תוצאות חיפוש

בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה כְּתֹנֶת פַּסִים צְחוֹרָה לְגוּפִי הִינוּמָא עַל פְּנֵי נִשְׁמָתִי וְקֹאלְפִּיק מִפַּרְוַת שׁוֹאֲלִים אַיֵּה - עֲטֶרֶת לְרֹאשִׁי שָׁם בִּשְׂדֵה הַתַּפּוּחִים רוּחִי מְרַקֶּדֶת עִם בְּנֵי הֵיכָלָא דִכְסִיפִין וּבַת קוֹל יוֹצֵאת וּמְלַטֶּפֶת יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בְּנִי אַתָּה הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ כִּי תַּעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אֲנִי וּלֶהָבָה תִּבְעַר בְּךָ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה מַצְלֵמָה עֲנוּדָה עַל לִבִּי וְהָעוֹר בּוֹ אֲנִי חַי מַחֲלִיף שִׂמְלוֹתָיו מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ לְעֵינַי וְפָּפִּיּוֹן עַל צַוָּארִי וְכִנּוֹר שֶׁל יַיִן אַדְמוֹנִי מְנַגֵּן מֵעַל מִטָּתִי הַמְּבֻשֶּׂמֶת בְּמַזְמוּטֵי בְּשָׂרִים וְלִחְלוּחֵי יִזְעַם וּבַת יֶלֶד יוֹצֵאת וּמְבַקֶּשֶׁת וְיִהְיוּ נָא רַחֲמַיִךְ מִתְגּוֹלְלִים עַל נְשָׁמוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּקֶלַע עַצְמָן מְגֻלְגָּלוֹת וְגוֹעֲשׁוֹת מֵעֵבֶר גְּבוּל אִישִׁיּוּתָם יֶהְמוּ נָא רַחֲמַיִךְ מַטְרוֹנִיתָא בְּתוּלַת עֵינַיִם עַל הַהוֹמִים אֶל לֵב הָעוֹלָם לְלֹא הֵד חוֹזֵר.   ציור: נעמי דויטש

מִי עוֹד כָּמוֹנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לִתְחוּשַׁת הָאֱמוּנָה הַבִּלְתִּי מְעֻרְעֶרֶת לִתְמִימוּת אֱמֶת שֶׁעוֹד לֹא נִפְגְּעָה תְּחוּשַׁת הַשַּׁיָּכוּת הַבִּלְתִּי תְּלוּיָה? מִי עוֹד כָּמוֹנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַהַסְכָּמָה הַמֻּחְלֶטֶת לְהַאֲמִין לְלֵיל שַׁבָּת קָדוֹשׁ וְטַעַם שֶׁל חַמִּין לַפְּנִיָּה הַבְּרוּרָה מֵאֵלֶיהָ, אֵלָיו - שֶׁיַּעֲזֹר עִם כָּל הַדְּבָרִים? מִי עוֹד כָּמוֹנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַשִּׁירִים שֶׁהַיּוֹם צוֹרְבִים אֶת הַלָּשׁוֹן לְסִפּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, "יְלָדִים מְסַפְּרִים" לַזְּמַן בּוֹ עֲדַיִן רָצִינוּ לִהְיוֹת גּוֹמְלֵי חֲסָדִים בַּיְשָׁנִים? מִי עוֹד מִתְגַּעְגֵּעַ לַבְּקָרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁזָּרַקְנוּ סֻכָּרִיּוֹת עַל חֲתָנִים אָכַלְנוּ עוּגוֹת עִם קַצֶּפֶת שִׂחַקְנוּ בְּחֶבֶל וְקְלָאס עַל הַמִּדְרָכוֹת הַנִּפְרָדוֹת הִשְׁוֵינוּ אֹרֶךְ שְׂמָלוֹת דַּרְגַּת סִלְסוּל שֶׁל פֵּאוֹת מִי עוֹד מִתְגַּעְגֵּעַ לְכָל מָה שֶׁהָיָה פָּשׁוּט לִחְיוֹת אוֹתוֹ לְכָל מָה שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲבָק לְמָה שֶׁלֹּא הָיָה כּוֹאֵב לְמָה שֶׁזָּרַם לָנוּ בִּוְרִידִים בְּפַשְׁטוּת? מִי עוֹד מִתְגַּעְגֵּעַ לְיָמִים הַהֵם? כִּי אָז, עוֹד לֹא הָיוּ לָנוּ סִימָנִים כְּחֻלִּים שֶׁל חֹסֶר אֵמוּן כְּתָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל בְּגִידָה קְדוֹשָׁה חֲתָכִים שֶׁל יִסּוּרֵי מַצְפּוּן. אָז, עוֹד לֹא הָיָה "דַּתְלָ"שׁ", בֶּטַח לֹא כָּזֶה קָרוֹב עוֹד לֹא יָדַעְנוּ שֶׁזֶּה יָכוֹל כָּכָה לִכְאֹב כְּמוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה. אֲבָל הַיּוֹם כְּמוֹ אָז כְּמוֹ תָּמִיד, אֶשְׁאַל - אַיֶּכָּה? וְאֵיפֹה גַּם אֲנִי.   קרדיט תמונה: נעמי דויטש

