תוצאות חיפוש

"אנחנו זקוקים לנשים כל כך חזקות שהן יכולות להיות עדינות, כל כך משכילות שהן יכולות להיות צנועות, כל כך עזות שהן יכולות להיות בעלות חמלה, כל כך נלהבות שהן יכולות להיות רציונליות, וכל כך ממושמעות שהן יכולות להיות חופשיות."   - קוויטה רמדאס -  זה לא סוד שהנשים שבחרו לצאת מהחברה החרדית הן נשים אמיצות ועוצמתיות, אז למה שלא נאסוף את כל העוצמות האלה לתוך סלון אחד במרכז תל אביב ונהפוך לקהילה מגובשת ותומכת? אנחנו שואפות להפגיש בין נשים שמחפשות חברוֹת לשינוי, דרך חוויות משותפות, מציאת תחומי עניין משותפים ועזרה הדדית. שכל אחת תוכל להביא את עצמה, להיות מי שהיא – להתחבר, לתת ולקבל.   יום האישה 2025 בתוכנית: הרצאה על ייצוג נשי עם רינת יצחקוב, קופירייטרית ויוצאת החברה החרדית. סיפור אישי - הרצאה מעוררת השראה עם ריקי רוטר, יוצרת קולנוע ויוצאת החברה החרדית. סדנת יצירת "ויז'ן בורד". כיבוד קל.   מתי: יום רביעי 5.3, בין השעות 19:30-22:00. איפה: הסלון התל אביבי, שטרוק 21.   ההרשמה למטה ⬇⬇

