשר, שכבר הכרתי, והוא חיבר אותי לטס מאיר. אבי וטס, שניהם, בוגרי בית ספר למשחק, שניהם גדלו בחברה החרדית בירושלים, שניהם אנשים מרגשים. אני זוכרת את השיחה הראשונה שלנו. היא הייתה בזום, כזכור הייתי באיטליה, ועדיין – ההתרגשות הורגשה באוויר, וגם הרבה חשש. ביקשתי שישלחו לי חומרים, סיפורים שחשוב להם לספר על היציאה שלהם. כבר למחרת קיבלתי מייל עם טקסטים מדהימים.   בשנה האחרונה ההצגה עלתה מול קהלים שונים במיקומים גיאוגרפים שונים: תל אביב, חיפה, באר שבע, תיכון בעמק חפר, סלון בבית ביישוב בצרה, ואפילו בתיאטרון עתיק ברובע היהודי של וינה, ועוד. אני זוכרת את האישה החרדית שצפתה בנו, יצאה מהאולם, נשענה על הקיר בתנוחה מרושלת ואמרה, "אם ככה זה מרגיש להיות יוצא, אז גם אני בעצמי נחשבת יוצאת"; את הגבר החרדי המבוגר שישב לידי בהצגה, אוזניות מונחות על ברכיו, ובכל פעם שטס שרה הכניס אותן לאוזניים בתנועה יעילה והפעיל מוזיקה בטלפון הכשר שלו, וכשהיא סיימה הוא הוריד אותן והמשיך לצפות בהצגה (שימח אותי הוא מצא דרך לשבת בקהל חרף המורכבות); את איש התיאטרון המפורסם שבצאתו מהאולם אמר לי, "וואו, לא ידעתי, לא ידעתי כל כך הרבה, זה מטורף"; את היוצאים והיוצאות שבאו פעם שנייה ושלישית, והביאו את המשפחות והחברים שלהם ואמרו לי שההצגה היא הזדמנות לקרובים שלהם להכיר אותם טוב יותר.   בתום חלק מההצגות אנו מנהלים שיחה עם הקהל. יש שאלות שחוזרות על עצמן, כמו – מה זה אומר בכלל לצאת, איך זה נראה? קמים יום אחד ואורזים תיק? מה אמיתי בהצגה בקשר לחיים של טס ואבי והקשר שלהם עם המשפחות שלהם? שאלה נוספת שחוזרת על עצמה היא: מה לך, בימאית חילונית, ולעולם היציאה?   התשובה שלי מתחילה בנימה מבודחת: אני בטוחה שהייתי חרדית בגלגול הקודם, ממשיכה לאפשרות שהתגלגלה לפתחי להתחבר ליהדות ממקום חדש ולא מסיונרי, ולפעמים צוללת אל תוך המילה בחירה. עבורי, יציאה היא הטלת ספק, היא בחירה ממקום נסתר בתוכנו שמבקש אחרת, היא ללמוד להקשיב לקול פנימי במקום להשתיק אותו, כמו שרבים מאיתנו עושים, ולכן זה לא קשור רק לחברה החרדית, זה קשור לכולנו. תנועת היציאה היא ריכוז גבוה של האיכות הזאת, היא ריכוז של אנשים שיכולים ללמד אותנו משהו על בחירה ועל אומץ, ואלו אנשים וסיפורים שאני רוצה להיות מוקפת בהם.   לפי שרה רוהל, מחזאית אמריקאית שאני מאוד אוהבת, ״התיאטרון הוא בין המקומות היחידים שנשארו בתוך העולם הפלורסנטי, הנוצץ ורועש שלנו, מקום שבו אנו יושבים בשקט בחושך, ביחד, כדי להתעורר״ (מתוך: Essays I Don't Have Time to Write 100).   יש המתייחסים ליצירה כמו ללידה; היא באה מהבטן, מתוך חדר חזרות חשוך, עד שהיא יוצאת לעולם ופוגשת קהל. אם כן, הילדה הזאת, שנקראת ״ככה יצאתי״, חגגה לא מכבר שנה ליציאתה לעולם. אני מסתכלת עליה וחושבת שהיא כבר לא שלי, היא עצמאית, היא גדלה ומתפתחת, פוגשת עוד ועוד אנשים, משתנה, משתבחת. איזו זכות יש לי שקיבלתי אותה, כאילו הנשמה של היצירה הזאת התגלגלה דווקא אליי, וזכיתי להיות חלק ביצירה שמצליחה לגעת ולחולל שינוי בעולם, גם אם קטן – וזה כל כך לא מובן מאליו וגורם לי לשוב ולהאמין בכוח של התיאטרון, ופשוט לומר תודה. לחיי היצירה, לחיי הבחירה. Salute.