בָּעִיר אִישׁ צָעִיר הוֹלֵךְ וְעַל הַחוֹמָה מְרַחֶפֶת עַלְמָה אֶל הַקַבַּרֶט פָּנָיו מוּעָדוֹת וְהִיא מִקְדָּשׁ כְּנָפֶיהָ לֶהָבוֹת   אָדָם לִפְעָמִים תְּהוֹם לִפְעָמִים הַר נִשָּׂא וְרָדִים אֲדֻמִּים שׁוֹשַׁנִים סְגֻלוֹת וּבְלִבּוֹ מִתְגַעֲגוֹעֶשֶׁת לַבָּה   בָּעִיר אִישׁ צָעִיר הוֹלֵךְ וְעַל הַחוֹמָה מְרַחֶפֶת עַלְמָה.   קרדיט תמונה: נעמי דויטש

כמו זומבי הלכתי לפגישה האחרונה חלקים מתים בי נגררו איתי כל הדרך עד אליו רק כדי לשבת בכסא ההוא ולהתאבן וקלטתי הפסיכולוג שלי הוא מנתח שלאחר המוות שולף אזמל וחותך בבשר אני כבר לא מרגישה דבר הנה הכבד, הטחול, הנה הדכאון, הלבלב, הילדות, החרדות, השקט של עכשיו חלקת הסבל נמצאת מעל הכל עכשיו אפשר לראות בבירור ובכל זאת ספרי לי למה שתקתי הוא המשיך לדבר הנתיחה התמשכה אני מתה אמרתי יש חיים אחר המוות? שאל בפעם הראשונה מאז נכנסתי אל החדר, חייכתי אני יותר בעניין של להבין אם יש חיים לפניו.   קרדיט תמונה: נעמי דויטש

משהו חדש וטוב קורה אצלנו בסלון – סדנת סטיילינג רגשי שמשלבת בין לבוש ורגש, גוף ונפש, ביטוי ונראות. מוזמנות לערב שכולו חקירה רכה וסקרנית של הקשר שבין מה שאנחנו לובשות לבין איך שאנחנו מרגישות. נעמיק, נשתף, ונקבל כלים שיעזרו לנו לדייק את הבחירות החיצוניות כך שיתמכו בעולמות הפנימיים – ולהפך. מתי? 22/06 | 21:30 - 19:30  איפה? הסלון הירושלמי, הרברט סמואל 2, קומה 2  לוח זמנים 19:30 התכנסות, היכרות וכיבוד קל 20:00–21:30 סדנת סטיילינג רגשי בהנחיית נעמי רסיס טל על המנחה      נעמי רסיס - טל, מנהלת הסלון הירושלמי, עובדת סוציאלית קהילתית, ומנחת סדנאות סטייליניג רגשי. נעמי מביאה איתה חום, ניסיון מקצועי וכלים ליצירת שינוי פנימי דרך הופעה חיצונית ההרשמה למטה ⇓⇓    

המיתוס והפער השעה שעת לילה מאוחרת. השקט הקסום ביער ירושלים מופר באחת. קבוצת בנות עשרה, מהטובות בסמינר, עליזות ושובבות, נכנסת אל היער. אחת הבנות מצוידת בגיטרה, חברתה בחליל צד. וכך, הרחק מעין כול, מתחילה המסיבה. הבנות לא מסתפקות בשירה ובזמרה, אלא יוצאות במחול. הריקודים הסוערים, מלאי שמחת הנעורים, נמשכים עד קרוב לעלות השחר. קיומו של האירוע הובא לידיעת ההנהלה הרוחנית של הסמינר, ואחת המורות הכבודות פנתה אל החוגגות ברוב כעס וחמה: “מה שרה שנירר הייתה אומרת על החרפה שאירעה? בשביל זה היא הקימה את בית יעקב? בשביל ריקודים והוללות? לאן עוד נגיע?" הממולחת שבחבורת התלמידות לחשה בקול: "אם שרה שנירר הייתה כאן, היא הייתה מצטרפת אלינו”. הארכיון מגלה שהתלמידה צדקה. על פי עדותה של נערה מהראשונות