מאיפה בכלל להתחיל לכתוב את הטור הזה? מרגיש שכל המילים שבעולם נאמרו על ידי רבים וטובים, ועם זאת מרגיש שעוד לא נאמר אחוז אחד מכל מה שיש להגיד. הרשת עמוסה לעייפה בסרטוני הסברה, פוסטים על אסקפיזם, ממים מותאמים למצב ווידויי כאב ואובדן. לא הפסקתי לשאול את עצמי כל הזמן הזה: איפה אני נכנסת כאן? רינת, שלא שירתה בצבא, שמשפחתה מוגנת אי שם באחת מערי השרון, שאין מי שמכירה שנמצא בחזית או שקרה לו משהו. רינת, שמרגישה שהעולם התהפך רק לידה, אבל גם חשה בכל מאודה את התגברות ההתמודדויות האישיות שלה בעקבות כך. רק לפני כמה חודשים נפרדתי מאהבה גדולה; נטרתי לעוברים והשבים ברחובות שהמשיכו את חייהם כרגיל, כאילו הכול בסדר ולא קרה שום דבר משמעותי. איך העולם לא עוצר מלכת כשאהבה נגמרת...? אחד המשפטים המנחמים שאמרו לי ושממנו שאבתי כוח היה: "הייתי שם, זה יכאב תקופה, יכאב מאוד, ואת תבכי ותתאבלי. אבל עם הזמן, תצאי מהצד השני מחוזקת יותר. וכשהרגע המתאים יגיע, גם תגיע אהבה חדשה!" הידיעה שאיני היחידה שעברה מסע כזה הייתה בה כדי לנסוך בי תקווה. ולפתע בני האדם שהמשיכו בחייהם כרגיל לא עוררו בי כעס, אפילו קצת שמחתי בהם וסמכתי עליהם שיעבירו עבורי את הזמן מהר יותר, ובעצם נוכחותם הפשוטה ידגימו לי שהכול יהיה בסדר מתישהו. החיים ממשיכים. במצב הנוכחי, נראה שאין במי להתנחם. אין מי שיגיד, מתוך ניסיון, שיהיה בסדר. כולם שפופי גו, לכולם עיניים מפוחדות ואוזניים רגישות לכל צליל רם, ולו במקצת. מרגיש כאילו כולנו, כמדינה, נוטרים לכל העולם שממשיך בשלו, ואין אחד שיעצור ויגיד לנו, "עברנו את זה, יהיה בסדר". וההבנה הנוחתת שזה כך – כי אף מקום לא עבר את זה! באף מקום לא אבדו ביום אחד, בבת אחת, מאות גברים, נשים וטף. אף מדינה לא נאלצה לכסוס ציפורניים לשלומם של מאות מאנשיה, חטופים ולוחמים. אז אין מילים מנחמות, ואין תקווה. והכול סוגר. ואני שואלת את עצמי, ברצינות תהומית של אשמת ניצולים, למה לעזאזל את כה דרמטית? תשמחי שאת בחיים, שקרובייך מוגנים, שעבודתך נצרכת. מה לך להתחפר בפוך ולחכות שיעבור? אבל חרדות לא עובדות ככה, לפחות לא אצלי. אצלי כל הטריגרים האפשריים נדלקו, הרגשת הנטישה, הפחד מהלבד, הפחד מלאבד. לאבד אנשים קרובים, לאבד אמון, לאבד צלם אנושי, לאבד את עצמי. תחושת האבל האופפת מחזירה אותי, ולא בכדי, לשבעה על אבא שלי. תאריך היארצייט שלו הגיע בעיצומה של המלחמה, ולצד התהיות שהן מנת חלקם של יתומים – מה אבא היה אומר על המצב? – מגיעים זיכרונות, פלאשבקים שמהם מוזנת הטראומה שלי, ואני מתמלאת בכאב בלתי נסבל של כיסופים חסרי אונים למי שלא יחזור. באבחת רגע אני מסיטה את הכאב הפרטי שלי לצד, ומכה על חטא: את לא מרכז העולם, משפחות שלמות כואבות כעת על שאבד ללא שוב, אך גם על זה שלא יודעים אם ישוב. ואני הולכת למפגש השבועי אצל הפסיכולוגית ולא יודעת את נפשי, כי הרגש ממני והלאה, ובד בבד הוא ממלא את כל ישותי. אני מביטה בה ומביעה את חששותיי מניתוק, מהתעמקות בכאב שלי – ואוח, כמה שזה אגואיסטי כשנהרות של דם ודמעות נשפכים ברחובות. אחרי דין ודברים אין לי מנוס מלהבין שהמצב ישפיע עליי, ברצוני ושלא ברצוני. כי לסביבה חלק משמעותי במהלכי חיינו, כשסיר גולש ועולה על גדותיו מושפעים לא רק הסיר או התבשיל אלא גם הלהבה, הכירה וכמובן מצב הרוח של המבשל. טוב, אולי לא המטאפורה החזקה ביותר, אבל החלק שבראש שלי שלא מלא בהלם ובכאב – אפוף בריחות של תבשילים שהייתי רוצה להכין אך לא יכולה כי אין לי תיאבון מאז שבעה באוקטובר. הדברים הקבועים בחיי ימשיכו להגיע, כמו היארצייט של אבא והרגשות שמתלווים אליו. ואני צריכה ללמוד לתת להם מקום בכל הקטסטרופה הזו. הדחקה היא אומנם כלי חזק בעת משבר, אך לאחר מעשה היא לא בהכרח משתלמת. אז שוב שאלתי את עצמי, איפה אני נכנסת כאן, במלחמה הקשה הזו? אני לא חושבת שאני חייבת להיכנס כאן. אני יודעת כאב ואבדן מהם, וליבי עם המשפחות השכולות, החטופים וכוחות הצבא. אני לא חייבת שיקרה לי משהו נורא כדי שארגיש חלק מכל מה שקורה מסביב, כי מה שמתרחש יקרה לי, בין אם אהיה קשורה ובין אם לא; זו הסביבה שלי וככזו היא משפיעה עליי. זה האנשים שלי, זו השפה שלי, זהו דם מדמי, וזה מספיק כדי שאחוש ראויה להתאבל יחד איתם על כל מה שקורה.

  ערב אמנות קולאז' ויין נחקור ונתנסה בביטוי אישי יצירתי בסדנת קולאז' בהנחיית רות הלל, נהנה מיין אוכל טוב, מוזיקה ואווירה מעולה בחצר הבית של רינת ירדן   מתי: יום חמישי 5.8, בין השעות 21:30-18:30. איפה: בחצר של רינת ירדן, השקד 4 חיפה. עלות מסובסדת 25 ש"ח בלבד, ההרשמה מראש חובה.   מה זה אמנות קולאז'? קולאז' (מצרפתית: coller – "להדביק") הוא מדיה אמנותית שבה נעשה שימוש בפיסות עיתון, נייר, אריג, או אלמנטים אחרים ליצירת תמונה דו-ממדית. בדומה לציור, המבע האמנותי מבוטא באמצעות צבע, צורה, קומפוזיציה וכדומה, אך בנוסף לכך קיימים בקולאז' רבדים נוספים של הבעה הנגזרים מתכנים קיימים על גבי פיסות הנייר (כמו תמונות או טקסט), אופן קריעתם או גזירתם ושימוש בחומרים לא שגרתיים. טכניקת הקולאז' דומה לטכניקה אחרת - אסמבלאז', שבה מצורפים אובייקטים לכדי יצירה תלת-ממדית.   ההרשמה למטה ⇓ מספר המקומות מוגבל 

