תביעת הליבה

פרויקט 'תביעת הליבה' נועד לתקן את המציאות המעוותת לפיה צעירים חרדים לא לומדים לימודי ליבה בבית הספר ובכך למעשה נגזרים עליהם חיי עוני. מוסדות החינוך החרדיים לא נדרשו לעמוד ב"חוק חינוך חובה" שהגדיר במעורפל מהם לימודי הליבה, וכך, כאשר בוגר החינוך החרדי רוצה להצטרף לשוק התעסוקה הוא יכול לעבוד אך ורק בעבודות שלא דורשות השכלה בסיסית. אמנם קיימות מלגות ומסלולים הזמינים עבור חרדים המעוניינים להשתלב באקדמיה ובשוק התעסוקה, אך לרוב הם חסומים עבור היוצאים בשאלה, מה שהופך מציאות זו למורכבת אף יותר. מרבית היוצאים בשאלה מצויים בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, בה הם נאלצים להשלים פערי ידע עצומים, במקביל למאבק שלהם להתקיים בכוחות עצמם, מבלי שהמדינה תסייע להם בתהליך. זהו מצב אבסורדי, שבו המדינה עצמה מאפשרת את צבירת פערי הידע הללו אך לא מסייעת למי שנפגע מכך. חלק גדול מפעילות העמותה מתמקד בהשוואת הזכויות של בוגרי מערכת החינוך החרדית לאלו של החרדים, שכן הם מתמודדים עם אותם קשיים ואתגרים, ולמעשה זקוקים לסיוע אף יותר- בגלל היעדר הגב הכלכלי של הקהילה והמשפחה.

פרויקט תביעת ליבה החל את דרכו לפני כשלש שנים דרך עמותת מ.ע.ב.ר. כאשר ליאור קול, אקטיביסט חילוני, החליט לרכז כמה עשרות בוגרי החינוך החרדי, ולהגיש תביעת נזיקין כנגד המדינה- תביעה המתבססת על ההנחה, שחובתה של המדינה לספק לכל אזרח בה השכלה בסיסית, שתאפשר לו להתקיים בכבוד בכוחות עצמו.

עמותת 'יוצאים לשינוי' אימצה  את הפרויקט ובחרה לסייע לתובעים ולתובעות, זאת, מתוך ההבנה כי התובעים זכאים לפיצוי על הנזק הכלכלי שנגרם להם. בנוסף להוצאה הכספית הכבדה (בתשלום למכינות, שיעורים פרטיים וקורסים למיניהם), מדובר על הפסד של  זמן יקר- השנים המוקדשות להשלמת הפערים, שהיו נחסכות לו היו לומדים מקצועות אלו בשנות בית הספר.

העמותה מאמינה שעל המדינה לקחת אחריות למצב הבעייתי הזה- הסיוע ליוצאים הוא מחובתה של המדינה, ואף אינטרס שלה. המדינה היא שאפשרה את יצירת הפער איתו היוצאים נאלצים להתמודד- היות ולא הייתה להם בחירה באיזה מוסד לימודים ברצונם ללמוד, והמדינה היא זו שתרוויח מהפיכתם לאזרחים יצרנים הודות לסגירת הפער הזה.

ישנן שתי דרכים אפשריות בהן יוכל הממסד לתקן מצב זה- בחיוב לימודי ליבה במוסדות חינוך חרדיים (ובכך פתרון הסוגיה לכלל האוכלוסייה החרדית), ובהקמת מסגרות להשלמת פערי ההשכלה עבור כל בוגרי החינוך החרדי. מסגרות אלו יחויבו לקבל את כל מי שיוכיחו כי לא קיבלו שוויון הזדמנויות בהשכלה, ללא תלות בקריטריונים הנוגעים לרמת דתיותו של תלמיד זה או אחר.

חשוב לציין כי הדרישה איננה כפיית לימודי ליבה בחינוך החרדי, ואין לעמותה כל עניין להתערב בדרך בה הורים מחנכים את ילדיהם. התביעה לא מוגשת כנגד ההורים או בתי הספר, ומטרתה העיקרית איננה הפיצוי הכספי-  אלא הכרה של המדינה באחריותה כלפי הילדים הנולדים בחברה החרדית. הדרישה היא שהמדינה תספק להם השכלה בסיסית שתאפשר להם להתקיים בכבוד ולהפוך לאזרחים יצרנים, ותממש את זכותם הבסיסית של כל ילד וילדה לשוויון הזדמנויות- שוויון אשר נשלל מצעירים חרדים הנמצאים בפער משמעותי מצעירים שסיימו את מכסת לימודיהם בבית ספר כללי.

לאור זאת, על המדינה לקבוע בחוק יצירת מסלולי סיוע לכל בוגרי מערכת החינוך החרדית, המבקשים להשלים את פערי ההשכלה שלהם ולהשתלב בצבא, בשוק התעסוקה או במערכת ההשכלה הגבוהה. כמובן שעל המדינה להתחייב לספק שירות זה ללא כל התניה באורח החיים הנוכחי של בוגר מערכת החינוך החרדית.

התביעה נועדה להעלות את הנושא למודעות הציבורית, להשפיע על קובעי מדיניות, וליצור תקדים חוקי שיהווה תשתית לדיונים עתידיים, ולעמידת המדינה בהתחייבותה לדאוג לכלל אזרחיה באופן שוויוני ללא תלות במצב דתי.