שהתחנכו ב"בית יעקב", חגיגות ט”ו באב – חג ריקודי העם המעורבים מימי המשנה – נערכו יחד עם שרה שנירר ביערות ליד סקאווה, הסמוכה לקראקוב. המסיבה כללה הליכה ביער לאור ירח ונאום של שרה שנירר ושל אחת התלמידות־מדריכות. הנואמת טענה בפאתוס ש”חג ט”ו באב שייך לנו, הנשים”. לאחר מכן פצחו הבנות בשירה ובריקודים. עוד על אירוע יוצא דופן זה ראו ברשומתה של נעמי זיידמן, "התחייה הפמיניסטית של ט"ו באב", באתר "הספרנים" – בלוג הספרייה הלאומית. מי את, שרה שנירר? הקאנון החרדי צנזר חלקים מהותיים ורבים מחייה ומפועלה של שרה שנירר, יומניה המפורסמים נערכו באופן מגמתי. מהיומנים המקוריים עולה דמות שונה מזו שמנסים להציג בבתי הספר החרדיים. את מה שלא מספר היומן השלימה לי תלמידה אחת אדיבה, בריאיון שערכתי עימה לפני שנים מספר. פניה הטובות ואדיבותה של אותה תלמידה חביבה ונעימת סבר לא ימושו מזיכרוני. מלבד הריאיון איתה וכתבתה של סוכצ'בסקי־בקון במקור ראשון, שנעזרתי בה רבות בכתיבת מאמר זה, הסתמכתי גם על ספרה המיוחד של פרופסור נעמי זיידמן, שהיא בוגרת "בית יעקב" בעצמה: שרה שנירר ותנועת בית יעקב, מהפכה בשם המסורת. צירוף הדברים מעלה את התמונה הבאה: שרה נולדה בקראקוב למשפחה חסידית ענייה, אשר מנתה עשרה ילדים. בשל העוני העצום נאלצה שרה לעזוב את בית הספר ולעזור בכלכלת הבית, אך התחננה להוריה שייתנו לה להשלים את בית הספר היסודי. הוריה הסכימו. את השכלתה הגבוהה נאלצה שרה לרכוש באופן אוטודידקטי. שלטונות פולין הרשו לבני המעמד הנמוך להשתתף בהרצאות בתור שומעים חופשיים, והנערה הסקרנית ניצלה את זה היטב. היא הקפידה להשתתף במסלולי ההרצאות האלו על תרבות גרמנית, על שירה ומחזות. רעיונות על מעמד האישה החלו לעלות בפולין הנחשלת, ושרה ינקה רעיונות אלו מפי מוריה הנוכריים. כבר באותם הימים התבשלו בה דעותיה הפמיניסטיות. בהיותה בת 20 כתבה ביומנה: “האידיאל שלי, אי־שם במעמקי נשמתי, הוא רק לעבוד למען אחיותיי! […] לו הייתי יכולה לשכנע אותן יום אחד מה המשמעות של להיות אישה יהודייה אמיתית, לא רק למען האימהות שלהן או מפחד מאבותיהן, אלא רק מתוך אהבה גדולה לבורא עצמו […] לו הייתי יכולה לחיות עד שאיהנה לראות את תורתי נכנסת לבתים של אותן נערות יהודיות […] האם אני יוצאת מדעתי? […] איך אנשים היו צוחקים עלי, איך הם ידברו עלי!? איזו ילדה חסידית מטופשת!" בהיותה נערה רווקה, חופשייה מעול בית ונישואין, השקיעה שרה זמן רב בלמידה ובביקורים בתיאטרון הפולני. התרבות הפולנית הייתה ספוגה בעורקיה. שיריו של אדם מיצקביץ’ ויוליוס סלובצקי היו שגורים על לשונה. הוריה של שרה התקשו למצוא לה שידוך, בשל מראהּ הלא-חינני. היא נולדה עם שפה שסועה והרופא תפר את שולי השפה בגסות, דבר שכיער את פניה. בהתקרבה לגיל 30 (!) השיאו אותה הוריה לבחור חסידי בינוני בשכלו. הנישואין לא עלו יפה, שרה לא הייתה מוכנה להסכים עם תפיסת הנישואין הפטריארכלית שעל פיה מקומה של האישה – ולא משנה כמה היא חכמה ומוכשרת – הוא בין התנור לכיריים, כולל כיבוס בגדי הבעל וטיפול בעדת ילדים. היא דרשה וקיבלה גט מבעלה. חזון מאוד לא נפוץ באותה תקופה ובאותה קהילה. מאז דבק בשרה כינוי הגנאי המשפיל “די גיגעטע” – הגרושה. בימים ההם היה כינוי זה אות קין נצחי על מצח האישה.   