החגים המתקרבים מעלים בי את ההכנות, בין אם קניות לסעודות המשפחה בין אם רכישת ביטוח לטיסה לרבי. זכרונות חגי תשרי מתחלקים אצלי ל-2: חגים בבית עם המשפחה, וחגים אצל הרבי בניו יורק. חוויה שונה בתכלית. בשני המקרים היתה אוירת התרוממות הרוח, אוירת קודש, אימת יום הדין מתוך אהבה ולא בהכרח מתוך יראה. בבית הייתה אוירה משפחתית, חמה, די רגועה. ב-770, בית מדרשו של הרבי, הייתה אוירה תוססת, אין שניית מנוחה צריך "לנצל את הזמן". בבית הייתי מגיעה לבית הכנסת לבושת מחלצות, תופסת מקום לשבת או במקסימום לעמוד אם הגעתי רק לתקיעות שופר. כן, גם זו הייתה אופציה. ב-770 היינו קמות מוקדם לתפוס מקום לעמוד (!) בו בעזרת הנשים המאוכלסת עד כדי מחנק, מגיעות לכל התפילות ואומרות כל מילה בדבקות. בבית היינו עולים לרגל לכותל, ב770 האמנו שכל רגע שאנחנו שם אנחנו בנוכחותו של בית המקדש של ימינו. בשני המקרים היה עוד מכנה משותף אחד - לחץ. לא בהכרח מורגש, נמצא באוויר. לעשות הכל נכון, להשתדל להגיע לכל התפילות, לקיים את מצוות החג (ובהידור!) לא לפספס כלום, לעשות ולעשות ולעשות ולא לטעות חלילה. ואם כן- העולם נופל. השנה זו השנה השניה בה לא אשמור חגים. והלחץ היחיד שיש לי הוא האם לסוע איזה חג למשפחה או לא. לחץ שכבודו במקומו מונח... אבל הוא שונה כל כך מהלחץ של להתחיל לפשפש במעשינו, לתת משקל לכל יום טוב, להכין, לנקות, לבשל, להספיק. אין לחץ. בחגים הקרובים לא אקנה בגדים חדשים. לא אלך לבית הכנסת. לא אהיה בלחץ התמידי האופף את החגים. אחיה את חיי, אולי אעשה כמה סעודות חג עם חברים, והעיקר- אהנה מהחופש. החופש שבחרתי. האלוהים של החרדים לא יאהב את זה, אבל האלוהים שלי מעדיף אותי ככה. משוחררת.

✨ בעיר בה גרים וגרות מאמיני שלושת הדתות, כשחודש דצמבר מגיע - העיר לובשת אור וצבע ✨ ✨ וכשכל דת מביאה את סגנונה - זהו החודש המקושט ביותר בשנה! מאחד וחוגג את הרבגוניות, ומעודד קיום משותף וסובלנות ✨ ✨ ביום שישי נצא לסיור מודרך בעיר בה כל אחת ואחד מרגיש שייך. נעבור ברחובות מנצנצים, נבקר בכנסייה ייחודית, נשמע על חגים, מנהגים ונלמד על אחדות הדדית ✨   מתי? יום שישי 20.12 בשעה 16:00 נתכנס, ב-16:15 הסיור יתחיל איפה? כיכר פריז, חיפה כדאי לדעת - מומלץ להגיע בנעליים נוחות, הסיור יימשך כשעתיים את הסיור תעביר רינת זקלד, מורת דרך ותיקה המתמחה בתרבות החיפאית ובפינות הנסתרות והקסומות שלה   ההרשמה למטה ⇓ לא נשארו מקומות, ניפגש בפעם הבאה