מי שלא טעמו על האש בסלון חיפה, לא טעמו עצמאות מימיהם/ן!   מוזמנות ומוזמנים לחגוג עצמאות בסלון החיפאי. בתוכנית - 'על האש' עם בשרים כמיטב המסורת לצד אופציות צמחוניות, מוזיקה מלבבת נפש עם שירי ארץ ישראל, משחקי קופסה מהנים לצד בירות ונשנושים, והכי חשוב - חברות וחברים!   בואו לנפנף, לשיר ולהתחבר ☺️   מתי? יום חמישי 01.05 בין השעות 18:000-21:00 איפה? חצר סלון חיפה, רחוב סירקין 21 בואו רעבים/ות!   ההרשמה למטה ⇓

    סדנת פואטרי סלאם מקצועית בנושא בחירה עם האמן יונתן בלומנפלד אנו שמחים להזמין אתכן ואתכם לסדנת פואטרי סלאם שבה נצא למסע של יצירה וביטוי אישי, ונלמד כיצד לחצות את הגבולות, מטקסט שירי כתוב, למופע אנרגטי וסוחף על הבמה במסגרת אירועי יום הבחירה שיתקיים השנה ב-27 ביוני.   מה נעשה בסדנה? נטייל במגוון עולמות - כתיבה, פרפורמנס, קצב, תיאטרון, ושירה - בדרך למציאות הקול והסגנון האישי של כל אחת ואחד. נערוך תרגילי כתיבה וביצוע רבים, נלמד טכניקות כתיבה שונות, ונקבל משובים על הקטעים שלנו. בסוף הסדנה ייערך מופע המורכב מחומרים של המשתתפות והמשתתפים במסגרת יום הבחירה שיתקיים ביום חמישי 27.6. למי הסדנה מתאימה: ליוצאות ויוצאי החברה החרדית שידועים בציבור ככותבים, עם רצון עז לעבור תהליך משמעותי של חודש ולהופיע על במה כדי להראות לעולם איך איך עושים זה נכון (גבר). פרטים נוספים: הסדנה כוללת ארבעה מפגשים ארוכים, בני שלוש שעות כל אחד, ומופע שלפניו חזרה גנרלית. מופע הסיום יתקיים ביום הבחירה - חמישי 27.6 בבר בתל אביב ויהיה פתוח לקהל הרחב. המופע יהיה מצולם וקטעיו יפורמו בערוצי הסושיאל של יוצאים לשינוי.   מתי: ימי שני 22:00-19:00, המפגש הראשון ב-3.6. איפה: הסלון התל אביבי, שטרוק 21. עלות: רצינות רבה ומוטיבציה גבוהה. דרישות קבלה: ניסיון בכתיבה ומבחן בית. לאחר ההרשמה יישלח מייל אישור, עם הנחיות למבחן הבית (בקצרה: ולשלוח לנו סרטון, קטע של דקה, בו תקריאו משהו שכתבתם - שיר, מונולוג, קטע ראפ, סיפור קצר, או - ספוקן! אישור סופי להרשמה יתקבל לאחר שליחת המבחן אם נמצאה התאמה.   מה זה פואטרי סלאם? פואטרי סלאם (ידוע גם כספוקן וורד) הוא ז׳אנר של אמנות הידוע בעברית כ״שירה מדוברת״ או ״הטחת שירה״, ואשר משלב תחומי יצירה וביצוע שונים כמו תיאטרון, שירה, ראפ ועוד. הטקסטים באומנות זו נכתבים לביצוע בימתי, כלומר, הביצוע הוא חלק בלתי נפרד מהטקסט.   שימו לב, המפגשים מתקיימים בימי שני בשעות הערב, ביום חמישי 27.6 - בין השעות 16:00-22:30 יתקיים מופע הסיום ולפניו חזרה גנרלית, שריינו ביומנים.