מצב החינוך וההתייחסות הרבנית לכך בתקופת עלומיה של שרה מצב היהדות היה בכי רע. פריקת העול ההמונית לא פסחה גם על בתיהם של הרבנים הגדולים ביותר. די אם נציין את ילדיו של רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב – ה”שם משמואל" שהפנו עורף ליהדות בבוז,[1] או שנקרא את זיכרונותיה של איטה קאליש־קמינר, בתו של האדמו”ר מוורקא־אוטבוצק, שכתבה על חבריה הרבים וחוג ידידיה שכלל בתוכו את מיטב בניה של היהדות הנאמנה.[2] הרבנים אומנם היו עסוקים בסכסוכי חצרות, במריבות שוחטים ובמאבקי שליטה, אך היו גם ניסיונות להציל את בני הנוער, בין השאר באמצעות הקמת ישיבות בליטא, בפולין ובהונגריה. שונה היה המצב בקרב הנערות; התפיסה המסורתית גרסה ש"מוטב יישרפו דברי תורה ואל יינתנו לנשים". תוצאות התפיסה הזו היו אסון קולוסאלי. שיעור המרות הדת והחילון נסק באופן תלול. כשהייתה שנירר בווינה, היא נחשפה לרעיונותיו המהפכנים של הרב שמשון הירש, מרבני הנאו־אורתודוקסיה המפורסמים. הרב הירש העביר את נקודת הכובד מעיסוק מופרז בתלמוד ופלפוליו לעיסוק בעקרונות היהדות, לימוד תנ"ך ומדעים ומתן שוויון לנשים. בבית הכנסת שייסד בפרנקפורט היו 550 מקומות לגברים, ו־350 מקומות לנשים. רעיונותיו של הירש וחדשנותם מצאו חן בעיני האישה המשכילה והמהפכנית. בפיקחותה הבינה היטב כי שיטת החינוך הישנה לא תחזיק מעמד מול גלי החילון, אך ידעה שבלי הסכמה רבנית לא תוכל לפעול כלל. לשם כך השתמשה שנירר בברכה שנאמרה לה על ידי רבי יששכר דוב מבעלז, כהסכמה לפעילותה. היא קיבלה גם הסכמה שבשתיקה מהאדמו"ר מגור, ועידוד גלוי מהחפץ חיים. חשוב לציין שחסידי בעלז השמרניים לא הסכימו עם רעיונותיה, וגם אחר כך, כשנפתחה בבעלז רשת בתי חינוך לבנות, שמה היה "בית מלכה", ולא "בית יעקב". מלבד רבנים אלו, רוב רבני הונגריה לחמו ביוזמה בכל הכוח. ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש כינה את הרשת "בית עשו" – בהיפוך מכוון לשמה של הרשת, "בית יעקב". במקומות רבים ספגה שרה זריקות אבנים. אבנים אלו לא נזרקו על ידי הבונדיסטים, אלא על ידי יהודים קנאים וחמי מזג. באחת מעיירות הונגריה לחם רב העיר נגד הכנסת רשת "בית יעקב" לקהילתו. לאחר שנתיים הוא נכנע, אלא שמחיר התנגדותו הראשונית היה כבד. כ־70 נערות מבנות העיירה פרקו עול. הצלחתה של שרה בהקמת מוסד הלימודים לבנות עוררה את מפלגת "אגודת ישראל". עד אותה תקופה לא הייתה במפלגה כל מודעות לצורכי הנשים. לצורך המחשה, אציין דוגמה מובהקת לכך. באמצע שנות ה־30 קיבלה מפלגת אגודת ישראל כרטיסי עלייה לארץ (סרטיפיקטים) מאת הסוכנות היהודית. על פי הנחיותיו של האדמו"ר מגור, הסרטיפיקטים ניתנו לגברים בלבד. בנות "בית יעקב", שכבר הפכו לקבוצת בנות פעילה, לא הסכימו לגזרה זו. הן השוו את