חנוכה בקהילת הצפון - כי אין כמו בבית! אז רינת, גיטי ובר הכינו לנו ערב מיוחד ומושקע וזה הולך להיות ערב ממש מדליק תרתי משמע!   בתוכנית: הדלקת נרות חגיגית בופה משובח עם מרקים, פשטידות, סלטים, ספינג'ים וסופגניות תוצרת בית משחקים ויצירות לכל המשפחה   מתי: יום שני 11.12 בשעה 18:00 איפה: בבית של משפחת פרידמן, אביגדור עשת 64, קרית חיים, חיפה   הכניסה ללא תשלום, אך נדרשת הרשמה מראש.   ההרשמה למטה ⬇️⬇️ באים עם הילדים או עם בן/בת זוג? איזה כיף! חשוב מאוד! לאחר שנרשמתם במערכת רישמו בנפרד בטופס הזה את מספר הילדים שתגיעו איתם כדי שנוכל להיערך בהתאם.

"הלילה הזה כולנו מסובין"     סדר פסח קהילתי חגיגי בליל הסדר נסב יחדיו לערב חגיגי במיוחד, בו נקרא הגדה חדשה - ״והגדת לבנך ולבתך״. יהיו בה מעט אזכורים להגדה שאתם מכירים… כך שנצא ידי חובה, אל תהיו מודאגים :) נשיר, ניצור ונספר את סיפור חרותנו בחג האביב (יהיו נשנושים, כבר אמרנו שאין צורך לדאוג?...) לאחר שנסיים את ההגדה נעבור לסעודת חג משובחת וחגיגית ממטבחה של גיטי מתובלים בשירי פסח. את הערב תנחה רינת ירדן, ועל הגיטרה דוד אמר שינגן וילווה את השירים. אז תגיעו חגיגיים ומוכנים לסדר של פעם בחיים     מתי: שני בערב 22.4, בין השעות 18:30-23:00. איפה: בבית של הפרידמנים, אביגדור עשת 64, קריית חיים - חיפה. עלות: 50 ש"ח למבוגר, 30 ש"ח לילד.     ההרשמה מראש חובה, מספר המקומות מוגבל! נרשמתם ולא תגיעו? עדכנו את נעמי (יש רשימת המתנה...) ההרשמה בקישור זה  

מאין באנו? מהחברה החרדית. ולאן הגענו? לקהילת יוצאים מגובשת, מתפתחת וצומחת. זכינו! זה הזמן לעצור ולהסתכל על הקהילה שלנו, להכיר יותר זה את זו, לייצר יותר חיבורים וכמובן לאכול יחד כי "אם אין קמח ונתחי בשר אין קהילה (בחיפה)".   קהילה נפגשת - מהעבר אל ההווה ובמבט לעתיד מה נעשה באירוע: נעמיק היכרות - עם בעלי התפקידים בארגון ועם התוכניות הרבות והמגוונות לעתיד נרים לעצמנו - על הדרך שעשינו עד כה וכל הדברים היפים שעברנו נתגבש - בחוויה מיוחדת של סדנת אוכל בהנחיית שף החמאם   וקצת יותר בהרחבה: מחשבות קדימה ומפגש בגובה העיניים על התוכניות לשנה הקרובה עם הדס מור - מנהלת תחום קהילה, דור בן דוד - מנהל תחום פרט, נעמה צור - רכזת הכוון צפון, נעמי חשמונאי - מנהלת הקהילה, ועם רינת ירדן - חברת הקהילה.   סדנת אוכל מיוחדת עם שף החמאם על שולחן ארוך במרכז החמאם נסדר כמה קרשי עבודה, כלים, סינרים, שפע עשבי תיבול טריים, תבלינים, ירקות שוק, ומהקצב - נתחי בקר וטלה מקומיים ואיכותיים, נסביר, ניגע, נצלה, נשוחח, נצרוב, נריח ונחתוך. כשנהיה מוכנים נטעם את מעשי ידנו יחד עם לחמי מחמצת נפלאים של קאטרינה, סלסה עגבניות, מטבל חריפים, טחינה, פסטו ירוקים ועוד. ולבסוף נקנח - בטראפלס וממתק "גן עדן", ענבים, נקטרינות&אפרסקים צלויים עם יוגורט ודבש.   מתי: יום שני 24.6, בין השעות 22:30-19:30. איפה: בחמאם אל פאשה 9, חיפה. עלות: 35 ש"ח בלבד.   ההרשמה למטה ⬇⬇