מאבקן למאבק ההרואי של בנות צלפחד, שרצו נחלה בארץ ישראל ולא חששו להתעמת עם משה רבינו. כך אף הן, נחושות בדעתן ולא מוכנות להיות כנועות לתכתיבי הממסד הרבני המפלה ביודעין בין גברים לנשים. כדי שלא ייוותר רושם שתנועה מבורכת זו מנוהלת על ידי אישה בלבד, פעלו עסקני אגודת ישראל וחיתנו את שרה בשנית, עם יצחק לנדא. נישואין אלו התקיימו על הנייר בלבד. בפועל, הפעילות התנהלה מביתה של שרה כמו לפני נישואיה. בנות היו ישנות עימה בחדרה. אחותה הייתה דואגת לארוחותיה. גם במודעות הפטירה שיצאו אחר מותה הטראגי בקיצור ימים, נכתב רק שם המשפחה "שענירער" ולא הוזכר השם "לנדא" אף לא ברמז. אחרי מלחמת העולם השנייה, שמחקה כמעט את כל יהדות אירופה, פעלו בוגרות "בית יעקב" להקים בתי ספר לבנות. אולם כחלק מכתיבת ההיסטוריה ושכתובה על ידי הממסד החרדי, גם דמותה של שרה שנירר הפכה לאייקון המסמל חינוך לצניעות, לשמרנות ולהסתגרות מפני העולם החיצון, על אף שכאמור אין כל קשר בין דמות אייקונית זו למציאות. [1] להרחבה על כך ראו: י"י טרונק, פוילן: זכרונות און בילדער, חלק ז, ניו יורק: אונזער צייט, 1953, עמ' 201–217. להרחבה על דמויות של יוצאים ויוצאות נוספים ממשפחות מיוחסות בתקופה ההיא, ראו: דוד אסף, נאחז בסבך, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ו, עמ' 331, הערה 54. [2] איטה סיפרה את סיפור חייה בספרה אתמולי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1970.     רוצים להתעדכן בזמן אמת על הטורים החדשים שמתפרסמים? עקבו אחרינו בפייסבוק

שיעור המתגייסים מקרב בוגרי החינוך החרדי נמוך ביחס לאוכלוסייה הכללית, ונמוך לנורמות תרבותיות שהשתרשו בחברה החרדית ולתפיסה כי עצם השירות מתנגש עם אורח החיים החרדי. מחקרים קודמים (דויטש ושנפלד, 2023; קפלן ודויטש, 2024) מצאו שמרבית בוגרי החינוך החרדי שמתגייסים לצה"ל הם יוצאי החברה החרדית. המחקר הנוכחי משלב ניתוח סקרי למ"ס, נתונים מנהליים של צה"ל, סקרים שהועברו בקרב יוצאי החברה החרדית ומחקר איכותני. המחקר בוחן את המאפיינים הייחודים של המתגייסים יוצאי החברה החרדית לצה"ל בהשוואה לכלל בוגרי החינוך החרדי בהיבט של שיעורי הגיוס, הסיבות לגיוס ואי־גיוס בקרב היוצאים והיוצאות, סוג השירות שלהם בצה"ל ואופן השתלבותם בחברה הכללית לאחר השירות. מהנתונים עולה כי קיים קשר בין גיל היציאה מהחברה החרדית לבין השירות הצבאי בכלל ומסלול השירות בפרט. בנוסף מהמחקר עולה שמרבית היוצאים המשרתים לצה"ל מתגייסים לאחר היציאה או תוך כדי תהליך היציאה. השירות בצה"ל נתפס אצל רובם ככלי להשתלבות בחברה הישראלית, גם במקרים של שירות במסלול ייעודי לחרדים. ממצא זה מספק הקשר לממצאים קודמים, המובאים במחקר זה ומראים כי 60%–70% מכלל המתגייסים מרקע חרדי הם יוצאים (דויטש ושנפלד, 2023), וכי סביר להניח כי נתון זה נכון גם לעת הגיוס. בנוסף, המחקר מצביע על סיבות לשיעור הגיוס הנמוך בקרב נשים יוצאות החברה החרדית, ותרומות אפשריות של השירות הצבאי ליוצאים וליוצאות הבוחרים בו.

12% מהחרדים עוזבים מידי שנה את הדת ואת הקהילה הסגורה בה הם נולדו וחיו, ויוצאים לעולם חדש, מוכר ולעיתים קרובות אף מנוכר. אותם אנשים, לרוב נערים וצעירים, יוצאים מהחברה החרדית ולמעשה מתחילים את חייהם מאפס. כנס EXIT שנערך בשבוע שעבר (רביעי) באוניברסיטת תל אביב ביקש להעלות לדיון ציבורי את הקשיים, האתגרים וגם את ההצלחות של היוצאות והיוצאים מהחברה החרדית. הכנס, בשיתוף עמותת "יוצאים לשינוי" ו"יום הבחירה", כלל שלושה פאנלים ושני מושבים, שהציגו תמונה פנורמית על תופעת היציאה מהחברה החרדית. בכנס השתתפו אנשי תקשורת, חברי כנסת ופעילים חברתיים, כולם הסכימו כי היציאה מהחברה החרדית היא תופעה הולכת ומתרחבת, שזקוקה למענה ולתמיכה משמעותיים יותר מצד המדינה והרשויות.   כנס הוצגו שני מחקרים - מהמקיפים ביותר שנערכו בשנים האחרונות - על יוצאי החברה החרדית. ד"ר הילה בראל, מנהלת מחלקת המחקר בעמותת "יוצאים לשינוי" והחוקר הראשי של העמותה צביקה דויטש, הציגו נתונים של מחקר שפורסם לאחרונה על אוכלוסיית היוצאים בפרספקטיבה של עשרים שנים. "אחד ההבדלים המרכזיים בין העוזבים את העולם החרדי לבין העוזבים את העולם הדתי-לאומי הם לימודי הליבה", הסבירה ד"ר הראל. "להיעדר לימודי ליבה יש השפעה רבה על ההשתלבות, והוא מעמיק את הפערים התרבותיים והכלכליים. המשותף לשתי אוכלוסיות אלו היא העובדה שמדובר בעזיבה סוציולוגית ולא תיאולוגית. העוזבים את הקהילה הדתית, לא עושים זאת בגלל שהפסיקו להאמין באלוהים, הם אפילו מרשים לעצמם להישאר מחוברים לדת ומגדירים את עצמם מסורתיים". נתון מרכזי שעלה מתוך המחקר, כפי שהראה דויטש, הצביע על העובדה שהגברים היוצאים מהחברה החרדית הם בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לגידול שיעור המועסקים, אך 62% מהם עובדים במקצועות בעלי פריון נמוך כגון מכירות ועבודות כפיים. ד"ר יוסי דוד מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון ואסתרינה טרכטנברג, דוקטורנטית למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, הציגו את מחקרם המקיף בקרב יוצאי החברה החרדית. אחד הנתונים המעניינים בסקר נוגע לחוסן ולרווחה הנפשית בקרב אוכלוסיית היוצאים. "המחקר הראה כי בשנים הראשונות אחרי היציאה, רמת הרווחה הנפשית היא הנמוכה ביותר. נתון מעודד הצביע על כך שרמת הרווחה הנפשית עולה עם הגיל, והיא תלויה בשני משתנים עיקריים – עלייה בהשכלה ובהכנסה ומתן תמיכה לאחר". בפאנל שעסק באתגרי ההשכלה והתעסוקה, הסכימו המשתתפים כי עבור היוצאים והיוצאות מהחברה החרדית אתגר ההשתלבות הוא כפול. "היוצאים משלמים פעמיים - גם אין להם תמיכה מהמשפחה והם גם בפערים חינוכיים. הם מהגרים לכל דבר", טענה הילה חדד-חמלניק, מנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. "מי שבוחר לצאת מהחברה החרדית נפלט מהקהילה, בלי היכרות עם התרבות הכללית. הוא מגיע לעולם שונה ואנחנו כממשלה צריכים לתת מענה. עד היום זה לא נעשה, כי הרצון של משרדי הממשלה ליצור אמון עם החברה החרדית הוביל לשיתוק", הסביר מנכל המשרד לשוויון חברתי, מאיר בינג, והוסיף כי בשנה האחרונה היו שתי פריצות דרך משמעותיות בכל הנוגע לתמיכה ביוצאים – הקצאת תקן באוניברסיטאות לסיוע ליוצאים בשאלה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, והתוכנית לשילוב מותאם בצה"ל ליוצאי החברה החרדית. בפאנל הפוליטי אותו הנחה כתב כאן חדשות, משה שטיינמץ, התארחו חברי הכנסת משה טור פז ממפלגת יש עתיד, מיכל רוזין ממפלגת מרץ ואלכס קושניר ממפלגת ישראל ביתנו. השלושה הסכימו כי תופעת היציאה בשאלה בכלל והיציאה מהחברה החרדית בפרט לא מטופלת כראוי. אחד הנושאים החשובים שיש לקדם על מנת להבטיח רווחה אישית וכלכלית לאוכלוסיית החרדים, טענו משתתפי הפאנל, הם לימודי הליבה. "מדינת ישראל לא צריכה לממן מוסד חינוך שאין בו לימודי ליבה. יש היום ציבור שלם שלא יכול להשתתף בכלכלה כי אין לו כלים להשתלב בשוק העבודה", טען ח"כ קושניר. חברי הכנסת נשאלו באילו צעדים הם ינקטו על מנת לשפר את הסיוע והתמיכה ליוצאי החברה החרדית. ח"כ רוזין ציינה כי בשנה האחרונה קידמה את נושא המלגות ליוצאים בשאלה. "יש היום מלגות ליוצאי החינוך החרדי, ומשום מה בוחנים אם מקבלי המלגה הם חרדים גם היום. אנחנו הצלחנו לשנות את הקריטריון הזה". ח"כ קושניר הציע להחיל סל קליטה ודמי הסתגלות ליוצאים מהחברה החרדית. "הרצון לסייע ליוצאים בשאלה לא באה ממקום של מחויבות, אלא כי זה טוב למדינה. זה יגדיל את התוצר ויאפשר לאוכלוסייה הזו לחיות בכבוד". ח"כ טור פז, שהיה בין מקדמי תיקון החוק לשילוב מותאם בצה"ל ליוצאי החברה החרדית שעבר בכנסת בשנה שעברה אמר: "יש עוד הרבה מה לעשות, כי עדיין באופן מעוות היוצאים בשאלה מופלים לרעה מהחרדים שבוחרים להתגייס". בפאנל השלישי והאחרון בכנס שוחחה הסופרת ואשת התקשורת שפרה קורנפלד עם ארבעה יוצאי ויוצאות החברה החרדית שהצליחו לנצח את הסטטיסטיקות, לגשר על הפערים ולחולל שינוי חברתי ותרבותי: ג'וש רוזנטל, שייסד את שיטת האכילה האינטגרטיבית, עיתונאית 'הארץ' שירה אלק, משהשנפלד ממייסדי 'יוצאים לשינוי', והפעיל החברתי יוסי סעידוב. בסוף הכנס הגיש יו"ר עמותת יוצאים לשינוי, ד"ר שמוליק הס, את פרס "יוצאים לשינוי" לשתי דמויות מעוררות השראה: כוכבת הרשת אסתי סגל, שבגיל 16 עברה כריתת רגל ו"הפכה מופת להתגברות ולמימוש יכולת הבחירה", לדברי השופטים; והעיתונאית שירה אלק, שהובילה בשנתיים האחרונות שני תחקירים חשובים ומעוררי הדים על פגיעות מיניות בחברה החרדית. "כולכם מתמודדים עם אתגרים יומיומיים שלכאורה נראים לנו כפשוטים", אמר שר הרווחה והביטחון הכלכלי, מאיר כהן, בדבריו בכנס. "צמצמום הפערים של כל אחד ואחת מכם הוא יעד חשוב. אנחנו מלווים כיום כארבעת אלפים יוצאים בשאלה וכל אחד ואחת הוא עבורנו סיפור אישי עם פוטנציאל, שאנחנו מחכים שיגיע להצלחה ולמימוש עצמי".  

השאלה הנפוצה ביותר (ולעיתים השחוקה, כפי שכל מי שיוצא ודאי יודע...) שמופנית ליוצאים היא: ואיך הגיבה המשפחה? במחקר זה צביקה דויטש ושני קפלן נותנים על כך תשובה מחקרית. סוגיית הקשר של יוצאות ויוצאי החברה החרדית עם בני משפחותיהם עולה מדי פעם לכותרות, לרוב בהקשרים שליליים. לרגל 'יום המשפחה', מחלקת המחקר של עמותת 'יוצאים לשינוי' בדקה מה הנתונים מספרים והממצאים מפתיעים. המחקר נערך על בסיס נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ותשאולים של מאות יוצאים נתק מהמשפחות? לא מה שחשבתם. בהכללה, יוצאות ויוצאי החברה החרדית, מרוצים מהקשר עם בני משפחתם החרדיים. בנוסף, רוב היוצאים שחוו נתק מהמשפחה תארו אותו כנתק שארע במהלך השנה הראשונה ליציאה, אך ככל שחלף הזמן, הקשר חודש. אז איפה האתגר? אמנם, כאמור, יוצאות ויוצאי החברה החרדית מרוצים מהקשר עם בני משפחתם החרדיים, אך זה רחוק מלהיות פשוט. במדד שביעות הרצון מהקשר עם המשפחה, אנו רואים פער בין חרדים ויהודים שאינם חרדים ליוצאים. כאשר שביעות הרצון של היוצאות והיוצאים מהקשר המשפחתי פחות טובה מהמקבילים. בנוסף, רבע מהיוצאים שהשיבו על סקר 'יוצאים לשינוי' סיפרו כי חוו נתק מהמשפחה בשנה הראשונה ליציאה. יודגש, כי ככל שעבר הזמן רובם חידשו את הקשר, ובכל זאת, אין להקל ראש בנתון. מהו אופי הקשר? כאמור, מרבית היוצאות והיוצאים, שומרים על קשר עם בני משפחותיהם, אך אופי הקשר ייחודי ומורכב, כאשר מחד, רוב היוצאים מוזמנים לאירועים משפחתיים ולהתארח בשבתות ובחגים (לרוב, בתנאי שישמרו שבת). מאידך - רק מיעוטם מקבלים מהמשפחה גב כלכלי וסיוע במהלך מסעם ליציאה מהחברה החרדית. להורדת המחקר הקליקו פה   

תקציר: בשנת 2003 הוחל "חוק טל", אשר הסדיר את המשך דחיית השירות בצבא לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. במסגרת החוק נקבעו כמה כללים חדשים, חלקם במטרה לעודד תעסוקת גברים חרדים באמצעות הגדלת הכדאיות לעבוד. בעבודה זו נחקרת לראשונה השפעתו של חוק טל על היצע העבודה. זאת באמצעות אמידת משוואת הפרש הפרשים, המשווה את שיעור התעסוקה ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים חרדים שהושפעו מחוק טל לשיעורים המקבילים בקרב גברים חרדים שכמעט לא הושפעו מהחוק, לפני יישום החוק ולאחר יישומו. ממצאי העבודה מעלים שלחוק טל הייתה השפעה חיובית ניכרת על היצע העבודה של גברים צעירים חרדים, ובכך הוא הביא להקדמת גיל היציאה לעבודה. מחבר: צביקה דויטש שנה: 2017